ד״ה לולב של ע״ז
סוכה ל״א ע״בששימשו בו לע״ז לכבד לפניה קרקע אי נמי שעבודתה בלולב להעבירו לפניה או לזרקה בו:
לולב ששימש לעבודה זרה, לטאטא לפניה, או שעבודתה היא בלולב עצמו.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
המשנה פוסלת לולב של אשרה ושל עיר הנדחת. אבל רבא אמר: ״לולב של עבודה זרה לא יטול, ואם נטל כשר״. הגמרא מעמידה את המשנה באשרה שעומדת לשריפה, ולכן ״כתותי מיכתת שיעוריה״.
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:32 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״א, עמוד א׳ ועמוד ב׳. והסוגיה: לולב יבש - רבי יהודה מכשיר. האם לולב צריך להיות הדר?
במשימה הקודמת: הדסים מן השוק, וסוכה גזולה - ״אין לו אלא דמי עצים״. ובמשימה העשירית למדנו: יבש פסול, כי ״הדר בעינן״. אבל עכשיו - מחלוקת! המעטפה הבאה.
״תנא: יבש - פסול, רבי יהודה מכשיר״. אמר רבא: ״מחלוקת בלולב. רבנן סברי: מקשינן לולב לאתרוג - מה אתרוג בעי הדר, אף לולב בעי הדר״. ״ורבי יהודה סבר: לא מקשינן לולב לאתרוג. אבל באתרוג - דברי הכל הדר בעינן״.
הגמרא בודקת: ״ובלולב לא בעי רבי יהודה הדר?״ הרי רבי יהודה אמר: ״יאגדנו מלמעלה״! למה לאגוד את העלים? לא כדי שיהיה יפה? ״לא, כדקתני טעמא: כפות תמרים - כפות. ואם היה פרוד - יכפתנו״. ״כפות״ - קשור.
ועוד: רבי יהודה אמר: ״אין אוגדין את הלולב אלא במינו״. לא משום הדר? ״לא - דהא אמר רבא: אפילו בסיב, ואפילו בעיקרא דדיקלא״ - גם בקליפה של הדקל, שאינה יפה. הטעם: ״לולב צריך אגד, ואי מייתי מינא אחרינא - הוה להו חמשה מינין״.
ובאתרוג? ברייתא: ״ארבעת מינין שבלולב - כשם שאין פוחתין מהן, כך אין מוסיפין עליהן״. ״לא מצא אתרוג - לא יביא לא רמון ולא פריש ולא דבר אחר״. ״כמושין - כשרין, יבשין - פסולין. רבי יהודה אומר: אף יבשין״. והוא מביא ראיה: ״מעשה בבני כרכין, שהיו מורישין את לולביהן לבני בניהן״. ״אמרו: משם ראיה? אין שעת הדחק ראיה״. רש״י: בכרכים ״אין דקלים מצוים שם״.
״קתני מיהת: רבי יהודה אומר: אף יבשין כשרין. מאי לאו - אאתרוג?״ ״לא - אלולב״. עדיין אפשר להציל את רבא. ובדרך: ״אין מוסיפין״ - גם מין חמישי שמחזיקים לחוד. תוספות: ״אפילו חוץ לאגד - חשיב כמוסיף״. ו״לא יביא רמון״ - ״כי היכי שלא תשכח תורת אתרוג״? לא! ״זימנין דנפיק חורבא מיניה״ - יתרגלו לטעות.
אבל אז: ״תא שמע: אתרוג הישן - פסול, ורבי יהודה מכשיר״. אתרוג ישן - ובכל זאת רבי יהודה מכשיר. גם באתרוג הוא לא דורש הדר. ״תיובתא דרבא - תיובתא״. ההסבר של רבא נדחה.
ובכל זאת: ״הירוק ככרתי - רבי יהודה פוסל״. ושיעור אתרוג קטן - ״כביצה״. לא משום הדר? ״לא - משום דלא גמר פירא״. הפרי עוד לא הבשיל. ״ואלא לרבי יהודה - הא כתיב הדר?״ ״ההוא - הדר באילנו משנה לשנה״. רש״י: ״שאין פרי אחר עושה כן״. ״הדר״ - הפרי שדר על העץ משנה לשנה.
ובמשנה: ״של אשרה ושל עיר הנדחת - פסול״. אבל רבא אמר: ״לולב של עבודה זרה - לא יטול, ואם נטל - כשר״! רש״י: ״לא יטול - דמאיס לגבוה״. ״ואם נטל כשר - דמצות לאו ליהנות ניתנו״. ״הכא באשרה דמשה עסקינן, דכתותי מיכתת שיעוריה״. רש״י: היא עומדת לשריפה - וכאילו כבר נשרפה. ״דיקא נמי, דקתני: דומיא דעיר הנדחת. שמע מינה״.
אז מה לוקחים מזה? ״הדר״ - מילה אחת, ושתי קריאות: יופי - או פרי שדר על העץ. ורבא הציע הסבר. הגמרא בדקה אותו עד הסוף - ו״תיובתא״. גם הסבר יפה צריך לעמוד במבחן.
תיק מספר שלוש עשרה - נסגר. ובמשימה הבאה: ״נקטם ראשו״, נסדק, כפוף - מתי לולב פגום פסול?
תיק 13 · לוּלָב יָבֵשׁהסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
וְשֶׁל אֲשֵׁרָה - פָּסוּל? וְהָאָמַר רָבָא: לוּלָב שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה - לֹא יִטּוֹל, וְאִם נָטַל - כָּשֵׁר
המשנה פוסלת לולב של אשרה. אבל רבא אמר שלולב של עבודה זרה אמנם לא יטול לכתחילה, כי הוא מאוס למצוה, ובדיעבד הוא כשר.
הָכָא בַּאֲשֵׁרָה דְמֹשֶׁה עָסְקִינַן, דְּכַתּוֹתֵי מְיכַתַּת שִׁיעוּרֵיהּ
המשנה מדברת באשרה מזמן כיבוש הארץ, שהתורה ציוותה לשרוף: ״ואשריהם תשרפון באש״. מה שעומד לשריפה כאילו כבר נשרף ונכתת לחתיכות, ולכן אין בו שיעור לולב.
דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: דּוּמְיָא דְּעִיר הַנִּדַּחַת. שְׁמַע מִינַּהּ
כך מדויק גם מן המשנה: היא מצרפת אשרה לעיר הנדחת, שגם שללה עומד לשריפה.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| הָאָמַר | והרי אמר | הא + אמר: קושיה מדברי אמורא |
| הָכָא | כאן | |
| עָסְקִינַן | אנו עוסקים | |
| כַּתּוּתֵי | כתישה; התפוררות | כַּתּוּתֵי מִיכַּתַּת = ממש מתפורר |
| מִיכַּתַּת | מתפורר; נשבר | שורש כתת |
| שִׁיעוּרֵיהּ | שיעורו, מידתו | |
| דַּיְקָא | מדוקדק; מוכח | |
| נָמֵי | גם | |
| קָתָנֵי | שונה (במשנה) | קָא + תָּנֵי |
| דּוּמְיָא | דומה (ל) | |
| מִינַּהּ | ממנה | |
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| לָאו | לא, אינו | |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| עָבַד | עשה | |
| כְּתִיב | כתוב | מדכתיב = ממה שכתוב |
| הַאי | זה | |
| מַאן | מי | כמאן: כדעת מי |
| כֵּיוָן | מכיון ש; מאחר ש | בדרך כלל: כיון ד־ |
| קָאֵי | עומד; מוסב על |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
ששימשו בו לע״ז לכבד לפניה קרקע אי נמי שעבודתה בלולב להעבירו לפניה או לזרקה בו:
לולב ששימש לעבודה זרה, לטאטא לפניה, או שעבודתה היא בלולב עצמו.
דמאיס לגבוה:
הוא מאוס לשימוש במצוה.
ואע״ג דאיסורי הנאה הוא דמצות לאו ליהנות ניתנו כלומר אין קיום מצות הנאת הגוף אלא עבודת עבד לרבו:
אף שהוא אסור בהנאה, ״מצות לאו ליהנות ניתנו״. קיום מצוה אינו הנאה לגוף, אלא עבודת עבד לרבו, ולכן איסור ההנאה אינו מעכב.
אותם שהיו בשעת כיבוש א״י שהצריכן הכתוב שרפה כדכתיב (דברים י״ב:ג׳) ואשריהם תשרפון באש ולולב צריך שיעור והאי כמאן דמיכתת שיעוריה כיון דלשרפה קאי:
האשרות שהיו בזמן כיבוש הארץ, שהתורה הצריכה לשרוף. לולב צריך שיעור, ומה שעומד לשריפה כאילו שיעורו כבר נכתת.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
רבא אמר שלולב של עבודה זרה כשר בדיעבד, והמשנה פוסלת לולב של אשרה. איך מיישבת הגמרא?
הגמרא אינה מחלקת כך בין שימושים בעבודה זרה. התירוץ שלה הוא שהמשנה עוסקת באשרה דמשה.
אין בלולב כזה שיעור לולב, ולכן הוא פסול גם בדיעבד. זה שונה מלולב של עבודה זרה סתם.
המשנה פוסלת בלי הבחנה בין לכתחילה לדיעבד, ולכן זה אינו תירוץ הגמרא.
הגמרא אינה מיישבת כך. ״מצוות לאו ליהנות ניתנו״ הוא טעם לדברי רבא, ואינו מסביר את המשנה.
לולב של עבודה זרה אסור בהנאה. מדוע לדברי רבא, אם נטל, כשר?
העיקרון הוא שנטילת הלולב אינה נחשבת הנאה מן האיסור. ״לא יטול״ נאמר רק כי הלולב מאוס.
לולב הוא ממון, והסיבה אינה בדין ממון. הטעם הוא שמצוות אינן הנאה.
איסור הנאה כולל שימושים רבים. רש״י מנמק שקיום מצוה אינו הנאה כלל.
רבא אינו מדבר על ביטול. הוא מדבר על לולב אסור, ומתיר בדיעבד בגלל טעם המצוה.
שני אנשים נטלו בחג לולב. הראשון נטל לולב שנחתך מאשרה דמשה, והשני נטל לולב ששימש לטאטא לפני עבודה זרה. מה דינם בדיעבד?
רבא מכשיר בדיעבד לולב של עבודה זרה סתם. רק האשרה העומדת לשריפה פסולה.
הטעם הזה מתאים לשני בלבד. באשרה דמשה הפסול הוא חוסר שיעור.
הדברים הפוכים. אשרה דמשה פסולה לגמרי, ולולב של עבודה זרה סתם כשר בדיעבד.
אשרה העומדת לשריפה ״כתותי מיכתת שיעוריה״, ולכן אין בה שיעור. לולב של עבודה זרה סתם כשר בדיעבד.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מה הקושיה מדברי רבא על המשנה, ואיך מיישבת הגמרא?
רבא אמר שלולב של עבודה זרה כשר בדיעבד, והמשנה פוסלת לולב של אשרה. הגמרא מעמידה את המשנה באשרה שעומדת לשריפה, ״כתותי מיכתת שיעוריה״, ואין בה שיעור לולב.
למה לולב של עבודה זרה כשר בדיעבד, אף שהוא אסור בהנאה?
כי ״מצות לאו ליהנות ניתנו״. קיום מצוה אינו הנאה לגוף.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).