ד״ה אסור להריח בו
סוכה ל״ז ע״בדגמרינן מסוכה דילפינן בפרק קמא (דף ט.) דחל שם שמים על עצי סוכה ליאסר בהנאה כל שבעה הואיל והוקצו למצוה:
לומדים מסוכה: על עצי הסוכה חל ״שם שמים״, ואסור להנות מהם כל שבעה, כי הוקצו למצוה. כך גם ההדס.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
רבה פוסק שלוש הלכות: מתי מותר להריח בהדס ובאתרוג של מצוה; מתי מותר להריח בהם כשהם מחוברים לקרקע בשבת; ושהלולב ביד ימין והאתרוג בשמאל. אחריהן רבי ירמיה שואל את רבי זריקא למה מברכים ״על נטילת לולב״. הטעם בכל אחת מהן בנוי על השאלה: לשם מה עומד החפץ.
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:34 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״ו עמוד ב׳, ודף ל״ז. והסוגיה: במה אוגדים את הלולב - ומה חוצץ בין היד למצוה?
במשימה הקודמת: אתרוג פגום - מה פוסל, ומה לא. ועכשיו - המשנה: ״אין אוגדין את הלולב אלא במינו - דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: אפילו במשיחה״ - בחבל. אמר רבי מאיר: ״מעשה באנשי ירושלים, שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב!״ ״אמרו לו: במינו היו אוגדין אותו מלמטה״. המעטפה הבאה.
רש״י: גימוניות - ״חוטי זהב כפופין״. והאגד שלמטה - ״לשם מצות אגד״. והזהב - ״לנוי בעלמא״. ומה נחשב ״מינו״? אמר רבא: ״אפילו בסיב, אפילו בעיקרא דדיקלא״. רש״י: סיב - ״שגדל סביב הדקל ונכרך סביבו״. כל מה שבא מעץ התמר - הוא ״מינו״ של הלולב.
״מאי טעמיה דרבי יהודה? קסבר: לולב צריך אגד. ואי מייתי מינא אחרינא - הוה חמשה מינים!״ רש״י: ״ועובר משום בל תוסיף״. האגד הוא חלק מהמצוה - ואסור להוסיף מין חמישי. ורבי מאיר? לולב אינו צריך אגד. החבל - רק עוזר להחזיק, ואינו חלק מהמצוה.
אמר רבה ל״מגדלי הושענא״ - אוגדי הלולבים של בית ריש גלותא: ״שיירו ביה בית יד - כי היכי דלא תיהוי חציצה״. רש״י: ״מתחת לאגד - שלא יקחנו במקום אגדו״. שלא יהיה האגד חוצץ בין היד ללולב. רבא אמר: ״כל לנאותו - אינו חוצץ״. מה שבא ליפות את המצוה - הוא חלק ממנה.
ואמר רבה: ״לא לינקוט איניש הושענא בסודרא - דבעינא לקיחה תמה, וליכא״. רש״י: ״לא יכרוך סודר על ידו ויאחוז בו הלולב״. ורבא אמר: ״לקיחה על ידי דבר אחר - שמה לקיחה״.
אמר רבא: ״מנא אמינא לה? דתנן: אזוב קצר - מספקו בחוט, וטובל ומעלה״. רש״י: ״מספקו - מאריכו״. והתורה אמרה: ״ולקח… וטבל״! ״אלא שמע מינה: לקיחה על ידי דבר אחר - שמה לקיחה״. ״ממאי? דלמא שאני התם - כיון דחבריה, כגופיה דמי״. החוט קשור לאזוב - ונעשה חלק ממנו.
״אלא מהכא: נפל משפופרת לשוקת - פסול. הא הפילו הוא - כשר״. רש״י: ״שלא אחז באפר עצמו, אלא אחז בשפופרת ונערה לתוך שוקת״. והתורה אמרה: ״ולקחו… ונתן״! ״אלא שמע מינה: לקיחה על ידי דבר אחר - שמה לקיחה״. והשפופרת - אינה מחוברת לאפר.
ואמר רבה: ״לא לידוץ איניש לולבא בהושענא - דדלמא נתרי טרפי, והוי חציצה״. רש״י: ״לא יתחוב הלולב… בתוך האגד״ - כי עלי ההדס והערבה נושרים, ״וחוצצין בין מין למין״. ורבא אמר: ״מין במינו - אינו חוצץ״.
ואמר רבה: ״הדס של מצוה - אסור להריח בו. אתרוג של מצוה - מותר להריח בו״. ״מאי טעמא? הדס - דלריחא קאי. כי אקצייה - מריחא אקצייה. אתרוג - דלאכילה קאי. כי אקצייה - מאכילה אקצייה״.
ואמר רבה: ״לולב - בימין, ואתרוג - בשמאל. מאי טעמא? הני - תלתא מצות, והאי - חדא מצוה״. ולמה מברכים רק ״על נטילת לולב״? ״הואיל וגבוה מכולן״. ״ולגבהיה לאתרוג ולבריך!״ ״אמר ליה: הואיל ובמינו - גבוה מכולן״. רש״י: ״חשוב הוא, ונקרא האגד על שמו״.
אז מה לוקחים מזה? מה שבא ליפות את המצוה - לא מפריד. ומה שמאותו מין - מחבר. והלולב - גבוה מכולם, אבל אינו לבד: הוא קשור להדס ולערבה, באגד אחד. תיק מספר עשרים - נסגר. ובמשימה הבאה: איפה מנענעים את הלולב - ולמה?
תיק 20 · בַּמֶּה אוֹגְדִים?הסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
הֲדַס שֶׁל מִצְוָה - אָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ, אֶתְרוֹג שֶׁל מִצְוָה - מוּתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ ... הֲדַס דִּלְרֵיחָא קָאֵי, כִּי אַקְצְיֵיה - מֵרֵיחָא אַקְצְיֵיה
ההדס של המצוה מוקצה למצוה כל שבעה, כמו עצי הסוכה. ההנאה הרגילה מהדס היא הריח, ולכן ממנה הקצה אותו. ההנאה הרגילה מאתרוג היא אכילה, ולכן רק אכילה אסורה בו, והריח מותר.
הֲדַס בִּמְחוּבָּר - מוּתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ, אֶתְרוֹג בִּמְחוּבָּר - אָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ ... אֶתְרוֹג, דְּלַאֲכִילָה קָאֵי, אִי שָׁרֵית לֵיהּ - אָתֵי לְמִגְזְיֵיהּ
רש״י: זה דין שבת, כל השנה. ההדס עומד לריח, ואפשר להריח בו גם כשהוא מחובר, לכן אין חשש שיתלוש. האתרוג עומד לאכילה, ואם יריח בו, עלול לשכוח ולתלוש אותו כדי לאכול.
לוּלָב - בְּיָמִין, וְאֶתְרוֹג - בִּשְׂמֹאל. מַאי טַעְמָא? הָנֵי תְּלָתָא מִצְוֹת, וְהַאי חֲדָא מִצְוָה
יד ימין חשובה, ובה נוטלים את הלולב, שאגודים עמו שלושה מינים. האתרוג הוא מין אחד, ולכן הוא ביד שמאל.
מַאי טַעַם לָא מְבָרְכִינַן אֶלָּא ״עַל נְטִילַת לוּלָב״ - הוֹאִיל וְגָבוֹהַּ מִכּוּלָּן. וְלַגְבְּהֵיהּ לְאֶתְרוֹג וּלְבָרֵיךְ!
רבי ירמיה שואל: למה הברכה על שם הלולב? כי הוא הגבוה מכולם, ושדרתו יוצאת טפח מעל ההדס. אם כך, נגביה את האתרוג ונברך עליו!
אֲמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וּבְמִינוֹ גָּבוֹהַּ מִכּוּלָּן
רבי זריקא: אין הכוונה לגובה ברגע הנטילה. הלולב בא מעץ הדקל, שגבוה מכל העצים של ארבעת המינים. לכן הוא החשוב, והאגד נקרא על שמו.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| רֵיחָא | ריח | מריחא = מן הריח |
| קָאֵי | עומד; מוסב על | |
| כִּי | כמו; כאשר | כִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה |
| אַקְצְיֵיהּ | הקצה אותו | שורש קצה |
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| שָׁרֵית | התרת | |
| לֵיהּ | לו | |
| אָתֵי | בא | הווה; לעומת ״אתא״ (עבר) |
| מִגְזְיֵיהּ | לגזוז אותו | שורש גזז |
| מַאי | מה | |
| טַעְמָא | טעם, סבה | |
| הָנֵי | אלה | רבים של האי |
| תְּלָתָא | שלושה | |
| הַאי | זה | |
| חֲדָא | אחת | |
| מְבָרְכִינַן | אנו מברכים | |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| לַגְבְּהֵיהּ | שיגביה אותו | שורש גבה |
| לְבָרֵיךְ | שיברך | ציווי בגוף שלישי; שורש ברך |
| גָּמְרִינַן | אנחנו לומדים | |
| יָלְפִינַן | אנחנו לומדים | |
| קַמָּא | ראשון | בבא קמא = הבבא הראשונה |
| נָקֵט | נוקט, מזכיר | |
| מוֹרַח | מריח (בחוש הריח) | שורש ריח |
| אָכֵיל | אוכל | שורש אכל |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
דגמרינן מסוכה דילפינן בפרק קמא (דף ט.) דחל שם שמים על עצי סוכה ליאסר בהנאה כל שבעה הואיל והוקצו למצוה:
לומדים מסוכה: על עצי הסוכה חל ״שם שמים״, ואסור להנות מהם כל שבעה, כי הוקצו למצוה. כך גם ההדס.
לענין שבת נקט לה כל ימות השנה:
הדין נאמר לגבי שבת, בכל ימות השנה, ולא דווקא בסוכות. החשש הוא שיתלוש בשבת.
כי מורח ליה מינשי ותליש ואכיל ליה ואף אם אוכלו במחובר אין לך תולש גדול מזה:
כשמריח באתרוג, עלול לשכוח ולתלוש ולאכול. ואפילו אם יאכל אותו כשהוא מחובר, זו תלישה גמורה.
חשוב הוא ונקרא האגד על שמו:
הלולב הוא החשוב שבמינים, ולכן כל האגד נקרא על שמו.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
רבה פסק שהדס של מצוה אסור להריח בו, ואתרוג של מצוה מותר. מהו הטעם להבדל?
הטעם אינו עוצמת הריח. הטעם הוא מה שהחפץ עומד לו.
ההקצאה למצוה אוסרת את השימוש הרגיל של החפץ, כמו בעצי סוכה.
ריח האתרוג מותר מפני שהוקצה מאכילה בלבד. הסבר זה מחליף את הטעם האמיתי.
אגידה אינה הטעם לדין הריח. הטעם הוא יעוד החפץ.
רבה פסק שבשבת מותר להריח בהדס מחובר ואסור באתרוג מחובר. מדוע?
ההקצאה אינה הטעם. רש״י אומר שהדין נאמר על שבת בכל השנה, לא על סוכות דווקא.
הטעם אינו מידת ההנאה אלא החשש שיתלוש כדי לאכול, והחשש קיים רק באתרוג.
הגזרה היא מחשש תלישה בשבת. רש״י: הדין נאמר על שבת, בכל ימות השנה.
הגמרא אינה מבחינה בסוג העץ. ההבחנה היא ביעוד החפץ ובחשש לתלוש.
רבי ירמיה שואל: אם מברכים ״על נטילת לולב״ מפני שהוא גבוה מכולם, נגביה את האתרוג ונברך עליו. כיצד מתרץ רבי זריקא?
זו הקושיה עצמה, שרבי זריקא דוחה. הגובה הוא של המין ולא של האחיזה.
זה הטעם שהלולב ביד ימין, ולא תשובת רבי זריקא על שם הברכה.
הגמרא אינה עוסקת בסדר הנטילה. התשובה היא על חשיבות הלולב לפי מין העץ.
הגובה אינו בשעת הנטילה אלא בסוג העץ. רש״י: הלולב חשוב ולכן כל האגד נקרא על שמו.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
למה הדס של מצוה אסור להריח בו, ואתרוג של מצוה מותר?
ההדס עומד לריח, וכשהקצה אותו למצוה הקצה אותו מהריח. האתרוג עומד לאכילה, וכשהקצה אותו הקצה אותו רק מאכילה.
למה מברכים ״על נטילת לולב״ ולא על האתרוג?
הלולב הוא החשוב שבמינים, כי מינו, עץ הדקל, גבוה מכל המינים. לכן אי אפשר להגביה את האתרוג ולברך עליו.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקהֵיכָן הָיוּ מְנַעַנְעִיןסוכה ל״ז ע״ב–ל״ח ע״א · סרטון 4:15 דק׳לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).