מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
סוכה ל״ח ע״א

״לִכְשֶׁיִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ, יִטּוֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ״

לא בתכנית תושב״ע

פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281

מי שהיה בדרך ולא נטל לולב, ייטול כשיגיע לביתו, אפילו באמצע הסעודה. אבל במשנה אחרת למדנו ״אם התחילו אין מפסיקין״. הגמרא מנסה כמה תירוצים, ומגיעה למסקנה שהמשנה עוסקת ביום טוב שני, שהוא מדרבנן.

הסוגיה בסרטון

אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.

אורך: 4:15 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה

תמליל הסרטון · לקריאה, לחיפוש ולתלמידים שמעדיפים טקסט

פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״ז עמוד ב׳, ודף ל״ח. והסוגיה: איפה מנענעים את הלולב - ולמה התנועה הזאת?

במשימה הקודמת: במה אוגדים את הלולב - ומה חוצץ. ועכשיו - המשנה: ״והיכן היו מנענעין?״ ״בהודו - תחלה וסוף, ובאנא… הושיעה נא - דברי בית הלל. ובית שמאי אומרים: אף באנא… הצליחה נא״. אמר רבי עקיבא: ״צופה הייתי ברבן גמליאל ורבי יהושע - שכל העם היו מנענעין, והם לא נענעו אלא באנא… הושיעה נא״. המעטפה הבאה.

שואלת הגמרא: ״נענוע - מאן דכר שמיה?״ מי אמר בכלל שצריך לנענע? ״התם קאי: כל לולב שיש בו שלשה טפחים - כדי לנענע בו - כשר״. רש״י: ״אלמא - מצוה לנענע״.

ואיך מנענעים? ״תנן התם: שתי הלחם״ - בחג השבועות במקדש - ״מניף, ומוליך ומביא, מעלה ומוריד״. ״שנאמר: אשר הונף ואשר הורם״. רש״י: ״הונף - מוליך ומביא. הורם - מעלה, ואין עלייה בלא הורדה״.

ולמה? אמר רבי יוחנן: ״מוליך ומביא - למי שארבע הרוחות שלו. מעלה ומוריד - למי שהשמים והארץ שלו״. רש״י: ״מצוה זו אנו עושין לשמו - כן מראה בהנפתו״. כל תנועה - אומרת: הכל שלו.

״במערבא״ - בארץ ישראל - ״מתנו הכי: מוליך ומביא - כדי לעצור רוחות רעות״. ״מעלה ומוריד - כדי לעצור טללים רעים״. התנועה שומרת על העולם - מכל הצדדים, ומלמעלה.

אמר רבי יוסי בר אבין: ״זאת אומרת - שירי מצוה מעכבין את הפורענות״. רש״י: ״מצוה שהיא שירים, שאינה עיקר - אף על פי כן חשובה היא לעכב את הפורענות״. ואמר רבא: ״וכן בלולב״.

״רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה, אמר: דין גירא בעיניה דסטנא״. רש״י: ״הרי זה חץ בעיניו של שטן״. ״ולאו מלתא היא - משום דאתי לאיגרויי ביה״. רש״י: ״אין נכון לומר כן… שיתגרה בו״. לא מתגרים. עושים את המצוה - בשקט.

משנה: ״מי שבא בדרך, ולא היה בידו לולב ליטול - לכשיכנס לביתו, יטול על שלחנו״. ״לא נטל שחרית - יטול בין הערבים, שכל היום כשר ללולב״. רש״י: ״צריך להפסיק סעודתו, וליטול לולב״.

״למימרא דמפסיק? ורמינהו: אם התחילו - אין מפסיקין!״ רש״י: גבי תפלת המנחה - ״אין צריכין להפסיק סעודתן״. אמר רב ספרא: ״לא קשיא. הא - דאיכא שהות ביום. הא - דליכא שהות ביום״. אמר רבא: ״מאי קושיא? דילמא - הא דאורייתא, הא דרבנן!״ לולב - מן התורה. תפלה - מדרבנן.

״אלא אי קשיא - הא קשיא״: רישא - ״יטול על שלחנו, אלמא דמפסיק״. סיפא - ״יטול בין הערבים, אלמא לא מפסיק!״ אמר רבי זירא: ״מאי קושיא? מצוה לאפסוקי - ואי לא פסיק, יטול בין הערבים״. רש״י: ״שמא ישכח ויפשע״. והקושיא הראשונה? ״הכא - ביום טוב שני דרבנן עסקינן. דיקא נמי״: בא בדרך - ״וביום טוב ראשון, מי שרי?!״

אז מה לוקחים מזה? גם תנועה קטנה - הלוך ושוב, למעלה ולמטה - אומרת: הכל שלו. ומה שנראה רק שיריים של מצוה - מגן עלינו. בשקט, בלי להתגרות. תיק מספר עשרים ואחד - נסגר. ובמשימה הבאה: שומע כעונה - איך יוצאים בהלל של מישהו אחר?

תיק 21 · אֵיפֹה מְנַעַנְעִים?הסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. הַמִּשְׁנָהל״ח ע״א

    מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְלֹא הָיָה בְּיָדוֹ לוּלָב לִיטּוֹל - לִכְשֶׁיִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ, יִטּוֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ. לֹא נָטַל שַׁחֲרִית - יִטּוֹל בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁכׇּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְלוּלָב

    רש״י: אם שכח ולא נטל לפני הסעודה, צריך להפסיק את הסעודה וליטול לולב. ומי שלא נטל בבוקר, ייטול אחר הצהריים, כי כל היום כשר לנטילת לולב.

  2. מַפְסֵיק?

    לְמֵימְרָא דְּמַפְסֵיק? וּרְמִינְהִי: אִם הִתְחִילוּ - אֵין מַפְסִיקִין!

    ממשנתנו משמע שמפסיקים את הסעודה. אבל במסכת שבת שנינו לגבי תפילת מנחה: ״אם התחילו״ לאכול, ״אין מפסיקין״.

  3. רַב סָפְרָא

    לָא קַשְׁיָא, הָא - דְּאִיכָּא שְׁהוּת בַּיּוֹם, הָא - דְּלֵיכָּא שְׁהוּת בַּיּוֹם

    רש״י: בתפילה יש זמן להתפלל אחרי הסעודה. בלולב מדובר שהסעודה תימשך עד שיחשיך, ולכן חייבים להפסיק.

  4. רָבָא

    מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא הָא דְּאוֹרָיְיתָא, הָא דְּרַבָּנַן ... לִכְשֶׁיִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ - נוֹטְלוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ, אַלְמָא דְּמַפְסֵיק ... לֹא נָטַל שַׁחֲרִית - יִטּוֹל בֵּין הָעַרְבַּיִם. אַלְמָא לָא מַפְסֵיק!

    רבא: אין קושיה מתפילה, כי לולב דאורייתא ותפילה דרבנן. הקושיה היא בתוך המשנה עצמה: הרישא אומרת שמפסיק, והסיפא אומרת שאם לא נטל בבוקר ייטול אחר הצהריים, כלומר אינו חייב למהר. ועל זה תירץ רב ספרא.

  5. רַבִּי זֵירָא

    מַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא: מִצְוָה לְאַפְסוֹקֵי, וְאִי לָא פְּסַיק - יִטּוֹל בֵּין הָעַרְבַּיִם ... הָכָא בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי דְּרַבָּנַן עָסְקִינַן

    רבי זירא: גם הקושיה של רבא אינה קושיה. מצוה להפסיק, כדי שלא ישכח, ואם לא הפסיק ייטול אחר כך. רב ספרא תירץ את הקושיה הראשונה, מתפילה. ועל ״דאורייתא ודרבנן״: המשנה עוסקת ביום טוב שני, שהוא מדרבנן, ובכל זאת מפסיקים.

    • דַּיְקָא נָמֵי״מי שבא בדרך״: אילו היה זה יום טוב ראשון, וכי מותר לבוא בדרך ביום טוב?! מכאן שמדובר ביום טוב שני.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

51 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
מִימי; בשאלה: האם; ״מי ש־״ = אדם ש־מילת שאלה
לְמֵימְרָאכלומר, האם הכוונה לומר
פְּסִיקחתוך; מכריעפסיק רישיה = תוצאה בלתי נמנעת של המעשה
רְמִינְהִיהצב מולו סתירהרמי = הטל, השלך
קַשְׁיָאקשה; קושיה
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
אִיכָּאיש
לֵיכָּאאיןההפך של איכא
מַאימה
קוּשְׁיָאקושיה; שאלה
דִּילְמָאאולי; שמא
אוֹרַיְיתָאתורהדְּאוֹרַיְיתָא = מן התורה
רַבָּנַןחכמיםמדרבנן = מדברי חכמים
אַלְמָאמכאן ש, נמצא
דִּלְמָאשמא, אולי
אַפְסוֹקֵילהפסיק
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
הָכָאכאן
עָסְקִינַןאנו עוסקים
דַּיְקָאמדוקדק; מוכח
נָמֵיגם
גַּבֵּיאצל; לגבי
תְּנַןשנינו (במשנה)תנן: שנינו במשנה
אַכַּתִּיעדיין
הֲוָההיה; נעשההֲוָה לֵיהּ = נחשב לו
מָצֵייכול
שַׁנּוֹיֵילתרץ
אִידִּיזהאִידִּי וְאִידִּי = זה וזה
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
כּוּלֵּיכלכּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם
יוֹמָאיום
זִמְנֵיהּזמנו
חַיְישִׁינַןאנו חוששים
טְפֵייותר
אָתֵיבאהווה; לעומת ״אתא״ (עבר)
מִיפְשַׁעלפשוע
אָמְרִינַןאנו אומריםשורש אמר
כֵּיוָןמכיון ש; מאחר שבדרך כלל: כיון ד־
קְבִיעָאקבוע
לֵיהּלו
זִימְנָאזמן; פעם
מִירְתַּתמפחד; חושש
לֵילְיָאלילה
הָתָםשםהפוך מ״הכא״ (כאן)
הַהוּאאותו
טַעְמָאטעם, סבה
מֵימַרלומרמֵימַר אָמַר = הוא חושב בלבו
מִכִּימשעה ש, מיד כשמכי אגבהיה = מרגע שהגביהו
אַגְבְּהֵיהּהגביה אותושורש גבה
נָפַקיצא
בֵּיהּבו

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה יטול על שלחנו

סוכה ל״ח ע״א

אם שכח ולא נטל קודם אכילה צריך להפסיק סעודתו וליטול לולב:

אם שכח ולא נטל לולב לפני האוכל, עליו להפסיק את הסעודה וליטול.

רש״י

ד״ה אם התחילו אין מפסיקין

סוכה ל״ח ע״א

גבי תפלת המנחה תנן לה במסכת שבת לא ישב אדם לפני הספר ... ואם התחילו קודם המנחה ומשכה סעודתן והגיע זמן המנחה אין מפסיקין אין צריכין להפסיק סעודתן ולהתפלל:

המשנה במסכת שבת עוסקת בתפילת מנחה. מי שהתחיל לאכול לפני זמן מנחה והסעודה נמשכה, אינו צריך להפסיק כדי להתפלל.

רש״י

ד״ה דלמא מצוה לאפסוקי

סוכה ל״ח ע״א

שמא ישכח ויפשע:

מצוה להפסיק, כי אם ימתין עד אחרי הסעודה, עלול לשכוח.

תוספות

לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.

תוספות

ד״ה יום טוב שני

סוכה ל״ח ע״א

השאלה במשפט אחד: אם בלולב כל היום זמנו, למה מפסיקים את הסעודה, ובתפילה לא?

לשון התוספות

יום טוב שני דרבנן. ואכתי הוה מצי לשנויי דאידי ואידי איכא שהות אלא משום דכולי יומא זימניה הוא חיישינן טפי דלמא אתי למיפשע כדאמרינן פ״ק דשבת (דף י.) במנחה כיון דקביעא ליה זימנא מירתת ולא אתי למיפשע ערבית כיון דכולי ליליא זמניה לא מרתת ואתי למיפשע ואין לומר משום דהתם ליליא זמן שינה וחיישינן טפי דא״כ ההוא טעמא ה״ל למימר התם וי״ל דתפלה צריכה שהות ומתעצל בה טפי מנטילת לולב דמכי אגבהיה נפק ביה:

  1. פֵּרוּשׁ

    ואכתי הוה מצי לשנויי דאידי ואידי איכא שהות

    רבי זירא העמיד ביום טוב שני. אבל עדיין היה אפשר לתרץ אחרת: גם בלולב וגם בתפילה יש שהות, ובכל זאת בלולב מפסיקים.

  2. סְבָרָה

    אלא משום דכולי יומא זימניה הוא חיישינן טפי דלמא אתי למיפשע

    הסיבה: בלולב כל היום הוא זמנו. דווקא משום כך חוששים יותר שאדם ידחה את המצוה ויתרשל.

  3. רְאָיָה

    כדאמרינן פ״ק דשבת במנחה כיון דקביעא ליה זימנא מירתת ולא אתי למיפשע ערבית כיון דכולי ליליא זמניה לא מרתת

    ראיה ממסכת שבת (י׳ ע״א): במנחה, שזמנה קבוע ומוגבל, אדם חרד ואינו מתרשל. בערבית, שכל הלילה זמנה, אינו חרד ועלול להתרשל.

  4. קֻשְׁיָה

    ואין לומר משום דהתם ליליא זמן שינה וחיישינן טפי דא״כ ההוא טעמא ה״ל למימר התם

    אין לומר שבערבית החשש הוא משום שהלילה זמן שינה, שאם כן הגמרא בשבת הייתה אומרת את הטעם הזה.

  5. מַסְקָנָה

    וי״ל דתפלה צריכה שהות ומתעצל בה טפי מנטילת לולב דמכי אגבהיה נפק ביה

    ולמה בכל זאת תפילת מנחה אינה כמו לולב? כי תפילה דורשת זמן, ובה אדם מתעצל יותר. אבל לולב, ״מכי אגבהיה נפק ביה״: ברגע שהגביה יצא ידי חובה.

החידוש: זמן מצוה ארוך מגביר את החשש להתרשלות. ולכן דווקא בלולב, שכל היום זמנו, מפסיקים את הסעודה.

בדקו את עצמכם

1איזה תירוץ נוסף יכלה הגמרא לתרץ לפי התוספות?

שבשני המקרים יש שהות, ובכל זאת בלולב מפסיקים, כי כל היום זמנו וחוששים יותר שיתרשל.

2מה ההבדל בין מנחה לערבית לפי מסכת שבת?

למנחה יש זמן קבוע, ולכן אדם חרד ואינו מתרשל. לערבית כל הלילה זמנה, ולכן הוא עלול להתרשל.

מקורות: שבת ט׳ ע״ב · שבת י׳ ע״א

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. המשנה אומרת שמי שבא בדרך ״יטול על שלחנו״, כלומר מפסיק את הסעודה. המשנה בשבת אומרת ״אם התחילו אין מפסיקין״. איך מתרץ רב ספרא לפי רש״י?

  2. רבא אומר ״מאי קושיא?״ על הקושיה מהמשנה בשבת. לפיו, מהי הקושיה האמיתית בסוגיה?

  3. בשלישי בחג אבנר חוזר בצהריים, מתיישב לאכול, ובאמצע נזכר שלא נטל לולב. מה הדין לפי רבי זירא (״מצוה לאפסוקי״)?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מה הסתירה בין משנתנו למשנה בשבת, ואיך תירץ רב ספרא?

    תשובה

    משנתנו: נוטל לולב באמצע הסעודה, כלומר מפסיק. במשנה בשבת לגבי מנחה: ״אם התחילו אין מפסיקין״. רב ספרא: בתפילה יש שהות אחרי הסעודה, ובלולב אין.

  2. מה מסקנת רבי זירא, ומה הדיוק במשנה?

    תשובה

    המשנה עוסקת ביום טוב שני, שהוא מדרבנן, ובכל זאת מפסיקים. הדיוק: ״מי שבא בדרך ואין בידו לולב״. ביום טוב ראשון, שהוא מן התורה, אסור לבוא בדרך.

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקמִי שֶׁהָיוּ מַקְרִין אוֹתוֹ אֶת הַהַלֵּלסוכה ל״ח ע״א · סרטון 4:30 דק׳

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).