ד״ה תחלה וסוף
סוכה ל״ז ע״בהודו שבתחלת הפרק והודו שבסוף הפרק בסוף ההלל מן הודו עד סוף ההלל חדא פרשתא במנין פרשיות של ספר תהלים:
״הודו״ שבתחילת המזמור ו״הודו״ שבסופו. מ״הודו״ ועד סוף ההלל הוא מזמור אחד בספר תהלים (קי״ח).
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
המשנה שואלת באילו מילים בהלל מנענעים את הלולב. הגמרא מבררת קודם כול מנין שיש נענוע בכלל, ולומדת את צורת הנענוע מתנופת שתי הלחם וכבשי עצרת: מוליך ומביא, מעלה ומוריד. ומה משמעות הנענוע?
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:15 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״ז עמוד ב׳, ודף ל״ח. והסוגיה: איפה מנענעים את הלולב - ולמה התנועה הזאת?
במשימה הקודמת: במה אוגדים את הלולב - ומה חוצץ. ועכשיו - המשנה: ״והיכן היו מנענעין?״ ״בהודו - תחלה וסוף, ובאנא… הושיעה נא - דברי בית הלל. ובית שמאי אומרים: אף באנא… הצליחה נא״. אמר רבי עקיבא: ״צופה הייתי ברבן גמליאל ורבי יהושע - שכל העם היו מנענעין, והם לא נענעו אלא באנא… הושיעה נא״. המעטפה הבאה.
שואלת הגמרא: ״נענוע - מאן דכר שמיה?״ מי אמר בכלל שצריך לנענע? ״התם קאי: כל לולב שיש בו שלשה טפחים - כדי לנענע בו - כשר״. רש״י: ״אלמא - מצוה לנענע״.
ואיך מנענעים? ״תנן התם: שתי הלחם״ - בחג השבועות במקדש - ״מניף, ומוליך ומביא, מעלה ומוריד״. ״שנאמר: אשר הונף ואשר הורם״. רש״י: ״הונף - מוליך ומביא. הורם - מעלה, ואין עלייה בלא הורדה״.
ולמה? אמר רבי יוחנן: ״מוליך ומביא - למי שארבע הרוחות שלו. מעלה ומוריד - למי שהשמים והארץ שלו״. רש״י: ״מצוה זו אנו עושין לשמו - כן מראה בהנפתו״. כל תנועה - אומרת: הכל שלו.
״במערבא״ - בארץ ישראל - ״מתנו הכי: מוליך ומביא - כדי לעצור רוחות רעות״. ״מעלה ומוריד - כדי לעצור טללים רעים״. התנועה שומרת על העולם - מכל הצדדים, ומלמעלה.
אמר רבי יוסי בר אבין: ״זאת אומרת - שירי מצוה מעכבין את הפורענות״. רש״י: ״מצוה שהיא שירים, שאינה עיקר - אף על פי כן חשובה היא לעכב את הפורענות״. ואמר רבא: ״וכן בלולב״.
״רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה, אמר: דין גירא בעיניה דסטנא״. רש״י: ״הרי זה חץ בעיניו של שטן״. ״ולאו מלתא היא - משום דאתי לאיגרויי ביה״. רש״י: ״אין נכון לומר כן… שיתגרה בו״. לא מתגרים. עושים את המצוה - בשקט.
משנה: ״מי שבא בדרך, ולא היה בידו לולב ליטול - לכשיכנס לביתו, יטול על שלחנו״. ״לא נטל שחרית - יטול בין הערבים, שכל היום כשר ללולב״. רש״י: ״צריך להפסיק סעודתו, וליטול לולב״.
״למימרא דמפסיק? ורמינהו: אם התחילו - אין מפסיקין!״ רש״י: גבי תפלת המנחה - ״אין צריכין להפסיק סעודתן״. אמר רב ספרא: ״לא קשיא. הא - דאיכא שהות ביום. הא - דליכא שהות ביום״. אמר רבא: ״מאי קושיא? דילמא - הא דאורייתא, הא דרבנן!״ לולב - מן התורה. תפלה - מדרבנן.
״אלא אי קשיא - הא קשיא״: רישא - ״יטול על שלחנו, אלמא דמפסיק״. סיפא - ״יטול בין הערבים, אלמא לא מפסיק!״ אמר רבי זירא: ״מאי קושיא? מצוה לאפסוקי - ואי לא פסיק, יטול בין הערבים״. רש״י: ״שמא ישכח ויפשע״. והקושיא הראשונה? ״הכא - ביום טוב שני דרבנן עסקינן. דיקא נמי״: בא בדרך - ״וביום טוב ראשון, מי שרי?!״
אז מה לוקחים מזה? גם תנועה קטנה - הלוך ושוב, למעלה ולמטה - אומרת: הכל שלו. ומה שנראה רק שיריים של מצוה - מגן עלינו. בשקט, בלי להתגרות. תיק מספר עשרים ואחד - נסגר. ובמשימה הבאה: שומע כעונה - איך יוצאים בהלל של מישהו אחר?
תיק 21 · אֵיפֹה מְנַעַנְעִים?הסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
וְהֵיכָן הָיוּ מְנַעַנְעִין? בְּ״הוֹדוּ לַה׳״ תְּחִילָּה וָסוֹף, וּבְ״אָנָּא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא״ - דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִין: אַף בְּ״אָנָּא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא״
רש״י: ״תחילה וסוף״, ״הודו״ שבתחילת המזמור האחרון של ההלל ו״הודו״ שבסופו. רבי עקיבא מעיד שרבן גמליאל ורבי יהושע נענעו רק ב״אנא ה׳ הושיעה נא״, אף שכל העם נענעו גם במקומות אחרים.
נִעְנוּעַ מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ? הָתָם קָאֵי: כׇּל לוּלָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ - כָּשֵׁר
המשנה שואלת ״היכן מנענעים״, כאילו ידוע שצריך לנענע. מנין? המשנה ממשיכה את המשנה הקודמת, ששיעור הלולב הוא ״כדי לנענע בו״. משם שמענו שיש מצוה לנענע.
מַנִּיחַ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם עַל גַּבֵּי שְׁנֵי הַכְּבָשִׂין ... וּמֵנִיף וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם״
צורת הנענוע נלמדת מתנופת שתי הלחם ושני כבשי העצרת בשבועות. ״הונף״: מוליך ומביא. ״הורם״: מעלה ומוריד.
מוֹלִיךְ וּמֵבִיא לְמִי שֶׁהָאַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁלּוֹ, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד לְמִי שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ
שני הסברים לנענוע:
שְׁיָרֵי מִצְוָה מְעַכְּבִין אֶת הַפּוּרְעָנוּת. שֶׁהֲרֵי תְּנוּפָה שְׁיָרֵי מִצְוָה הִיא - וְעוֹצֶרֶת רוּחוֹת וּטְלָלִים רָעִים. וְאָמַר רָבָא: וְכֵן בְּלוּלָב
התנופה היא ״שירי מצוה״: חלק שאינו מעכב את הכפרה. ובכל זאת היא עוצרת פורענות. מכאן שגם לחלקים ״השוליים״ של המצוה יש כוח גדול. רבא: וכך גם בלולב.
רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מַמְטֵי לֵיהּ וּמַיְיתֵי לֵיהּ, אֲמַר: דֵּין גִּירָא בְּעֵינֵיהּ דְּסִטְנָא. וְלָאו מִלְּתָא הִיא, מִשּׁוּם דְּאָתֵי לְאִיגָּרוֹיֵי בֵּיהּ
רב אחא בר יעקב היה אומר בשעת הנענוע: ״זה חץ בעין השטן״. הגמרא: אין נכון לומר כך, כי בכך הוא מתגרה ביצר הרע.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| מַאן | מי | כמאן: כדעת מי |
| דְּכַר | הזכיר, זכר | מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ = מי הזכיר אותו (מה הקשר) |
| שְׁמֵיהּ | שמו | יהא שמיה רבא: יהי שמו הגדול |
| הָתָם | שם | הפוך מ״הכא״ (כאן) |
| קָאֵי | עומד; מוסב על | |
| גַּבֵּי | אצל; לגבי | |
| מַעְרְבָא | ארץ ישראל (המערב) | |
| בַּר | בן; חוץ מ | בַּר מִ־ = חוץ מ־ |
| מַמְטֵי | מביא | |
| לֵיהּ | לו | |
| מַיְיתֵי | מביא | שורש אתי |
| גִּירָא | חץ | |
| סִטְנָא | שטן | |
| לָאו | לא, אינו | |
| מִילְּתָא | דבר; ענין | |
| אָתֵי | בא | הווה; לעומת ״אתא״ (עבר) |
| אִיגָּרוֹיֵי | להתגרות, לעורר | |
| בֵּיהּ | בו | |
| חֲדָא | אחת | |
| פָּרָשְׁתָּא | פרשה |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
הודו שבתחלת הפרק והודו שבסוף הפרק בסוף ההלל מן הודו עד סוף ההלל חדא פרשתא במנין פרשיות של ספר תהלים:
״הודו״ שבתחילת המזמור ו״הודו״ שבסופו. מ״הודו״ ועד סוף ההלל הוא מזמור אחד בספר תהלים (קי״ח).
מצוה זו אנו עושין לשמו כן מראה בהנפתו:
בהנפה לכל הכיוונים אנו מראים שהמצוה נעשית לשם מי שכל הרוחות שלו.
מצוה שהיא שירים שאינה עיקר לעכב כפרה אעפ״כ חשובה היא לעכב את הפורענות:
חלק במצוה שאינו עיקר ואינו מעכב את הכפרה, ובכל זאת יש בו חשיבות לעכב את הפורענות.
הרי זה לחץ בעיניו של שטן שרואה בעיניו שאין בו כח לנתק מעלינו עול מצות:
זה כחץ בעיני השטן, שרואה שאין בכוחו להסיר מאיתנו את עול המצוות.
שיתגרה בו שטן שהוא יצר הרע וישיאנו לתעות מעל קונו וימסור עצמו על הדבר:
השטן, הוא יצר הרע, יתגרה בו וינסה להטעות אותו ולהרחיק אותו מקונו.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
הגמרא שואלת ״נענוע מאן דכר שמיה״. מנין לומדים שיש נענוע, ומנין צורתו?
הלשונות הפוכות. ״הונף״ הוא מוליך ומביא, ו״הורם״ הוא מעלה ומוריד.
המשנה הקודמת מזכירה שיעור לולב ״כדי לנענע בו״, והצורה נלמדת מתנופה.
אין פסוק מפורש. הנענוע נלמד מהמשנה, והצורה כוללת גם מעלה ומוריד.
שירי מצוה נדונים בהמשך הסוגיה, לעניין כוחו של הנענוע לעצור פורענות, ולא כמקור לעצם הנענוע. הצורה נלמדת מתנופת שתי הלחם וכבשי עצרת.
מה הטעם לנענוע לפי רבי יוחנן ולפי הנאמר במערבא?
הטעמים מוחלפים. את עצירת הרוחות והטללים אומרים במערבא.
שירי מצוה היא סוגיה נפרדת, ולא טעמו של רבי יוחנן לנענוע.
שני הטעמים: הכרת הבורא בכל הכיוונים, ועצירת רוחות וטללים רעים.
רבי יוחנן אינו מדבר על עצירת רוחות אלא על הכרת מי שהרוחות שלו.
התנופה היא ״שירי מצוה״ שאינם מעכבים, ובכל זאת היא עוצרת פורענות. מה העיקרון?
הגמרא מדגישה דווקא שהוא אינו מעכב ובכל זאת עוצר פורענות.
כוחו של הנענוע הוא בעכוב פורענות, ולא בכפרה.
הגמרא מדגישה את כוח המעשה, גם בחלק צדדי של המצוה.
הנענוע אינו מעכב את המצוה, ועדיין יש לו כוח לעצור פורענות.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מה המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל באילו מקומות מנענעים, ומה עשו רבן גמליאל ורבי יהושע?
בית הלל: ב״הודו״ בתחילה ובסוף וב״אנא ה׳ הושיעה נא״. בית שמאי: גם ב״אנא ה׳ הצליחה נא״. רבן גמליאל ורבי יהושע נענעו רק ב״אנא ה׳ הושיעה נא״.
מנין לומדים את צורת הנענוע, ומה שני ההסברים לטעמו?
מתנופת שתי הלחם וכבשי עצרת: ״הונף״ מוליך ומביא, ״הורם״ מעלה ומוריד. רבי יוחנן: לשם מי שהרוחות והשמים והארץ שלו. במערבא: לעצור רוחות רעות וטללים רעים.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקמִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְסוכה ל״ח ע״א · סרטון 4:15 דק׳לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).