מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
בבא בתרא ג׳ ע״א–ב

כּוֹתֶל הַשֻּׁתָּפִין: גָּוִיל, גָּזִית, כְּפִיסִין וּלְבֵנִים

לא בתכנית תושב״ע

שאלון 5391

המשנה קובעת כמה רוחב נותן כל שותף לכותל, לפי סוג האבנים שנהוג לבנות בהן: גוויל, גזית, כפיסין או לבנים. הגמרא מבררת מה פירוש כל מונח, למה נוסף טפח, והאם השיעורים כוללים את הטיח. המסקנה היא שהשיעורים נקבעים לפי מה שנראה בשטח, ולכן בכותל קטן השיעור אחר מאשר בכותל גדול.

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. מַתְנִיתִיןג׳ ע״א

    מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת כּוּ׳. גְּוִיל – אַבְנֵי דְּלָא מְשַׁפְּיָא. גָּזִית – אַבְנֵי דִּמְשַׁפְּיָא ... כְּפִיסִין – אַרְחֵי. לְבֵינִין – לִיבְנֵי.

    המשנה אומרת שבונים את כותל השותפים לפי המנהג, ובכל חומר כל שותף נותן רוחב קבוע: בגוויל שלושה טפחים, בגזית שניים וחצי, בכפיסין שניים, בלבנים אחד וחצי. הגמרא מסבירה את המונחים: גוויל הן אבנים לא מסותתות, גזית אבנים מסותתות, כפיסין הן קורות (״ארחי״), ולבנים הן לבני חימר.

  2. מִמַּאי

    מִמַּאי דִּגְוִיל אַבְנֵי דְּלָא מְשַׁפְּיָא נִינְהוּ, וְהַאי טֶפַח יַתִּירָא – לְמוּרְשָׁא דְקַרְנָתָא? דִּילְמָא פַּלְגָא דְגָזִית הוּא, וְהַאי טֶפַח יַתִּירָא – לְבֵינֵי אוּרְבֵי הוּא

    רבה בנו של רבא שואל את רב אשי: מניין שגוויל הן אבנים לא מסותתות, וששלושה טפחים (במקום שניים וחצי) הם לראשי האבנים הבולטים? אולי גוויל הוא חצי גזית, והטפח הנוסף הוא בין שורות האבנים. רב אשי עונה שהכול מסורת: ״גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ״. בגרסה אחרת (״איכא דאמרי״) אותה שאלה נשאלת על כפיסין.

    • הַגִּרְסָה הָרִאשׁוֹנָהרבה בנו של רבא מקשה על ההגדרה של גוויל, ורב אשי עונה שזו מסורת.
    • ״אִיכָּא דְּאָמְרִי״רב אחא בנו של רב אויא מקשה על ההגדרה של כפיסין, ורב אשי עונה אותה תשובה.
  3. אָמַר אַבָּיֵי

    אָמַר אַבָּיֵי, שְׁמַע מִינַּהּ: כָּל בֵּינֵי אוּרְבֵי – טֶפַח; הָנֵי מִילֵּי בְּטִינָא, אֲבָל בְּרִיכְסָא בָּעֵי טְפֵי

    אביי לומד מכאן שכל מרווח בין שורות אבנים הוא טפח. הוא מוסיף שבבנייה בטיט (״טינא״) שיעור זה מספיק, אבל באבנים דקות (״בריכסא״, רש״י) צריך יותר. בגרסה אחרת (״איכא דאמרי״) הדבר הפוך.

  4. לְמֵימְרָא

    לְמֵימְרָא דִּבְגָזִית; דְּכֹל אַרְבַּע אַמּוֹת גּוֹבַהּ, אִי הָוֵי פּוּתְיָא חַמְשָׁא – קָאֵי, אִי לָא – לָא קָאֵי?! וְהָא אַמָּה טְרַקְסִין; דַּהֲוַאי גָּבוֹהַּ תְּלָתִין אַמְּהָתָא, וְלָא הֲוָה פּוּתְיָא אֶלָּא שֵׁית פּוּשְׁכֵי; וְקָם!

    הגמרא מקשה: כלומר שבגזית, לכל ארבע אמות גובה צריך חמישה טפחים רוחב, ובלי זה הקיר לא עומד? והרי ״אמה טרקסין״ במקדש היה בגובה שלושים אמה ובעובי של אמה אחת בלבד (שישה טפחים), ועמד! התירוץ: כיוון שהיה בו טפח יתר, הוא עומד.

    • הַקֻּשְׁיָהאמה טרקסין היה גבוה מאוד ודק מאוד, ובכל זאת עמד.
    • הַתֵּרוּץ״כֵּיוָן דְּאִיכָּא טֶפַח יַתִּירָא – קָאֵי״: הטפח הנוסף מחזיק את הקיר.
  5. וּבְמִקְדָּשׁ שֵׁנִיג׳ ע״ב

    וּבְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי מַאי טַעְמָא לָא עֲבוּד אַמָּה טְרַקְסִין? כִּי קָאֵי – בִּתְלָתִין קָאֵי, טְפֵי לָא קָאֵי. ... גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן

    ולמה במקדש שני לא עשו אמה טרקסין? כי הוא עומד עד שלושים אמה, ובגובה רב יותר הוא לא עומד. והגמרא שואלת: אם כן, איך המקדש השני היה גבוה יותר? מהפסוק ״גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון״. אחד אומר שהכוונה לבנין, ואחד שהכוונה לשנים (לפי רש״י: בית ראשון עמד ארבע מאות ועשר שנה, ושני ארבע מאות ועשרים).

    • בְּבִנְיָןהמקדש השני היה גדול יותר בבנייתו.
    • בְּשָׁנִיםהמקדש השני עמד יותר שנים, וההבטחה נתקיימה בשניהם.
  6. וְנֵיעְבְּדוּ

    וְנֶיעְבְּדוּ תְּלָתִין אַמִּין בְּבִנְיָן, וְאִידַּךְ נֶיעְבֵּיד פָּרוֹכֶת! ... אָמַר אַבָּיֵי, גְּמִירִי: אִי כּוּלְּהוּ בְּבִנְיָן, אִי כּוּלְּהוּ בְּפָרוֹכֶת

    אם הקיר עומד רק עד שלושים אמה, אפשר לבנות שלושים אמה ואת השאר לכסות בפרוכת! הגמרא מתרצת שהקיר עמד בזכות התקרה והמעזיבה שהיו עליו, ובלי הן הוא לא היה עומד. ואם כן, אפשר לבנות כמה שאפשר ולהשלים בפרוכת? אביי: מסורת בידינו, או הכול בבנין (כמקדש) או הכול בפרוכת (כמשכן), ולא חצי חצי.

  7. אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵן וְסִידָן, אוֹ דִילְמָא הֵן בְּלֹא סִידָן? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, מִסְתַּבְּרָא: הֵן וְסִידָן ... לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: הֵן בְּלֹא סִידָן

    שאלו: שיעורי המשנה (טפחים) כוללים גם את הסיד (הטיח), או רק את האבנים? רב נחמן בר יצחק: סביר שהם כוללים סיד, שאם לא כן, היה צריך לפרט את השיעור של הסיד. הגמרא דוחה: אפשר שהשיעורים הם בלי סיד, והמשנה לא פירטה את הסיד כי הוא פחות מטפח.

  8. וְהָא קָתָנֵי

    וְהָא קָתָנֵי: בִּלְבֵינִין – זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה! הָתָם חֲזִי לְאִיצְטְרוֹפֵי.

    הקושיה: המשנה לא התעלמה מחצי טפח, שהרי בלבנים היא מזכירה ״טפח ומחצה״. התירוץ: שם יש חצי טפח מכל צד שמצטרפים יחד לטפח שלם, ולכן המשנה מזכירה אותם.

  9. תָּא שְׁמַע: הַקּוֹרָה שֶׁאָמְרוּ – רְחָבָה כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ, וְהָאָרִיחַ – חֲצִי לְבֵינָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים! הָתָם בְּרַבְרְבָתָא. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: ״שֶׁל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים״, מִכְלָל דְּאִיכָּא זוּטְרָא; שְׁמַע מִינַּהּ.

    ראיה מדין הקורה במבוי: האריח הוא חצי לבנה של שלושה טפחים, כלומר הלבנה ״בלי סיד״ היא שלושה טפחים. אבל במשנה שלנו הלבנה היא טפח ומחצה מכל צד, פחות. התירוץ: שם מדובר בלבנה גדולה (״רברבתא״), ובמשנה בלבנה קטנה. ויש הוכחה מלשון הברייתא: ״של שלושה טפחים״ מלמד שיש לבנה קטנה יותר.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

64 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
מְשַׁפְּיָאמסותתות, מוחלקותנאמר על אבנים
מִמַּאימנין; מאיפה (לומדים)
נִינְהוּהם
הַאיזה
יְתֵירָאמיותר, עודף
קַרְנָתָאזוויות; פינות (של חומה או בניין)רבים של קרנא
דִּילְמָאאולי; שמא
פַּלְגָאחצי
אִיכָּאיש
אָמְרִיאומריםשורש אמר
מִינַּהּממנה
הָנֵיאלהרבים של האי
מִילֵּידבריםמנא הני מילי = מנין הדברים האלה
טִינָאטיט
בָּעֵישואל; צריךשורש בע״י; שתי משמעויות לפי ההקשר
טְפֵייותר
לְמֵימְרָאכלומר, האם הכוונה לומר
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
הָוֵיהיה; נעשה; נחשבשורש הוי
פּוּתְיָארוחב
חַמְשָׁאחמישה
קָאֵיעומד; מוסב על
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
הֲוָאיהייתישורש הוי
תְּלָתִיןשלושים
אַמְּתָאאמה (מידת אורך)
הֲוָההיה; נעשההֲוָה לֵיהּ = נחשב לו
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
שֵׁיתשש
קָםעמד
מַאימה
טַעְמָאטעם, סבה
כִּיכמו; כאשרכִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה
נֶיעְבְּדוּשייעשועתיד, רבים
אַמִּיןאמות
אִידָּךְהאחר, השני
גְּמִירִילמדו; יודעים
כּוּלְּהוּכלם
אִיבַּעְיָאשאלה, ספקאִיבַּעְיָא לְהוּ = נשאלה להם שאלה
לְהוּלהם, להן
בְּלָאבלי
בַּרבן; חוץ מבַּר מִ־ = חוץ מ־
מִסְתַּבְּרָאהגיוני; סביר
אֵימָאאמור; אפשר לומרמקביל ל״אמור״ בעברית
קָתָנֵישונה (במשנה)קָא + תָּנֵי
הָתָםשםהפוך מ״הכא״ (כאן)
חָזֵיראוי; רואהחזי ל־ = ראוי ל־
לְאִיצְטְרוֹפֵילהצטרףשם פועל
תָּאבואתָּא שְׁמַע = בוא ושמע
דַּיְקָאמדוקדק; מוכח
נָמֵיגם
מִכְּלָלמכאן ש; משמע שמכלל דְּ = מכאן שמוכח ש
זוּטַרקטן; מועט
לְהָכִילכך; לשם כך
תְּנַןשנינו (במשנה)תנן: שנינו במשנה
מַתְנִיתִיןמשנה; המשנה שלפנינו
סֵיפָאהחלק האחרוןמול רֵישָׁא
כְּתִיבכתובמדכתיב = ממה שכתוב
אַגַּבמתוך; תוך כדיאַגַּב דְּ = מתוך ש־
הִלְכָּךְלפיכך
קָאמציין פעולה מתרחשת עכשיוקא אכיל = אוכל כעת
חָשִׁיבחשוב, נחשב
הֲווֹהיושורש הוי

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה למורשא דקרנת׳

בבא בתרא ג׳ ע״א

ראשי האבנים בולטות לחוץ שאינן חלקות ולהכי בעי רוחב טפח יתירא:

האבנים הלא מסותתות בולטות החוצה, ולכן הכותל צריך רוחב נוסף של טפח.

רש״י

ד״ה למימרא דבגזית כו׳ כל ד׳ אמות גובה אי הוה פותיא ה׳ טפחים קאי ואי לא לא קאי

בבא בתרא ג׳ ע״א

כדתנן במתני׳ בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה וקתני סיפא מחייבין אותן לבנותו עד ד׳ אמות ולפי חשבון זה לגובה שמנה צריך י׳ טפחים רוחב:

לפי המשנה, בגזית השותפים נותנים חמישה טפחים לארבע אמות גובה, ולכן לגובה שמונה אמות יצטרכו עשרה טפחים.

רש״י

ד״ה והא אמה טרקסין

בבא בתרא ג׳ ע״א

דבנין שלמה דגזית הוה דכתיב אבני גזית (מלכים א ה׳:ל״א) והוי שלשים אמה קומתה ואין עוביו אלא אמה להבדיל בין ההיכל לקדשי הקדשים:

אמה טרקסין היה הקיר שהפריד בין ההיכל לקודש הקודשים. הוא נבנה מאבני גזית, בגובה שלושים אמה ובעובי אמה.

רש״י

ד״ה אגב תקרה ומעזיבה

בבא בתרא ג׳ ע״ב

שהעלייה היתה נתונה עליו ומעזיבה של טיט טרכס על גבה וכובד המשא מעמיד הכותל שלא יטה לצדדין הלכך במקדש שני שלא היה כותל ל׳ מגיע לעלייה לא יוכל לעמוד:

משקל העליה והתקרה שעל הקיר מחזיק אותו שלא יטה לצדדים. במקדש שני הקיר לא הגיע לגובה העליה, ולכן לא יכול היה לעמוד בגובה כזה.

רש״י

ד״ה הן וסידן או הן בלא סידן

בבא בתרא ג׳ ע״ב

הני שיעורי דמתני׳ עם עובי הטיח קא חשיב להן או דילמא מקום האבנים הוי בפותיא לבד טיח הסיד:

השאלה היא אם שיעורי המשנה כוללים את עובי הטיח, או שהם רק המקום שתופסות האבנים, והטיח נוסף עליהם.

רש״י

ד״ה חזי לאיצטרופי

בבא בתרא ג׳ ע״ב

של זה ושל זה מצטרפין לטפח:

חצי הטפח שנותן כל שותף מצטרף עם חצי הטפח של השני לטפח שלם, ולכן המשנה מזכירה אותו.

רש״י

ד״ה התם ברברבתא

בבא בתרא ג׳ ע״ב

ומתני׳ בזוטרתא דעם סידן לא הוו אלא ג׳ טפחים:

במשנה שלנו מדובר בלבנה קטנה שגם עם הסיד היא רק שלושה טפחים, והקורה במבוי מדברת על לבנה גדולה.

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. רבה בנו של רבא מקשה על רב אשי בעניין הטפח הנוסף שנותנים בגוויל: מניין לו שהטפח הוא ״למורשא דקרנתא״? מה מציע רבה כאפשרות אחרת, ומה עונה לו רב אשי?

  2. הגמרא מקשה על הכלל של חמישה טפחים לכל ארבע אמות גובה: והרי אמה טרקסין היה בגובה שלושים אמה ועוביו אמה אחת בלבד, ועמד. מהו התירוץ הראשון של הגמרא?

  3. רב נחמן בר יצחק סבור שהשיעורים במשנה כוללים את הסיד, שאם לא כן המשנה הייתה מפרטת את שיעורו. הגמרא דוחה: אולי השיעורים בלי סיד, והמשנה לא פירטה אותו כי הוא פחות מטפח. מה הקושיה על הדחייה הזאת, ומה התירוץ?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מהם ארבעת החומרים שבמשנה, ומה ההגדרה של ״גוויל״ ו״גזית״ בגמרא?

    תשובה

    גוויל, גזית, כפיסין ולבנים. גוויל: ״אבני דלא משפיא״, אבנים לא מסותתות. גזית: ״אבני דמשפיא״, אבנים מסותתות. כפיסין הן קורות (״ארחי״), ולבנים הן לבני חימר.

  2. הגמרא מקשה מ״אמה טרקסין״ על הכלל שלכל ארבע אמות גובה צריך חמישה טפחים. מה הקושיה, ומה התירוץ?

    תשובה

    הקושיה: אמה טרקסין היה בגובה שלושים אמה ועובי אמה בלבד, ועמד. התירוץ: ״כיוון דאיכא טפח יתירא קאי״, והטפח הנוסף מחזיק את הקיר. לפי רש״י, אמה טרקסין הוא הקיר שהפריד בין ההיכל לקודש הקודשים, ונבנה מאבני גזית.

  3. מה השאלה בגמרא ״הן וסידן או הן בלא סידן״, ואיזה פתרון מוצא רב נחמן בר יצחק ואיך נדחה?

    תשובה

    השאלה: האם שיעורי המשנה כוללים את הסיד או רק את האבנים. רב נחמן בר יצחק: סביר שכוללים סיד, שאם לא כן היה צריך לשנות את שיעורו. הגמרא דוחה: אולי בלי סיד, והמשנה לא מזכירה אותו כי אינו מגיע לטפח.

מונחי הדיון בסוגיה

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקבְּנִיַּת בֵּית כְּנֶסֶתבבא בתרא ג׳ ע״ב