מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
סוכה ב׳ ע״ב

בֵּירוּר מַחֲלוֹקֶת חֲכָמִים וְרַבִּי יְהוּדָה: ״כְּמַאן אָזְלָא״

בתכנית תושב״ע

פרק א׳, סוכה · שאלון 6281

שלושה אמוראים בשם רב מצמצמים את מחלוקת חכמים ורבי יהודה, וכל אחד אומר באיזו סוכה חכמים מודים שהיא כשרה גם למעלה מעשרים אמה. הגמרא בודקת לפי איזה טעם מן הסוגיה הקודמת הולך כל אחד, ומבררת במה נחלקו ביניהם.

הסוגיה בסרטון

אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.

אורך: 3:30 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה

תמליל הסרטון · מסונכרן לסרטון: לחיצה על משפט קופצת אליו

סוכה ב׳ ע״ב · כְּמַאן

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. כְּמַאן אָזְלָאב׳ ע״ב

    כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה אָמַר רַב: מַחְלוֹקֶת בְּשֶׁאֵין דְּפָנוֹת מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ

    שלושה אמוראים בשם רב מצמצמים את המחלוקת. הגמרא שואלת לגבי כל אחד: לפי איזה טעם, מבין שלושת הטעמים בסוגיה הקודמת, הוא הולך?

    • רַבִּי יֹאשִׁיָּהדפנות מגיעות לסכך: כשרה. כרבה, ״מישלט שלטא בה עינא״: העין מגיעה לסכך דרך הדפנות.
    • רַב הוּנָאיותר מארבע על ארבע אמות: כשרה. כרבי זירא, ״כיון דרויחא איכא צל סוכה״.
    • רַב חָנָן בַּר רַבָּהיותר מראשו ורובו ושולחנו: כשרה. ״כמאן? דלא כחד״.
  2. בִּשְׁלָמָא

    בִּשְׁלָמָא דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה פְּלִיגָא אַדְּרַב הוּנָא וְרַב חָנָן בַּר רַבָּה, דְּאִינְהוּ קָא יָהֲבִי שִׁעוּרָא בִּמְשָׁכָא

    מובן שרבי יאשיה חולק על השניים. הם נותנים שיעור באורך הסוכה, והוא תולה הכול בדפנות, בין בסוכה גדולה ובין בקטנה.

  3. נֵימָא

    נֵימָא בְּהֶכְשֵׁר סוּכָּה קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר הֶכְשֵׁר סוּכָּה בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, וּמָר סָבַר ... רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ?

    אבל רב הונא ורב חנן, אולי נחלקו בשיעור המינימלי של סוכה כשרה? לרב הונא סוכה כשרה היא לפחות ארבע אמות (כרבי), ולכן המחלוקת דווקא בסוכה של ארבע אמות. לרב חנן היא ראשו ורובו ושולחנו.

  4. לָא

    לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא הֶכְשֵׁר סוּכָּה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ. וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי

    לא. שניהם מסכימים שהשיעור המינימלי הוא ראשו ורובו ושולחנו. הם נחלקו עד היכן מגיעה מחלוקת חכמים ורבי יהודה.

    • רַב חָנָןהמחלוקת רק בסוכה של ראשו ורובו ושולחנו בדיוק. גדולה מזה, כשרה לדברי הכל.
    • רַב הוּנָאהמחלוקת מראשו ורובו ושולחנו עד ארבע אמות. יותר מארבע אמות, כשרה לדברי הכל.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

57 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
מַאןמיכמאן: כדעת מי
אָזְלָאהולכתשורש אזל; כְּמַאן אָזְלָא = כדעת מי היא הולכת
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
בַּרבן; חוץ מבַּר מִ־ = חוץ מ־
בִּשְׁלָמָאאמנם, מובן שפותח קושיה: מובן ש... אבל
פְּלִיגָאחולקתשורש פלג
אִינְהוּהם
קָאמציין פעולה מתרחשת עכשיוקא אכיל = אוכל כעת
יָהֲבִינותניםשורש יהב
שִׁיעוּרָאשיעור; מידה
מְשָׁכָאאורך, משך
נֵימָאנאמר
קָמִיפַּלְגִיחולקים, נחלקים
מָראדון; חכם (בכבוד)מר סבר ... ומר סבר = אחד סובר ... והשני
סָבַרחשב; סבורמר סבר = אחד סובר
כּוּלֵּיכלכּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם
עָלְמָאעולם; סתם (בעלמא)כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם
הָכָאכאן
שָׁלְטָאשולטתשורש שלט
בֵּיהּבו
עֵינָאעין
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
טַעְמָאטעם, סבה
אַמַּאימדוע; למה
רַבָּנַןחכמיםמדרבנן = מדברי חכמים
טְפֵייותר
פּוּרְתָּאמעט, קצת
אַפּוֹקֵילהוציא, לשלולשורש נפק
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
חַדאחד
הָנָךְאלו; אותם
נָמֵיגם
לֵיכָּאאיןההפך של איכא
בָּעְיָאצריכה; דורשת
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
כֵּיוָןמכיון ש; מאחר שבדרך כלל: כיון ד־
דָּמֵידומהשורש דמי
חָשִׁיבחשוב, נחשב
גַּבֵּיאצל; לגבי
הָתָםשםהפוך מ״הכא״ (כאן)
שָׁלִיטשולטשורש שלט
טוּבָאהרבה
מַסֵּיקמסיק, מגיע למסקנהשורש סלק
פְּלִיגִיחולקים; חלוקיםשורש פלג
קִיםברור, ידועקים להו = ברור להם
לְהוּלהם, להן
יְהֵאיהיה
אַשְׁכְּחַןמצאנו
יוֹמָאיום
דַּעְתָּאדעת, מחשבה
אָמְרִינַןאנו אומריםשורש אמר
הֲוָההיה; נעשההֲוָה לֵיהּ = נחשב לו
לֵיהּלו
הַאיזה
נָפְקָאיוצאת; נלמדתמהכא נפקא = מכאן נלמד
מִכְּלָלמכאן ש; משמע שמכלל דְּ = מכאן שמוכח ש
אַקְרוֹיֵילקרוא בשם

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה משלט שלטא ביה עינא

סוכה ב׳ ע״ב

דרך דפנות דאי טעמא משום עראי הוא או משום צל בדפנות מגיעות לסכך אמאי מודו רבנן:

העין עולה לאורך הדפנות ומגיעה לסכך. אילו הטעם היה עראי או צל, לא היה הבדל אם הדפנות מגיעות לסכך. לכן רבי יאשיה הולך דווקא כרבה.

רש״י

ד״ה משום צל

סוכה ב׳ ע״ב

דאי משום משלט עינא בטפי מד׳ אמות פורתא לא שלטא בה עינא:

אילו הטעם היה ״שליטת העין״, סוכה רחבה מעט יותר מארבע אמות לא הייתה עוזרת. לכן רב הונא הולך כרבי זירא.

רש״י

ד״ה ראשו ורובו

סוכה ב׳ ע״ב

דרך סעודתן בהסיבה היתה על מטות ומסובין על צד שמאלם ואין אוכלין זקופין ויושבין כמונו לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו לאפוקי קטנה שראשו נכנס בה ושלחנו ולא רובו או ראשו ורובו ולא שלחנו:

בימיהם אכלו בהסבה על מיטות, שוכבים על צד שמאל, ולא ישבו זקופים כמונו. לכן השיעור הוא ראשו ורובו: פחות מזה ייכנסו הראש והשולחן ולא רוב הגוף, או הראש ורוב הגוף ולא השולחן.

רש״י

ד״ה כמאן דלא כחד

סוכה ב׳ ע״ב

מהנך דלעיל דמפרשי טעמא דעשרים אמה דאי משום משלט עינא משיעורא דיותר מכדי ראשו ורובו ושלחנו (נמי) לא שלטא וצל נמי ליכא ומחיצות קבע נמי בעיא:

אף אחד מן הטעמים אינו מתאים. גם בסוכה שגדולה מעט מראשו ורובו ושולחנו העין אינה רואה את הסכך, אין צל מן הסכך, והמחיצות צריכות להיות קבועות.

רש״י

ד״ה למשכא

סוכה ב׳ ע״ב

למשך הסוכה דאמר בין גדולה בין קטנה לא נחלקו אלא בשאין דפנות מגיעות:

רבי יאשיה אינו מחלק לפי גודל הסוכה. לדעתו, בין בגדולה ובין בקטנה, המחלוקת היא רק כשהדפנות אינן מגיעות לסכך.

תוספות

לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.

תוספות

ד״ה וכיון

סוכה ב׳ ע״ב

השאלה במשפט אחד: אם הדפנות מכשירות סוכה גבוהה, למה קורת מבוי שמונחת על הכתלים פסולה למעלה מעשרים?

לשון התוספות

וכיון דדפנות מגיעות לסכך מישלט שלטא ביה עינא. ולא דמי לנר חנוכה וקורת מבוי דלא חשיב היכר למעלה מעשרים אע״פ שהקורה על גבי כתלים דהתם קורה טפח לא שליט בה עינא כמו בסוכה דרחבה טובא:

  1. קֻשְׁיָה

    ולא דמי לנר חנוכה וקורת מבוי דלא חשיב היכר למעלה מעשרים אע״פ שהקורה על גבי כתלים

    קורת המבוי מונחת על הכתלים, והעין יכולה לעלות לאורכם. ובכל זאת למעלה מעשרים אמה היא אינה נחשבת היכר. למה בסוכה הדפנות מועילות?

  2. תֵּרוּץ

    דהתם קורה טפח לא שליט בה עינא כמו בסוכה דרחבה טובא

    הקורה רחבה רק טפח, ובגובה רב העין אינה קולטת אותה. הסכך רחב מאוד, והעין קולטת אותו כשהדפנות מובילות אליו.

החידוש: שליטת העין תלויה גם ברוחב הדבר: סכך רחב נראה דרך הדפנות, קורה של טפח אינה נראית.

בדקו את עצמכם

1מה ההבדל בין סכך לבין קורת מבוי, לפי התוספות?

הקורה רחבה טפח בלבד והעין אינה שולטת בה בגובה. הסכך רחב מאוד, ולכן העין שולטת בו דרך הדפנות.

מקורות: עירובין ב׳ ע״א · שבת כ״ב ע״א

תוספות

ד״ה יש

סוכה ב׳ ע״ב

השאלה במשפט אחד: האם סוכה רחבה מעט יותר מארבע אמות כשרה גם אם היא גבוהה מאוד?

לשון התוספות

יש בה יותר מארבע אמות אפילו למעלה מעשרים כשירה. לבסוף מסיק דרב הונא סבר מראשו ורובו ושולחנו עד ד׳ אמות פליגי יותר מד׳ אמות כשרה ותימה וכי נכשיר ברחבה משהו יתר מד׳ אמות אם היתה גבוהה מעשרים אפילו טובא הא ודאי אין כאן צל סוכה וי״ל דלעולם צריך הרוחב לפי הגובה לפי חשבון ד׳ אמות לעשרים אי נמי קים להו לרבנן דאפילו בגובה אלף אי אפשר שלא יהא כאן צל סכך פורתא אם היתה רחבה יותר מד׳ אמות כדאשכחן בפרק יוה״כ (יומא דף פ:) גבי כותבת הגסה דמייתבא דעתא דאמרינן כולי עלמא טובא עוג מלך הבשן פורתא:

  1. קֻשְׁיָה

    וכי נכשיר ברחבה משהו יתר מד׳ אמות אם היתה גבוהה מעשרים אפילו טובא

    לרב הונא, סוכה רחבה מעט יותר מארבע אמות כשרה גם למעלה מעשרים. וכי נכשיר אותה גם אם היא גבוהה מאוד? בוודאי אין בה צל מן הסכך!

  2. תֵּרוּץ

    דלעולם צריך הרוחב לפי הגובה לפי חשבון ד׳ אמות לעשרים

    תירוץ ראשון: הרוחב צריך להתאים לגובה, ביחס של ארבע אמות לכל עשרים אמה.

  3. תֵּרוּץ

    אי נמי קים להו לרבנן דאפילו בגובה אלף אי אפשר שלא יהא כאן צל סכך פורתא

    תירוץ שני: חכמים יודעים שבסוכה רחבה מארבע אמות יש תמיד מעט צל מן הסכך, אפילו בגובה אלף אמה. שיעור קבוע לכולם, גם אם במקרה מסוים הוא אינו מדויק.

  4. רְאָיָה

    כדאשכחן ... גבי כותבת הגסה ... כולי עלמא טובא עוג מלך הבשן פורתא

    כמו ביום הכיפורים: שיעור ״כותבת הגסה״ הוא שיעור שמיישב את הדעת. לכל אדם הוא הרבה, ולעוג מלך הבשן הוא מעט, ובכל זאת השיעור אחד לכולם.

החידוש: שיעור ״יותר מארבע אמות״ אינו מוחלט: או שהרוחב לפי הגובה, או שזה שיעור קבוע שחכמים קבעו לכולם.

בדקו את עצמכם

1מה הקושיה של התוספות על רב הונא?

לפיו סוכה רחבה מעט יותר מארבע אמות כשרה גם בגובה רב מאוד, ושם בוודאי אין צל מן הסכך.

2מהם שני התירוצים?

(1) הרוחב לפי הגובה, ארבע אמות לכל עשרים. (2) חכמים יודעים שתמיד יש מעט צל, והשיעור קבוע לכולם, כמו ״כותבת הגסה״ ביום הכיפורים.

מקורות: יומא פ׳ ע״ב: כותבת הגסה

תוספות

ד״ה כמאן

סוכה ב׳ ע״ב

השאלה במשפט אחד: אם דברי רב חנן בר רבה אינם הולכים לפי אף אחד מן הטעמים, מה הטעם שלו?

לשון התוספות

כמאן דלא כחד. ודברי רב חנן בר רבה צריכה טעמא ויש מפרשים משום דהוה ליה לול של תרנגולין כיון דגביהה וקטינה כולי האי אבל מחזקת טפי מכדי ראשו נפקא מכלל לול של תרנגולין לאקרויי סוכה:

  1. פֵּרוּשׁ

    כמאן דלא כחד. ודברי רב חנן בר רבה צריכה טעמא

    הגמרא קבעה שרב חנן אינו הולך לפי אף אחד מן הטעמים: לא שליטת העין, לא הצל ולא העראי (רש״י). אם כן צריך למצוא לו טעם אחר.

  2. תֵּרוּץ

    ויש מפרשים משום דהוה ליה לול של תרנגולין כיון דגביהה וקטינה כולי האי

    ״יש מפרשים״: סוכה שהיא גם גבוהה מאוד וגם קטנה מאוד נראית כמו לול של תרנגולים, ולא כדירה. אם היא גדולה מראשו ורובו ושולחנו, היא יוצאת מגדר לול ונקראת סוכה.

החידוש: לרב חנן הפסול הוא בצורת הסוכה: גבוהה וצרה מדי אינה נראית כדירה.

בדקו את עצמכם

1מה הטעם של רב חנן בר רבה לפי ״יש מפרשים״ בתוספות?

סוכה גבוהה וקטנה מאוד היא כמו לול של תרנגולים. אם היא גדולה מראשו ורובו ושולחנו, היא נקראת סוכה.

מקורות: רש״י סוכה ב׳ ע״ב, ד״ה כמאן דלא כחד

שאלות לחשיבה

שאלות על הסרטון ועל מהלך הסוגיה, לדיון בחברותא או בכיתה.

  1. שלושה אמוראים אומרים בשם רב ״מחלוקת ב…״. מה פירוש הלשון הזאת, ועל איזו מחלוקת במשנה הם מדברים? ומה שואלת הגמרא ב״כמאן אזלא?״
  2. רבי יאשיה: ״מחלוקת בשאין דפנות מגיעות לסכך״. למה זה הולך דווקא כרבה (״משלט שלטא בה עינא״)? הסבירו בעזרת רש״י: מה הבעיה לפי הטעמים של רבי זירא ושל רבא?
  3. רב הונא: ״מחלוקת בשאין בה אלא ארבע אמות על ארבע אמות״. למה זה הולך כרבי זירא (״כיון דרויחא איכא צל סוכה״)? ולפי התוספות, למה זה לא יכול ללכת כרבה?
  4. רב חנן בר רבה: ״מחלוקת בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושולחנו״. מה פירוש ״ראשו ורובו ושולחנו״ לפי רש״י? למה ״כמאן - דלא כחד״, ואיזה הסבר מביאים התוספות? ולבסוף: לפי ״בשלמא״, במה חולקים רב הונא ורב חנן בר רבה, ובמה הם לא חולקים?

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. רבי יאשיה אומר בשם רב שכשהדפנות מגיעות לסכך, סוכה גבוהה מעשרים אמה כשרה. לפי איזה טעם מהסוגיה הקודמת הוא הולך, ולמה?

  2. הגמרא מציעה שרב הונא ורב חנן בר רבה נחלקו בשיעור המינימלי של סוכה כשרה, ודוחה: ״לא״. במה נחלקו לפי המסקנה?

  3. סוכה גבוהה שלושים אמה, הדפנות אינן מגיעות לסכך, ושטחה גדול מראשו ורובו ושולחנו אך קטן מארבע אמות על ארבע. מה דינה לפי רב חנן בר רבה ולפי רב הונא?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. כתוב את שלושת הצמצומים של מחלוקת חכמים ורבי יהודה, ולפי איזה טעם הולך כל אחד.

    תשובה

    רבי יאשיה: דפנות מגיעות לסכך, כשרה; כרבה (שליטת העין). רב הונא: יותר מארבע אמות, כשרה; כרבי זירא (צל). רב חנן בר רבה: יותר מראשו ורובו ושולחנו, כשרה; ״דלא כחד״.

  2. במה נחלקו רב הונא ורב חנן בר רבה לפי מסקנת הגמרא?

    תשובה

    שניהם מסכימים שהכשר סוכה הוא ראשו ורובו ושולחנו. לרב חנן המחלוקת רק בסוכה בשיעור הזה בדיוק. לרב הונא המחלוקת עד ארבע אמות, ויותר מזה כשרה לדברי הכל.

  3. מה הקשו התוספות על רב הונא, ומה תירצו?

    תשובה

    וכי סוכה רחבה מעט מארבע אמות תהיה כשרה בכל גובה? (1) הרוחב לפי הגובה. (2) חכמים יודעים שתמיד יש מעט צל, והשיעור אחד לכולם, כמו ״כותבת הגסה״.

מונחי הדיון בסוגיה

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקסִיפּוּר הִילְנִי הַמַּלְכָּהסוכה ב׳ ע״ב–ג׳ ע״א · סרטון 3:18 דק׳

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).