ד״ה ענף
סוכה ל״ד ע״בחד עץ חד עבות חד:
״ענף״ אחד, ״עץ״ אחד, ״עבות״ אחד. בסך הכל שלושה הדסים.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
רבי ישמעאל מצריך שלושה הדסים ושתי ערבות, ומכשיר אפילו שניים קטומים ואחד שלם. רבי טרפון מכשיר את שלושתם קטומים, ורבי עקיבא מצריך הדס אחד וערבה אחת. שמואל פוסק כרבי טרפון.
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:40 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״ג עמוד ב׳, ודף ל״ד. והסוגיה: ״ערבי נחל״. איזו ערבה כשרה - וכמה לוקחים מכל מין?
במשימה הקודמת: ״יש דחוי אצל מצות?״ והגמרא אמרה: ״תיקו״. ועכשיו - המשנה: ״ערבה גזולה ויבשה - פסולה. והצפצפה - פסולה. כמושה, ושל בעל - כשרה״. המעטפה הבאה.
״תנו רבנן: ערבי נחל - הגדילין על הנחל. דבר אחר: שעלה שלה משוך כנחל״. ״של בעל ושל הרים מנין? תלמוד לומר: ערבי נחל - מכל מקום״. רש״י: ״בעל״ - שדה שדי לה במטר השמים.
אבא שאול אומר: ״ערבי - שתים. אחת ללולב, ואחת למקדש״. רש״י: ״להקיף את המזבח״. ״ורבנן - למקדש מנא להו? הלכתא גמירי לה״. אמר רבי יוחנן: ״עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים - הלכה למשה מסיני״.
״ערבי נחל - פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים״. אמר רבי זירא, מאי קראה: ״קח על מים רבים - צפצפה שמו״. אמר ליה אביי: ״ודילמא פרושי קא מפרש? קח על מים רבים - ומאי ניהו? צפצפה!״ ״אם כן - מאי שמו?״
אמר רבי אבהו: ״אמר הקב״ה: אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים - ומאי ניהו? ערבה״. ״והן שמו עצמן - כצפצפה שבהרים״. ערבה גדלה על המים, ושורשיה שותים. צפצפה - רחוקה מן המים.
״אי זהו ערבה, ואיזהו צפצפה? ערבה - קנה שלה אדום, ועלה שלה משוך, ופיה חלק״. ״צפצפה - קנה שלה לבן, ועלה שלה עגול, ופיה דומה למגל״. ״והתניא: דומה למגל - כשר, דומה למסר - פסול!״ רש״י: מגל - השיניים לצד אחד. מסר - מסור, שיניים לשני הצדדים. אמר אביי: ״כי תניא ההיא - בחילפא גילא״. מין ערבה כשר, שפיה דומה למגל.
ו״חילפא גילא - כשר להושענא״. אף שיש לו ״שם לווי״: ״ערבי נחל - מכל מקום״. אמר רב חסדא: ״הני מילי אשתני שמייהו, מכי חרב בית המקדש: חלפתא - ערבתא, ערבתא - חלפתא״. ״מאי נפקא מינה? ללולב״. וכן ״שיפורא״ ו״חצוצרתא״ - ״לשופר של ראש השנה״. השמות התחלפו - וצריך לדעת מה היה.
משנה: רבי ישמעאל אומר: ״שלשה הדסים, ושתי ערבות, לולב אחד, ואתרוג אחד״. ״אפילו שנים קטומים, ואחד אינו קטום. רבי טרפון אומר: אפילו שלשתן קטומים״. ״רבי עקיבא אומר: כשם שלולב אחד ואתרוג אחד - כך הדס אחד, וערבה אחת״.
ומאין המספרים? ״פרי עץ הדר - אחד. כפת תמרים - אחד. ענף עץ עבות - שלשה. ערבי נחל - שתים״. רש״י: ״ענף - חד, עץ - חד, עבות - חד״. ו״ערבי״ - לשון רבים: שתים. והאתרוג - באגודה? לא. לא נאמר ״וכפת״ - אלא ״כפת״, בלי וי״ו. והמילה ״ולקחתם״ - ״לקיחה תמה״: ארבעתם מעכבים זה את זה.
״ורבי ישמעאל - מה נפשך? אי שלימין בעי - ליבעי כולהו. אי לא - אפילו חד נמי לא!״ ״חזר בו רבי ישמעאל״. אמר שמואל: ״הלכה כרבי טרפון״. ולמוכרי ההדסים אמר: ״אשוו וזבינו״ - מכרו במחיר הוגן. ״ואי לא - דרישנא לכו כרבי טרפון!״ אדרוש שגם הדס קטום כשר - ואף אחד לא יצטרך את ההדסים היקרים שלכם.
אז מה לוקחים מזה? הערבה צריכה מים רבים - וכך גם אנחנו. וההלכה שומרת גם על הכיס של הקונה. תיק מספר שבע עשרה - נסגר. ובמשימה הבאה: ״פרי עץ הדר״ - מתי אתרוג פסול?
תיק 17 · עַרְבֵי נַחַלהסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת, לוּלָב אֶחָד, וְאֶתְרוֹג אֶחָד. אֲפִילּוּ שְׁנַיִם קְטוּמִים, וְאֶחָד אֵינוֹ קָטוּם
שלוש שיטות במספר ההדסים והערבות, ובהדס קטום.
״פְּרִי עֵץ הָדָר״ - אֶחָד. ״כַּפֹּת תְּמָרִים״ - אֶחָד. ״עֲנַף עֵץ עָבוֹת״ - שְׁלֹשָׁה. ״עַרְבֵי נַחַל״ - שְׁתַּיִם
רבי ישמעאל לומד מן הפסוק. ״כפת״ חסר, אחד. ״ענף עץ עבות״: שלוש מילים, שלושה הדסים (רש״י). ״ערבי״ בלשון רבים, שתיים.
יָכוֹל יְהֵא אֶתְרוֹג עִמָּהֶן בַּאֲגוּדָּה אַחַת? ... וּמִנַּיִן שֶׁמְּעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּלְקַחְתֶּם״ - שֶׁתְּהֵא לְקִיחָה תַּמָּה
האתרוג אינו נאגד עם השאר: לא כתוב ״וכפת״ בוי״ו, ולכן הלולב אינו מצורף לאתרוג. אבל ההדס והערבה, שבהם יש וי״ו, נאגדים עם הלולב. וארבעת המינים מעכבים זה את זה, ״שתהא לקיחה תמה״.
אִי שְׁלֵימִין בָּעֵי - לִיבְעֵי נָמֵי כּוּלְּהוּ, אִי לָא בָּעֵי שְׁלֵימִין - אֲפִילּוּ חַד נָמֵי לָא! ... חָזַר בּוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל
שיטת רבי ישמעאל קשה: אם צריך הדסים שלמים, כל השלושה צריכים להיות שלמים; ואם לא, גם האחד אינו צריך. התשובה: רבי ישמעאל חזר בו מדרישת שלושה, ומסתפק בהדס שלם אחד (רש״י).
אַשְׁווֹ וְזַבִּינוּ, וְאִי לָא - דָּרֵישְׁנָא לְכוּ כְּרַבִּי טַרְפוֹן ... תְּלָתָא קְטִימִי שְׁכִיחִי, חַד וְלָא קְטִים לָא שְׁכִיחַ
שמואל פוסק כרבי טרפון. הוא אמר למוכרי ההדסים, שהעלו מחירים: מכרו במחיר הוגן, ואם לא, אדרוש כרבי טרפון, שמכשיר קטומים. למה לא כרבי עקיבא, שמקל יותר? כי שלושה קטומים מצויים, והדס אחד שלם אינו מצוי.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| יְהֵא | יהיה | |
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| שְׁלֵימִין | שלמים | רבים של שלים |
| בָּעֵי | שואל; צריך | שורש בע״י; שתי משמעויות לפי ההקשר |
| לִיבְּעֵי | שידרוש, יצריך | שורש בעי |
| נָמֵי | גם | |
| כּוּלְּהוּ | כלם | |
| חַד | אחד | |
| אַשְׁווֹ | השוו (את המחיר) | אַשְׁווֹ זְבִינֵי = קבעו מחיר הוגן |
| זַבִּינוּ | מכרו | |
| דָּרֵישְׁנָא | אני דורש | |
| תְּלָתָא | שלושה | |
| קְטִימִי | קטומים | |
| שְׁכִיחִי | מצויים | רבים של שכיח |
| קְטִים | קטום | |
| שְׁכִיחַ | מצוי, נמצא הרבה | לא שכיח: לא מצוי |
| דָּרֵישׁ | דורש | |
| מִיהוּ | אבל, מכל מקום | מילת קישור, בלשון תוספות |
| הֲדַר | יופי, הידור; בפעלים - חזר, אחר כך | בהקשר ״והדר״: ואחר כך |
| מְנָא | מנין; כלי | מנא הני מילי = מנין דברים אלה |
| הַאי | זה | |
| טַעְמָא | טעם, סבה | |
| פָּסְלִינַן | אנו פוסלים | |
| חַיְישִׁינַן | אנו חוששים | |
| רֵישׁ | ראש; תחלה | בריש = בתחילת |
| פִּירְקִין | פרקנו; הפרק הזה | |
| בָּעֵינַן | אנחנו צריכים; דורשים | |
| מַסֵּיק | מסיק, מגיע למסקנה | שורש סלק |
| הָא | זה, זאת; הרי | הא ... הא = זה ... וזה |
| מְעַכְּבִי | מעכבים; תלויים זה בזה (בלי האחד לא יוצאים ידי חובה) | |
| אַהֲדָדֵי | זה לזה; זה את זה | קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי = סותרות זו את זו |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| דְּלָא | שלא, מפני שלא | ד + לא |
| תֵּימָא | תאמר | לא תימא: אל תאמר |
| לְהוּ | להם, להן | |
| בַּהֲדֵי | עם | |
| הֲדָדֵי | זה את זה | |
| חוֹדֵיהּ | לבדו, בפני עצמו | לְחוֹדֵיהּ = לבדו |
| שַׁפִּיר | יפה, בסדר | שַׁפִּיר דְּמֵי = נראה טוב, בסדר |
| דָּמֵי | דומה | שורש דמי |
| קַיְימָא | עומדת | קיימא לן = מקובל אצלנו |
| לַן | לנו | |
| כֵּיוָן | מכיון ש; מאחר ש | בדרך כלל: כיון ד־ |
| אָמְרִי | אומרים | שורש אמר |
| דָּרְשִׁי | דורשים | |
| רַבָּנַן | חכמים | מדרבנן = מדברי חכמים |
| מִשְׁמַע | משתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו | |
| לֵיהּ | לו | |
| הָוֵי | היה; נעשה; נחשב | שורש הוי |
| טְפֵי | יותר | |
| סְבִירָא | סבור; סובר | סבירא ליה = סובר |
| מִידֵּי | דבר, משהו | |
| סָבַר | חשב; סבור | מר סבר = אחד סובר |
| דָּחֵי | דוחה | |
| מְפַחֲדִי | מפחדים | |
| הָכָא | כאן |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
חד עץ חד עבות חד:
״ענף״ אחד, ״עץ״ אחד, ״עבות״ אחד. בסך הכל שלושה הדסים.
שלמה דדריש ולקחת תם:
לקיחה שלמה. דורשים ״ולקחתם״ כמו ״ולקחת תם״.
מתחלת דבריו ומכשר בחד ומיהו הדר בעי:
הוא חזר בו מדרישת שלושה, ומכשיר באחד. אבל הדר הוא מצריך.
מכרו בשוה ואל תעלו על דמיהם מפני שמבקשים מכם שלשה הדסין ושלמים:
מכרו במחיר הוגן, ואל תעלו מחירים בגלל שמבקשים מכם שלושה הדסים שלמים.
לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.
השאלה במשפט אחד: האם מי שמוסיף הדסים וערבות מעבר לשיעור עובר על בל תוסיף?
ערבי נחל שתים. אפילו נותן כמה הדסים וכמה ערבות בלולב אין זה בל תוסיף אפילו למ״ד צריך אגד אא״כ מוסיף מין אחר כדפרישית בסוף ראוהו בית דין (ר״ה דף כח: ד״ה ומנא):
אפילו נותן כמה הדסים וכמה ערבות בלולב אין זה בל תוסיף
אף שהשיעור הוא שתי ערבות ושלושה הדסים, מי שמוסיף עוד הדסים וערבות אינו עובר על בל תוסיף.
אפילו למ״ד צריך אגד אא״כ מוסיף מין אחר
גם למי שסובר שלולב צריך אגד, בל תוסיף הוא רק כשמוסיף מין חמישי, ולא כשמוסיף מאותם מינים.
החידוש: בל תוסיף בארבעת המינים הוא רק בהוספת מין אחר, ולא בריבוי מאותו מין.
רק כשמוסיף מין אחר. הוספת הדסים וערבות אינה בל תוסיף, אפילו לשיטה שלולב צריך אגד.
מקורות: ראש השנה כ״ח ע״ב
השאלה במשפט אחד: מה עוד לומדים מ״לקיחה תמה״, ומה פירוש ״לא שנו אלא שאין לו״?
שתהא לקיחה תמה. מהאי טעמא נמי פסלינן אתרוג חסר משום דאין זה לקיחה תמה וביום שני לא חיישינן אף על גב דקפדינן אארבעה מינין וטעמא פירשתי בריש פירקין (סוכה דף כט: ושם ב״ה בעינן) ובהקומץ רבה (מנחות דף כז.) מסיק דהא דמעכבי אהדדי לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין ופירש בהלכות גדולות אין מעכבין דלא תימא עד דמגבה להו בהדי הדדי אלא אי מגבה כל חד וחד לחודיה שפיר דמי דקיימא לן לולב אין צריך אגד ודבר תימה הוא לומר כן דכיון דכולו מצוה אחת היאך יועילו בזה אחר זה ור״ת הגיה בספרו לא שנו דמעכבין משום תמה אלא שאין לו אבל יש לו תמה הוא אע״פ שלא חברו באגדו כדאמרי׳ (לעיל סוכה דף לג.) דלא דרשי רבנן לקיחה לקיחה ולר׳ יהודה דדריש לקיחה משמע ליה דלא הוי תמה אא״כ אגדו:
מהאי טעמא נמי פסלינן אתרוג חסר משום דאין זה לקיחה תמה
מאותו טעם, ״לקיחה תמה״, פוסלים גם אתרוג חסר. אבל ביום השני אין מקפידים על כך (כפי שתוספות הסבירו בתחילת הפרק).
ובהקומץ רבה מסיק דהא דמעכבי אהדדי לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין
במנחות כ״ז ע״א: המינים מעכבים זה את זה רק ״שאין לו״, כשחסר אחד מהם. ״אבל יש לו אין מעכבין״. מה פירוש הדבר?
ופירש בהלכות גדולות אין מעכבין דלא תימא עד דמגבה להו בהדי הדדי
בעל ״הלכות גדולות״: כשיש לו את כל המינים, אינו צריך להגביה אותם יחד. אם הגביה כל אחד לבדו, יצא, כי לולב אינו צריך אגד.
ודבר תימה הוא לומר כן דכיון דכולו מצוה אחת היאך יועילו בזה אחר זה
תוספות: קשה לומר כך. ארבעת המינים הם מצוה אחת, ואיך יועיל ליטול אותם בזה אחר זה?
ור״ת הגיה בספרו לא שנו דמעכבין משום תמה אלא שאין לו אבל יש לו תמה הוא אע״פ שלא חברו באגדו
רבנו תם: הפירוש הוא ש״לקיחה תמה״ מעכבת רק כשאין לו מין מסוים. אם יש לו את כולם, הלקיחה תמה גם בלי אגד, כי חכמים אינם דורשים ״לקיחה לקיחה״. לרבי יהודה, שדורש, הלקיחה תמה רק כשהמינים אגודים.
החידוש: ״לקיחה תמה״ פוסלת אתרוג חסר. ״יש לו אין מעכבין״: לבה״ג אפשר ליטול את המינים בזה אחר זה; לרבנו תם צריך ליטול אותם יחד, אבל אין צורך באגד.
גם אתרוג חסר.
בה״ג: אפשר להגביה כל מין לבדו. רבנו תם: צריך ליטול את כולם יחד, אבל אין צורך לאגוד אותם.
מקורות: מנחות כ״ז ע״א · סוכה כ״ט ע״ב, ל״ג ע״א
השאלה במשפט אחד: למה הגמרא שואלת ״ולדרוש להו כרבי עקיבא״, אם שמואל אינו סובר כמותו?
ולדרוש להו כר״ע דמיקל טפי. תימה הא לא סבירא ליה כר״ע אלא כרבי טרפון וי״ל דכל זה מן הדיוק שבא להוכיח דשמואל לטעמי׳ דכרבי טרפון סבירא ליה דאי מפחיד להו במידי דלא סבר כדי שימכרו בזול היה לו להפחידם מר״ע דמיקל טפי ודחי אדרב׳ מפחדי טפי מרבי טרפון דתלתא קטומין שכיחי מחד דלא קטים ומעולם לא תשמע דסבר כרבי טרפון ... וי״ל דהכא הניח משום הידור מצוה ...
תימה הא לא סבירא ליה כר״ע אלא כרבי טרפון
שמואל פוסק כרבי טרפון, ולא כרבי עקיבא. איך הגמרא מציעה שיאיים לדרוש כרבי עקיבא?
וי״ל דכל זה מן הדיוק שבא להוכיח דשמואל לטעמי׳ דכרבי טרפון סבירא ליה
הגמרא בודקת אם האיום של שמואל מוכיח שהוא סובר כרבי טרפון. אם היה מאיים בשיטה שאינו סובר, רק כדי שימכרו בזול, היה בוחר ברבי עקיבא שמקל יותר.
ודחי אדרב׳ מפחדי טפי מרבי טרפון דתלתא קטומין שכיחי
הגמרא דוחה: רבי טרפון מפחיד יותר, כי שלושה קטומים מצויים, והדס שלם אחד אינו מצוי. אם כן אין ראיה שסובר כרבי טרפון. תוספות מסבירים שהוא בכל זאת לא דרש כך בפועל, משום הידור מצוה.
החידוש: שמואל יכול היה לאיים גם בשיטה שאינו סובר, כדי שהמוכרים יוזילו והמצוה תהיה מצויה. אבל איום בשיטת רבי טרפון מתאים לשיטתו, כי הוא מפחיד יותר.
שמואל אינו סובר כרבי עקיבא, אלא כרבי טרפון.
שלושה הדסים קטומים מצויים, והדס שלם אחד אינו מצוי. לכן הכשר קטומים מוריד את מחיר ההדסים יותר.
מקורות: פסחים ל׳ ע״א · בבא בתרא ה׳ ע״א
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
במה חולקים רבי ישמעאל ורבי טרפון בדין ההדס הקטום?
זה הפוך. רבי ישמעאל מצריך אחד שלם, ורבי טרפון הוא המכשיר גם שלושה קטומים.
השיטה של שניים קטומים ואחד שלם היא של רבי ישמעאל עצמו, ורבי טרפון מקל אף יותר.
הם חולקים בדין הקטום: רבי טרפון מכשיר שלושה קטומים. מספר שלושת ההדסים אינו נושא המחלוקת ביניהם.
רבי טרפון מרחיב את ההיתר של רבי ישמעאל וגם שלושה הדסים קטומים כשרים.
מהי הקושיה ״מה נפשך״ על רבי ישמעאל, ומה התשובה?
לפי רש״י, רבי ישמעאל חזר בו מדרישת שלושה ומכשיר באחד, אבל הדר הוא מצריך.
הוא חזר בו מדרישת שלושה, אך עדיין מצריך הדס אחד שלם.
זו בדיוק שיטת הביניים שהקושיה תוקפת, ולכן התשובה בגמרא היא שרבי ישמעאל חזר בו.
הקושיה עוסקת בשלמות ההדסים ולא בהבחנה בין לכתחילה לדיעבד, והתשובה בגמרא היא החזרה של רבי ישמעאל.
שמואל איים על מוכרי ההדסים שידרוש כרבי טרפון, ולא כרבי עקיבא שמקל עוד יותר. למה האיום בשיטת רבי טרפון יעיל יותר?
רבי עקיבא מצריך הדס אחד בלבד ולא יותר, אך הוא מצריך שהוא שלם, והדבר אינו מצוי. לכן ההבדל אינו במספר ההדסים.
הגמרא: ״תלתא קטימי שכיחי, חד ולא קטים לא שכיח״. רבי עקיבא מצריך הדס אחד שלם, והוא אינו מצוי.
המצב הפוך: קטומים מצויים ושלמים אינם. לכן ההיתר דווקא מגדיל את ההיצע ומוריד את המחיר.
רבי טרפון מקל ולא מחמיר: הוא מכשיר אפילו שלושה קטומים. הנימוק בגמרא הוא מצויות ההדסים: קטומים מצויים ושלמים אינם.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מהן שלוש השיטות במשנה במספר ההדסים והערבות, ומה פסק שמואל?
רבי ישמעאל: שלושה הדסים ושתי ערבות, אפילו שניים קטומים ואחד שלם. רבי טרפון: שלושה, אפילו כולם קטומים. רבי עקיבא: הדס אחד וערבה אחת. שמואל פסק כרבי טרפון.
מה הקושיה ״מה נפשך״ על רבי ישמעאל, ומה התשובה?
אם צריך שלמים, כולם צריכים להיות שלמים; ואם לא, גם אחד אינו צריך. התשובה: חזר בו רבי ישמעאל.
מה לומדים מ״ולקחתם״, ״לקיחה תמה״, ואיך מפרשים רבנו תם ובה״ג את ״יש לו אין מעכבין״?
ארבעת המינים מעכבים זה את זה, ולפי התוספות גם אתרוג חסר פסול. בה״ג: כשיש לו את כולם, אפשר ליטול כל אחד לבדו. רבנו תם: צריך ליטול אותם יחד, אבל אין צורך באגד.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקמִשְׁנַת אֶתְרוֹג הַגָּזוּלסוכה ל״ד ע״ב–ל״ה ע״א · סרטון 4:23 דק׳לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).