ד״ה חילפא ערבתא
סוכה ל״ד ע״אלאו היינו חילפא גילא אלא צפצפה ועכשיו נשתנית משמה וקורין לה ערבה:
״חלפתא״ כאן אינה חילפא גילא, אלא הצפצפה. היום שמה השתנה וקוראים לה ערבה.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
רב חסדא מונה שלושה דברים ששמותיהם התחלפו מאז החורבן, ובראשם הערבה והצפצפה. אביי ורבא בר יוסף מוסיפים עוד שניים. לכל אחד יש נפקא מינה להלכה.
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:40 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״ג עמוד ב׳, ודף ל״ד. והסוגיה: ״ערבי נחל״. איזו ערבה כשרה - וכמה לוקחים מכל מין?
במשימה הקודמת: ״יש דחוי אצל מצות?״ והגמרא אמרה: ״תיקו״. ועכשיו - המשנה: ״ערבה גזולה ויבשה - פסולה. והצפצפה - פסולה. כמושה, ושל בעל - כשרה״. המעטפה הבאה.
״תנו רבנן: ערבי נחל - הגדילין על הנחל. דבר אחר: שעלה שלה משוך כנחל״. ״של בעל ושל הרים מנין? תלמוד לומר: ערבי נחל - מכל מקום״. רש״י: ״בעל״ - שדה שדי לה במטר השמים.
אבא שאול אומר: ״ערבי - שתים. אחת ללולב, ואחת למקדש״. רש״י: ״להקיף את המזבח״. ״ורבנן - למקדש מנא להו? הלכתא גמירי לה״. אמר רבי יוחנן: ״עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים - הלכה למשה מסיני״.
״ערבי נחל - פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים״. אמר רבי זירא, מאי קראה: ״קח על מים רבים - צפצפה שמו״. אמר ליה אביי: ״ודילמא פרושי קא מפרש? קח על מים רבים - ומאי ניהו? צפצפה!״ ״אם כן - מאי שמו?״
אמר רבי אבהו: ״אמר הקב״ה: אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים - ומאי ניהו? ערבה״. ״והן שמו עצמן - כצפצפה שבהרים״. ערבה גדלה על המים, ושורשיה שותים. צפצפה - רחוקה מן המים.
״אי זהו ערבה, ואיזהו צפצפה? ערבה - קנה שלה אדום, ועלה שלה משוך, ופיה חלק״. ״צפצפה - קנה שלה לבן, ועלה שלה עגול, ופיה דומה למגל״. ״והתניא: דומה למגל - כשר, דומה למסר - פסול!״ רש״י: מגל - השיניים לצד אחד. מסר - מסור, שיניים לשני הצדדים. אמר אביי: ״כי תניא ההיא - בחילפא גילא״. מין ערבה כשר, שפיה דומה למגל.
ו״חילפא גילא - כשר להושענא״. אף שיש לו ״שם לווי״: ״ערבי נחל - מכל מקום״. אמר רב חסדא: ״הני מילי אשתני שמייהו, מכי חרב בית המקדש: חלפתא - ערבתא, ערבתא - חלפתא״. ״מאי נפקא מינה? ללולב״. וכן ״שיפורא״ ו״חצוצרתא״ - ״לשופר של ראש השנה״. השמות התחלפו - וצריך לדעת מה היה.
משנה: רבי ישמעאל אומר: ״שלשה הדסים, ושתי ערבות, לולב אחד, ואתרוג אחד״. ״אפילו שנים קטומים, ואחד אינו קטום. רבי טרפון אומר: אפילו שלשתן קטומים״. ״רבי עקיבא אומר: כשם שלולב אחד ואתרוג אחד - כך הדס אחד, וערבה אחת״.
ומאין המספרים? ״פרי עץ הדר - אחד. כפת תמרים - אחד. ענף עץ עבות - שלשה. ערבי נחל - שתים״. רש״י: ״ענף - חד, עץ - חד, עבות - חד״. ו״ערבי״ - לשון רבים: שתים. והאתרוג - באגודה? לא. לא נאמר ״וכפת״ - אלא ״כפת״, בלי וי״ו. והמילה ״ולקחתם״ - ״לקיחה תמה״: ארבעתם מעכבים זה את זה.
״ורבי ישמעאל - מה נפשך? אי שלימין בעי - ליבעי כולהו. אי לא - אפילו חד נמי לא!״ ״חזר בו רבי ישמעאל״. אמר שמואל: ״הלכה כרבי טרפון״. ולמוכרי ההדסים אמר: ״אשוו וזבינו״ - מכרו במחיר הוגן. ״ואי לא - דרישנא לכו כרבי טרפון!״ אדרוש שגם הדס קטום כשר - ואף אחד לא יצטרך את ההדסים היקרים שלכם.
אז מה לוקחים מזה? הערבה צריכה מים רבים - וכך גם אנחנו. וההלכה שומרת גם על הכיס של הקונה. תיק מספר שבע עשרה - נסגר. ובמשימה הבאה: ״פרי עץ הדר״ - מתי אתרוג פסול?
תיק 17 · עַרְבֵי נַחַלהסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
הָנֵי תְּלָת מִילֵּי אִשְׁתַּנִּי שְׁמַיְיהוּ מִכִּי חֲרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ
שלושה דברים ששמותיהם התחלפו מאז החורבן.
בֵּי כָסֵי - הוּבְלִילָא, הוּבְלִילָא - בֵּי כָסֵי. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמַחַט הַנִּמְצָא בְּעוֹבִי בֵּית הַכּוֹסוֹת
גם שמות שני חלקים בקיבת הבהמה התחלפו. בבית הכוסות הדופן עבה, ומחט שנמצאה בעוביו ולא נקבה מצד לצד, הבהמה כשרה. לכן חשוב לדעת איזה חלק הוא.
בָּבֶל - בּוֹרְסִיף, בּוֹרְסִיף - בָּבֶל. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְגִיטֵּי נָשִׁים
השמות בבל ובורסיף התחלפו. המביא גט מחוץ לארץ צריך לומר ״בפני נכתב ובפני נחתם״, אבל בבל כארץ ישראל לגיטין. לכן צריך לדעת איזו עיר היא בבל האמיתית.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| הָנֵי | אלה | רבים של האי |
| תְּלָת | שלוש | |
| מִילֵּי | דברים | מנא הני מילי = מנין הדברים האלה |
| אִשְׁתַּנִּי | השתנה | שורש שנה |
| שְׁמַיְיהוּ | שמותיהם | |
| מִכִּי | משעה ש, מיד כש | מכי אגבהיה = מרגע שהגביהו |
| חֲלַפְתָּא | מין ערבה | |
| עֲרַבְתָּא | ערבה (מין עץ) | |
| שִׁיפּוּרָא | שופר | |
| חֲצוֹצְרְתָא | חצוצרה | |
| פָּתוּרְתָּא | שולחן | |
| פָּתוּרָא | שולחן | |
| בֵּי | בית של | בֵּי רַב = בית מדרש |
| מַאי | מה | |
| נָפְקָא | יוצאת; נלמדת | מהכא נפקא = מכאן נלמד |
| מִינַּהּ | ממנה | |
| חִילְפָא | מין ערבה | חילפא גילא: ערבה עגולת עלים |
| לָאו | לא, אינו | |
| הַיְינוּ | זהו; כלומר | לא כמו ׳היינו׳ בעברית |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| קַיְימָא | עומדת | קיימא לן = מקובל אצלנו |
| לַן | לנו | |
| אָמְרִי | אומרים | שורש אמר |
| הָתָם | שם | הפוך מ״הכא״ (כאן) |
| הִלְכָּךְ | לפיכך |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
לאו היינו חילפא גילא אלא צפצפה ועכשיו נשתנית משמה וקורין לה ערבה:
״חלפתא״ כאן אינה חילפא גילא, אלא הצפצפה. היום שמה השתנה וקוראים לה ערבה.
כפוף:
שופר כפוף.
פשוטה ואינה של איל:
חצוצרה פשוטה, ואינה מקרן איל.
דקיימא לן (גיטין דף ב.) המביא גט מחוצה לארץ צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ... ואמרי׳ התם (דף ו.) בבל כארץ ישראל לגיטין ... ובורסיף סמוך לבבל ואינן בני תורה ... אבל עכשיו נתחלף שמם הלכך המביא מבבל צריך שיאמר ומבורסיף אין צריך:
המביא גט מחוץ לארץ צריך לומר ״בפני נכתב ובפני נחתם״, אבל בבל כארץ ישראל, כי הם בני תורה ובקיאים לשמה. בורסיף סמוכה לבבל ואינה כך. עכשיו השמות התחלפו, ולכן המביא מ״בבל״ צריך לומר, ומ״בורסיף״ אינו צריך.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
רב חסדא מונה שלושה דברים ש״אשתני שמייהו מכי חרב בית המקדש״. מהו החידוש בדבריו?
כך הוא עיקר הסוגיה: לכל זוג יש נפקא מינה, למשל ערבה וצפצפה ללולב. הדבר עצמו לא השתנה, רק שמו.
זו הטעות המצויה. הדברים עצמם לא השתנו אלא רק שמותיהם, וההלכה נשארת צמודה לדבר עצמו.
הגמרא אינה עוסקת בשמות חדשים. היא מציינת שלכל החלפה יש נפקא מינה (״למאי נפקא מינה״).
הגמרא אינה מבטלת דינים. היא מלמדת לברר מהו הדבר האמיתי ולא לסמוך על השם.
רבא בר יוסף אומר שהשמות בבל ובורסיף התחלפו, ונפקא מינה לגיטי נשים. לפי רש״י, מי צריך עכשיו לומר ״בפני נכתב ובפני נחתם״?
יש נפקא מינה, וזו כל הסיבה שהגמרא מזכירה את ההחלפה. בבל ובורסיף נבדלות זו מזו בדין.
זה הפוך. המקום שנקרא היום ״בורסיף״ הוא בבל הישנה, שבני התורה בה בקיאים, ולכן המביא ממנו אינו צריך לומר.
רש״י אומר שבורסיף סמוכה לבבל אבל ״אינן בני תורה״, ולכן אין דינה כבבל. הסמיכות אינה הופכת אותה לארץ ישראל.
זו מסקנת רש״י: בבל כארץ ישראל לגיטין כי הם בני תורה. אחרי ההחלפה, המקום שנקרא ״בבל״ הוא בורסיף הישנה, ולכן המביא ממנו צריך לומר.
אביי אומר שנתחלפו שמות בית הכוסות והובלילא, שהם שני חלקים בקיבה. מדוע חשוב לדעת איזה מהם הוא בית הכוסות, כשנמצאה מחט בדופן?
אין בסוגיה איסור אכילה בבית הכוסות. הנפקא מינה היא לדין מחט שנמצאה בדופן.
כך הנפקא מינה: דופן בית הכוסות עבה, ומחט בעוביו שלא נקבה מצד לצד, הבהמה כשרה. לכן צריך לדעת איזה חלק הוא באמת בית הכוסות.
זה הפוך. עובי הדופן הוא סיבה להכשיר מחט שלא נקבה, ולא לפסול אותה.
ההיתר הוא רק כשהמחט לא נקבה מצד לצד, ולא בכל מקרה. אין כאן פטור כללי מדין טרפה.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מהם שלושת הדברים שנשתנה שמם לפי רב חסדא, ומה הנפקא מינה של כל אחד?
חלפתא וערבתא, ללולב. שיפורא וחצוצרתא, לשופר של ראש השנה. פתורתא ופתורא, למקח וממכר.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקמִשְׁנַת רַבִּי יִשְׁמָעֵאלסוכה ל״ד ע״ב · סרטון 4:40 דק׳לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).