ד״ה והמסכך ברשות הרבים
סוכה ל״א ע״אהא נמי גזל הרבים:
הבונה סוכה ברשות הרבים גוזל את הרבים.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
רבי אליעזר פוסל סוכה גזולה ומסכך ברשות הרבים, וחכמים מכשירים. רב נחמן מעמיד את המחלוקת במי שתקף את חברו והוציאו מסוכתו. אבל מי שגזל עצים וסיכך בהם, לדברי הכל משלם רק את דמי העצים. מכאן הסיפור ״ההיא סבתא״ ותקנת מריש.
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:41 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
תיק 12 · סְפֵק גָּזֵלהסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
סוּכָּה גְּזוּלָה, וְהַמְסַכֵּךְ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים - רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין
מחלוקת בסוכה גזולה ובסוכה שנבנתה ברשות הרבים, שהיא גזל הרבים (רש״י).
מַחֲלוֹקֶת בְּשֶׁתּוֹקֵף אֶת חֲבֵירוֹ וְהוֹצִיאוֹ מִסּוּכָּתוֹ
המחלוקת היא במי שהוציא את חברו בכוח מסוכה שבנויה על קרקע של הנגזל.
אֲבָל גָּזַל עֵצִים וְסִיכֵּךְ בָּהֶן - דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין לוֹ אֶלָּא דְּמֵי עֵצִים
מי שגזל עצים וסיכך בהם, גם רבי אליעזר מודה שהנגזל מקבל רק את דמי העצים. הראיה: הברייתא משווה לרשות הרבים, שבה הקרקע אינה של הבונה. כך גם כאן מדובר בקרקע שאינה שלו.
פָּעִיתָא הִיא דָּא, וְאֵין לָהּ אֶלָּא דְּמֵי עֵצִים בִּלְבַד
זקנה צעקה לפני רב נחמן שריש גלותא וחכמיו יושבים בסוכה מעצים שגזלו ממנה, ודרשה את העצים עצמם. רב נחמן: היא צעקנית, ומגיעים לה רק דמי העצים. רש״י: זו תקנת חכמים כמו במריש הגזול שנבנה בבירה, מפני תקנת השבים.
הַאי כְּשׁוּרָא דִמְטַלַּלְתָּא דִּגְזוּלָה, עָבְדִי לַיהּ רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא, מִשּׁוּם תַּקָּנַת מָרִישׁ
גם קורה גזולה בסוכה, שקשה למצוא כמותה, משלמים את דמיה, משום תקנת מריש. אבל רק בתוך החג. אחרי שבעה מחזיר את הקורה עצמה, אלא אם חיבר אותה בטיט, שאז היא בניין קבוע.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| רַבָּנַן | חכמים | מדרבנן = מדברי חכמים |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| דָּמֵי | דומה | שורש דמי |
| פָּעִיתָא | אישה קולנית, צעקנית | |
| דָּא | זו, זאת | |
| הַאי | זה | |
| כְּשׁוּרָא | קורה | |
| מְטַלַּלְתָּא | סוכה; מקום מוצל | מלשון צל; גם כתיב מטולתא |
| עָבְדִי | עושים | |
| לֵיהּ | לו | |
| תַּקַּנְתָּא | תקנה; דרך לתקן | מקבילה לעברית: תקנה |
| מָרִישׁ | קורה | |
| הָא | זה, זאת; הרי | הא ... הא = זה ... וזה |
| נָמֵי | גם | |
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| מִטַּלְטְלִין | חפצים הניתנים להזזה; רכוש נייד | |
| חֲזָקָה | מצב שמניחים שהוא נכון כל עוד לא הוכח אחרת; וגם: שימוש בקרקע שלוש שנים שמקנה בעלות | חזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו · חזקת שלוש שנים בקרקע |
| אָמְרִינַן | אנו אומרים | שורש אמר |
| לָאו | לא, אינו | |
| מְשַׁוֵּי | עושה; הופך | |
| טָרַח | התאמץ; טרח | |
| הִלְכָּךְ | לפיכך | |
| כְּתִיב | כתוב | מדכתיב = ממה שכתוב |
| מְמַעֲטִינַן | אנו ממעטים (מוציאים) | שורש מעט |
| אוֹרַיְיתָא | תורה | דְּאוֹרַיְיתָא = מן התורה |
| קָנֵי | קונה | |
| הַיְינוּ | זהו; כלומר | לא כמו ׳היינו׳ בעברית |
| קְרָא | פסוק | לא לבלבל עם קָרָא (קרא בקול) |
| בְּלָא | בלי | |
| אִיכָּא | יש | |
| אוֹקוֹמֵיהּ | להעמידו, ליישבו | |
| עֲלֵיהּ | עליו; עליה | על + כינוי |
| כֵּיוָן | מכיון ש; מאחר ש | בדרך כלל: כיון ד־ |
| דְּלָא | שלא, מפני שלא | ד + לא |
| קַיְימָא | עומדת | קיימא לן = מקובל אצלנו |
| דָּמְיָא | דומה |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
הא נמי גזל הרבים:
הבונה סוכה ברשות הרבים גוזל את הרבים.
כלומר אם יש על הקרקע תורת גזל כשאר מטלטלין לעמוד בחזקת הגזלן:
אם הקרקע נגזלת כמו מטלטלין, ועוברת לחזקת הגזלן.
אין זו לא גזולה ולא שאולה דקננהו בשינוי מעשה ושינוי השם ועוד משום תקנת השבים אינו צריך לסתור בנינו אלא יחזור דמים ודאמרינן בפ׳ הישן (שם) דמודו רבנן בגזולה לאו בגוזל סוכה המחוברת לקרקע ולא בגוזל עצים ומסכך בהן אלא בגוזל סוכה העשויה בראש העגלה ובראש הספינה ...
הסוכה אינה גזולה ואינה שאולה, כי הגזלן קנה את העצים בשינוי מעשה ושינוי השם. ומשום תקנת השבים הוא משלם דמים ואינו הורס. וכשאמרו שחכמים מודים בסוכה גזולה, הכוונה לסוכה בראש עגלה או ספינה שנגזלה כמו שהיא.
קולנית היא זו:
צעקנית.
ולא אמרינן אין כאן הפסד מרובה ויסתיר סוכתו דמצוה משוי ליה כל שבעה כבנין קבע:
לא אומרים שאין כאן הפסד גדול ויהרוס את סוכתו. בזמן המצוה, כל שבעה, הסוכה כמו בניין קבוע.
לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.
השאלה במשפט אחד: באיזו סוכה גזולה חכמים מודים שהיא פסולה (״לך״ ממעט גזולה)?
אבל גזל עצים וסיכך בהן. אין זה לא גזולה ולא שאולה דקננהו בשינוי מעשה ושינוי השם ועוד משום תקנת השבים אין לו עליו לסתור את בנינו אלא יחזיר דמים והא דאמרינן בפרק הישן (לעיל סוכה דף כז:) דמודו רבנן בגזולה לאו בגוזל סוכה המחוברת לקרקע ולא בגוזל עצים וסיכך בהן אלא בגוזל סוכה העשויה בראש העגלה או בראש הספינה והיא עצמה נגזלת שאינה מחוברת לקרקע ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנויה דאין בה משום תקנת השבים שהרי לא טרח לבנותו ולא הוציא עליו יציאות הלכך גזולה היא כך פי׳ בקונטרס ועל חנם דחק דמדכתיב לך דממעטינן גזולה בפרק הישן (לעיל סוכה דף כז:) וגזל עצים וסיכך בהן שינוי החוזר לברייתו הוא ומדאורייתא לא קני ומשום תקנת מריש היינו מדרבנן וקרא מיתוקם מדאורייתא ואפילו [מדרבנן] בלא עגלה וספינה איכא לאוקומיה קרא כגון בראובן שבנה סוכה בחצרו של שמעון מדעתו ובא שמעון ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו דאין עליה תורת שאולה כיון דלא קיימא ברשותו של ראובן ולא דמיא לקרקע דבחזקת הבעלים עומדת ולכך אין קרקע נגזלת:
דקננהו בשינוי מעשה ושינוי השם ... אלא בגוזל סוכה העשויה בראש העגלה או בראש הספינה ... כך פי׳ בקונטרס
רש״י: מי שגזל עצים וסיכך קנה אותם בשינוי מעשה ושינוי השם, ולכן הסוכה כשרה. ״לך״ ממעט סוכה שנגזלה כמו שהיא, בראש עגלה או ספינה. שם אין תקנת השבים, כי הגזלן לא טרח ולא הוציא הוצאות.
ועל חנם דחק ... וגזל עצים וסיכך בהן שינוי החוזר לברייתו הוא ומדאורייתא לא קני
תוספות: ״ועל חנם דחק״. עצים שסיככו בהם הם שינוי החוזר לברייתו, ומן התורה הגזלן אינו קונה אותם. תקנת מריש היא רק מדרבנן. לכן ״לך״, שהוא מן התורה, מתקיים גם בעצים גזולים.
ואפילו [מדרבנן] בלא עגלה וספינה איכא לאוקומיה קרא כגון בראובן שבנה סוכה בחצרו של שמעון מדעתו
ואפילו מדרבנן אפשר למצוא סוכה גזולה בלי עגלה וספינה. ראובן בנה סוכה בחצר של שמעון ברשותו, ושמעון הוציא את ראובן ממנה. אין זו סוכה שאולה, כי הסוכה אינה עומדת ברשות ראובן.
ולא דמיא לקרקע דבחזקת הבעלים עומדת ולכך אין קרקע נגזלת
זה שונה מקרקע. הקרקע נשארת תמיד בחזקת בעליה, ולכן היא אינה נגזלת, והסוכה עליה נחשבת שאולה. סוכה של ראובן בחצר שמעון אינה ברשות ראובן, ולכן היא גזולה.
החידוש: לרש״י עצים שסיככו בהם נקנו לגזלן, ו״לך״ ממעט רק סוכה בראש עגלה או ספינה. לתוספות העצים לא נקנו מן התורה, ולכן ״לך״ פוסל גם אותם, ורק תקנת מריש מדרבנן מאפשרת לשלם דמים.
בסוכה שנגזלה כמו שהיא, בראש עגלה או ספינה. שם אין תקנת השבים, כי הגזלן לא טרח בה.
כי עצים שסיככו בהם הם שינוי החוזר לברייתו, ומן התורה אינם נקנים. לכן ״לך״ פוסל גם אותם, ותקנת מריש היא רק מדרבנן.
מקורות: סוכה כ״ז ע״ב · גיטין נ״ה ע״א
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
באיזה מקרה מעמיד רב נחמן את המחלוקת בסוכה גזולה, ומהו ״ממה נפשך״ של רבי אליעזר?
רשות הרבים היא המקרה השני בברייתא, אבל רב נחמן מעמיד את המחלוקת בתקיפת חברו מסוכתו.
רב נחמן מעמיד את המחלוקת בתקיפה. ״ממה נפשך״: או שקרקע נגזלת וזו גזולה, או שאינה נגזלת וזו שאולה, ורבי אליעזר פוסל גם שאולה. חכמים אומרים שקרקע אינה נגזלת ושאולה כשרה.
בגוזל עצים כולם מודים (״דברי הכל״) שאין לו אלא דמי עצים, ולכן שם אין מחלוקת.
אין בגמרא מקרה כזה. רב נחמן מדבר על מי שהוציא את חברו מסוכתו בכוח.
מה הדין במי שגזל עצים וסיכך בהם, ומה הטעם לפי רש״י?
בגוזל עצים ״דברי הכל״ אין לו אלא דמי עצים. הפסול של ״לך״ נאמר בסוכה שנגזלה כמות שהיא, כמו בראש עגלה.
רבי אליעזר מודה כאן, כי הגזלן קנה את העצים. ההסכמה היא ״דברי הכל״.
גם כאן אין מחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים. הנגזל מקבל דמים, ולא העצים עצמם.
רש״י: אין זו גזולה ואין זו שאולה, כי העצים נקנו בשינוי מעשה ושינוי השם, ובנוסף משום תקנת השבים הגזלן משלם ואינו הורס.
דן סיכך בקרשים של שכנו בלי רשות ולא חיבר אותם בטיט. אחרי תום החג השכן דורש אותם. מה הדין לפי רבינא, ומדוע?
רבינא: בתוך החג משלם דמים, כי המצוה עושה את הסוכה כבניין קבע (רש״י). אחרי שבעה מחזיר את הקורה עצמה, אלא אם חיברה בטיט.
התקנה בסוכה מוגבלת לימי החג. אחריהם חוזרים לדין הרגיל של השבת הגזילה.
הטיט הוא החריג ולא הכלל: חיבור בטיט הופך את הקורה לבניין קבוע וגם אחרי החג משלם דמים. כאן לא חיברו.
הקרשים לא חוברו בטיט, ולכן אינם בניין קבוע אחרי החג. רק הטיט יוצר זאת.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
איך מעמיד רב נחמן את מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בסוכה גזולה, ומה הטעם של כל צד?
במי שהוציא את חברו מסוכתו. רבי אליעזר: ממה נפשך, אם קרקע נגזלת זו גזולה, ואם לא, זו שאולה, ושתיהן פסולות לשיטתו. חכמים: קרקע אינה נגזלת, וזו שאולה, והיא כשרה.
מה פסק רב נחמן בסיפור ״ההיא סבתא״, ומה הוסיף רבינא?
מגיעים לה רק דמי העצים, משום תקנת השבים, כמו במריש. רבינא: גם קורה גזולה בסוכה משלמים את דמיה. אבל רק בתוך החג, ואחרי החג מחזיר אותה, אלא אם חיבר אותה בטיט.
הסבר את מחלוקת רש״י ותוספות בדין גזל עצים וסיכך בהן.
רש״י: הגזלן קנה בשינוי מעשה ושינוי השם, ו״לך״ ממעט רק סוכה בעגלה או בספינה. תוספות: זה שינוי החוזר לברייתו, שמן התורה אינו קונה. לכן ״לך״ פוסל גם אותה, ותקנת מריש היא מדרבנן.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).