מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
סוכה ל״א ע״א–ב

יָבֵשׁ פָּסוּל, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר: הַאִם לוּלָב צָרִיךְ הָדָר?

בתכנית תושב״ע

פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281

רבי יהודה מכשיר לולב יבש. רבא: המחלוקת היא אם מקישים לולב לאתרוג, ובאתרוג כולם מצריכים ״הדר״. הגמרא מקשה על רבא ממקומות שבהם נראה שרבי יהודה מצריך הדר גם בלולב, ומברייתא שבה רבי יהודה מכשיר אתרוג ישן, ונשארת ב״תיובתא״.

הסוגיה בסרטון

אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.

אורך: 4:32 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה

תמליל הסרטון · לקריאה, לחיפוש ולתלמידים שמעדיפים טקסט

פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״א, עמוד א׳ ועמוד ב׳. והסוגיה: לולב יבש - רבי יהודה מכשיר. האם לולב צריך להיות הדר?

במשימה הקודמת: הדסים מן השוק, וסוכה גזולה - ״אין לו אלא דמי עצים״. ובמשימה העשירית למדנו: יבש פסול, כי ״הדר בעינן״. אבל עכשיו - מחלוקת! המעטפה הבאה.

״תנא: יבש - פסול, רבי יהודה מכשיר״. אמר רבא: ״מחלוקת בלולב. רבנן סברי: מקשינן לולב לאתרוג - מה אתרוג בעי הדר, אף לולב בעי הדר״. ״ורבי יהודה סבר: לא מקשינן לולב לאתרוג. אבל באתרוג - דברי הכל הדר בעינן״.

הגמרא בודקת: ״ובלולב לא בעי רבי יהודה הדר?״ הרי רבי יהודה אמר: ״יאגדנו מלמעלה״! למה לאגוד את העלים? לא כדי שיהיה יפה? ״לא, כדקתני טעמא: כפות תמרים - כפות. ואם היה פרוד - יכפתנו״. ״כפות״ - קשור.

ועוד: רבי יהודה אמר: ״אין אוגדין את הלולב אלא במינו״. לא משום הדר? ״לא - דהא אמר רבא: אפילו בסיב, ואפילו בעיקרא דדיקלא״ - גם בקליפה של הדקל, שאינה יפה. הטעם: ״לולב צריך אגד, ואי מייתי מינא אחרינא - הוה להו חמשה מינין״.

ובאתרוג? ברייתא: ״ארבעת מינין שבלולב - כשם שאין פוחתין מהן, כך אין מוסיפין עליהן״. ״לא מצא אתרוג - לא יביא לא רמון ולא פריש ולא דבר אחר״. ״כמושין - כשרין, יבשין - פסולין. רבי יהודה אומר: אף יבשין״. והוא מביא ראיה: ״מעשה בבני כרכין, שהיו מורישין את לולביהן לבני בניהן״. ״אמרו: משם ראיה? אין שעת הדחק ראיה״. רש״י: בכרכים ״אין דקלים מצוים שם״.

״קתני מיהת: רבי יהודה אומר: אף יבשין כשרין. מאי לאו - אאתרוג?״ ״לא - אלולב״. עדיין אפשר להציל את רבא. ובדרך: ״אין מוסיפין״ - גם מין חמישי שמחזיקים לחוד. תוספות: ״אפילו חוץ לאגד - חשיב כמוסיף״. ו״לא יביא רמון״ - ״כי היכי שלא תשכח תורת אתרוג״? לא! ״זימנין דנפיק חורבא מיניה״ - יתרגלו לטעות.

אבל אז: ״תא שמע: אתרוג הישן - פסול, ורבי יהודה מכשיר״. אתרוג ישן - ובכל זאת רבי יהודה מכשיר. גם באתרוג הוא לא דורש הדר. ״תיובתא דרבא - תיובתא״. ההסבר של רבא נדחה.

ובכל זאת: ״הירוק ככרתי - רבי יהודה פוסל״. ושיעור אתרוג קטן - ״כביצה״. לא משום הדר? ״לא - משום דלא גמר פירא״. הפרי עוד לא הבשיל. ״ואלא לרבי יהודה - הא כתיב הדר?״ ״ההוא - הדר באילנו משנה לשנה״. רש״י: ״שאין פרי אחר עושה כן״. ״הדר״ - הפרי שדר על העץ משנה לשנה.

ובמשנה: ״של אשרה ושל עיר הנדחת - פסול״. אבל רבא אמר: ״לולב של עבודה זרה - לא יטול, ואם נטל - כשר״! רש״י: ״לא יטול - דמאיס לגבוה״. ״ואם נטל כשר - דמצות לאו ליהנות ניתנו״. ״הכא באשרה דמשה עסקינן, דכתותי מיכתת שיעוריה״. רש״י: היא עומדת לשריפה - וכאילו כבר נשרפה. ״דיקא נמי, דקתני: דומיא דעיר הנדחת. שמע מינה״.

אז מה לוקחים מזה? ״הדר״ - מילה אחת, ושתי קריאות: יופי - או פרי שדר על העץ. ורבא הציע הסבר. הגמרא בדקה אותו עד הסוף - ו״תיובתא״. גם הסבר יפה צריך לעמוד במבחן.

תיק מספר שלוש עשרה - נסגר. ובמשימה הבאה: ״נקטם ראשו״, נסדק, כפוף - מתי לולב פגום פסול?

תיק 13 · לוּלָב יָבֵשׁהסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. רָבָאל״א ע״א

    מַחֲלוֹקֶת בְּלוּלָב, דְּרַבָּנַן סָבְרִי: מַקְּשִׁינַן לוּלָב לְאֶתְרוֹג ... וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: לָא מַקְּשִׁינַן ... אֲבָל בְּאֶתְרוֹג - דִּבְרֵי הַכֹּל הָדָר בָּעֵינַן

    חכמים: לולב מוקש לאתרוג. כמו שאתרוג צריך ״הדר״, גם לולב צריך, ולכן יבש פסול. רבי יהודה אינו מקיש. באתרוג, שבו כתוב ״הדר״, כולם מסכימים שיבש פסול.

  2. וּבְלוּלָב לָא בָּעֵי הָדָר?

    וְהָתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יַאַגְדֶנּוּ מִלְמַעְלָה ... אֵין אוֹגְדִין אֶת הַלּוּלָב אֶלָּא בְּמִינוֹ

    שתי משניות שבהן נראה שרבי יהודה מצריך הדר בלולב, ושתי תשובות.

    • ״יַאַגְדֶנּוּ מִלְמַעְלָה״לא משום הדר, אלא מ״כפות תמרים״: כפות, ואם היה פרוד, יכפתנו.
    • ״אֵין אוֹגְדִין אֶלָּא בְּמִינוֹ״רבא: אפילו בסיב או בקליפת הדקל, אף שאינם יפים. הטעם: לולב צריך אגד, ואם יאגוד במין אחר, יהיו חמישה מינים.
  3. וּבְאֶתְרוֹג מִי בָּעֵי הָדָר?ל״א ע״ב

    לֹא מָצָא אֶתְרוֹג - לֹא יָבִיא לֹא פָּרִישׁ וְלֹא רִמּוֹן ... כְּמוּשִׁין - כְּשֵׁרִין, יְבֵשִׁין - פְּסוּלִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף יְבֵשִׁין

    ברייתא: רבי יהודה מכשיר יבשים, וראייתו מבני כרכין שהורישו את לולביהם לנכדיהם. חכמים: ״אין שעת הדחק ראיה״. משמע שרבי יהודה מכשיר אתרוג יבש! הגמרא דוחה: רבי יהודה מדבר על לולב.

  4. כְּשֵׁם שֶׁאֵין פּוֹחֲתִין

    מַהוּ דְּתֵימָא: הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד, וְאִי מַיְיתֵי מִינָא אַחֲרִינָא, הַאי לְחוֹדֵיהּ קָאֵי וְהַאי לְחוֹדֵיהּ קָאֵי

    למה צריך לומר ״אין מוסיפין״? היינו חושבים שלרבי יהודה, שהלולב צריך אגד, מין נוסף מחוץ לאגד עומד לעצמו ואינו נחשב תוספת. וגם ״לא יביא פריש ורמון״ צריך, שלא יטעו להמשיך בכך גם כשיש אתרוג.

  5. תָּא שְׁמַע: אֶתְרוֹג הַיָּשָׁן - פָּסוּל, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. תְּיוּבְתָּא דְרָבָא, תְּיוּבְתָּא

    רבי יהודה מכשיר אתרוג ישן, ומשמע שאינו מצריך הדר אפילו באתרוג. הקושיה על רבא נשארת.

  6. וְלָא בָּעֵי הָדָר?

    וְאֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה, הָא כְּתִיב ״הָדָר״? הַהוּא הַדָּר בְּאִילָנוֹ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה

    ובכל זאת נראה שרבי יהודה מקפיד באתרוג: ירוק ככרתי, אתרוג קטן מכביצה ואתרוג גדול מאוד. התשובות: הירוק והקטן פסולים כי הפרי לא נגמר. הגדול, כי יחליף את הידיים ויהפוך. ומה עם ״הדר״ שבפסוק? לרבי יהודה פירושו פרי ש״דר״ באילן משנה לשנה.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

55 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
רַבָּנַןחכמיםמדרבנן = מדברי חכמים
סָבְרִיסוברים
מַקְּשִׁינַןאנו מקישים; משוויםמקשינן לולב לאתרוג = משווים
סָבַרחשב; סבורמר סבר = אחד סובר
הֲדַריופי, הידור; בפעלים - חזר, אחר כךבהקשר ״והדר״: ואחר כך
בָּעֵינַןאנחנו צריכים; דורשים
הָתְנַןוהרי שנינו במשנהקושיה ממשנה
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
מַהוּמה הדין? האם מותר?פתיחה של שאלה הלכתית
תֵּימָאתאמרלא תימא: אל תאמר
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
מַיְיתֵימביאשורש אתי
מִינָּאסוג
אַחֲרִינָאאחר
הַאיזה
חוֹדֵיהּלבדו, בפני עצמולְחוֹדֵיהּ = לבדו
קָאֵיעומד; מוסב על
תָּאבואתָּא שְׁמַע = בוא ושמע
תְּיוּבְתָּאהוכחה הסותרת דעהתְּיוּבְתָּא דְּרָבָא = הוכחה נגד רבא
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
כְּתִיבכתובמדכתיב = ממה שכתוב
הַהוּאאותו
תְּנַןשנינו (במשנה)תנן: שנינו במשנה
קָסָבַרסוברקָא + סָבַר
הִלְכָּךְלפיכך
הָוֵיהיה; נעשה; נחשבשורש הוי
מִשְׁמַעמשתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו
לֵיהּלו
הֲוָההיה; נעשההֲוָה לֵיהּ = נחשב לו
הָכִיכך; כןהָכִי נַמִי = אכן כך
נָמֵיגם
אָמְרִינַןאנו אומריםשורש אמר
בְּהֶדְיָאבפירוש; במפורש
גַּבֵּיאצל; לגבי
סְבִירָאסבור; סוברסבירא ליה = סובר
לַןלנו
הָכָאכאן
מַיְירֵיעוסק, מדבר במדבר על מקרה מסוים
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
דָּמֵידומהשורש דמי
לְקַמָּןבהמשך, להלן
בָּעֵישואל; צריךשורש בע״י; שתי משמעויות לפי ההקשר
קָאָמַראומרקָא + אֲמַר
נָקֵטנוקט, מזכיר
חָשִׁיבחשוב, נחשב
הַיְינוּזהו; כלומרלא כמו ׳היינו׳ בעברית
הַשְׁתָּאעכשיו
נִיחָאנוח; מתיישב
קָתָנֵישונה (במשנה)קָא + תָּנֵי
סְתָמָאסתם, בלי פרוטמִסְּתָמָא = מִן הַסְּתָם
בַּרבן; חוץ מבַּר מִ־ = חוץ מ־
פְּלוּגְתַּיְיהוּמחלוקתם
בָּעוּשאלו, בקשושורש בע״י
אִיכָּאיש
נָקֵיטאוחז; לוקח

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה לא מקשינן

סוכה ל״א ע״א

לא הוקשו ללמוד זה מזה ולא ניתן לדרוש מעצמו מכל י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן אלא ק״ו:

רש״י: לולב ואתרוג לא הוקשו זה לזה. אדם אינו דורש מעצמו את מידות התורה, חוץ מקל וחומר. (תוספות חולקים: היקש ניתן לדרוש, והמחלוקת היא בסברה.)

רש״י

ד״ה כפות

סוכה ל״א ע״א

לשון אסירה כדתנן (מכות ד׳ כב:) כופת שתי ידיו על העמוד:

״כפות״ פירושו קשור, כמו ״כופת שתי ידיו על העמוד״.

רש״י

ד״ה אלא משום דקסבר לולב צריך אגד

סוכה ל״א ע״א

הלכך כל הנאגד עמו הוי מן המצוה ונמצא עובר בבל תוסיף אם יאגד מין חמישי:

לכן כל מה שנאגד עם הלולב הוא חלק מן המצוה, ואם יאגוד מין חמישי, יעבור על בל תוסיף.

רש״י

ד״ה כמושים

סוכה ל״א ע״א

פלצידי״ש:

כמושים הם מינים שנבלו מעט, ועדיין אינם יבשים.

תוספות

לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.

תוספות

ד״ה הואיל

סוכה ל״א ע״ב

השאלה במשפט אחד: למה הגמרא אומרת ״האי לחודיה קאי״ דווקא לשיטת רבי יהודה, שהלולב צריך אגד?

לשון התוספות

הואיל ואמר ר׳ יהודה לולב צריך אגד אי מייתי מינא אחרינא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. תימה כ״ש לרבנן דמשמע לעיל דלר׳ יהודה משום דצריך אגד אי אגיד ליה ממין אחר הוה ליה חמשת המינין אבל לרבנן דאין צריך אגד לא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי והכי נמי אמרינן בהדיא בפ׳ אלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פח:) גבי כל המוסיף גורע דאי סבירא לן לולב אין צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וי״ל דהכא מיירי בשנותן אותו חוץ לאגד לר׳ יהודה וא״ת א״כ לא יחשב תוספת האי מינא אחרינא דקמייתי כמו לרבנן דלעיל דאין צריך אגד וי״ל דלא דמי דכשיאגדו שלא במינו אין לו ליחשב כמוסיף משום דאין זה כדרך גדילתן ומינים שבלולב בעינן כעין גדילתן כדלקמן (סוכה דף מה:) אבל לרבי יהודה דבעי אגד יש לו ליחשב כמוסיף באגודתו דכל אגוד׳ שלא כדרך גדילתו והכא אפילו לרבי יהודה קאמר דמייתי מינא אחרינא ונקט ליה כדרך גדילתו דאפילו חוץ לאגד חשיב כמוסיף וכ״ש לרבנן והא דקאמר בסנהדרין (דף פח:) למ״ד אין צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי היינו לענין דאין זה כל המוסיף גורע דלעולם ידי מצוה יצא אלא דעובר על בל תוסיף והשתא ניחא דת״ק דר׳ יהודה דקתני ד׳ מינים שבלולב אין מוסיף עליהן ומסתמא היינו רבנן בר פלוגתייהו דלא בעו אגד ואפ״ה איכא בל תוסיף והיינו כגון דנקיט ליה דרך גדילתן:

  1. קֻשְׁיָה

    תימה כ״ש לרבנן ... דאי סבירא לן לולב אין צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי

    הסברה ״האי לחודיה קאי״, שהמין הנוסף עומד לעצמו, מתאימה יותר לחכמים, שאינם מצריכים אגד. כך נאמר במפורש בסנהדרין פ״ח ע״ב. למה הגמרא תולה אותה ברבי יהודה?

  2. תֵּרוּץ

    וי״ל דהכא מיירי בשנותן אותו חוץ לאגד לר׳ יהודה

    הגמרא מדברת במי שמחזיק את המין הנוסף מחוץ לאגד, לשיטת רבי יהודה.

  3. קֻשְׁיָה

    וא״ת א״כ לא יחשב תוספת ... כמו לרבנן דלעיל דאין צריך אגד

    אם כך, גם לרבי יהודה המין שמחוץ לאגד לא ייחשב תוספת, כמו שלחכמים אגד במין אחר אינו תוספת.

  4. סְבָרָה

    דכשיאגדו שלא במינו אין לו ליחשב כמוסיף משום דאין זה כדרך גדילתן

    יש הבדל. לחכמים, אגד ממין אחר אינו תוספת כי הוא אינו מוחזק כדרך גדילתו, והמינים צריכים להיות כדרך גדילתם. לרבי יהודה, האגד עצמו הוא מן המצוה, ולכן גם אגד שלא כדרך גדילתו הוא תוספת.

  5. מַסְקָנָה

    ונקט ליה כדרך גדילתו דאפילו חוץ לאגד חשיב כמוסיף וכ״ש לרבנן ... היינו לענין דאין זה כל המוסיף גורע

    כאן מדובר במין נוסף שמחזיק כדרך גדילתו. אפילו מחוץ לאגד הוא תוספת, וכל שכן לחכמים. ומה שאמרו בסנהדרין ״האי לחודיה קאי״ פירושו שאין כאן ״כל המוסיף גורע״: יצא ידי המצוה, אבל עבר על בל תוסיף.

החידוש: מין נוסף שמחזיק כדרך גדילתו הוא בל תוסיף, לרבי יהודה ולחכמים. ״האי לחודיה קאי״ פירושו שיצא ידי חובה, ולא שאין כאן איסור.

בדקו את עצמכם

1מה הקושיה של התוספות?

הסברה ״האי לחודיה קאי״ מתאימה יותר לחכמים, שאינם מצריכים אגד, וכך נאמר בסנהדרין. למה הגמרא תולה אותה ברבי יהודה?

2מה ההבדל בין אגד במין אחר לבין מין חמישי שמוחזק כדרך גדילתו?

אגד במין אחר אינו כדרך גדילתו, ולכן לחכמים אינו תוספת. מין שמוחזק כדרך גדילתו נחשב תוספת, אפילו מחוץ לאגד.

3מה פירוש ״האי לחודיה קאי״ בסנהדרין, לפי התוספות?

שיצא ידי המצוה ואין כאן ״כל המוסיף גורע״, אבל עובר על בל תוסיף.

מקורות: סנהדרין פ״ח ע״ב · סוכה מ״ה ע״ב

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. במה נחלקים חכמים ורבי יהודה בלולב יבש לפי רבא, ומה הדין באתרוג יבש?

  2. המשנה אומרת ״אין אוגדין את הלולב אלא במינו״, והגמרא מקשה שמא רבי יהודה מצריך הדר גם בלולב. מה מסביר רבא?

  3. יונתן נוטל את ארבעת המינים, ומחזיק יחד אתם ענף זית כדרך גדילתם. מה דינו לפי התוספות (ד״ה הואיל), אף לפי חכמים?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מה מחלוקת חכמים ורבי יהודה בלולב יבש לפי רבא, ומה הדין באתרוג?

    תשובה

    חכמים מקישים לולב לאתרוג, ושניהם צריכים הדר, ולכן יבש פסול. רבי יהודה אינו מקיש, ומכשיר לולב יבש. באתרוג לדברי הכל צריך הדר.

  2. מה הקושיות על רבא משיטת רבי יהודה בלולב, ואיך הן נדחות? ומה ״תיובתא דרבא״?

    תשובה

    ״יאגדנו מלמעלה״: מ״כפות״. ״אין אוגדין אלא במינו״: כי לולב צריך אגד, ואחרת יש חמישה מינים. תיובתא: רבי יהודה מכשיר אתרוג ישן, ומשמע שאינו מצריך הדר אפילו באתרוג.

  3. לפי התוספות, האם מין נוסף שמחוץ לאגד הוא בל תוסיף לחכמים?

    תשובה

    כן, אם מחזיק אותו כדרך גדילתו. מה שנאמר ״האי לחודיה קאי״ פירושו שיצא ידי המצוה, אבל עובר על בל תוסיף.

מונחי הדיון בסוגיה

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקלוּלָב שֶׁל אֲשֵׁרָה וְעִיר הַנִּדַּחַתסוכה ל״א ע״ב · סרטון 4:32 דק׳

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).