מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
סוכה ל״ח ע״א

״מִי שֶׁהָיָה עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן מַקְרִין אוֹתוֹ״

לא בתכנית תושב״ע

פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281

פעם היה אחד קורא את ההלל ומוציא את כולם. מה הדין כשהקורא אינו חייב בהלל? המשנה: עונה אחריו כל מילה, ״ותבא לו מאירה״. הגמרא מוסיפה ברייתא דומה על ברכת המזון. רש״י ותוספות חלוקים בהבנת ה״מאירה״.

הסוגיה בסרטון

אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.

אורך: 4:30 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה

תמליל הסרטון · לקריאה, לחיפוש ולתלמידים שמעדיפים טקסט

פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי — ״לולב הגזול״. דף ל״ח, ודף ל״ט. והסוגיה: שומע כעונה. אפשר לצאת ידי חובה — רק בהקשבה?

במשימה הקודמת: איפה מנענעים — ולמה. ועכשיו — המשנה: ״מי שהיה עבד… או קטן מקרין אותו — עונה אחריהן מה שהן אומרין״. רש״י: ״אחד קורא את ההלל, ומוציא את הרבים״. אבל מי שאינו מחויב — אינו מוציא את המחויב. ״ותבא לו מאירה״ — ״שלא למד״. ״אם היה גדול מקרא אותו — עונה אחריו הללויה״. ״לכפול — יכפול, לפשוט — יפשוט, לברך — יברך. הכל כמנהג המדינה״. המעטפה הבאה.

אמר רבא: ״הלכתא גיברתא איכא למשמע ממנהגא דהלילא״. רש״י: ״הלכות גדולות״. רש״י: ״ממה שאנו רואים שנוהגין עכשיו… בבתי כנסיות… אנו יכולים ללמוד מה תקנו הראשונים״. המנהג שומר את ההלכה.

״הוא אומר: הללויה, והן אומרים: הללויה — מכאן שמצוה לענות הללויה״. ״הוא אומר: הללו עבדי…״ — והן עונים: ״הללויה״. ״מכאן — שאם היה גדול מקרא אותו, עונה אחריו הללויה״.

״הוא אומר: הודו… והן אומרים: הודו… — מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים״. ״הוא אומר: אנא… הושיעה נא״, והן אומרים אחריו — ״מכאן שאם היה קטן מקרא אותו, עונין אחריו מה שהוא אומר״. ״הוא אומר: אנא… הצליחה נא״, והן אומרים אחריו — ״מכאן שאם בא לכפול, כופל״.

״הוא אומר: ברוך הבא״ — והן משלימים: ״בשם…״ — ״מכאן לשומע כעונה״. רש״י: ״אם שמע וכיון לבו לשמוע — אף על פי שלא ענה, יצא״. וכן בקדיש: ״ישתקו… וישמעו בכוונה — והרי הן כעונין״.

״בעו מיניה מרבי חייא בר אבא: שמע ולא ענה — מהו?״ ״אמר להו: חכימיא, וספריא, ורישי עמא, ודרשיא — אמרו: שמע ולא ענה — יצא״. רש״י: ספריא — ״מלמדי תינוקות״.

״מנין לשומע כעונה? דכתיב: את הדברים אשר קרא יאשיהו. וכי יאשיהו קראן? והלא שפן קראן!״ אלא — יאשיהו שמע, ונחשב כאילו קרא. ״ודילמא בתר דקראנהו שפן — קרא יאשיהו?״ אמר רב אחא בר יעקב: ״לא סלקא דעתך, דכתיב: …בשמעך — בשמעך, ולא בקראך״.

אמר רבא: ״לא לימא איניש ברוך הבא, והדר — בשם…״ אלא הכל ״בהדדי״ — ביחד. וכן: ״יהא שמיה רבא מברך — בהדדי״. אמר ליה רב ספרא: ״משה, שפיר קאמרת?!״ רש״י: ״משה — גדול הדור״. ״אלא — אסוקי מילתא היא, ולית לן בה״. רש״י: ״הואיל וכוונתו לגמור״.

״מקום שנהגו לכפול. תנא: רבי — כופל בה דברים. רבי אלעזר בן פרטא — מוסיף בה דברים״. ״מאי מוסיף? אמר אביי: מוסיף לכפול מאודך ולמטה״. רש״י: ״שכל המזמור כפול מראשו ועד כאן״.

״לברך — יברך. אמר אביי: לא שנו אלא לאחריו. אבל לפניו — מצוה לברך״. דאמר שמואל: ״כל המצות כולן — מברך עליהן עובר לעשייתן״. רש״י: ״עובר — קודם״. ומנין ש״עובר״ — פירושו קודם? ״וירץ אחימעץ דרך הככר — ויעבור את הכושי״. רש״י: ״קדמו לרוץ לפניו״.

אז מה לוקחים מזה? שומע כעונה: מי שמקשיב באמת, בכוונה — כאילו אמר בעצמו. והמנהג של היום שומר את תקנת הראשונים. והברכה — לפני המעשה: קודם יודעים מה עושים. תיק מספר עשרים ושנים — נסגר. ובמשימה הבאה: לולב בשנת השמיטה — איך קונים אתרוג בלי לקנות?

תיק 22 · שׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. הַמִּשְׁנָהל״ח ע״א

    מִי שֶׁהָיָה עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן מַקְרִין אוֹתוֹ - עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן מַה שֶּׁהֵן אוֹמְרִין, וְתָבֹא לוֹ מְאֵירָה

    רש״י: כך היו נוהגים, אחד קורא את ההלל ומוציא את כולם. אם הקורא הוא עבד, אשה או קטן, שאינם חייבים בהלל, הוא אינו יכול להוציא את החייב. לכן השומע חוזר אחריו על כל מילה.

  2. גָּדוֹל מַקְרֶא

    אִם הָיָה גָּדוֹל מַקְרֶא אוֹתוֹ, עוֹנֶה אַחֲרָיו ״הַלְלוּיָהּ״

    אם הקורא חייב בהלל, השומע יוצא בשמיעה, ועונה רק ״הללויה״ אחרי כל משפט. רש״י: כך אמרו ישראל שירה על הים, משה אמר, והם ענו אחריו.

  3. כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה

    מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִכְפּוֹל - יִכְפּוֹל, לִפְשׁוֹט - יִפְשׁוֹט, לְבָרֵךְ - יְבָרֵךְ, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה

    רש״י: ״לכפול״, לומר פעמיים כל פסוק מ״אודך״ ואילך, כי שם הפרשה כפולה ממילא. ״לפשוט״, לומר פעם אחת. ״לברך״, לברך לפני ההלל או אחריו. בכל זה הולכים לפי המנהג.

  4. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ

    בֶּאֱמֶת אָמְרוּ בֵּן מְבָרֵךְ לְאָבִיו. וְעֶבֶד מְבָרֵךְ לְרַבּוֹ, וְאִשָּׁה מְבָרֶכֶת לְבַעְלָהּ, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: תָּבֹא מְאֵירָה לְאָדָם שֶׁאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו מְבָרְכִין לוֹ

    רש״י: ״כל באמת הלכה היא״. מדובר בברכת המזון: הבן, העבד והאשה יכולים להוציא אותו. רש״י מסביר שמדובר שאכל רק שיעור מדרבנן (כזית או כביצה), ולכן מי שחייב מדרבנן מוציא אותו. ובכל זאת ״תבא לו מאירה״, כי בוודאי לא למד.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

42 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
מִימי; בשאלה: האם; ״מי ש־״ = אדם ש־מילת שאלה
עָבַדעשה
הִלְכָּךְלפיכך
מִשְׁמַעמשתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו
טַעְמָאטעם, סבה
גְּרָמָאגורםזמן גרמא = מצווה שהזמן גורם לה
סְתָמָאסתם, בלי פרוטמִסְּתָמָא = מִן הַסְּתָם
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
שָׁאנֵישונהשָׁאנֵי = שונה (הדבר)
מַתְנִיתִיןמשנה; המשנה שלפנינו
מַיְירֵיעוסק, מדבר במדבר על מקרה מסוים
בְּלָאבלי
לָאולא, אינו
חִיּוּבָאחיוב
נִינְהוּהם
לֵיהּלו
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
נָפֵיקיוצא (ידי חובה)שורש נפק
חוֹדֵיהּלבדו, בפני עצמולְחוֹדֵיהּ = לבדו
נָמֵיגם
מִיחַיְּיבִיחייבים
מַיְיתֵימביאשורש אתי
אַגַּבמתוך; תוך כדיאַגַּב דְּ = מתוך ש־
גְּרָרָאגרירהאַגַּב גְּרָרָא = בדרך אגב
הָכָאכאן
אִיֵּירִיעוסק, דן; מדוברשורש ארי; אִיֵּירִי בְּ = מדובר ב־
קְרָאפסוקלא לבלבל עם קָרָא (קרא בקול)
תּוּעוד
אוֹרַיְיתָאתורהדְּאוֹרַיְיתָא = מן התורה
פָּרֵיךְמקשה
אִיכָּאיש
מֵימַרלומרמֵימַר אָמַר = הוא חושב בלבו
שִׁיעוּרָאשיעור; מידה
רַבָּנַןחכמיםמדרבנן = מדברי חכמים
מַפֵּיקמוציאשורש נפק
קָתָנֵישונה (במשנה)קָא + תָּנֵי
גַּבֵּיאצל; לגבי
אוֹקוֹמֵילהעמיד, ליישב
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
זִילָאזלזול, בזיון
בְּהוּבהם
מִילְּתָאדבר; ענין

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה מקרין אותו

סוכה ל״ח ע״א

כך היו נוהגין אחד קורא את ההלל ומוציא את הרבים ואם היה עבד או אשה או קטן הואיל ואין מחויב בדבר אין מוציא את המחויב מידי חובתו הלכך עונה אחריו כל מה שהוא אומר:

אחד היה קורא ומוציא את הרבים. מי שאינו חייב בדבר אינו יכול להוציא את מי שחייב, ולכן השומע חוזר על כל מה שהקורא אומר.

רש״י

ד״ה ותבא מאירה

סוכה ל״ח ע״א

שלא למד ואם למד תבא לו מאירה שמבזה את קונו לעשות שלוחים כאלה:

המאירה היא על שלא למד לקרוא בעצמו. ואם למד ובכל זאת נזקק להם, המאירה היא על שמבזה את קונו כשהוא עושה שלוחים כאלה.

רש״י

ד״ה באמת אמרו

סוכה ל״ח ע״א

כל באמת הלכה היא ואין חולק בדבר:

כל מקום שנאמר ״באמת״, זו הלכה, ואין מי שחולק.

תוספות

לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.

תוספות

ד״ה מי

סוכה ל״ח ע״א

השאלה במשפט אחד: למה אשה פטורה מהלל של סוכות, אבל חייבת בארבע כוסות בליל הסדר?

לשון התוספות

מי שהיה עבד ואשה. משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא אע״ג דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קח.) דמחייבי בד׳ כוסות ומסתמא לא תיקנו ד׳ כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה שאני הלל דפסח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור:

  1. פֵּרוּשׁ

    משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא

    מהמשנה משמע שאשה פטורה מהלל של סוכות, וכן של שבועות, כי זו מצות עשה שהזמן גרמא. לכן היא אינה מוציאה את החייב.

  2. קֻשְׁיָה

    אע״ג דבהלל דלילי פסחים משמע ... דמחייבי בד׳ כוסות ומסתמא לא תיקנו ד׳ כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה

    קושיה: בפסחים (ק״ח ע״א) נשים חייבות בארבע כוסות. וארבע הכוסות נתקנו כדי לומר עליהן הלל והגדה. אם כן הן חייבות גם בהלל.

  3. תֵּרוּץ

    שאני הלל דפסח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור

    תירוץ: ההלל בליל הסדר בא על נס יציאת מצרים, ״ואף הן היו באותו הנס״. ההלל בסוכות אינו על נס מסוים, ולכן הוא ככל מצות עשה שהזמן גרמא.

החידוש: יש הבדל בין הלל שנאמר על נס, שגם נשים חייבות בו, לבין הלל של חג, שהוא מצות עשה שהזמן גרמא.

בדקו את עצמכם

1מה הטעם שאשה פטורה מהלל בסוכות?

זו מצות עשה שהזמן גרמא.

2למה בליל הסדר נשים חייבות בהלל?

ההלל בא על הנס, ״ואף הן היו באותו הנס״.

מקורות: פסחים ק״ח ע״א

תוספות

ד״ה ותהי

סוכה ל״ח ע״א

השאלה במשפט אחד: על מה ״תבא לו מאירה״ במשנה?

לשון התוספות

ותהי לו מאירה. שלא למד ואם למד תבא לו מאירה שמבזה את קונו לעשות שלוחין כאלה כן פי׳ בקונט׳ ועל אשתו ובניו מברכין לו בגמרא היה לו לפרש כן דמתני׳ מיירי בלא למד שמקרין אותו ועונה אחריהן מה שהן אומרים ומשום דמבזה במה שאלו מברכין לו דלאו בני חיובא נינהו המקרין אותו קלייט ליה דהא בגדול מקרא אף על פי שאין עונין אחריו אלא הללויה דנפיק בשמיעה לחודיה ותבא לו מאירה דעבד ואשה נמי לא מיחייבי בהלל דמצות עשה שהזמן גרמא הוא:

  1. שִׁיטָה

    שלא למד ואם למד תבא לו מאירה שמבזה את קונו לעשות שלוחין כאלה כן פי׳ בקונט׳

    רש״י: המאירה היא על שלא למד. ואם למד, המאירה היא על שמבזה את קונו כשהוא עושה שלוחים כאלה.

  2. קֻשְׁיָה

    ועל אשתו ובניו מברכין לו בגמרא היה לו לפרש כן דמתני׳ מיירי בלא למד שמקרין אותו ועונה אחריהן מה שהן אומרים

    תוספות: את הפירוש ״אם למד... מבזה את קונו״ היה ראוי לומר בגמרא, על אשתו ובניו שמברכים לו. במשנה מדובר במי שלא למד, שהרי הם מקריאים אותו והוא עונה אחריהם כל מילה.

  3. שִׁיטָה

    ומשום דמבזה במה שאלו מברכין לו דלאו בני חיובא נינהו המקרין אותו קלייט ליה דהא בגדול מקרא ... דנפיק בשמיעה לחודיה

    לתוספות, המאירה במשנה היא על שנזקק לקוראים שאינם חייבים בדבר. כשגדול מקריא, אין מאירה, כי שם הוא יוצא בשמיעה בלבד.

  4. מַסְקָנָה

    דעבד ואשה נמי לא מיחייבי בהלל דמצות עשה שהזמן גרמא הוא

    עבד ואשה אינם חייבים בהלל, כי זו מצות עשה שהזמן גרמא. לכן הם אינם יכולים להוציאו.

החידוש: לתוספות, במשנה המאירה נובעת מכך שנזקק לקוראים שאינם חייבים. הפירוש ״מבזה את קונו״ מתאים לגמרא, באשתו ובניו שמברכים לו.

בדקו את עצמכם

1מה שני חלקי פירוש רש״י ל״ותבא לו מאירה״?

אם לא למד, המאירה על שלא למד. אם למד, על שמבזה את קונו בשלוחים כאלה.

2לפי תוספות, למה אין מאירה כשגדול מקריא?

הגדול חייב בהלל, והשומע יוצא בשמיעה ממנו.

תוספות

ד״ה באמת

סוכה ל״ח ע״א

השאלה במשפט אחד: מה הקשר בין הברייתא ״בן מברך לאביו״ למשנה?

לשון התוספות

באמת אמרו בן מברך לאביו. אין זה מענין משנתינו ולא מייתי ליה אלא אגב גררא דתבא לו מאירה דהכא לא איירי במקרא אותו דבפ׳ מי שמתו (ברכות דף כ: ושם) רוצה לדקדק מכאן דנשים חייבות בברכת המזון דאורייתא מדמוציאה אחרים ידי חובתן ופריך קטן איכא למימר דאורייתא אלא הב״ע דאכל שיעורא דרבנן ומפיק דרבנן ובתוספתא קתני גבי ברכת המזון דאין אשה ועבד וקטן מוציאין את הרבים ידי חובתן ואיכא לאוקומי כשאכל שיעורא דאורייתא ... אי נמי משום דרבים זילא בהו מלתא דהרי מגילה דנשים חייבות בה ופירש בה״ג דאין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתן במגילה:

  1. פֵּרוּשׁ

    אין זה מענין משנתינו ולא מייתי ליה אלא אגב גררא דתבא לו מאירה דהכא לא איירי במקרא אותו

    הברייתא אינה מעניין המשנה. הגמרא מביאה אותה רק בגלל המילים ״תבא לו מאירה״. כאן הם אינם מקריאים אותו, אלא מוציאים אותו ממש.

  2. רְאָיָה

    דבפ׳ מי שמתו רוצה לדקדק מכאן דנשים חייבות בברכת המזון דאורייתא ... אלא הב״ע דאכל שיעורא דרבנן ומפיק דרבנן

    בברכות (כ׳ ע״ב) רצו לדייק מכאן שנשים חייבות בברכת המזון מן התורה, שהרי מוציאות אחרים. ודחו: גם קטן מוציא, והוא ודאי אינו חייב מן התורה. אלא מדובר שאכל רק שיעור מדרבנן, ומי שחייב מדרבנן מוציא את מי שחייב מדרבנן.

  3. קֻשְׁיָה

    ובתוספתא קתני גבי ברכת המזון דאין אשה ועבד וקטן מוציאין את הרבים ידי חובתן

    בתוספתא שנינו שאשה, עבד וקטן אינם מוציאים את הרבים בברכת המזון. ובברייתא שלנו הם מוציאים!

  4. תֵּרוּץ

    ואיכא לאוקומי כשאכל שיעורא דאורייתא ... אי נמי משום דרבים זילא בהו מלתא

    שני תירוצים: התוספתא עוסקת במי שאכל שיעור מן התורה. או: לרבים זה פחיתות כבוד. כך גם במגילה, שנשים חייבות בה, ובכל זאת בה״ג פוסק שאינן מוציאות את הרבים.

החידוש: יש הבדל בין להוציא יחיד לבין להוציא רבים. גם מי שחייב בדבר אינו מוציא תמיד את הרבים, משום כבודם.

בדקו את עצמכם

1למה הגמרא הביאה כאן את הברייתא ״בן מברך לאביו״?

בגלל הביטוי ״תבא לו מאירה״, שמשותף לה ולמשנה. בענייני ברכת המזון היא אינה קשורה למשנה.

2איך מיישבים תוספות את התוספתא שאשה ועבד אינם מוציאים את הרבים?

התוספתא עוסקת במי שאכל שיעור מן התורה. או: לרבים זה פחיתות כבוד, כמו במגילה לפי בה״ג.

מקורות: ברכות כ׳ ע״ב · ברכות מ״ה ע״א

שאלות לחשיבה

שאלות על הסרטון ועל מהלך הסוגיה, לדיון בחברותא או בכיתה.

  1. מה עונים אחרי קטן שמקרא את ההלל, ומה עונים אחרי גדול? ולמה?
  2. מה פירוש ״הלכתא גיברתא איכא למשמע ממנהגא דהלילא״? תנו שתי דוגמאות.
  3. מה פירוש ״שומע כעונה״, ומאיזה מנהג למדו אותו?
  4. איך לומדים ״שומע כעונה״ מיאשיהו המלך, ומה הקושיה ״ודילמא בתר דקראנהו שפן — קרא יאשיהו״?
  5. מה פירוש ״עובר לעשייתן״, ואיך לומדים זאת מאחימעץ?

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. קטן מקריא את ההלל בבית הכנסת. מה דין השומעים לפי המשנה ולפי רש״י, ולמה?

  2. על מה נאמר במשנה ״ותבא לו מאירה״ לפי התוספות (ד״ה ותהי), בשונה מפירוש רש״י?

  3. התוספות (ד״ה מי) מבדילים בין הלל של סוכות להלל של ליל הסדר. למה אשה פטורה מן הראשון וחייבת בשני?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מה ההבדל בין מי שעבד, אשה או קטן מקריאים אותו לבין מי שגדול מקריא אותו?

    תשובה

    עבד, אשה או קטן אינם חייבים בהלל, ולכן אינם מוציאים אותו. הוא חוזר אחריהם על כל מילה. גדול חייב ומוציא אותו בשמיעה, והוא עונה רק ״הללויה״.

  2. מה המחלוקת בין רש״י לתוספות בפירוש ״ותבא לו מאירה״?

    תשובה

    רש״י: על שלא למד, ואם למד, על שמבזה את קונו בשלוחים כאלה. תוספות: במשנה מדובר במי שלא למד, והמאירה היא על שנזקק לקוראים שאינם חייבים.

  3. למה אשה פטורה מהלל של סוכות, וחייבת בליל הסדר?

    תשובה

    בסוכות זו מצות עשה שהזמן גרמא. בליל הסדר ההלל בא על הנס, ״ואף הן היו באותו הנס״.

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה וְעוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָןסוכה ל״ח ע״ב–ל״ט ע״א

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).