מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
סוכה ל״ז ע״ב–ל״ח ע״א

״וְהֵיכָן הָיוּ מְנַעַנְעִין?״

לא בתכנית תושב״ע

פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281

המשנה שואלת באילו מילים בהלל מנענעים את הלולב. הגמרא מבררת קודם כול מנין שיש נענוע בכלל, ולומדת את צורת הנענוע מתנופת שתי הלחם וכבשי עצרת: מוליך ומביא, מעלה ומוריד. ומה משמעות הנענוע?

הסוגיה בסרטון

אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.

אורך: 4:15 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה

תמליל הסרטון · לקריאה, לחיפוש ולתלמידים שמעדיפים טקסט

פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״ז עמוד ב׳, ודף ל״ח. והסוגיה: איפה מנענעים את הלולב - ולמה התנועה הזאת?

במשימה הקודמת: במה אוגדים את הלולב - ומה חוצץ. ועכשיו - המשנה: ״והיכן היו מנענעין?״ ״בהודו - תחלה וסוף, ובאנא… הושיעה נא - דברי בית הלל. ובית שמאי אומרים: אף באנא… הצליחה נא״. אמר רבי עקיבא: ״צופה הייתי ברבן גמליאל ורבי יהושע - שכל העם היו מנענעין, והם לא נענעו אלא באנא… הושיעה נא״. המעטפה הבאה.

שואלת הגמרא: ״נענוע - מאן דכר שמיה?״ מי אמר בכלל שצריך לנענע? ״התם קאי: כל לולב שיש בו שלשה טפחים - כדי לנענע בו - כשר״. רש״י: ״אלמא - מצוה לנענע״.

ואיך מנענעים? ״תנן התם: שתי הלחם״ - בחג השבועות במקדש - ״מניף, ומוליך ומביא, מעלה ומוריד״. ״שנאמר: אשר הונף ואשר הורם״. רש״י: ״הונף - מוליך ומביא. הורם - מעלה, ואין עלייה בלא הורדה״.

ולמה? אמר רבי יוחנן: ״מוליך ומביא - למי שארבע הרוחות שלו. מעלה ומוריד - למי שהשמים והארץ שלו״. רש״י: ״מצוה זו אנו עושין לשמו - כן מראה בהנפתו״. כל תנועה - אומרת: הכל שלו.

״במערבא״ - בארץ ישראל - ״מתנו הכי: מוליך ומביא - כדי לעצור רוחות רעות״. ״מעלה ומוריד - כדי לעצור טללים רעים״. התנועה שומרת על העולם - מכל הצדדים, ומלמעלה.

אמר רבי יוסי בר אבין: ״זאת אומרת - שירי מצוה מעכבין את הפורענות״. רש״י: ״מצוה שהיא שירים, שאינה עיקר - אף על פי כן חשובה היא לעכב את הפורענות״. ואמר רבא: ״וכן בלולב״.

״רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה, אמר: דין גירא בעיניה דסטנא״. רש״י: ״הרי זה חץ בעיניו של שטן״. ״ולאו מלתא היא - משום דאתי לאיגרויי ביה״. רש״י: ״אין נכון לומר כן… שיתגרה בו״. לא מתגרים. עושים את המצוה - בשקט.

משנה: ״מי שבא בדרך, ולא היה בידו לולב ליטול - לכשיכנס לביתו, יטול על שלחנו״. ״לא נטל שחרית - יטול בין הערבים, שכל היום כשר ללולב״. רש״י: ״צריך להפסיק סעודתו, וליטול לולב״.

״למימרא דמפסיק? ורמינהו: אם התחילו - אין מפסיקין!״ רש״י: גבי תפלת המנחה - ״אין צריכין להפסיק סעודתן״. אמר רב ספרא: ״לא קשיא. הא - דאיכא שהות ביום. הא - דליכא שהות ביום״. אמר רבא: ״מאי קושיא? דילמא - הא דאורייתא, הא דרבנן!״ לולב - מן התורה. תפלה - מדרבנן.

״אלא אי קשיא - הא קשיא״: רישא - ״יטול על שלחנו, אלמא דמפסיק״. סיפא - ״יטול בין הערבים, אלמא לא מפסיק!״ אמר רבי זירא: ״מאי קושיא? מצוה לאפסוקי - ואי לא פסיק, יטול בין הערבים״. רש״י: ״שמא ישכח ויפשע״. והקושיא הראשונה? ״הכא - ביום טוב שני דרבנן עסקינן. דיקא נמי״: בא בדרך - ״וביום טוב ראשון, מי שרי?!״

אז מה לוקחים מזה? גם תנועה קטנה - הלוך ושוב, למעלה ולמטה - אומרת: הכל שלו. ומה שנראה רק שיריים של מצוה - מגן עלינו. בשקט, בלי להתגרות. תיק מספר עשרים ואחד - נסגר. ובמשימה הבאה: שומע כעונה - איך יוצאים בהלל של מישהו אחר?

תיק 21 · אֵיפֹה מְנַעַנְעִים?הסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. הַמִּשְׁנָהל״ז ע״ב

    וְהֵיכָן הָיוּ מְנַעַנְעִין? בְּ״הוֹדוּ לַה׳״ תְּחִילָּה וָסוֹף, וּבְ״אָנָּא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא״ - דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִין: אַף בְּ״אָנָּא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא״

    רש״י: ״תחילה וסוף״, ״הודו״ שבתחילת המזמור האחרון של ההלל ו״הודו״ שבסופו. רבי עקיבא מעיד שרבן גמליאל ורבי יהושע נענעו רק ב״אנא ה׳ הושיעה נא״, אף שכל העם נענעו גם במקומות אחרים.

  2. מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ?

    נִעְנוּעַ מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ? הָתָם קָאֵי: כׇּל לוּלָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ - כָּשֵׁר

    המשנה שואלת ״היכן מנענעים״, כאילו ידוע שצריך לנענע. מנין? המשנה ממשיכה את המשנה הקודמת, ששיעור הלולב הוא ״כדי לנענע בו״. משם שמענו שיש מצוה לנענע.

  3. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא

    מַנִּיחַ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם עַל גַּבֵּי שְׁנֵי הַכְּבָשִׂין ... וּמֵנִיף וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם״

    צורת הנענוע נלמדת מתנופת שתי הלחם ושני כבשי העצרת בשבועות. ״הונף״: מוליך ומביא. ״הורם״: מעלה ומוריד.

  4. לְמִי שֶׁהָאַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁלּוֹ

    מוֹלִיךְ וּמֵבִיא לְמִי שֶׁהָאַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁלּוֹ, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד לְמִי שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ

    שני הסברים לנענוע:

    • רַבִּי יוֹחָנָןהנענוע מראה שהמצוה נעשית לשם מי שארבע הרוחות, השמים והארץ שלו.
    • בְּמַעְרְבָאמוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים.
  5. שְׁיָרֵי מִצְוָהל״ח ע״א

    שְׁיָרֵי מִצְוָה מְעַכְּבִין אֶת הַפּוּרְעָנוּת. שֶׁהֲרֵי תְּנוּפָה שְׁיָרֵי מִצְוָה הִיא - וְעוֹצֶרֶת רוּחוֹת וּטְלָלִים רָעִים. וְאָמַר רָבָא: וְכֵן בְּלוּלָב

    התנופה היא ״שירי מצוה״: חלק שאינו מעכב את הכפרה. ובכל זאת היא עוצרת פורענות. מכאן שגם לחלקים ״השוליים״ של המצוה יש כוח גדול. רבא: וכך גם בלולב.

  6. גִּירָא בְּעֵינֵיהּ דְּסִטְנָא

    רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מַמְטֵי לֵיהּ וּמַיְיתֵי לֵיהּ, אֲמַר: דֵּין גִּירָא בְּעֵינֵיהּ דְּסִטְנָא. וְלָאו מִלְּתָא הִיא, מִשּׁוּם דְּאָתֵי לְאִיגָּרוֹיֵי בֵּיהּ

    רב אחא בר יעקב היה אומר בשעת הנענוע: ״זה חץ בעין השטן״. הגמרא: אין נכון לומר כך, כי בכך הוא מתגרה ביצר הרע.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

20 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
מַאןמיכמאן: כדעת מי
דְּכַרהזכיר, זכרמַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ = מי הזכיר אותו (מה הקשר)
שְׁמֵיהּשמויהא שמיה רבא: יהי שמו הגדול
הָתָםשםהפוך מ״הכא״ (כאן)
קָאֵיעומד; מוסב על
גַּבֵּיאצל; לגבי
מַעְרְבָאארץ ישראל (המערב)
בַּרבן; חוץ מבַּר מִ־ = חוץ מ־
מַמְטֵימביא
לֵיהּלו
מַיְיתֵימביאשורש אתי
גִּירָאחץ
סִטְנָאשטן
לָאולא, אינו
מִילְּתָאדבר; ענין
אָתֵיבאהווה; לעומת ״אתא״ (עבר)
אִיגָּרוֹיֵילהתגרות, לעורר
בֵּיהּבו
חֲדָאאחת
פָּרָשְׁתָּאפרשה

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה תחלה וסוף

סוכה ל״ז ע״ב

הודו שבתחלת הפרק והודו שבסוף הפרק בסוף ההלל מן הודו עד סוף ההלל חדא פרשתא במנין פרשיות של ספר תהלים:

״הודו״ שבתחילת המזמור ו״הודו״ שבסופו. מ״הודו״ ועד סוף ההלל הוא מזמור אחד בספר תהלים (קי״ח).

רש״י

ד״ה למי שארבע רוחות שלו

סוכה ל״ז ע״ב

מצוה זו אנו עושין לשמו כן מראה בהנפתו:

בהנפה לכל הכיוונים אנו מראים שהמצוה נעשית לשם מי שכל הרוחות שלו.

רש״י

ד״ה שירי מצוה

סוכה ל״ח ע״א

מצוה שהיא שירים שאינה עיקר לעכב כפרה אעפ״כ חשובה היא לעכב את הפורענות:

חלק במצוה שאינו עיקר ואינו מעכב את הכפרה, ובכל זאת יש בו חשיבות לעכב את הפורענות.

רש״י

ד״ה גירא בעיניה דסטנא

סוכה ל״ח ע״א

הרי זה לחץ בעיניו של שטן שרואה בעיניו שאין בו כח לנתק מעלינו עול מצות:

זה כחץ בעיני השטן, שרואה שאין בכוחו להסיר מאיתנו את עול המצוות.

רש״י

ד״ה לאיגוריי

סוכה ל״ח ע״א

שיתגרה בו שטן שהוא יצר הרע וישיאנו לתעות מעל קונו וימסור עצמו על הדבר:

השטן, הוא יצר הרע, יתגרה בו וינסה להטעות אותו ולהרחיק אותו מקונו.

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. הגמרא שואלת ״נענוע מאן דכר שמיה״. מנין לומדים שיש נענוע, ומנין צורתו?

  2. מה הטעם לנענוע לפי רבי יוחנן ולפי הנאמר במערבא?

  3. התנופה היא ״שירי מצוה״ שאינם מעכבים, ובכל זאת היא עוצרת פורענות. מה העיקרון?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מה המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל באילו מקומות מנענעים, ומה עשו רבן גמליאל ורבי יהושע?

    תשובה

    בית הלל: ב״הודו״ בתחילה ובסוף וב״אנא ה׳ הושיעה נא״. בית שמאי: גם ב״אנא ה׳ הצליחה נא״. רבן גמליאל ורבי יהושע נענעו רק ב״אנא ה׳ הושיעה נא״.

  2. מנין לומדים את צורת הנענוע, ומה שני ההסברים לטעמו?

    תשובה

    מתנופת שתי הלחם וכבשי עצרת: ״הונף״ מוליך ומביא, ״הורם״ מעלה ומוריד. רבי יוחנן: לשם מי שהרוחות והשמים והארץ שלו. במערבא: לעצור רוחות רעות וטללים רעים.

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקמִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְסוכה ל״ח ע״א · סרטון 4:15 דק׳

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).