מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד

שלטי דרך בסוגיה

מונחי הדיון

כל מונח הוא תמרור בסוגיה. הוא לא התוכן, הוא אומר איפה אנחנו. לכל מונח סרטון קצר ותרגול על הדף.

למילון המונחים: כל המונחים ברשימה אחת, עם סינון. למילים בארמית: מילון הארמית.

יחידה א׳ · מונחי פתיחה והבאת מקורות

מִשְׁנָהבָּרַיְיתָאאֲמוֹרָאִיםחֲזָרָה

יחידה ב׳ · מונחי שאלה

מָקוֹרסְבָרָהסָפֵקבְּלִי הַכְרָעָה

יחידה ג׳ · קושיה ותירוץ

קֻשְׁיָהתֵּרוּץעוֹד תֵּרוּץהַפְרָכָה

יחידה ד׳ · מחלוקת והכרעה

מַחֲלֹקֶתתַּנָּאִיםמַסְקָנָההֲלָכָה
לֵימָא כְּתַנָּאֵיאַתֶּם נִכְנָסִים לְ־תַּנָּאִים
פרק 14 · נֹאמַר שֶׁזֶּה כְּמוֹ מַחֲלֹקֶת הַתַּנָּאִים?
שְׁמַע מִינַּהּאַתֶּם נִכְנָסִים לְ־מַסְקָנָה
פרק 15 · שְׁמַע מִמֶּנָּה - לְמַד מִכָּאן

יחידה ה׳ · ראיות ודחיות

רְאָיָההַצָּעָההַעֲמָדָהחִלּוּק

יחידה ו׳ · קושיות מסוג אחר

חִדּוּשׁסְתִירָהסְתִירָה פְּנִימִיתבְּלִי תֵּרוּץ

מילון המונחים

כל מונח: מה הוא אומר, מה תפקידו בסוגיה, ולאיזו שכבה הוא שייך. גם מונחים שעוד אין להם סרטון.

  1. שָׁנִינוּ
    הבאת משנה לתוך הדיון. מה שבא אחרי המונח הוא ציטוט מן המשנה.
    מִשְׁנָהלעמוד המונח
  2. שָׁנוּ חֲכָמִים
    הבאת ברייתא לתוך הדיון. לא כל דברי התנאים נכנסו למשנה; מה שנשאר בחוץ נקרא ברייתא, מלשון ״בר״, חוץ.
    בָּרַיְיתָאלעמוד המונח
  3. נֶאֱמַר
    המונח של האמוראים, הדור שאחרי התנאים. אחריו באים דברי אמוראים, ובדרך כלל מחלוקת.
    אֲמוֹרָאִיםלעמוד המונח
  4. גּוּף הַדָּבָר
    המונח היחיד ביחידה שלא מכניס לשכבה חדשה, אלא מחזיר. הגמרא חוזרת אל מקור שהובא קודם בדרך אגב, כדי ללמוד אותו לעומק.
    חֲזָרָהלעמוד המונח
  5. מֵאַיִן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?
    השאלה הראשונה והמפורסמת ביותר של הגמרא. המשנה קובעת דין, והגמרא שואלת מה המקור, בדרך כלל פסוק.
  6. מָה הַטַּעַם?
    לפעמים הגמרא לא שואלת מאיפה, אלא למה. מאי טעמא שואל מה ההיגיון שמאחורי הדין, או מה הסברה של חכם מסוים.
    סְבָרָהלעמוד המונח
  7. נִשְׁאֲלָה לָהֶם
    לפעמים הגמרא עצמה לא יודעת את התשובה. איבעיא להו היא שאלה שהתעוררה בבית המדרש, ויש בה שתי אפשרויות.
  8. תֵּעָמֵד
    סוף של ספק שלא הוכרע. השאלה נשארת עומדת, בלי הכרעה.
    בְּלִי הַכְרָעָהלעמוד המונח
  9. מְשִׁיבִים עָלָיו
    פתיחת יחידה ג׳, קושיה ותירוץ. אמורא אומר דין, והגמרא מביאה מקור של תנאים, משנה או ברייתא, שסותר את דבריו.
    קֻשְׁיָהלעמוד המונח
  10. אֵין קֻשְׁיָה
    התירוץ הנפוץ ביותר. שני מקורות מתנגשים, והגמרא אומרת שאין כאן סתירה בכלל, כי כל מקור מדבר על מקרה אחר.
    תֵּרוּץלעמוד המונח
  11. אִם תִּרְצֶה, אֱמֹר
    תירוץ נוסף. הגמרא כבר תירצה, ומוסיפה דרך אחרת ליישב את אותה קושיה. שני התירוצים אפשריים, והגמרא משאירה את שניהם.
    עוֹד תֵּרוּץלעמוד המונח
  12. הַפְרָכָה
    סוף הדיון כשאין תירוץ. מאותו שורש של ״מיתיבי״ (תו״ב, תשובה), אבל הפעם אין תשובה: דברי האמורא נדחים.
    הַפְרָכָהלעמוד המונח
  13. בַּמֶּה הֵם חוֹלְקִים?
    שאלה על שורש המחלוקת. שני חכמים פוסקים אחרת, והגמרא מחפשת את העיקרון שמתחת לפסק: מה כל אחד מהם סובר באופן כללי, שממנו יוצא הדין שלו.
    מַחֲלֹקֶתלעמוד המונח
  14. נֹאמַר שֶׁזֶּה כְּמוֹ מַחֲלֹקֶת הַתַּנָּאִים?
    הצעה שמחלוקת של אמוראים היא בעצם מחלוקת ישנה של תנאים: כל אמורא הולך בעקבות תנא אחר. ״לימא״ = נאמר, הצעה ולא קביעה, ופעמים רבות היא נדחית.
    תַּנָּאִיםלעמוד המונח
  15. שְׁמַע מִמֶּנָּה - לְמַד מִכָּאן
    מסקנה מראיה שהצליחה. הגמרא לומדת דבר חדש מתוך מקור, או חותמת שהראיה התקבלה. בדף מופיע לפעמים בקיצור: ש״מ.
    מַסְקָנָהלעמוד המונח
  16. הֲלָכָה - הַפְּסָק
    הפסק: איך נוהגים למעשה. בא בדרך כלל בסוף מחלוקת, כששני הצדדים נשארו עומדים, וקובע כמי הולכים.
    הֲלָכָהלעמוד המונח
  17. בּוֹא וּשְׁמַע
    פתיחה של ראיה. כשיש שאלה פתוחה או מחלוקת, הגמרא מביאה מקור - משנה, ברייתא או דברי אמורא - כדי לפשוט את השאלה או להכריע.
    רְאָיָהלעמוד המונח
  18. הַאִם לֹא?
    הצעה איך לפרש מקור, כך שיוכיח את הטענה. מקור לבד לא מדבר: צריך לפרש אותו ולהראות מה הוא מוכיח. ״מאי לאו״ = האם לא (זה הפירוש)?
    הַצָּעָהלעמוד המונח
  19. כָּאן - בַּמֶּה אָנוּ עוֹסְקִים?
    העמדה: כשמקור סותר טענה, הגמרא מסבירה שהמקור לא מדבר על כל המקרים, אלא על מקרה מיוחד אחד. כך הסתירה נעלמת, והטענה נשארת עומדת.
    הַעֲמָדָהלעמוד המונח
  20. שׁוֹנֶה שָׁם
    חילוק: דחיית ראיה בלי לשנות את המקור. המקרה במקור שונה מהמקרה שלנו, ולכן אי אפשר ללמוד ממנו. תמיד בא אחריו ההסבר: מה ההבדל.
    חִלּוּקלעמוד המונח
  21. זֶה פָּשׁוּט
    קושיה שאינה סתירה: מה שנאמר נראה מובן מאליו, אז למה צריך לומר אותו בכלל? התשובה באה בשני חלקים: מהו דתימא (מה היינו חושבים בלי הדין) וקא משמע לן (החידוש).
    חִדּוּשׁלעמוד המונח
  22. וּזְרַקְנוּ אוֹתָם זֶה מוּל זֶה
    קושיה של סתירה בין שני מקורות של תנאים: משנה מול ברייתא, או ברייתא מול ברייתא. לא אמורא נגד מקור, כמו במיתיבי, אלא מקור מול מקור. כמעט תמיד בא אחריה תירוץ.
    סְתִירָהלעמוד המונח
  23. זֶה עַצְמוֹ קָשֶׁה
    קושיה של סתירה בתוך מקור אחד: תחילת המקור (רישא) סותרת את סופו (סיפא). לא שני מקורות, כמו בוורמינהו, אלא מקור שסותר את עצמו. אחריה בא תירוץ שמראה שהרישא והסיפא לא באמת סותרות.
    סְתִירָה פְּנִימִיתלעמוד המונח
  24. קָשֶׁה
    סוף של קושיה שלא נמצא לה תירוץ. אבל זו לא תיובתא: הגמרא לא אומרת שהאמורא נדחה. הקושיה פשוט נשארת פתוחה.
    בְּלִי תֵּרוּץלעמוד המונח