מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
סוגיה בעיון 4 · שאלון 6281

מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה: לוּלָב הַגָּזוּל

בתכנית תושב״ע

סוכה כ״ט ע״ב–ל׳ ע״א · פרק ג׳, לולב הגזול

למה לולב גזול פסול גם בשאר ימי החג, כשאין בהם ״לכם״? רבי יוחנן עונה: זו מצוה הבאה בעבירה, ומביא שני מקורות. שמואל מכשיר: ״מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול״. בסוגיה בעיון: האם הדין מן התורה או מדרבנן, ״אין עבירה מצוה״ בירושלמי, ופסול בגברא מול פסול בחפצא.

הסוגיה בסרטון

אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.

אורך: 3:58 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה

תמליל הסרטון · מסונכרן לסרטון: לחיצה על משפט קופצת אליו

תיק 11 · מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. קֻשְׁיָהכ״ט ע״ב

    אֶלָּא גָּזוּל... בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי אַמַּאי לָא?

    ביום הראשון הגזול פסול משום ״לכם״, משלכם. אבל בשאר הימים, שבהם המצוה מדרבנן, מניין לפסול אותו? (המשך הסוגיה בעיון 3)

  2. תֵּרוּץל׳ ע״א

    מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת הַפִּסֵּחַ וְאֶת הַחוֹלֶה״

    רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי. הנביא מלאכי מוכיח את העם שהביאו לקרבן בהמה גזולה, פיסחת וחולה.

  3. הֶקֵּשׁ

    גָּזוּל דּוּמְיָא דְּפִסֵּחַ, מָה פִּסֵּחַ לֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא - אַף גָּזוּל לֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא

    הגזול נזכר יחד עם הפיסח. לפיסח אין תקנה, כי המום שלו קבוע. כך גם לגזול אין תקנה, בין לפני יאוש הבעלים ובין אחריו.

  4. בִּשְׁלָמָא... אֶלָּא

    אֶלָּא לְאַחַר יֵאוּשׁ - הָא קַנְיֵיהּ בְּיֵאוּשׁ!

    לפני יאוש הגזול פסול גם בלי דין מיוחד: ״אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם״, והבהמה אינה שלו. אבל אחרי יאוש הגזלן קנה אותה. ובכל זאת היא פסולה. מכאן שהפסול הוא משום מצוה הבאה בעבירה.

    • לפני יאוש״מִכֶּם״: הבהמה אינה של המקריב, ולכן פסולה.
    • לאחר יאושהבהמה כבר שלו, ובכל זאת פסולה: מצוה הבאה בעבירה.
  5. מָשָׁל

    ״כִּי אֲנִי ה׳ אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה״

    מקור שני, גם הוא בשם רבי שמעון בן יוחי. משל למלך שעבר בבית המכס ואמר לעבדיו לשלם מכס. אמרו לו: והלא כל המכס שלך? אמר להם: ממני ילמדו כל עוברי הדרכים ולא יברחו מן המכס. כך הקב״ה שונא גזל בעולה, אף שהכול שלו, כדי שבניו ילמדו ממנו להתרחק מן הגזל.

  6. יָבֵשׁ פָּסוּל מִפְּנֵי שֶׁאֵין הָדָר, גָּזוּל פָּסוּל מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵירָה

    רבי אמי אומר את אותו טעם. לפי רש״י, זה הטעם לפסול הגזול ביום טוב שני.

  7. וּפְלִיגָא

    מִתּוֹךְ שֶׁיּוֹצֵא בְּשָׁאוּל - יוֹצֵא נָמֵי בְּגָזוּל

    שמואל חולק. המשנה מדברת רק ביום הראשון. בשאר הימים לא כתוב ״לכם״, ולכן יוצאים בשאול, וממילא גם בגזול. רב נחמן בר יצחק מקשה עליו מן המשנה, ורבא מתרץ: המשנה מדברת ביום הראשון, ב״לא מיבעיא״.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

76 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
אַמַּאימדוע; למה
הֲוָההיה; נעשההֲוָה לֵיהּ = נחשב לו
לֵיהּלו
דּוּמְיָאדומה (ל)
לֵיתאין
תַּקַּנְתָּאתקנה; דרך לתקןמקבילה לעברית: תקנה
יֵאוּשׁויתור של הבעלים על חפץ שאבד, כי איבד תקווה למצוא אותויאוש כדי: האם המוצא מותר לקחת את החפץ משנתייאשו הבעלים
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
קַנְיֵיהּקנה אותו
כִּיכמו; כאשרכִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה
שְׁנָאשונהמאי שנא: במה שונה
הֲדַריופי, הידור; בפעלים - חזר, אחר כךבהקשר ״והדר״: ואחר כך
נָמֵיגם
אַשְׁכְּחַןמצאנו
קְרָאפסוקלא לבלבל עם קָרָא (קרא בקול)
יָלְפִינַןאנחנו לומדים
מִינַּהּממנה
שַׁמְעִינַןאנו שומעים, לומדים
מָרֵיהּבעליו; אדונומָרֵא = בעלים; אדון
מַקְנֵיקניין; לקנות
אָמְרִינַןאנו אומריםשורש אמר
בָּבָאשער
קַמָּאראשוןבבא קמא = הבבא הראשונה
קָנֵיקונה
הָוֵיהיה; נעשה; נחשבשורש הוי
דִּידֵיהּשלו
אִתְּמַרנאמרשורש אמר
טַעְמָאטעם, סבה
מַתְנִיתִיןמשנה; המשנה שלפנינו
כְּתִיבכתובמדכתיב = ממה שכתוב
מַעוֹטֵילהוציא, למעט
אֵימָאאמור; אפשר לומרמקביל ל״אמור״ בעברית
מֵימַרלומרמֵימַר אָמַר = הוא חושב בלבו
הַשְׁתָּאעכשיו
תַּקִּיףחזק
מִינַּאיממני
דִּינָאדין
תַּנְיָאשנויה (בברייתא); נשנהפותח ציטוט ברייתא
לְקַמָּןבהמשך, להלן
אִיצְטְרִיכָאנצרכה (להיאמר)שורש צרך
לָאולא, אינו
נָפְקָאיוצאת; נלמדתמהכא נפקא = מכאן נלמד
לַןלנו
גַּבֵּיאצל; לגבי
אוֹרַיְיתָאתורהדְּאוֹרַיְיתָא = מן התורה
רֵישׁראש; תחלהבריש = בתחילת
פָּסְלִינַןאנו פוסלים
מִיכַּתַּתמתפורר; נשברשורש כתת
שִׁיעוּרֵיהּשיעורו, מידתו
תֵּיפּוֹקתצא; יוצאתֵּיפּוֹק לֵיהּ = יוצא לו, אפשר ללמוד מסיבה אחרת
תּוּעוד
שָׁרֵינַןאנחנו מתירים
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
דָּמֵידומהשורש דמי
הָנֵיאלהרבים של האי
אַטּוּוכי; בגללאַטּוּ = וכי משום; גזרה אטו = גזרה בגלל
מִימי; בשאלה: האם; ״מי ש־״ = אדם ש־מילת שאלה
נָפֵיקיוצא (ידי חובה)שורש נפק
בֵּיהּבו
מִיהוּאבל, מכל מקוםמילת קישור, בלשון תוספות
גִּירְסָאנוסח, גרסה
בָּעֵישואל; צריךשורש בע״י; שתי משמעויות לפי ההקשר
גָּמַרסיים, השלים; בגזרה שווה - למדבגזרה שווה: לומד דין ממקום אחר
פֵּירָאפרי
בָּעֵינַןאנחנו צריכים; דורשים
מִינַּכַּרניכרשורש נכר
הַאיזה
דָּרֵישׁדורש
קָאמציין פעולה מתרחשת עכשיוקא אכיל = אוכל כעת
אָכֵילאוכלשורש אכל
אִיסּוּרָאאיסור
הָכָאכאן
דַּוְקָאבדיוק, רק
רַבָּנַןחכמיםמדרבנן = מדברי חכמים
חָיֵישׁחושש

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה שנאמר והבאתם גזול וגו׳

סוכה ל׳ ע״א

דאשכחן קרא דאוסר להביא מצוה בעבירה:

הפסוק במלאכי הוא המקור לאיסור לעשות מצוה באמצעות עבירה.

רש״י

ד״ה מה פסח אין לו תקנה

סוכה ל׳ ע״א

לאחר זמן להקריבו שהרי מום קבוע עולמית הוא:

לבהמה פיסחת אין תקנה, כי המום שלה קבוע לעולם, ולעולם לא תוכל לעלות למזבח.

רש״י

ד״ה אף גזול

סוכה ל׳ ע״א

ילפינן מינה דאין לו תקנה לאחר זמן ואפילו ביאוש דשמעינן ליה למריה דמייאש ואמר ווי ליה לחסרון כיס ואע״ג דלענין מקני אמרינן בבא קמא (סח.) דקני ליה ביאוש והוי דידיה ואפ״ה אקרובי למזבח לא:

גם לגזול אין תקנה, אפילו אחרי שהבעלים התייאש ואמר ״ווי ליה לחסרון כיס״. לענין ממון הגזלן קנה אותו ביאוש, והוא שלו. ובכל זאת אסור להקריב אותו על המזבח.

רש״י

ד״ה שונא גזל בעולה

סוכה ל׳ ע״א

בעולות שאתם מביאין לי אני שונא את הגזל שאתם גוזלים אותם ואע״פ שהכל שלי ואף מתחלה שלי היתה:

הקב״ה שונא קרבן שבא מגזל, אף שהכול שלו, וגם הבהמה הייתה שלו מלכתחילה.

רש״י

ד״ה אתמר נמי

סוכה ל׳ ע״א

דטעמא דמתני׳ בגזול בי״ט שני משום מצוה הבאה בעבירה:

לפי רש״י, רבי אמי מסביר שהמשנה פוסלת גזול ביום טוב שני משום מצוה הבאה בעבירה, כדברי רבי יוחנן.

רש״י

ד״ה מתוך שיוצא בשאול

סוכה ל׳ ע״א

דהא בי״ט שני לא כתיב לכם למעוטי:

ביום טוב שני לא כתוב ״לכם״, ולכן אין סיבה לפסול לולב שאול. לפי שמואל, כמו שיוצאים בשאול, יוצאים גם בגזול.

רש״י

ד״ה אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא · קמ״ל

סוכה ל׳ ע״א

שהרי בפניו הוא גוזלו מידו ואין כח להציל: דעד דשמעינן דאייאש לא קני ליה דמימר אמר השתא הוא דתקיף מינאי למחר תפסינא ליה בדינא:

הייתי חושב שבסתם גזילה הבעלים מתייאש, כי הגזלן גזל בפניו ואין לו כוח להציל. המשנה מלמדת שלא: כל זמן שלא שמענו שהתייאש, הגזלן לא קנה. הבעלים אומר: היום הוא חזק ממני, ומחר אתבע אותו לדין.

תוספות

לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.

תוספות

ד״ה משום דהוה ליה

סוכה ל׳ ע״א

השאלה במשפט אחד: מה גדרו של ״מצוה הבאה בעבירה״, ועל אילו מצוות הוא חל?

לשון התוספות

משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. והדתניא לקמן פ׳ לולב וערבה (סוכה ד׳ מג.) לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול משום שאול איצטריכא דבלאו לכם נפקא לן גזול משום מצוה הבאה בעבירה דאע״ג דקרא גבי קרבן כתיב הוא הדין בכל מצות דהוי דאוריית׳ כדמוכח בריש הגוזל קמא (ב״ק ד׳ צד.) גבי הרי שגזל סאה של חיטין וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה דאין זה מברך אלא מנאץ וא״ת לקמן (סוכה ד׳ לא:) דפסלינן לולב של אשרה ושל עיר הנדחת משום דמיכתת שיעוריה תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה ותו אמאי שרינן דלאו אשרה דמשה וי״ל דלא דמי לגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בו אבל הני אטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק ביה ומיהו יש ספרים דגרסי׳ לקמן (סוכה ד׳ לה.) אמתני׳ דאתרוג של אשרה מ״ט משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה וגירסא משובשת היא אלא טעמא משום דמיכתת שיעוריה דאתרוג נמי בעי שיעור כאגוז או כביצה דאף על גב דאמרינן לקמן (סוכה ד׳ לא:) טעמא משום דלא גמר פירא מכל מקום בעינן דמינכר לקיחתה דמהאי טעמא פסלינן לקמן (סוכה ד׳ לה.) פלפלין ומיהו תימה בפרק כל שעה (פסחים ד׳ לה:) דתניא אין יוצא ידי מצה בטבל ודריש ליה מקרא תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה דקא אכיל איסורא ונפיק ידי מצה:

  1. קֻשְׁיָה

    והדתניא לקמן ... לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול

    בברייתא בדף מ״ג ע״א דורשים: ״לכם״, משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול. אם גזול פסול ממילא משום מצוה הבאה בעבירה, למה צריך ״לכם״ כדי לפסול אותו?

  2. תֵּרוּץ

    משום שאול איצטריכא דבלאו לכם נפקא לן גזול משום מצוה הבאה בעבירה

    ״לכם״ נצרך בשביל השאול. את הגזול היינו פוסלים גם בלי ״לכם״, משום מצוה הבאה בעבירה.

  3. רְאָיָה

    דאע"ג דקרא גבי קרבן כתיב הוא הדין בכל מצות ... דאין זה מברך אלא מנאץ

    אף שהפסוק במלאכי מדבר בקרבן, הדין חל על כל המצוות, והוא מן התורה. הראיה מבבא קמא צ״ד ע״א: מי שגזל סאה חיטים, טחן ואפה והפריש מהן חלה, ״אין זה מברך אלא מנאץ״.

  4. קֻשְׁיָה

    וא"ת לקמן (סוכה ד' לא:) דפסלינן לולב של אשרה ושל עיר הנדחת משום דמיכתת שיעוריה תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה

    ואם תאמר: לולב של אשרה ושל עיר הנדחת פסול משום ״מיכתת שיעוריה״ (ל״א ע״ב): הוא עומד לשריפה, ולכן נחשב כאילו כבר נשרף ואין בו שיעור. למה לא לפסול אותו משום מצוה הבאה בעבירה? ועוד, למה מכשירים אשרה שאינה מימות משה?

  5. תֵּרוּץ

    וי"ל דלא דמי לגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בו

    אין זה דומה לגזל. בגזל המצוה באה מכוח העבירה: בזכות הגזילה יש בידו לולב שבו הוא יוצא. אבל באשרה העבירה נעשתה בחפץ, ואין הוא יוצא בו מכוח העבירה.

  6. סְבָרָה

    ומיהו יש ספרים דגרסי' ... וגירסא משובשת היא אלא טעמא משום דמיכתת שיעוריה

    לכן הגרסה שבחלק מן הספרים, שאתרוג של אשרה פסול משום מצוה הבאה בעבירה (ל״ה ע״א), משובשת. הטעם הוא ״מיכתת שיעוריה״, כי גם לאתרוג יש שיעור, כאגוז או כביצה.

  7. קֻשְׁיָה

    ומיהו תימה בפרק כל שעה (פסחים ד' לה:) דתניא אין יוצא ידי מצה בטבל ודריש ליה מקרא

    ועדיין קשה: בפסחים ל״ה ע״ב לומדים מפסוק שאין יוצאים ידי מצה בטבל. למה צריך פסוק? הרי זו מצוה הבאה בעבירה, שהוא אוכל איסור ויוצא בו ידי מצה. תוספות משאירים את הקושיה בצריך עיון (״תימה״).

החידוש: לפי רבי יוחנן, מצוה הבאה בעבירה פוסלת מן התורה בכל המצוות, ולא רק בקרבן. אבל הדין הוא רק כשהמצוה באה מכוח העבירה, כמו בגזל, ולא כשהעבירה רק נעשתה בחפץ.

בדקו את עצמכם

1למה צריך ״לכם״ כדי לפסול גזול, אם הוא פסול משום מצוה הבאה בעבירה?

״לכם״ נצרך בשביל השאול. את הגזול פוסלים גם בלי ״לכם״.

2האם הדין מצוה הבאה בעבירה חל רק בקרבנות? מה הראיה?

לא. הוא חל בכל המצוות, והוא מן התורה. הראיה מבבא קמא צ״ד ע״א: מי שהפריש חלה מחיטים גזולות ובירך, ״אין זה מברך אלא מנאץ״.

3למה לולב של אשרה אינו נפסל משום מצוה הבאה בעבירה?

כי המצוה אינה באה מכוח העבירה. בגזל, הגזילה היא שנתנה לו את הלולב. באשרה העבירה רק נעשתה בחפץ. לכן הוא פסול רק משום ״מיכתת שיעוריה״.

מקורות: בבא קמא צ״ד ע״א · סוכה ל״א ע״ב · ל״ה ע״א · מ״ג ע״א · פסחים ל״ה ע״ב

תוספות

ד״ה מתוך

סוכה ל׳ ע״א

השאלה במשפט אחד: האם שמואל אינו מכיר בדין מצוה הבאה בעבירה?

לשון התוספות

מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. הכא דווקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה:

  1. פֵּרוּשׁ

    מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול

    לפי שמואל, בשאר הימים לא כתוב ״לכם״, ולכן יוצאים בלולב שאול. מכאן שיוצאים גם בלולב גזול.

  2. מַסְקָנָה

    הכא דווקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה

    שמואל מכשיר רק כאן, כי בשאר הימים המצוה מדרבנן, ובמצוה מדרבנן הוא אינו חושש למצוה הבאה בעבירה. במצוה מן התורה גם שמואל מודה שאין יוצאים בה.

החידוש: שמואל אינו חולק על עצם הדין. גם לדעתו מצוה הבאה בעבירה פוסלת במצוה מן התורה. המחלוקת עם רבי יוחנן היא רק במצוה מדרבנן.

בדקו את עצמכם

1לפי שמואל, למה לולב גזול כשר בשאר הימים?

כי בשאר הימים המצוה מדרבנן, ובמצוה מדרבנן הוא אינו חושש למצוה הבאה בעבירה. מתוך שיוצא בשאול, יוצא גם בגזול.

2לפי התוספות, האם לדעת שמואל יוצאים ידי מצוה מן התורה בעבירה? צטטו.

לא. ״הכא דווקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה״, ומשמע שבמצוה מן התורה הוא חושש.

השיטות בסוגיה בעיון

החוברת של משרד החינוך בוחנת את הדין מארבע זוויות: מחלוקת רבי יוחנן ושמואל, הנודע ביהודה, הירושלמי, ושני סוגי פסול (מקורות 1–6).

שיטההשאלההעמדהמקור
תוספות לרבי יוחנןמעמד הדיןמן התורה, ובכל המצוות ולא רק בקרבן (״אין זה מברך אלא מנאץ״). לכן גם ביום טוב שני הגזול פסול.תוס׳ ל׳ ע״א, ד״ה משום
תוספות לשמואלמעמד הדיןבמצוה מן התורה גם שמואל פוסל. רק במצוה מדרבנן, כמו לולב בשאר הימים, הוא אינו חושש.תוס׳ ל׳ ע״א, ד״ה מתוך
נודע ביהודהבמה נחלקולרבי יוחנן הדין מן התורה, וחכמים תיקנו את יום טוב שני כעין דאורייתא. לשמואל כל הדין מדרבנן, ובמצוה מדרבנן לא מחמירים שתי חומרות דרבנן. רבי יוחנן הוסיף את המשל, כי פסוק מנביא הוא רק ״דברי קבלה״, והמשל הוא סברה, וסברה כדין תורה.נודע ביהודה, אורח חיים קל״ד
ירושלמי״אין עבירה מצוה״מצה גזולה אסור לברך עליה (״ובוצע ברך נאץ ה׳״). רבי אילא: ״אלה המצות״, אם עשיתן כמצוותן הן מצוות, ואם לאו אינן מצוות. העבירה מבטלת את שם המצוה.ירושלמי שבת י״ג, ג׳
מנחת חינוךמצוה חיובית ושאינה חיוביתהטעם: ״הקב״ה אינו רוצה בכך... דסניגור יעשה קטיגור״. במצוה חיובית (תפילין, לולב, אכילה בסוכה בלילה הראשון) לא יצא, ונחשב שביטל את המצוה. במצוה שאינה חיובית (ציצית, סוכה בשאר הימים) לא קיים מצוה, אבל גם לא ביטל.מנחת חינוך, מצוה שכ״ה
משנת יעבץפסול בגברא ופסול בחפצא״אלה המצות״: פסול בקיום המצוה של האדם, ונאמר רק במצוות מן התורה. ״והבאתם גזול״: פסול בגוף החפץ, ולכן חל גם במצוה מדרבנן. לכן רבי יוחנן הביא דווקא את הפסוק ממלאכי, כדי לפסול גם ביום טוב שני.הרב ז׳ולטי, משנת יעבץ נ״א

שאלות לחשיבה

שאלות על הסרטון ועל מהלך הסוגיה, לדיון בחברותא או בכיתה.

  1. מה המקור לכך שגזול פסול משום ״מצוה הבאה בעבירה״? מה הדמיון בין גזול לפסח לפי רש״י?
  2. מדוע הגמרא מוכיחה דווקא מגזול לאחר יאוש שהטעם הוא ״מצוה הבאה בעבירה״?
  3. הסבירו את משל המלך והמכס. מה הוא מלמד?
  4. מה מוסיפים התוספות בד״ה ״משום דהוה ליה״, ומה הראיה שלהם?
  5. מה שיטת שמואל ביום טוב שני, ומה הקושיה של רב נחמן בר יצחק? כיצד מתרץ רבא (״לא מיבעיא״)? ומה כותבים התוספות בד״ה ״מתוך״?

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. בגמרא נאמר שבהקרבת בהמה גזולה אין לה תקנה ״לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש״. מה מוכיחה הגמרא מכך שהבהמה פסולה גם אחרי שהבעלים התייאש וקנה הגזלן?

  2. לדברי התוספות מצוה הבאה בעבירה פוסלת מן התורה בכל המצוות. מדוע, לפי התוספות, לולב של אשרה אינו נפסל משום הדין הזה?

  3. לפי התוספות (ד״ה מתוך), במה חלוק שמואל על רבי יוחנן בעניין מצוה הבאה בעבירה?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. הסבר את דרשת רבי יוחנן ״גזול דומיא דפסח״. מדוע הוא מדגיש ״לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש״?

    תשובה

    בפסוק ״והבאתם גזול ואת הפסח״ הגזול נזכר עם הפיסח. לפיסח אין תקנה, כי המום קבוע, וכך גם לגזול. לפני יאוש הגזול פסול ממילא, כי ״מכם״ ואינו שלו. אחרי יאוש הוא כבר שלו, ובכל זאת פסול. מכאן שהטעם הוא מצוה הבאה בעבירה.

  2. לדעת רבי יוחנן, האם מצוה הבאה בעבירה פסולה מן התורה או מדרבנן? מה מקור התוספות?

    תשובה

    מן התורה ובכל המצוות. המקור בבבא קמא צ״ד ע״א: מי שגזל חיטים, אפה והפריש חלה ובירך, ״אין זה מברך אלא מנאץ״.

  3. לשיטת שמואל לפי התוספות, האם יוצאים ידי מצוה מן התורה שבאה בעבירה? צטט.

    תשובה

    לא. ״הכא דווקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה״. במצוה מן התורה גם שמואל פוסל.

  4. במה נחלקו רבי יוחנן ושמואל לפי הנודע ביהודה, ולמה רבי יוחנן הוסיף את משל המלך?

    תשובה

    לרבי יוחנן הדין מן התורה, ולשמואל מדרבנן. לכן רבי יוחנן פוסל ביום טוב שני (תיקנו כעין דאורייתא), ושמואל מכשיר (לא מחמירים בשתי חומרות דרבנן). המשל נוסף כי הפסוק ממלאכי הוא רק ״דברי קבלה״, והמשל הוא סברה, שתוקפה כדין תורה.

  5. מה ההבדל בין ״מצוה הבאה בעבירה״ בבבלי לבין ״אין עבירה מצוה״ בירושלמי?

    תשובה

    בבבלי המעשה נקרא מצוה, אלא שיש בה פגם של עבירה ולכן אינו יוצא בה. בירושלמי הניסוח חריף יותר: העבירה מוחקת את שם המצוה, ״אם לאו אינן מצות״.

מונחי הדיון בסוגיה

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקסְפֵק גֶּזֶל בַּהֲדַסִּיםסוכה ל׳ ע״א–ל״א ע״א · סרטון 4:41 דק׳

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).