ד״ה חזזית
סוכה ל״ד ע״בכמין אבעבועות דקות:
מעין בועות קטנות על קליפת האתרוג.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:23 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״ד עמוד ב׳, ודף ל״ה. והסוגיה: ״פרי עץ הדר״. איזה פרי זה - ואתרוג של מי?
במשימה הקודמת: ״ערבי נחל״ - וכמה לוקחים מכל מין. ועכשיו - המשנה: ״אתרוג של ערלה - פסול. של תרומה טמאה - פסול. של תרומה טהורה - לא יטול, ואם נטל - כשר״. ״של דמאי - בית שמאי פוסלין, ובית הלל מכשירין. ושל מעשר שני בירושלים - לא יטול, ואם נטל - כשר״. המעטפה הבאה.
״תנו רבנן: פרי עץ הדר - עץ שטעם עצו ופריו שוה. הוי אומר: זה אתרוג״. ״ואימא פלפלין!״ גם בהם - ״טעם עצו ופריו שוה״. ״ואין ארץ ישראל חסרה כלום״. ״התם - משום דלא אפשר. ננקוט חדא - לא מינכרא לקיחתה״. רש״י: ״מתוך קוטנה״. ״ננקוט תרי או תלתא? אחד אמר רחמנא - ולא שנים ושלשה פירות״.
״רבי אומר: אל תקרי הדר - אלא הדיר. מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים -״ ״עד שבאין קטנים - עדיין גדולים קיימים״. רש״י: ״שהאתרוג דר וגדל באילנו שתים ושלש שנים״. רבי אבהו: ״הדר - דר באילנו משנה לשנה״. ובן עזאי: ״אידור״ - ביוונית, מים. פרי ״שגדל על כל מים״.
״של ערלה - פסול. מאי טעמא?״ ״חד אמר: לפי שאין בה היתר אכילה. וחד אמר: לפי שאין בה דין ממון״. רש״י: ״לכם - הראוי לכם, בכל דרכי הנאתו״. וערלה - אסורה בהנאה, ״ואינה שוה פרוטה״. והגמרא מסכמת: ״היתר אכילה - כולי עלמא בעינן״. המחלוקת - אם צריך גם ״דין ממון״.
״מאי בינייהו?״ מעשר שני בירושלים. מותר באכילה - אבל לרבי מאיר, ״מעשר שני ממון גבוה הוא״. אמר רבי אסי: ״אתרוג של מעשר שני - לדברי רבי מאיר, אין יוצאין בו. לדברי חכמים - יוצאין בו״. ״תסתיים״ - רבי אסי הוא שאמר: צריך גם ״דין ממון״.
״של תרומה טהורה - לא יטול״. ״חד אמר: מפני שמכשירה. וחד אמר: מפני שמפסידה״. רש״י: ״מכשירה״ - לקבל טומאה, כשהמים שעל האגודה נוגעים באתרוג. ״מפסידה״ - הקליפה ״נמאסת במשמוש הידים״. ״ואם נטל - כשר״. יש בה היתר אכילה - לכהן. ויש בה ״דין ממון״.
״של דמאי״ - פירות שלא ברור אם עישרו אותם. ובית הלל מכשירין. ״מאי טעמא?״ ״כיון דאי בעי - מפקר להו לנכסיה, והוי עני, וחזי ליה. דתנן: מאכילין את העניים דמאי״. ״ובית שמאי: עני לא אכיל דמאי״. לכן - פסול.
״של מעשר שני שבירושלים - לא יטול״: ״הרי מכשירה״, ו״הרי מפסידה״. ומעשר שני - קודש, וצריך שמירה. ״ואם נטל - כשר״. ולמאן דאמר ״דין ממון״ - משנתנו כחכמים.
נסכם: אתרוג למצוה צריך להיות ״לכם״ - מותר באכילה, ולדעת רבי אסי - גם שווה כסף שלכם. ערלה - לא זה ולא זה. תרומה טמאה - אין היתר אכילה. ותרומה טהורה ומעשר שני - כשרים, אבל שומרים עליהם.
אז מה לוקחים מזה? אתרוג הוא לא רק פרי יפה. הוא צריך להיות שלך באמת, ומותר לך באמת. וכמו האתרוג שעל העץ - הגדולים עוד שם, כשהקטנים מגיעים.
תיק מספר שמונה עשרה - נסגר. ובמשימה הבאה: חזזית, פטמה, נקלף - מתי אתרוג פגום פסול?
תיק 18 · פְּרִי עֵץ הָדָר
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
אֶתְרוֹג הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ - פָּסוּל ... עָלְתָה חֲזָזִית עַל רוּבּוֹ, נִטְּלָה פִּטְמָתוֹ, נִקְלַף, נִסְדַּק, נִיקַּב וְחָסַר כׇּל שֶׁהוּא - פָּסוּל
פסולי האתרוג: גזול, יבש, של אשרה ועיר הנדחת, ערלה ותרומה טמאה. מומים: חזזית על רובו, ניטלה פטמתו, נקלף, נסדק, ניקב וחסר. וכן אתרוג כושי, ירוק ככרתי (מחלוקת), ושיעור קטן וגדול.
״פְּרִי עֵץ הָדָר״, עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה - הֱוֵי אוֹמֵר זֶה אֶתְרוֹג
״פרי עץ״: עץ שטעם העץ כטעם הפרי. זה האתרוג.
וְאֵימָא פִּלְפְּלִין ... הָתָם מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר ... נִנְקוֹט חֲדָא - לָא מִינַּכְרָא לְקִיחָתַהּ. נִנְקוֹט תְּרֵי אוֹ תְּלָתָא - (אֶחָד) אָמַר רַחֲמָנָא
גם בפלפלין טעם העץ והפרי שווה. אבל אי אפשר ליטול אותם: פלפל אחד קטן מכדי שהלקיחה תהיה ניכרת, והתורה אמרה פרי אחד, ולא שניים או שלושה.
אַל תִּקְרֵי ״הָדָר״, אֶלָּא ״הַדִּיר״ ... ״הַדָּר״ - דָּבָר שֶׁדָּר בְּאִילָנוֹ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה ... ״אִידוֹר״
שלוש דרשות למילה ״הדר״, וכולן מתאימות לאתרוג.
שֶׁל אֲשֵׁרָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת - פָּסוּל. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּלִשְׂרֵפָה קָאֵי - כַּתּוֹתֵי מְיכַתַּת שִׁיעוּרֵיהּ
כמו בלולב: מה שעומד לשריפה כאילו כבר נשרף, ואין בו שיעור.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| הָוֵי | היה; נעשה; נחשב | שורש הוי |
| אֵימָא | אמור; אפשר לומר | מקביל ל״אמור״ בעברית |
| הָתָם | שם | הפוך מ״הכא״ (כאן) |
| דְּלָא | שלא, מפני שלא | ד + לא |
| נִנְקוֹט | ניקח; נתפוס | |
| חֲדָא | אחת | |
| מִינַּכְרָא | ניכרת | שורש נכר |
| תְּרֵי | שני | |
| תְּלָתָא | שלושה | |
| רַחֲמָנָא | הקדוש ברוך הוא (הרחמן); התורה | פירושו: הרחמן |
| תִּקְרֵי | תקרא | אל תקרי: אל תקרא כך אלא כך |
| הֲדַר | יופי, הידור; בפעלים - חזר, אחר כך | בהקשר ״והדר״: ואחר כך |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| שַׁדַּר | שלח | |
| מַאי | מה | |
| טַעְמָא | טעם, סבה | |
| כֵּיוָן | מכיון ש; מאחר ש | בדרך כלל: כיון ד־ |
| קָאֵי | עומד; מוסב על | |
| כַּתּוּתֵי | כתישה; התפוררות | כַּתּוּתֵי מִיכַּתַּת = ממש מתפורר |
| מִיכַּתַּת | מתפורר; נשבר | שורש כתת |
| שִׁיעוּרֵיהּ | שיעורו, מידתו | |
| הָכִי | כך; כן | הָכִי נַמִי = אכן כך |
| מִילְּתָא | דבר; ענין | |
| קָתָנֵי | שונה (במשנה) | קָא + תָּנֵי |
| סֵיפָא | החלק האחרון | מול רֵישָׁא |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
כמין אבעבועות דקות:
מעין בועות קטנות על קליפת האתרוג.
ראש אתרוג מפי רבי׳ יעקב ודוגמתו הפטמ׳ של רמון (עוקצין פ״ב מ״ג):
ראש האתרוג, כמו הפטמה של הרימון.
ניקב וחסר כל שהוא חדא מילתא דאילו ניקב ולא חסר שתחב בו מחט והוציאה כשר כדקתני סיפא:
״ניקב וחסר״ הוא דין אחד. אם ניקב ולא חסר, כמו שתחב בו מחט והוציא אותה, כשר.
שבא מארץ כוש ושחור הוא:
אתרוג שבא מארץ כוש, והוא שחור.
שאלות על הסרטון ועל מהלך הסוגיה, לדיון בחברותא או בכיתה.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
הברייתא דורשת ״פרי עץ״ כעץ שטעם עצו ופריו שווה. הגמרא שואלת ״ואימא פלפלין״, שגם בהם כך. מדוע היא דוחה את ההצעה?
הגמרא מניחה שגם בפלפלין טעם העץ והפרי שווה, ולכן שואלת עליהם. הדחייה אינה בטעם.
הגמרא אינה דנה בסוג הצמח. היא מקבלת שהדרשה חלה על פלפלין ודוחה מסיבה אחרת.
ראוי לאכילה אינו הנימוק בסוגיה. הקושי הוא באופן הלקיחה ולא בהנאה מהפרי.
זו הדחייה: ״משום דלא אפשר״. פלפל אחד קטן מכדי שהלקיחה תהיה ניכרת, ואם יקח כמה, התורה אמרה ״פרי״ אחד.
אתרוג של אשרה או של עיר הנדחת פסול. מהו הטעם שהגמרא נותנת?
זו סברה הגיונית, אבל הגמרא אינה מסבירה כך. הטעם הוא ״כיון דלשרפה קאי״, ולא עצם האיסור להשתמש בו.
הגמרא אינה מזכירה מיאוס בהקשר זה. הפסול נובע מדין השיעור.
זה הטעם: ״כיון דלשרפה קאי, כתותי מיכתת שיעוריה״. מה שעומד להישרף כאילו כבר נכתת, ואין בו שיעור. כך גם בלולב של אשרה.
מעמד האיסור באכילה אינו נימוק הגמרא כאן. יש פסולים אחרים באתרוג שמתייחסים לאכילה, אבל אשרה ועיר הנדחת נפסלים משום שהם עומדים לשריפה.
אחת הדרשות למילה ״הדר״ נשענת על מילה ביוונית. איזו דרשה זו, ואיך היא מתאימה לאתרוג?
דרשת רבי נשענת על ״דיר״ שיש בו גדולים וקטנים, ואין בה מילה ביוונית.
זו הדרשה של בן עזאי: ״אידור״ הוא מים בלשון יוונית, והאתרוג גדל בכל מקום שיש בו מים.
דרשת רבי אבהו נשענת על ״שדר באילנו״, ואין בה מילה ביוונית.
אין בגמרא דרשה כזו. הדרשה שנשענת על מילה ביוונית היא ״אידור״ של בן עזאי, שפירושו מים.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מניין ש״פרי עץ הדר״ הוא האתרוג, ולמה אינו פלפלין?
עץ שטעם עצו ופריו שווה. פלפלין אי אפשר: פלפל אחד אינו ניכר בלקיחה, והתורה אמרה פרי אחד, ולא שניים או שלושה.
כתוב שתיים מן הדרשות למילה ״הדר״.
רבי: ״הדיר״, גדולים וקטנים יחד על העץ. רבי אבהו: ״הדר״, דר באילנו משנה לשנה. בן עזאי: ״אידור״, גדל על כל מים.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקאֶתְרוֹג פָּגוּםסוכה ל״ה ע״ב–ל״ו ע״ב · סרטון 4:32 דק׳לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).