מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
בבא בתרא ג׳ ע״א

לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: הֶיזֵּק רְאִיָּה שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק

לא בתכנית תושב״ע

שאלון 5391

בלשון אחרת, הגמרא מבינה ש״מחיצה״ היא חלוקת החצר, ולכן המשנה היא כדעה ש״היזק ראיה שמיה היזק״. אם כך, למה המשנה צריכה ״שרצו״? התשובה: מדובר בחצר קטנה שאין בה דין חלוקה, ושם בונים כותל רק כששני השותפים רצו וגם קנו או החזיקו.

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָאג׳ ע״א

    לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ: סַבְרוּהָ, מַאי ״מְחִיצָה״ – פְּלוּגְתָּא, דִּכְתִיב: ״וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה״; וְכֵיוָן דְּרָצוּ – בּוֹנִין אֶת הַכּוֹתֶל בְּעַל כּוֹרְחָן, אַלְמָא הֶיזֵּק רְאִיָּה שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק.

    בלשון הזו הגמרא מבינה ש״מחיצה״ היא ״פלוגתא״, חלוקה (״מחצית העדה״). כשהשותפים רצו לחלק, בונים כותל גם בעל כורחם, ולכן היזק ראיה הוא נזק.

  2. אֵימָא גּוּדָּא

    אֵימָא: מַאי ״מְחִיצָה״ – גּוּדָּא; דִּתְנַן: מְחִיצַת הַכֶּרֶם שֶׁנִּפְרְצָה – אוֹמֵר לוֹ: ״גְּדוֹר״. ... וְטַעְמָא דְּרָצוּ, הָא לֹא רָצוּ – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ, אַלְמָא הֶיזֵּק רְאִיָּה לָאו שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק!

    אולי ״מחיצה״ היא ״גודא״, כותל, כמו ״מחיצת הכרם״. אז הטעם הוא ״רצו״, ואם לא רצו אין מחייבים, והיזק ראיה לאו שמיה היזק.

    • ״מְחִיצָה״ = פְּלוּגְתָּאחלוקה. כשרצו בונים כותל בעל כורחם, והיזק ראיה שמיה היזק.
    • ״מְחִיצָה״ = גּוּדָּאכותל. כשלא רצו אין מחייבים, והיזק ראיה לאו שמיה היזק.
  3. אִי הָכִי

    אִי הָכִי, ״בּוֹנִין אֶת הַכּוֹתֶל״?! ״בּוֹנִין אוֹתוֹ״ מִבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא מַאי – פְּלוּגְתָּא? אִי הָכִי, ״שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִיצָה״?! ״שֶׁרָצוּ לַחֲצוֹת״ מִבְּעֵי לֵיהּ! כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: תָּא נַעֲבֵיד פְּלוּגְתָּא.

    אם ״מחיצה״ היא כותל, היה צריך לכתוב ״בונין אותו״. אז ״מחיצה״ היא חלוקה. והמילה ״לעשות מחיצה״ במקום ״לחצות״ היא לשון בני אדם: ״בואו נעשה פלוגתא״.

  4. מַאי אִירְיָא רָצוּ

    וְאִי הֶיזֵּק רְאִיָּה שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק – מַאי אִירְיָא רָצוּ? אֲפִילּוּ לֹא רָצוּ נָמֵי!

    אם היזק ראיה הוא נזק, אפשר היה לחייב לבנות גם כשלא רצו. אז למה המשנה אומרת ״שרצו״?

  5. מִשְׁנָתֵנוּ

    אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִשְׁנָתֵנוּ – כְּשֶׁאֵין בָּהּ דִּין חֲלוּקָהּ, וְהוּא דְּרָצוּ.

    רבי יוחנן: המשנה מדברת בחצר שאין בה דין חלוקה, כלומר חצר קטנה שאין בה ארבע אמות לכל שותף (רש״י). בחצר כזו אי אפשר לכפות חלוקה, ולכן צריך ״רצו״.

  6. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן

    מַאי קָא מַשְׁמַע לַן – דְּכִי לֵית בֵּיהּ דִּין חֲלוּקָהּ, כִּי רָצוּ – פְּלִיגִי?! תְּנֵינָא: אֵימָתַי – בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים – אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכָּאן חוֹלְקִין! אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכָּאן – בִּמְסִיפָס בְּעָלְמָא; קָא מַשְׁמַע לַן הָכָא, כּוֹתֶל.

    מה חידשה המשנה? הרי ברייתא אמרה שאם שניהם רוצים, אפילו בחצר קטנה חולקים. התשובה: מהברייתא הייתי חושב שחולקים רק במסיפס, גדר קלה. המשנה מחדשת שבונים כותל.

    • הַקֻּשְׁיָההברייתא כבר אמרה שכששניהם רוצים חולקים גם בחצר קטנה.
    • הַתֵּרוּץמהברייתא הייתי חושב שרק מסיפס. המשנה מחדשת: כותל.
  7. שֶׁקָּנוּ מִיָּדָן

    בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לְמַתְנִיתִין – בְּשֶׁאֵין בָּהּ דִּין חֲלוּקָהּ; אִי בְּשֶׁאֵין בָּהּ דִּין חֲלוּקָהּ, כִּי רָצוּ מַאי הָוֵי? נֶהְדְּרוּ בְּהוּ! אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁקָּנוּ מִיָּדָן.

    אם המשנה בחצר שאין בה דין חלוקה, מה בכך שרצו? הם יכולים לחזור בהם. רבי יוחנן: מדובר כשקנו מידם, כלומר עשו קנין.

  8. קִנְיַן דְּבָרִים

    וְכִי קָנוּ מִיָּדָן מַאי הָוֵי? קִנְיַן דְּבָרִים בְּעָלְמָא הוּא! בְּשֶׁקָּנוּ מִיָּדָן בְּרוּחוֹת.

    קנין בלחיצת יד הוא ״קנין דברים״, ואינו מועיל. לכן מדובר כשקנו ״ברוחות״: זה בורר לו חלק מזרחי וזה חלק מערבי וקנו מידם (רש״י), ובזה נקנה כל חלק.

  9. רַב אָשֵׁי

    רַב אָשֵׁי אָמַר: כְּגוֹן שֶׁהָלַךְ זֶה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהֶחֱזִיק, וְזֶה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהֶחֱזִיק.

    רב אשי מסביר בדרך אחרת: כל אחד הלך בחלקו והחזיק בו, וקרקע נקנית בחזקה (רש״י). אחרי שהסכימו והחזיקו, אי אפשר לחזור, ובונים כותל.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

52 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
לִישָּׁנָאלשון
אַחֲרִינָאאחר
אָמְרִיאומריםשורש אמר
סַבְרוּהָחשבו אותה; סברו
מַאימה
פְּלוּגְתָּאמחלוקתשורש: פלג
כְּתִיבכתובמדכתיב = ממה שכתוב
כֵּיוָןמכיון ש; מאחר שבדרך כלל: כיון ד־
אַלְמָאמכאן ש, נמצא
שְׁמֵיהּשמויהא שמיה רבא: יהי שמו הגדול
אֵימָאאמור; אפשר לומרמקביל ל״אמור״ בעברית
גּוּדָּאקיר
תְּנַןשנינו (במשנה)תנן: שנינו במשנה
טַעְמָאטעם, סבה
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
לָאולא, אינו
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
הָכִיכך; כןהָכִי נַמִי = אכן כך
מִיבְּעֵיצריך; היה צריךמִיבְּעֵי לֵיהּ = היה לו לכתוב
לֵיהּלו
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
אִינָשֵׁיאנשים
תָּאבואתָּא שְׁמַע = בוא ושמע
נַעֲבֵידנעשה
אִירְיָאמה ראית דווקא, מדוע דווקאבמאי איריא: שואל מדוע נאמר דווקא כך
נָמֵיגם
קָאמציין פעולה מתרחשת עכשיוקא אכיל = אוכל כעת
מִשְׁמַעמשתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו
לַןלנו
כִּיכמו; כאשרכִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה
לֵיתאין
בֵּיהּבו
פְּלִיגִיחולקים; חלוקיםשורש פלג
תָּנֵינָאשנינו; אני שונה
הָתָםשםהפוך מ״הכא״ (כאן)
הֲוָההיה; נעשההֲוָה לֵיהּ = נחשב לו
אָמֵינָאאני אומרהֲוָה אָמֵינָא = הייתי אומר
עָלְמָאעולם; סתם (בעלמא)כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם
הָכָאכאן
אוֹקֵימְתָּאהעמדת, פירשת (במקרה מסוים)גוף שני; בהוראה של העמדת משנה בנסיבות מסוימות
מַתְנִיתִיןמשנה; המשנה שלפנינו
הָוֵיהיה; נעשה; נחשבשורש הוי
נֶהְדְּרוּיחזרו
בְּהוּבהם
קִנְיָןפעולה שבאמצעותה עובר רכוש מאדם לאדם, כמו משיכה, הגבהה או מסירההקניין הוא מה שהופך הסכמה בלב למעבר בעלות בפועל
לְקַמָּןבהמשך, להלן
פָּרֵיךְמקשה
תָּנוּשנו, למדותנו רבנן: שנו חכמים
חֲלִיפִיןקניין שנעשה בהחלפת חפץ בחפץ, בדרך כלל על ידי סודר או כליקניין סודר ידוע גם כקניין חליפין
מִטַּלְטְלִיןחפצים הניתנים להזזה; רכוש נייד
פּוּרְתָּאמעט, קצת
חֲזָקָהמצב שמניחים שהוא נכון כל עוד לא הוכח אחרת; וגם: שימוש בקרקע שלוש שנים שמקנה בעלותחזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו · חזקת שלוש שנים בקרקע

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה כיון דרצו

בבא בתרא ג׳ ע״א

לחלוק ולקמן פריך מאי איריא רצו אפילו לא רצו הרי הן יכולין לכוף זה את זה:

לפי הלשון הזו, אילו היזק ראיה היה נזק, גם בלי ״רצו״ אפשר היה לכפות. ולכן הגמרא תשאל אחר כך ״מאי איריא רצו״.

רש״י

ד״ה וטעמא דרצו

בבא בתרא ג׳ ע״א

שהתנו לחולקה בכותל אבנים הא לא רצו אין מחייבין אותו אלא מסיפס בעלמא:

אם הטעם הוא ״רצו״, בלי הסכמה מחייבים רק מסיפס ולא כותל אבנים.

רש״י

ד״ה שאין בה דין חלוקה

בבא בתרא ג׳ ע״א

ח׳ אמות לא יחלוקו:

חצר שיש בה פחות משמונה אמות, ארבע לכל שותף, אינה בגדר חצר שאפשר לכפות חלוקה בה.

רש״י

ד״ה קנין דברים הוא

בבא בתרא ג׳ ע״א

ואין חליפין קונין אלא דבר הנקנה או מכר או מתנה או שעבוד קרקעות שהקנין חל עליו או מטלטלין:

לחיצת יד קונה רק דבר שאפשר לקנות בקנין. כאן לא נאמר מה נקנה, ולכן זה רק ״קנין דברים״.

רש״י

ד״ה ברוחות

בבא בתרא ג׳ ע״א

זה בורר לו חלק מזרחי וזה בורר לו חלק מערבי וקנו מידם ומעתה נקנה חלק מזרחי לזה ואין לזה חלק בו וכן השני לחבירו:

כל אחד בחר חלק מסוים בחצר וקנו מידם, ולכן כל חלק נקנה לבעליו ואי אפשר לחזור.

רש״י

ד״ה והחזיק

בבא בתרא ג׳ ע״א

בחלקו רפק ביה פורתא וקרקע נקנה בחזקה אחרי אשר רצו בשעת חלוקה:

כל אחד נכנס לחלקו ועשה בו מעשה קטן של חזקה. קרקע נקנית בחזקה, אחרי שהסכימו לחלוקה.

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. בלשון ״לישנא אחרינא״, איך מפרשת הגמרא את המילה ״מחיצה״ במשנה, ומה נובע מכך לעניין היזק ראיה?

  2. בלשון האחרת היזק ראיה שמיה היזק, ובכל זאת המשנה אומרת ״שרצו״. איך מיישב זאת רבי יוחנן?

  3. שני שותפים בחצר קטנה שאין בה דין חלוקה הסכימו לחלקה ולחצו ידיים, אך לא בחרו חלקים ולא החזיקו. למחרת אחד מהם מתחרט. מה הדין, ולמה?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. איך מבינה הגמרא בלשון האחרת את המילה ״מחיצה״, ואיזו מסקנה היא מסיקה מכך בעניין היזק ראיה?

    תשובה

    ״מחיצה״ היא ״פלוגתא״, חלוקת החצר, כמו ״מחצית העדה״. כיוון שרצו, בונים את הכותל ״בעל כורחן״, ו״אלמא היזק ראיה שמיה היזק״. כאן המשנה היא כדעה ש״שמיה היזק״, בניגוד ללשון הראשונה.

  2. אם היזק ראיה שמיה היזק, למה המשנה אומרת ״שרצו״? הביאו את תשובת רבי יוחנן ואת השאלה ״נהדרו בהו״.

    תשובה

    השאלה: ״מאי איריא רצו, אפילו לא רצו נמי״. רבי יוחנן: ״משנתנו כשאין בה דין חלוקה, והוא דרצו״: חצר קטנה שאין בה ארבע אמות לכל אחד. אז הגמרא שואלת: אם רצו, ״נהדרו בהו״. רבי יוחנן: ״שקנו מידן״, ובגלל שזה ״קנין דברים״ מדובר ״ברוחות״. רב אשי: ״הלך זה בתוך שלו והחזיק, וזה בתוך שלו והחזיק״.

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקחוֹמְרֵי הַבִּנְיָן שֶׁל כּוֹתֶל הַשֻּׁתָּפִיןבבא בתרא ג׳ ע״א–ב

סרטונים נוספים בסוגיה