מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
סוכה ב׳ ע״א

הַהֶבְדֵּל בֵּין סוּכָּה לְמָבוֹי: ״פְּסוּלָה״ וְ״יְמַעֵט״

בתכנית תושב״ע

פרק א׳, סוכה · שאלון 6281

המסכת נפתחת בדין סוכה שגבוהה למעלה מעשרים אמה. בעירובין יש דין דומה במבוי, אבל המשנה שם אומרת ״ימעט״ ולא ״פסולה״. הגמרא שואלת למה השתנה הלשון, ומביאה שני תירוצים.

הסוגיה בסרטון

אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.

אורך: 3:26 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה

תמליל הסרטון · מסונכרן לסרטון: לחיצה על משפט קופצת אליו

סוכה ב׳ ע״א · פְּסוּלָה אוֹ יְמַעֵט

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. מַתְנִי׳ב׳ ע״א

    סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה - פְּסוּלָה. וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר

    סוכה שהסכך שלה גבוה מעשרים אמה פסולה, ורבי יהודה מכשיר. המשנה ממשיכה בפסולים נוספים: סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים, שאין לה שלוש דפנות, או שחמתה מרובה מצילתה.

  2. מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה - יְמַעֵט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ

    הגמרא מביאה משנה ממסכת עירובין. מבוי צריך קורה בפתחו כדי שיהיה מותר לטלטל בו. אם הקורה גבוהה מעשרים אמה, צריך להנמיך אותה. רבי יהודה אומר שאין צורך.

  3. מַאי שְׁנָא

    מַאי שְׁנָא גַּבֵּי סוּכָּה דְּתָנֵי פְּסוּלָה, וּמַאי שְׁנָא גַּבֵּי מָבוֹי דְּתָנֵי תַּקַּנְתָּא?

    בשני המקומות אותו שיעור ואותה מחלוקת. למה בסוכה המשנה אומרת ״פסולה״, ובמבוי היא מלמדת את התיקון, ״ימעט״?

  4. תֵּרוּץ

    סוּכָּה דְּאוֹרָיְיתָא, תָּנֵי פְּסוּלָה. מָבוֹי דְּרַבָּנַן, תָּנֵי תַּקַּנְתָּא

    סוכה היא דין תורה, ולכן שייך לומר עליה ״פסולה״, כלומר לא נעשתה כהלכה. הקורה במבוי היא תקנת חכמים, ולכן המשנה מלמדת איך לעשות אותה.

  5. בִּדְאוֹרָיְיתָא נָמֵי תָּנֵי תַּקַּנְתָּא, מִיהוּ סוּכָּה דִּנְפִישִׁי מִילָּתַהּ - פָּסֵיק וְתָנֵי פְּסוּלָה

    תירוץ שני: גם בדין תורה אפשר ללמד את התיקון. אבל בסוכה יש הרבה פסולים, ולכל אחד תיקון אחר. לכן המשנה כוללת את כולם במילה אחת, ״פסולה״. במבוי יש רק דין אחד, ולכן אפשר ללמד את התיקון.

    • גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִיםימעט: ינמיך.
    • פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָהיגביה.
    • אֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹתיעשה לה דופן.
    • חַמָּתָהּ מְרֻבָּהיוסיף סכך.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

58 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
מַאימה
שְׁנָאשונהמאי שנא: במה שונה
גַּבֵּיאצל; לגבי
תָּנֵישונהשורש תנ״י, עברית: שׁוֹנֶה
תַּקַּנְתָּאתקנה; דרך לתקןמקבילה לעברית: תקנה
אוֹרַיְיתָאתורהדְּאוֹרַיְיתָא = מן התורה
רַבָּנַןחכמיםמדרבנן = מדברי חכמים
נָמֵיגם
מִיהוּאבל, מכל מקוםמילת קישור, בלשון תוספות
נְפִישִׁירבים
מִילָּתַהּדבריה; ענייניהמילתא + כינוי: שלה
פְּסִיקחתוך; מכריעפסיק רישיה = תוצאה בלתי נמנעת של המעשה
בְּלָאבלי
דִּילַהּשלה
יָלְפִינַןאנחנו לומדים
מֵיתְנֵילשנות (במשנה)
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
מַאןמיכמאן: כדעת מי
הִלְכָּךְלפיכך
מָצֵייכול
כּוּלְּהוּכלם
הַךְזה; אותוהיינו הך = זהו אותו דבר
קַיְימָאעומדתקיימא לן = מקובל אצלנו
לַןלנו
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
פָּרֵיךְמקשה
תְּנַןשנינו (במשנה)תנן: שנינו במשנה
לְקַמָּןבהמשך, להלן
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
אִיצְטְרִיךְנצרך; היה צריךשורש צרך
אָמֵינָאאני אומרהֲוָה אָמֵינָא = הייתי אומר
כֵּיוָןמכיון ש; מאחר שבדרך כלל: כיון ד־
תּוּעוד
לֵיתאין
לֵיהּלו
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
הֲוָההיה; נעשההֲוָה לֵיהּ = נחשב לו
חַיְישִׁינַןאנו חוששים
דִּילְמָאאולי; שמא
טָעֵיטועה
אִינִישׁאדם
דִּלְמָאשמא, אולי
אָתֵיבאהווה; לעומת ״אתא״ (עבר)
אִיסּוּרָאאיסור
הָוֵיהיה; נעשה; נחשבשורש הוי
לִישָּׁנָאלשון
מְעַלְּיָאטוב; מעולה
חָיֵישׁחושש
תְּנָאשונה; חכם מתקופת המשנהתנא רישא: שנה ברישא
אַשְׁכְּחַןמצאנו
רֵישׁראש; תחלהבריש = בתחילת
מִשְׁמַעמשתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו
חוּמְרָאהחמרה
עָלְמָאעולם; סתם (בעלמא)כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם
אָמְרִינַןאנו אומריםשורש אמר
אַגַּבמתוך; תוך כדיאַגַּב דְּ = מתוך ש־
נָקֵטנוקט, מזכיר
אַפֵּיאפילו (בקיצור אפי׳); פנים

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה מבוי שהוא גבוה

סוכה ב׳ ע״א

מבוי שהוא סתום משלש צדדין וראשו פתוח לרשות הרבים וחצירות פתוחות לו ויוצאות ובאות לרשות הרבים הרי הוא רשות היחיד לבני חצירות ואסרו חכמים להוציא מרשותו לרשות חבירו בלא עירוב ... והצריכו בו שיתוף ... ולפי שאין לו מחיצה רביעית וקרוב הוא להיות דומה לרשות הרבים הצריכו היכר בראשו הפתוח לרשות הרבים או לחי זקוף או קורה מכותל לכותל ואם גבוה הקורה מעשרים אמה:

מבוי הוא רחוב סגור משלושה צדדים, שהחצרות פתוחות אליו. מן התורה הוא רשות היחיד. אבל הצד הרביעי פתוח לרשות הרבים, ולכן חכמים הצריכו בו סימן היכר: לחי או קורה. אם הקורה גבוהה מעשרים אמה, היא אינה ניכרת.

רש״י

ד״ה סוכה מדאורייתא

סוכה ב׳ ע״א

דעשרים אמה דילה ילפינן מדאורייתא וקודם שנשנית המשנה נאמרה שיעורה מסיני:

שיעור עשרים אמה בסוכה הוא מן התורה. הוא נאמר מסיני עוד לפני שנשנתה המשנה.

רש״י

ד״ה תני פסולה

סוכה ב׳ ע״א

שייך למיתני בה לשון פסול כלומר לא נעשית כתורה וכהלכה:

המילה ״פסולה״ מתאימה לדבר שיש לו דין קבוע מקודם. הסוכה ״לא נעשתה כתורה וכהלכה״.

רש״י

ד״ה תני תקנתא

סוכה ב׳ ע״א

דלא שייך למתני בה לשון פסול דמאן פסלה קודם שנשנית משנה זו הרי היא תחלת הוראתו ומצותו:

במבוי אי אפשר לומר ״פסול״. מי פסל אותו לפני המשנה הזו? המשנה היא ההוראה הראשונה של הדין, ולכן היא מלמדת מה לעשות.

רש״י

ד״ה סוכה דנפישי מילתה

סוכה ב׳ ע״א

ואין דומין תקנותיהן זו לזו וצריך לשנות הלשון לכל תקנה ותקנה כגון בגבוהה ימעט וכשאינה גבוהה יגביה ושאין לה שלש דפנות יעשה לה ושחמתה מרובה יוסיף סכך הלכך פסיק ותני פסולה דמצי למיכללינהו לכולהו בהך פסולה דקיימא לן ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה:

לכל פסול בסוכה יש תיקון אחר: להנמיך, להגביה, להוסיף דופן או להוסיף סכך. במקום לפרט, המשנה כוללת את כולם ב״פסולה״, כי ״ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה״.

תוספות

לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.

תוספות

ד״ה מאי

סוכה ב׳ ע״א

השאלה במשפט אחד: למה הגמרא שואלת רק על סוכה ומבוי, ולא על הדס, שבו המשנה אומרת גם ״פסול״ וגם את התיקון?

לשון התוספות

מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מבוי דתני תקנתא. והא דלא פריך מאי שנא גבי הדס דתני פסולה ותקנתא דתנן בפרק לולב הגזול (לקמן סוכה דף לב:) או שהיו ענביו מרובין מעליו פסול ואם מיעטן כשר דלא פריך אלא מסוכה ומבוי שדינם שוה לענין גבוה ושינה לשון משנתו ועוד דגבי הדס אצטריך למיתני תקנתא דס״ד אמינא כיון דגדולו בפסול תו לית ליה תקנתא:

  1. קֻשְׁיָה

    והא דלא פריך מאי שנא גבי הדס דתני פסולה ותקנתא

    בהדס המשנה אומרת: ״ענביו מרובין מעליו פסול, ואם מיעטן כשר״. כלומר באותו דין יש גם ״פסול״ וגם תיקון. למה הגמרא לא שואלת גם על זה?

  2. תֵּרוּץ

    דלא פריך אלא מסוכה ומבוי שדינם שוה לענין גבוה ושינה לשון משנתו

    תירוץ ראשון: הקושיה ״מאי שנא״ קיימת רק בסוכה ובמבוי. שם הדין שווה, עשרים אמה, ובכל זאת התנא שינה את הלשון.

  3. תֵּרוּץ

    ועוד דגבי הדס אצטריך למיתני תקנתא

    תירוץ שני: בהדס היה צורך מיוחד ללמד את התיקון. היינו חושבים שהדס שגדל פסול אין לו תיקון לעולם. לכן המשנה מלמדת שאם מיעט את הענבים, הוא כשר.

החידוש: הקושיה ״מאי שנא״ קיימת רק כשהדין זהה והלשון שונה. אם יש סיבה ללמד את התיקון, אין קושיה.

בדקו את עצמכם

1מה הקושיה של התוספות מדין הדס?

בהדס המשנה אומרת גם ״פסול״ וגם ״ואם מיעטן כשר״. למה הגמרא לא שואלת גם על זה?

2מהם שני התירוצים?

(1) רק בסוכה ובמבוי הדין שווה והלשון שונה. (2) בהדס צריך ללמד את התיקון, כי היינו חושבים שמה שגדל פסול אין לו תיקון.

מקורות: משנה סוכה ל״ב ע״ב: הדס שענביו מרובין

תוספות

ד״ה דאורייתא

סוכה ב׳ ע״א

השאלה במשפט אחד: למה דין תורה נשנה בלשון ״פסולה״ ודין דרבנן בלשון ״ימעט״?

לשון התוספות

דאורייתא תני פסולה. דאי הוה תני ימעט חיישינן דילמא טעי איניש לומר ימעט לכתחילה ודיעבד כשרה ודקדק בלשונו דלמא אתי לידי איסורא דאורייתא ותני פסולה אע״ג דלא הוי לישנא מעליא כמו ימעט אבל במבוי דרבנן לא חייש ותנא ימעט שהוא לישנא מעליא כדאשכחן בריש פסחים (דף ג.) שעקם הכתוב כמה אותיות שלא להוציא דבר מגונה מפיו ובקונטרס לא פירש כן אי נמי יש לומר דלשון ימעט משמע חומרא דרבנן בעלמא ופסולה משמע דאורייתא ובפרק במה מדליקין (שבת דף כב.) דאמרינן נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי אגב דתנן כסוכה נקט נמי גבי נר חנוכה פסולה א״נ אי הוה תני ימעט הוה משמע כמות שהיתה מדלקת ישפילנה וזה אינו למאן דאמר הדלקה עושה מצוה ואפי׳ למ״ד הנחה עושה מצוה חיישינן דהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה כדאמרינן גבי הדליקה בפנים והניחה בחוץ:

  1. שִׁיטָה

    ובקונטרס לא פירש כן

    רש״י: לסוכה יש שיעור מסיני, ולכן שייך לומר שהיא ״פסולה״. במבוי המשנה היא ההוראה הראשונה, ואין מה לפסול. תוספות מסבירים אחרת.

  2. סְבָרָה

    דאי הוה תני ימעט חיישינן דילמא טעי איניש לומר ימעט לכתחילה ודיעבד כשרה

    אילו המשנה אמרה בסוכה ״ימעט״, היו טועים לחשוב שזו רק הנחיה לכתחילה, ובדיעבד הסוכה כשרה. בדין תורה התנא דייק ואמר ״פסולה״, כדי שלא יבואו לאיסור תורה.

  3. רְאָיָה

    אע״ג דלא הוי לישנא מעליא כמו ימעט ... כדאשכחן בריש פסחים

    ״ימעט״ הוא לשון נקייה יותר מ״פסולה״, והתורה עצמה מאריכה כדי לדבר בלשון נקייה (פסחים ג׳ ע״א). במבוי, שהוא מדרבנן, התנא לא חשש לטעות ובחר בלשון הנקייה.

  4. פֵּרוּשׁ

    אי נמי יש לומר דלשון ימעט משמע חומרא דרבנן בעלמא ופסולה משמע דאורייתא

    הסבר נוסף: ״ימעט״ נשמע כמו חומרה של חכמים, ו״פסולה״ נשמע כמו דין תורה. לכן כל לשון באה במקומה.

  5. קֻשְׁיָה

    נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה

    קושיה: בשבת כ״ב ע״א נאמר על נר חנוכה, שהוא מדרבנן, ״פסולה״. לפי ההסבר, היה צריך לומר ״ימעט״.

  6. תֵּרוּץ

    אגב דתנן כסוכה נקט נמי גבי נר חנוכה פסולה א״נ ... ישפילנה

    שני תירוצים: (1) נר חנוכה הושווה לסוכה, ולכן נקטו את אותה לשון. (2) ״ימעט״ היה משמע שיוריד את הנר כשהוא דולק. זה לא מועיל, כי ההדלקה היא המצוה. וגם למי שאומר שההנחה היא המצוה, הרואה יחשוב שהדליק לצורך עצמו.

החידוש: לפי רש״י ההבדל הוא אם היה לדין שיעור קודם המשנה. לפי תוספות ההבדל הוא החשש לטעות: בדין תורה התנא מעדיף לשון ברורה על פני לשון נקייה.

בדקו את עצמכם

1מה החשש שתוספות מזכירים, אילו נאמר ״ימעט״ בסוכה?

שיחשבו ש״ימעט״ הוא רק לכתחילה, ובדיעבד הסוכה כשרה, ויבואו לאיסור תורה.

2למה במבוי התנא אמר ״ימעט״?

מבוי הוא מדרבנן, ולכן לא חשש לטעות ובחר בלשון הנקייה יותר.

3במה תירוץ התוספות שונה מפירוש רש״י?

לרש״י ״פסולה״ מתאים לדין שהיה לו שיעור מסיני, ובמבוי אין מה לפסול. לתוספות ״פסולה״ נאמר כדי למנוע טעות שבדיעבד כשר.

מקורות: רש״י סוכה ב׳ ע״א, ד״ה סוכה מדאורייתא ותני תקנתא · פסחים ג׳ ע״א · שבת כ״ב ע״א

שאלות לחשיבה

שאלות על הסרטון ועל מהלך הסוגיה, לדיון בחברותא או בכיתה.

  1. המשנה בסוכה אומרת ״פסולה״, והמשנה שהגמרא מביאה ב״תנן התם״ אומרת על מבוי ״ימעט״. מה זה מבוי, ומה פירוש ״ימעט״ לפי רש״י? ולמה הגמרא שואלת ״מאי שנא?״
  2. ״סוכה דאורייתא - תני פסולה, מבוי דרבנן - תני תקנתא״. איך רש״י מסביר את הקשר בין ״דאורייתא״ ללשון ״פסולה״? ומה פירוש ״מאן פסלה קודם שנשנית משנה זו?״
  3. לפי התוספות, מה היה קורה אילו המשנה הייתה כותבת בסוכה ״ימעט״? למה במבוי לא חששו לכך, ולמה ״ימעט״ הוא ״לישנא מעליא״?
  4. ״ואיבעית אימא״: מה פירוש ״סוכה דנפישי מילתה - פסיק ותני פסולה״? מנו את ארבעת התיקונים שרש״י מביא, והסבירו איך הכלל ״ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה״ מסביר את המילה ״פסולה״.

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. במשנה, סוכה שגבוהה למעלה מעשרים אמה ״פסולה״, ואילו קורה גבוהה מעשרים אמה במבוי ״ימעט״. מהו התירוץ הראשון של הגמרא לשינוי הלשון?

  2. לפי התוספות, מדוע לא כתבה המשנה בסוכה הגבוהה מעשרים אמה את הלשון ״ימעט״, כפי שכתבה במבוי?

  3. לפי רש״י, מה פירוש ״מאן פסלה קודם שנשנית משנה זו״, שנאמר בתירוץ הראשון על קורת המבוי?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מה ההבדל בין לשון המשנה בסוכה לבין לשון המשנה במבוי? כתוב את שני התירוצים של הגמרא.

    תשובה

    בסוכה ״פסולה״, ובמבוי ״ימעט״. (1) סוכה דין תורה, ולכן ״פסולה״; מבוי מדרבנן, ולכן מלמדים את התיקון. (2) בסוכה יש פסולים רבים ולכל אחד תיקון אחר, ולכן ״פסולה״ כוללת את כולם.

  2. הסבר את התירוץ ״סוכה דאורייתא תני פסולה״ לפי רש״י ולפי תוספות.

    תשובה

    רש״י: שיעור הסוכה נאמר מסיני, ולכן שייך לומר ״לא נעשתה כהלכה״. במבוי המשנה היא ההוראה הראשונה. תוספות: אילו נאמר ״ימעט״ היו טועים לחשוב שבדיעבד כשרה. בדין תורה התנא דייק, ובמבוי בחר בלשון נקייה.

  3. לפי התוספות, למה הגמרא אינה שואלת מדין הדס?

    תשובה

    רק בסוכה ובמבוי הדין שווה והלשון שונה. ועוד, בהדס היה צורך ללמד את התיקון, כי היינו חושבים שמה שגדל פסול אין לו תיקון.

מונחי הדיון בסוגיה

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקמַדּוּעַ סוּכָּה מֵעַל עֶשְׂרִים אַמָּה פְּסוּלָהסוכה ב׳ ע״א–ב · סרטון 3:47 דק׳

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).