מסכת סוכה
דף ל״ח
סוגיות לבגרות
סיכום, תרשים זרימה, רש״י ותוספות לפי רשימת המיקוד של משרד החינוך, ושאלות בסגנון בגרות. לחיצה על ד״ה פותחת את הביאור שלו.
- סוגיה בעיון 5 · שאלון 6281שׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה; כָּל הַמִּצְוֹת מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָןסוכה ל״ח ע״ב–ל״ט ע״א · כאן: מ־ע״ב, ממשיך ל־ל״טברשימת המיקוד: הלכות אמירת הלל ושומע כעונה
תוספות שבמיקוד:ד״ה הלכתאד״ה הוא אומר הללויהד״ה הוא אומר אנאד״ה שמע ולא ענה
- סוגיה לבגרות · שאלון 6281״וְהֵיכָן הָיוּ מְנַעַנְעִין?״סוכה ל״ז ע״ב–ל״ח ע״א · כאן: עד ע״א, מתחיל ב־ל״זברשימת המיקוד: משנת היכן היו מנענעין
- סוגיה לבגרות · שאלון 6281״לִכְשֶׁיִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ, יִטּוֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ״סוכה ל״ח ע״א · כאן: ע״אברשימת המיקוד: משנת מי שבא בדרך
תוספות שבמיקוד:ד״ה יום טוב שני
- סוגיה לבגרות · שאלון 6281״מִי שֶׁהָיָה עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן מַקְרִין אוֹתוֹ״סוכה ל״ח ע״א · כאן: ע״אברשימת המיקוד: מי שהיו מקרין אותו את ההלל
סרטונים על הדף
כל סרטון פותח עמוד עם מפת הסוגיה, שאלות, דף עבודה ומצב כיתה.
4:15תיק 21 · סוכה ל״ז ע״ב–ל״ח ע״א לא בתכנית תושב״עאֵיפֹה מְנַעַנְעִים אֶת הַלּוּלָב - וְלָמָּה?פרק ג׳ (לולב הגזול)משנת הנענוע: ״בהודו תחלה וסוף, ובאנא… הושיעה נא״ - בית הלל ובית שמאי, ורבי עקיבא שצפה ברבן גמליאל ורבי יהושע. ״נענוע מאן דכר שמיה?״; שתי הלחם - ״מוליך ומביא, מעלה ומוריד״; רבי יוחנן: ״למי שארבע הרוחות שלו״; במערבא: ״לעצור רוחות רעות וטללים רעים״; ״שירי מצוה מעכבין את הפורענות״; ״גירא בעיניה דסטנא - ולאו מלתא היא״. ומשנת ״מי שבא בדרך״: רב ספרא, רבא ורבי זירא - ״ביום טוב שני דרבנן עסקינן״.תיק 21
4:30תיק 22 · סוכה ל״ח ע״א–ל״ט ע״א לא בתכנית תושב״עשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה — אֶפְשָׁר לָצֵאת רַק בְּהַקְשָׁבָה?פרק ג׳ (לולב הגזול)משנת ״מי שהיה… קטן מקרין אותו — עונה אחריהן מה שהן אומרין״, ו״הכל כמנהג המדינה״. רבא: ״הלכתא גיברתא איכא למשמע ממנהגא דהלילא״ — עונים ״הללוקה״, ראשי פרקים, כופלים — ו״מכאן לשומע כעונה״. רבי חייא בר אבא: ״שמע ולא ענה — יצא״; יאשיהו ושפן הסופר — ״בשמעך ולא בקראך״; רבא: ״בהדדי״ ורב ספרא: ״משה, שפיר קאמרת?!״; ״מאודך ולמטה״; ושמואל: ״מברך עליהן עובר לעשייתן״ — ״ויעבור את הכושי״.תיק 22
- תיק 21 · איפה מנענעים?: סוגיה בסרטון · סוכה, פרק ג׳ · עד ע״א, מתחיל ב־ל״ז
- תיק 22 · שומע כעונה: סוגיה בסרטון · סוכה, פרק ג׳ · מ־ע״א, ממשיך ל־ל״ט
מילים בארמית בדף
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבסוגיות הדף, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
151 מילים · הצגה והסתרה
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| הִלְכְתָא | הלכה | |
| אִיכָּא | יש | |
| מִשְׁמַע | משתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו | |
| מִנְהָגָא | מנהג | ממנהגא = מן המנהג |
| הַלֵּילָא | הלל | |
| עָבְדִי | עושים | |
| אֲנָא | אני | |
| חַכִּימַיָּא | חכמים | |
| סָפְרַיָּא | סופרים | |
| רֵישֵׁי | ראשי | מהמילה ריש = ראש |
| עַמָּא | עם | |
| כְּתִיב | כתוב | מדכתיב = ממה שכתוב |
| קְרָא | פסוק | לא לבלבל עם קָרָא (קרא בקול) |
| דִּילְמָא | אולי; שמא | |
| בָּתַר | אחרי | לבתר = לאחר |
| לֵימָא | שיאמר; האם נאמר | שורש אמר; בראש שאלה: האם נאמר |
| אִינִישׁ | אדם | |
| הֲדַר | יופי, הידור; בפעלים - חזר, אחר כך | בהקשר ״והדר״: ואחר כך |
| יְהֵא | יהיה | |
| שְׁמֵיהּ | שמו | יהא שמיה רבא: יהי שמו הגדול |
| מִשְׁתַּעֵי | מספר; מדבר | |
| מִי | מי; בשאלה: האם; ״מי ש־״ = אדם ש־ | מילת שאלה |
| דְּלָא | שלא, מפני שלא | ד + לא |
| קַיְימָא | עומדת | קיימא לן = מקובל אצלנו |
| מִיחְזֵי | נראה | שורש חזי |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| הָנָךְ | אלו; אותם | |
| דּוּכְתֵּי | מקומות | |
| קָרֵי | קורא; קורא בשם | |
| לֵיהּ | לו | |
| הֵיכָא | איפה; במקום ש | |
| נָהוּג | נוהג; מקובל | שורש נהג; קרוב ל׳מנהג׳ |
| הַשְׁתָּא | עכשיו | |
| אָמְרִינַן | אנו אומרים | שורש אמר |
| הָכָא | כאן | |
| שָׁאנֵי | שונה | שָׁאנֵי = שונה (הדבר) |
| אִיתָא | יש, קיים | וְאִם אִיתָא = ואם זה נכון |
| כֵּיוָן | מכיון ש; מאחר ש | בדרך כלל: כיון ד־ |
| הָא | זה, זאת; הרי | הא ... הא = זה ... וזה |
| תּוּ | עוד | |
| לָאו | לא, אינו | |
| לַן | לנו | |
| כּוּלֵּי | כל | כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם |
| הַאי | זה | |
| מִיהוּ | אבל, מכל מקום | מילת קישור, בלשון תוספות |
| עָדִיף | עדיף; חשוב יותר | |
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| אַגְבְּהֵיהּ | הגביה אותו | שורש גבה |
| נָפַק | יצא | |
| בֵּיהּ | בו | |
| אָמְרִי | אומרים | שורש אמר |
| פִּירְקִין | פרקנו; הפרק הזה | |
| מִסְתַּבְּרָא | הגיוני; סביר | |
| הַיְינוּ | זהו; כלומר | לא כמו ׳היינו׳ בעברית |
| נָמֵי | גם | |
| דָּרְשִׁינַן | אנחנו דורשים | |
| לְקַמָּן | בהמשך, להלן | |
| אַפֵּי | אפילו (בקיצור אפי׳); פנים | |
| נָקֵיט | אוחז; לוקח | |
| לְהוּ | להם, להן | |
| נָפֵיק | יוצא (ידי חובה) | שורש נפק |
| מְשַׁנֵּי | מתרץ | |
| מַיְירֵי | עוסק, מדבר ב | מדבר על מקרה מסוים |
| טַעְמָא | טעם, סבה | |
| גָּמַר | סיים, השלים; בגזרה שווה - למד | בגזרה שווה: לומד דין ממקום אחר |
| בְּלָא | בלי | |
| דָּמֵי | דומה | שורש דמי |
| עָלְמָא | עולם; סתם (בעלמא) | כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם |
| מְעַכֵּב | מעכב; מונע | |
| פְּלִיגִי | חולקים; חלוקים | שורש פלג |
| מָר | אדון; חכם (בכבוד) | מר סבר ... ומר סבר = אחד סובר ... והשני |
| סָבַר | חשב; סבור | מר סבר = אחד סובר |
| טְפֵי | יותר | |
| פָּרֵיךְ | מקשה | |
| קָתָנֵי | שונה (במשנה) | קָא + תָּנֵי |
| קַשְׁיָא | קשה; קושיה | |
| מַאן | מי | כמאן: כדעת מי |
| הָתָם | שם | הפוך מ״הכא״ (כאן) |
| עִידָּנָא | זמן, עת | |
| אַגְבְּהִינְהוּ | הגביה אותם | |
| הָכִי | כך; כן | הָכִי נַמִי = אכן כך |
| מִיבְּעֵי | צריך; היה צריך | מִיבְּעֵי לֵיהּ = היה לו לכתוב |
| קָא בָּעֵי | הוא רוצה, הוא מבקש | קא + בעי; מציין שהתנא רוצה לומר דבר ולכן ניסח כך |
| מֵיתְנֵי | לשנות (במשנה) | |
| סֵיפָא | החלק האחרון | מול רֵישָׁא |
| תְּנָא | שונה; חכם מתקופת המשנה | תנא רישא: שנה ברישא |
| רֵישָׁא | ראש; החלק הראשון | מול סֵיפָא |
| בָּעֵי | שואל; צריך | שורש בע״י; שתי משמעויות לפי ההקשר |
| חָשִׁיב | חשוב, נחשב | |
| בְּהֶדְיָא | בפירוש; במפורש | |
| גַּבֵּי | אצל; לגבי | |
| דְּכַר | הזכיר, זכר | מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ = מי הזכיר אותו (מה הקשר) |
| קָאֵי | עומד; מוסב על | |
| מַעְרְבָא | ארץ ישראל (המערב) | |
| בַּר | בן; חוץ מ | בַּר מִ־ = חוץ מ־ |
| מַמְטֵי | מביא | |
| מַיְיתֵי | מביא | שורש אתי |
| גִּירָא | חץ | |
| סִטְנָא | שטן | |
| מִילְּתָא | דבר; ענין | |
| אָתֵי | בא | הווה; לעומת ״אתא״ (עבר) |
| אִיגָּרוֹיֵי | להתגרות, לעורר | |
| חֲדָא | אחת | |
| פָּרָשְׁתָּא | פרשה | |
| לְמֵימְרָא | כלומר, האם הכוונה לומר | |
| פְּסִיק | חתוך; מכריע | פסיק רישיה = תוצאה בלתי נמנעת של המעשה |
| רְמִינְהִי | הצב מולו סתירה | רמי = הטל, השלך |
| לֵיכָּא | אין | ההפך של איכא |
| מַאי | מה | |
| קוּשְׁיָא | קושיה; שאלה | |
| אוֹרַיְיתָא | תורה | דְּאוֹרַיְיתָא = מן התורה |
| רַבָּנַן | חכמים | מדרבנן = מדברי חכמים |
| אַלְמָא | מכאן ש, נמצא | |
| דִּלְמָא | שמא, אולי | |
| אַפְסוֹקֵי | להפסיק | |
| עָסְקִינַן | אנו עוסקים | |
| דַּיְקָא | מדוקדק; מוכח | |
| תְּנַן | שנינו (במשנה) | תנן: שנינו במשנה |
| אַכַּתִּי | עדיין | |
| הֲוָה | היה; נעשה | הֲוָה לֵיהּ = נחשב לו |
| מָצֵי | יכול | |
| שַׁנּוֹיֵי | לתרץ | |
| אִידִּי | זה | אִידִּי וְאִידִּי = זה וזה |
| יוֹמָא | יום | |
| זִמְנֵיהּ | זמנו | |
| חַיְישִׁינַן | אנו חוששים | |
| מִיפְשַׁע | לפשוע | |
| קְבִיעָא | קבוע | |
| זִימְנָא | זמן; פעם | |
| מִירְתַּת | מפחד; חושש | |
| לֵילְיָא | לילה | |
| הַהוּא | אותו | |
| מֵימַר | לומר | מֵימַר אָמַר = הוא חושב בלבו |
| מִכִּי | משעה ש, מיד כש | מכי אגבהיה = מרגע שהגביהו |
| עָבַד | עשה | |
| הִלְכָּךְ | לפיכך | |
| גְּרָמָא | גורם | זמן גרמא = מצווה שהזמן גורם לה |
| סְתָמָא | סתם, בלי פרוט | מִסְּתָמָא = מִן הַסְּתָם |
| מַתְנִיתִין | משנה; המשנה שלפנינו | |
| חִיּוּבָא | חיוב | |
| נִינְהוּ | הם | |
| חוֹדֵיהּ | לבדו, בפני עצמו | לְחוֹדֵיהּ = לבדו |
| מִיחַיְּיבִי | חייבים | |
| אַגַּב | מתוך; תוך כדי | אַגַּב דְּ = מתוך ש־ |
| גְּרָרָא | גרירה | אַגַּב גְּרָרָא = בדרך אגב |
| אִיֵּירִי | עוסק, דן; מדובר | שורש ארי; אִיֵּירִי בְּ = מדובר ב־ |
| שִׁיעוּרָא | שיעור; מידה | |
| מַפֵּיק | מוציא | שורש נפק |
| אוֹקוֹמֵי | להעמיד, ליישב | |
| זִילָא | זלזול, בזיון | |
| בְּהוּ | בהם |
מונחים בדף
מונחים שמופיעים בדף הזה, בדוגמאות ובתרגילים של עמוד המונח. לחיצה פותחת את עמוד המונח.
- הָא גּוּפָא קַשְׁיָאתרגיל (ע״א)
- לָא קַשְׁיָאתרגיל (ע״א) · תרגיל (ע״א)
- וּרְמִינְהוּדוגמה (ע״א)