חלק א׳ · ״מחיצה״ היא ״פלוגתא״ (ג ע״א)
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ: סַבְרוּהָ, מַאי ״מְחִיצָה״ – פְּלוּגְתָּא, דִּכְתִיב: ״וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה״; וְכֵיוָן דְּרָצוּ – בּוֹנִין אֶת הַכּוֹתֶל בְּעַל כּוֹרְחָן, אַלְמָא הֶיזֵּק רְאִיָּה שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק.
1הסבראיך מבינה הלשון האחרת את המילה ״מחיצה״, ואיזו מסקנה היא מסיקה בעניין היזק ראיה?
2השוואההשוו בין הלשון הראשונה (סוגיה 1) לבין לשון ״לישנא אחרינא״: איך כל אחת מפרשת ״מחיצה״, ומה המסקנה של כל אחת על היזק ראיה?
חלק ב׳ · ״אימא גודא״ ו״אי הכי״ (ג ע״א)
אֵימָא: מַאי ״מְחִיצָה״ – גּוּדָּא ... אִי הָכִי, ״בּוֹנִין אֶת הַכּוֹתֶל״?! ״בּוֹנִין אוֹתוֹ״ מִבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא מַאי – פְּלוּגְתָּא? ... כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: תָּא נַעֲבֵיד פְּלוּגְתָּא.
3הסברהגמרא שואלת ״אימא מאי מחיצה גודא״. מה ההוכחה שלא, ולמה לשון בני אדם ״תא נעביד פלוגתא״ עוזרת?
חלק ג׳ · ״מאי איריא רצו״ (ג ע״א)
וְאִי הֶיזֵּק רְאִיָּה שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק – מַאי אִירְיָא רָצוּ? ... אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִשְׁנָתֵנוּ – כְּשֶׁאֵין בָּהּ דִּין חֲלוּקָהּ, וְהוּא דְּרָצוּ.
4הסברמה הקושיה ״מאי איריא רצו״, ומה עונה רבי יוחנן? מהי ״חצר שאין בה דין חלוקה״ לפי רש״י?
5הסבר״מאי קא משמע לן״: מה הקושיה על המשנה, ומה מחדשת המשנה לפי תשובת הגמרא?
6מקרהשמעון וראובן שותפים בחצר קטנה שאין בה ארבע אמות לכל אחד. שמעון רוצה לחלק, וראובן מסרב. מה הדין לפי רבי יוחנן? ומה הדין אם שניהם רצו וקנו?
חלק ד׳ · ״קנו מידן״ ו״נהדרו בהו״ (ג ע״א)
אִי בְּשֶׁאֵין בָּהּ דִּין חֲלוּקָהּ, כִּי רָצוּ מַאי הָוֵי? נֶהְדְּרוּ בְּהוּ! ... שֶׁקָּנוּ מִיָּדָן ... קִנְיַן דְּבָרִים בְּעָלְמָא הוּא! בְּשֶׁקָּנוּ מִיָּדָן בְּרוּחוֹת.
7הסברלמה הגמרא שואלת ״נהדרו בהו״, ומה עונה רבי יוחנן? ולמה זה לא מספיק, ומהו ״קנו מידם ברוחות״ לפי רש״י?
8הסברמה מסביר רב אשי, ובמה שונה דרכו מדרך רבי יוחנן?
9מקרהיעקב ויוסי הסכימו בעל פה לחלק חצר קטנה ובלחיצת יד סיכמו, אבל לא בחרו חלקים ולא החזיקו. למחרת יעקב מתחרט. האם הוא יכול לחזור בו? נמקו.
10שאלת בגרותבלשון האחרת היזק ראיה שמיה היזק, ובכל זאת המשנה אומרת ״שרצו״. הסבירו מדוע, והביאו את תשובת רבי יוחנן ואת שתי הדרכים שבהן הגמרא מסבירה איך אי אפשר לחזור. צטטו מהגמרא.