ד״ה אוונכרי
סוכה ל׳ ע״אתגרי כל דבר להשתכר בו כגון כלים קטנים מחטין ומסריקות ולולבין וקורין מרני״ש:
סוחרים קטנים שמוכרים דברים שונים, כמו מחטים, מסרקים ולולבים.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
רב הונא הורה לסוחרים שקונים הדסים מגויים: אל תחתכו בעצמכם, אלא שהגויים יחתכו ויתנו לכם. הטעם: ייתכן שהקרקע גזולה מישראל, וקרקע אינה נגזלת. הגמרא בודקת אם הסוחרים לא קונים את ההדס באחת מדרכי הקניין של הגזלן: ייאוש ושינוי רשות, שינוי מעשה או שינוי השם.
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:41 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
תיק 12 · סְפֵק גָּזֵלהסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
כִּי זָבְנִיתוּ אָסָא מִגּוֹיִם - לָא תִּגְזְזוּ אַתּוּן, אֶלָּא לִגְזְזוּהּ אִינְהוּ וְיָהֲבוּ לְכוּ
רב הונא לסוחרים שקונים הדסים מגויים לאגוד אותם להושענא: אל תחתכו את ההדס בעצמכם. שהגוי יחתוך ויתן לכם.
סְתָם גּוֹיִם גַּזְלָנֵי אַרְעָתָא נִינְהוּ, וְקַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת ... כִּי הֵיכִי דְּלִיהְווֹ יֵאוּשׁ בְּעָלִים בִּידַיְיהוּ דִּידְהוּ וְשִׁינּוּי הָרְשׁוּת בִּידַיְיכוּ
ייתכן שהקרקע נגזלה מישראל. הקרקע נשארת תמיד של בעליה, ולכן מי שחותך מן המחובר הוא הגוזל. אם הגוי חותך, הבעלים מתייאשים כשההדס בידו, והוא עובר לרשותכם. ייאוש ושינוי רשות קונים, ואין זו מצוה הבאה בעבירה.
סוֹף סוֹף כִּי גָזְזוּ אֲוַונְכָּרֵי, לֶיהֱוֵי יֵאוּשׁ בְּעָלִים בִּידַיְיהוּ וְשִׁינּוּי הָרְשׁוּת בִּידַן!
גם אם הסוחרים חותכים, יש ייאוש בידם, ושינוי רשות כשהם מוכרים לנו.
לָא צְרִיכָא, בְּהוֹשַׁעְנָא דַּאֲוַונְכָּרֵי גּוּפַיְיהוּ
רב הונא מדבר על ההדסים שהסוחרים קונים לעצמם, לצאת בהם בחג. שם אין שינוי רשות.
וְלִיקְנְיוּהּ בְּשִׁינּוּי מַעֲשֶׂה! ... וְלִיקְנְיוּהּ בְּשִׁינּוּי הַשֵּׁם
אולי הסוחרים קונים את ההדס בדרך אחרת?
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| כִּי | כמו; כאשר | כִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה |
| זָבְנִיתוּ | קניתם | שורש זבן |
| אַתּוּן | אתם | |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| לִגְזְזוּהּ | שיגזזו אותה | שורש גזז |
| אִינְהוּ | הם | |
| יָהֲבוּ | נתנו | |
| אַרְעָתָא | קרקעות | אַרְעָא = ארץ, קרקע |
| נִינְהוּ | הם | |
| הֵיכִי | איך | כי היכי ד = כדי ש / כשם ש |
| לִיהְווֹ | שיהיו | שורש הוי |
| יֵאוּשׁ | ויתור של הבעלים על חפץ שאבד, כי איבד תקווה למצוא אותו | יאוש כדי: האם המוצא מותר לקחת את החפץ משנתייאשו הבעלים |
| יְדַיְיהוּ | ידם | |
| דִּידְהוּ | שלהם | |
| יְדַיְיכוּ | ידכם | |
| לִיהְוֵי | שיהיה | שורש הוי |
| צְרִיכָא | צריך; נחוץ | בסוף דיון: צריך את שני הדינים |
| גּוּפַיְיהוּ | עצמם | |
| לִיקְנְיוּהּ | שיקנו אותו | ציווי בגוף שלישי; שורש קנה |
| חֲזָקָה | מצב שמניחים שהוא נכון כל עוד לא הוכח אחרת; וגם: שימוש בקרקע שלוש שנים שמקנה בעלות | חזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו · חזקת שלוש שנים בקרקע |
| עֲלֵיהּ | עליו; עליה | על + כינוי |
| הָוֵי | היה; נעשה; נחשב | שורש הוי |
| הִלְכָּךְ | לפיכך | |
| קָסָבַר | סובר | קָא + סָבַר |
| גְּרִידָא | סתם; לבד | |
| קָנֵי | קונה | |
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| נָמֵי | גם | |
| קָרוּ | קראו | |
| נֵיהְוֵי | יהיה | שורש הוי |
| הַהוּא | אותו | |
| דְּלָא | שלא, מפני שלא | ד + לא |
| בֵּיהּ | בו | |
| קַיְימָא | עומדת | קיימא לן = מקובל אצלנו |
| לַן | לנו | |
| רֵישׁ | ראש; תחלה | בריש = בתחילת |
| מִיקְּרֵי | נקרא | שורש קרי |
| הֵיכָא | איפה; במקום ש | |
| הָכָא | כאן | |
| יָדְעֵי | יודעים | שורש ידע |
| שְׁמֵיהּ | שמו | יהא שמיה רבא: יהי שמו הגדול |
| רַבָּנַן | חכמים | מדרבנן = מדברי חכמים |
| אִיתָא | יש, קיים | וְאִם אִיתָא = ואם זה נכון |
| קַמָּא | ראשון | בבא קמא = הבבא הראשונה |
| כֵּיוָן | מכיון ש; מאחר ש | בדרך כלל: כיון ד־ |
| אוֹרַיְיתָא | תורה | דְּאוֹרַיְיתָא = מן התורה |
| נָפֵיק | יוצא (ידי חובה) | שורש נפק |
| מִיהוּ | אבל, מכל מקום | מילת קישור, בלשון תוספות |
| הַהִיא | אותה | |
| לְקַמָּן | בהמשך, להלן | |
| מִשְׁמַע | משתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו | |
| גַּבֵּי | אצל; לגבי | |
| מָרִישׁ | קורה | |
| הָתָם | שם | הפוך מ״הכא״ (כאן) |
| עָלְמָא | עולם; סתם (בעלמא) | כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם |
| חָשִׁיב | חשוב, נחשב | |
| מֵעִיקָּרָא | בתחלה | |
| הַשְׁתָּא | עכשיו | |
| אַשְׁכְּחַן | מצאנו | |
| הַאי | זה | |
| דִּיקְלָא | דקל, עץ תמר | |
| חַבְרֵיהּ | חברו | |
| קַטְלֵיהּ | הרג אותו; כרת אותו | שורש קטל |
| אַרְעָא | ארץ, קרקע | |
| דִּידֵיהּ | שלו | |
| מַאי | מה | |
| טַעְמָא | טעם, סבה | |
| הֲדַר | יופי, הידור; בפעלים - חזר, אחר כך | בהקשר ״והדר״: ואחר כך |
| בָּבָא | שער |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
תגרי כל דבר להשתכר בו כגון כלים קטנים מחטין ומסריקות ולולבין וקורין מרני״ש:
סוחרים קטנים שמוכרים דברים שונים, כמו מחטים, מסרקים ולולבים.
כלומר אינה קנויה לגזלן בשום יאוש דלעולם בחזקת בעליה היא ... אבל משנתלש הפרי הוי גזל והתולשו הוא גוזלו הלכך לגזזוה הן מן המחובר ויתנוה לכם שיהיו הן הגזלנין ואתם לוקחין אותה מהם ... וקסבר יאוש גרידא לא קני אבל יאוש ושינוי רשות קני ואי נמי קני מצוה הבאה בעבירה הוי אם אתם תחתכוה מן המחובר תהיו אתם גוזלים:
הקרקע לעולם אינה נקנית לגזלן, אפילו בייאוש. אבל כשהפרי נתלש, התולש הוא הגוזל. לכן שהגויים יחתכו, ואתם קונים מהם. ייאוש לבד אינו קונה, אבל ייאוש ושינוי רשות קונים. ואם אתם תחתכו, אתם הגוזלים, והמצוה באה בעבירה.
שאגד שלשת המינין יחד דשינוי מעשה נמי קני:
באגידת שלושת המינים יחד יש שינוי מעשה, ושינוי מעשה קונה.
מתיר אגדן והרי הן כבראשונה:
אפשר להתיר את האגד, וההדסים חוזרים להיות כמו שהיו.
על שם שרגילין לאוגדן להושענא בחג:
קראו להדס ״הושענא״, כי נהגו לאגוד אותו להושענא בחג.
לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.
השאלה במשפט אחד: איך יש כאן ייאוש בעלים, והרי הנגזל אינו יודע על הקונה הזה?
כי גזזו אוונכרי נמי ניהוי יאוש בעלים בידייהו דידהו. וא״ת ההוא יאוש שלא מדעת הוא דלא ידע ביה נגזל בלוקח וקיימא לן בריש אלו מציאות (ב״מ דף כב:) דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש וי״ל דלא מיקרי יאוש שלא מדעת אלא היכא דבא לידו קודם שידעו הבעלים שנאבד מהם אבל הכא ידעי בה ונתיאשו מקודם אלא דאין יאוש לקרקע:
ההוא יאוש שלא מדעת הוא דלא ידע ביה נגזל בלוקח ... יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש
הנגזל אינו יודע שההדס הזה נחתך ונמכר. זה ״ייאוש שלא מדעת״, ובבבא מציעא כ״ב ע״ב נפסק שייאוש שלא מדעת אינו ייאוש.
לא מיקרי יאוש שלא מדעת אלא היכא דבא לידו קודם שידעו הבעלים שנאבד מהם
״ייאוש שלא מדעת״ הוא רק כשהחפץ הגיע לידי המוצא לפני שהבעלים ידעו שאבד. כאן הבעלים יודעים שהקרקע נגזלה, וכבר התייאשו. הבעיה היחידה היא שאין ייאוש בקרקע, וכשהפרי נתלש, הייאוש הקודם חל עליו.
החידוש: הנגזל כבר התייאש מן הקרקע ומפירותיה. לכן כשהפרי נתלש, אין זה ייאוש שלא מדעת.
ייאוש שלא מדעת הוא כשהחפץ בא לידי המוצא לפני שהבעלים ידעו שאבד. כאן הבעלים כבר ידעו שנגזלה הקרקע ונתייאשו.
מקורות: בבא מציעא כ״ב ע״ב
השאלה במשפט אחד: אם שינוי החוזר לברייתו קונה מדרבנן, למה אינו מועיל כאן? ולמה החיתוך מן המחובר אינו שינוי מעשה?
שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי. ואע״ג דקני מדרבנן כדאיתא בריש הגוזל קמא (ב״ק דף צג:) בגוזל עצים משופין כגון נסרים ועשאן כלים כיון דמדאורייתא לא קני לא נפיק הכא ומיהו מההיא סבתא (לקמן סוכה דף לא.) משמע גבי סוכה דנפיק אע״ג דלא קני אלא מטעם מריש אלא יש לתרץ התם משום תקנת השבים והכא באגודת לולב בעלמא לא שייך תקנת השבים דנקיל להתיר אגודו ומה שנקצץ מן המחובר לא חשיב שינוי מעשה כיון דלא נשתנה שמו בכך דמעיקרא אסא והשתא אסא כדאשכחן בריש הגוזל קמא (ב״ק דף צו.) האי דגזל דיקלא מחבריה וקטליה אע״ג דשדיא לארעא דידיה לא קני מאי טעמא דמעיקרא דיקלא מיקרי והשתא נמי דיקלא מיקרי ואע״ג דפסק לחיותא גרע מכחשא דלא הדר או מבהמה והזקינה דחשיב שינוי אע״ג דלא נשתנה שמם ומשלם כשעת הגזלה וכן עצים ושיפן אבנים וסיתתן צמר וליבנן בריש הגוזל קמא (בבא קמא דף צג:):
ואע״ג דקני מדרבנן ... כיון דמדאורייתא לא קני לא נפיק הכא
שינוי החוזר לברייתו קונה מדרבנן, כמו גוזל קרשים ועשה מהם כלים (בבא קמא צ״ג ע״ב). אבל מן התורה הוא אינו קונה, ולכן אינו יוצא בהדס.
ומיהו מההיא סבתא ... משמע גבי סוכה דנפיק אע״ג דלא קני אלא מטעם מריש
אבל מן הסיפור ״ההיא סבתא״ (ל״א ע״א) משמע שבסוכה יוצאים, אף שהעצים נקנו רק מדרבנן, משום תקנת מריש.
התם משום תקנת השבים והכא באגודת לולב בעלמא לא שייך תקנת השבים דנקיל להתיר אגודו
שם חכמים תיקנו משום תקנת השבים: הגזלן לא יצטרך להרוס את הבניין. באגד לולב אין תקנת השבים, כי קל להתיר את האגד ולהחזיר.
ומה שנקצץ מן המחובר לא חשיב שינוי מעשה כיון דלא נשתנה שמו בכך דמעיקרא אסא והשתא אסא
והחיתוך מן המחובר אינו שינוי מעשה, כי השם לא השתנה: קודם ״הדס״ ועכשיו ״הדס״. כמו מי שגזל דקל וכרת אותו: לא קנה, כי גם עכשיו הוא נקרא דקל (בבא קמא צ״ו ע״א).
החידוש: שינוי החוזר לברייתו אינו מועיל למצוה, כי מן התורה אינו קונה. בסוכה יוצאים בעצים גזולים רק משום תקנת השבים, ובלולב אין תקנה כזו.
שם יצאו בסוכה מעצים גזולים, אף שנקנו רק מדרבנן, משום תקנת מריש.
בסוכה יש תקנת השבים, כדי שלא יצטרך להרוס את הבניין. באגד אין תקנת השבים, כי קל להתיר אותו.
כי השם לא השתנה: קודם ״הדס״ ועכשיו ״הדס״.
מקורות: בבא קמא צ״ג ע״ב, צ״ו ע״א · סוכה ל״א ע״א
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
רב הונא הורה לסוחרים שקונים הדסים מגויים: ״לא תגזזו אתון, אלא לגזזוהו אינהו ויהבו לכו״. מה הטעם להוראה זו?
זה ההפך מהכלל ״קרקע אינה נגזלת״: גם בייאוש הקרקע אינה נקנית לגזלן אלא נשארת בחזקת בעליה (רש״י).
כך הטעם: הקרקע נשארת של בעליה, ולכן החותך מן המחובר הוא הגוזל. אם הגוי חותך, הבעלים מתייאשים כשההדס בידו, וכשהסוחר קונה יש גם שינוי רשות.
יש תקנה: כשהגוי הוא הגוזל, הייאוש ושינוי הרשות בקנייה מאפשרים לסוחר לקנות. החשש הוא רק כשהסוחר עצמו חותך.
הטענה היא על גזל מישראל שהקרקע שלו, ולא מהגוי. הגוי אינו הבעלים בחשש שהגמרא דנה בו.
הגמרא מקשה על רב הונא: ״סוף סוף כי גזזו אוונכרי, ליהוי יאוש בעלים בידייהו ושינוי הרשות בידן״. מה התירוץ ״לא צריכא״?
אין צורך בדיון על ידיעת הבעלים בשלב הזה של הגמרא. תוספות מציינים שהבעלים כבר ידעו ונתייאשו, ולכן זה אינו התירוץ.
הגמרא אינה מבחינה כך בין מוכר גוי למוכר ישראל. הקושיה היא על הסוחרים שחותכים ומוכרים לאחרים.
זה היפוך של הקושיה, שהניחה שייאוש ושינוי רשות קונים. התירוץ מצמצם את המקרה ואינו מבטל את הכלל.
זה התירוץ: מדובר בהדסים שהסוחר לוקח לעצמו, ושם אין שינוי רשות. לכן אין לו קניין.
הגמרא מציעה שהסוחרים יקנו את ההדס בשינוי מעשה, באגידת שלושת המינים יחד. מהי התשובה שגם אם לולב צריך אגד, אין זה מועיל?
כך תשובת הגמרא: ״שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי״, כי אפשר להתיר את האגד (רש״י). (תשובה נוספת היא שרב הונא סובר שלולב אינו צריך אגד.)
כוונת הקניין אינה נדונה כאן. הגמרא בוחנת אם האגד נחשב שינוי, ולא את כוונת האדם.
הגמרא אינה מגבילה שינוי מעשה כך. הבעיה היא באופי השינוי, שחוזר לברייתו.
מועד האגד אינו הנימוק. גם אם נעשה אצל הגוזל, שינוי החוזר לברייתו אינו נחשב שינוי.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
למה הורה רב הונא שהגויים יחתכו את ההדסים, ולא הסוחרים?
ייתכן שהקרקע גזולה מישראל, וקרקע אינה נגזלת, ולכן החותך הוא הגוזל. אם הגוי חותך, יש ייאוש בידו ושינוי רשות כשהסוחר קונה. אם הסוחר חותך, המצוה באה בעבירה.
למה הסוחרים אינם קונים את ההדס בשינוי מעשה או בשינוי השם?
שינוי מעשה: לולב אינו צריך אגד, ואפילו צריך, זה שינוי החוזר לברייתו. שינוי השם: גם לפני כן קראו להדס ״הושענא״.
לפי התוספות, למה אינו יוצא בהדס שנקנה בשינוי החוזר לברייתו, והרי בסוכה יוצאים בעצים גזולים?
שינוי החוזר לברייתו קונה רק מדרבנן. בסוכה תיקנו משום תקנת השבים, כדי שלא יהרוס, ובאגד לולב אין תקנה כזו, כי קל להתיר אותו.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).