מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
סוכה ל״ז ע״א–ב

״לְקִיחָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר - שְׁמָהּ לְקִיחָה״

לא בתכנית תושב״ע

פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281

ארבע מחלוקות בין רבה לרבא: האם האגד חוצץ בין היד ללולב, האם מותר לאחוז את הלולב בבד, האם מותר לתחוב את הלולב לתוך האגד, והאם מותר לקצץ אותו כשהוא אגוד. בכולן רבה מחמיר, ורבא מקל מכוח שני כללים: ״כל לנאותו אינו חוצץ״ ו״מין במינו אינו חוצץ״.

הסוגיה בסרטון

אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.

אורך: 4:34 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה

תמליל הסרטון · לקריאה, לחיפוש ולתלמידים שמעדיפים טקסט

פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״ו עמוד ב׳, ודף ל״ז. והסוגיה: במה אוגדים את הלולב - ומה חוצץ בין היד למצוה?

במשימה הקודמת: אתרוג פגום - מה פוסל, ומה לא. ועכשיו - המשנה: ״אין אוגדין את הלולב אלא במינו - דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: אפילו במשיחה״ - בחבל. אמר רבי מאיר: ״מעשה באנשי ירושלים, שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב!״ ״אמרו לו: במינו היו אוגדין אותו מלמטה״. המעטפה הבאה.

רש״י: גימוניות - ״חוטי זהב כפופין״. והאגד שלמטה - ״לשם מצות אגד״. והזהב - ״לנוי בעלמא״. ומה נחשב ״מינו״? אמר רבא: ״אפילו בסיב, אפילו בעיקרא דדיקלא״. רש״י: סיב - ״שגדל סביב הדקל ונכרך סביבו״. כל מה שבא מעץ התמר - הוא ״מינו״ של הלולב.

״מאי טעמיה דרבי יהודה? קסבר: לולב צריך אגד. ואי מייתי מינא אחרינא - הוה חמשה מינים!״ רש״י: ״ועובר משום בל תוסיף״. האגד הוא חלק מהמצוה - ואסור להוסיף מין חמישי. ורבי מאיר? לולב אינו צריך אגד. החבל - רק עוזר להחזיק, ואינו חלק מהמצוה.

אמר רבה ל״מגדלי הושענא״ - אוגדי הלולבים של בית ריש גלותא: ״שיירו ביה בית יד - כי היכי דלא תיהוי חציצה״. רש״י: ״מתחת לאגד - שלא יקחנו במקום אגדו״. שלא יהיה האגד חוצץ בין היד ללולב. רבא אמר: ״כל לנאותו - אינו חוצץ״. מה שבא ליפות את המצוה - הוא חלק ממנה.

ואמר רבה: ״לא לינקוט איניש הושענא בסודרא - דבעינא לקיחה תמה, וליכא״. רש״י: ״לא יכרוך סודר על ידו ויאחוז בו הלולב״. ורבא אמר: ״לקיחה על ידי דבר אחר - שמה לקיחה״.

אמר רבא: ״מנא אמינא לה? דתנן: אזוב קצר - מספקו בחוט, וטובל ומעלה״. רש״י: ״מספקו - מאריכו״. והתורה אמרה: ״ולקח… וטבל״! ״אלא שמע מינה: לקיחה על ידי דבר אחר - שמה לקיחה״. ״ממאי? דלמא שאני התם - כיון דחבריה, כגופיה דמי״. החוט קשור לאזוב - ונעשה חלק ממנו.

״אלא מהכא: נפל משפופרת לשוקת - פסול. הא הפילו הוא - כשר״. רש״י: ״שלא אחז באפר עצמו, אלא אחז בשפופרת ונערה לתוך שוקת״. והתורה אמרה: ״ולקחו… ונתן״! ״אלא שמע מינה: לקיחה על ידי דבר אחר - שמה לקיחה״. והשפופרת - אינה מחוברת לאפר.

ואמר רבה: ״לא לידוץ איניש לולבא בהושענא - דדלמא נתרי טרפי, והוי חציצה״. רש״י: ״לא יתחוב הלולב… בתוך האגד״ - כי עלי ההדס והערבה נושרים, ״וחוצצין בין מין למין״. ורבא אמר: ״מין במינו - אינו חוצץ״.

ואמר רבה: ״הדס של מצוה - אסור להריח בו. אתרוג של מצוה - מותר להריח בו״. ״מאי טעמא? הדס - דלריחא קאי. כי אקצייה - מריחא אקצייה. אתרוג - דלאכילה קאי. כי אקצייה - מאכילה אקצייה״.

ואמר רבה: ״לולב - בימין, ואתרוג - בשמאל. מאי טעמא? הני - תלתא מצות, והאי - חדא מצוה״. ולמה מברכים רק ״על נטילת לולב״? ״הואיל וגבוה מכולן״. ״ולגבהיה לאתרוג ולבריך!״ ״אמר ליה: הואיל ובמינו - גבוה מכולן״. רש״י: ״חשוב הוא, ונקרא האגד על שמו״.

אז מה לוקחים מזה? מה שבא ליפות את המצוה - לא מפריד. ומה שמאותו מין - מחבר. והלולב - גבוה מכולם, אבל אינו לבד: הוא קשור להדס ולערבה, באגד אחד. תיק מספר עשרים - נסגר. ובמשימה הבאה: איפה מנענעים את הלולב - ולמה?

תיק 20 · בַּמֶּה אוֹגְדִים?הסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. בֵּית יָדל״ז ע״א

    כִּי גָּדְלִיתוּ הוֹשַׁעְנָא דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, שַׁיִּירוּ בֵּיהּ בֵּית יָד - כִּי הֵיכִי דְּלָא תֶּיהְוֵי חֲצִיצָה. רָבָא אָמַר: כׇּל לְנָאוֹתוֹ - אֵינוֹ חוֹצֵץ

    רבה הורה לאוגדי הלולבים של ראש הגולה להשאיר מקום אחיזה מתחת לאגד, כדי שהאגד לא יחצוץ בין היד ללולב. רבא: דבר שבא לנוי של החפץ נחשב חלק ממנו, ואינו חוצץ.

  2. הוֹשַׁעְנָא בְּסוּדָרָא

    לָא לִינְקוֹט אִינִישׁ הוֹשַׁעְנָא בְּסוּדָרָא, דְּבָעֵינָא לְקִיחָה תַּמָּה וְלֵיכָּא. וְרָבָא אָמַר: לְקִיחָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר - שְׁמָהּ לְקִיחָה

    רבה: אסור לאחוז את הלולב דרך בד, כי ״ולקחתם״ דורש לקיחה שלמה, ביד עצמה. רבא: גם לקיחה דרך חפץ אחר נקראת לקיחה.

  3. אֵזוֹב קָצָר

    אֵזוֹב קָצָר - מְסַפְּקוֹ בְּחוּט וּבְכוּשׁ, וְטוֹבֵל וּמַעֲלֶה ... אַמַּאי - ״וְלָקַח״ ״וְטָבַל״ אָמַר רַחֲמָנָא!

    ראיה ראשונה של רבא: אזוב קצר מאריכים בחוט וטובלים בו במי חטאת, אף שהתורה אמרה ״ולקח... וטבל״. אם כן לקיחה דרך החוט נקראת לקיחה.

  4. כְּגוּפֵיהּ דָּמֵי

    מִמַּאי? דִּלְמָא שָׁאנֵי הָתָם, כֵּיוָן דְּחַבְּרֵיהּ - כְּגוּפֵיהּ דָּמֵי

    הדחייה: שם החוט קשור לאזוב ונעשה כחלק ממנו. אין מכאן ראיה ללקיחה דרך חפץ נפרד.

  5. נָפַל מִשְּׁפוֹפֶרֶתל״ז ע״ב

    אֶלָּא מֵהָכָא: נָפַל מִשְּׁפוֹפֶרֶת לַשּׁוֹקֶת - פָּסוּל. הָא הִפִּילוֹ הוּא - כָּשֵׁר. אַמַּאי? ״וְלָקְחוּ״ ״וְנָתַן״ אָמַר רַחֲמָנָא!

    ראיה שנייה: אפר הפרה שנפל מעצמו מהשפופרת למים, פסול. אבל אם הפיל אותו בכוונה, כשר, אף שלא אחז את האפר ביד אלא את השפופרת. מכאן שלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה.

  6. לָא לִדוּץ, לָא לִיגּוֹז

    לָא לִדוּץ אִינִישׁ לוּלַבָּא בְּהוֹשַׁעְנָא, דְּדִלְמָא נָתְרִי טַרְפֵי וְהָוֵי חֲצִיצָה. וְרָבָא אָמַר: מִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ

    רבה: אחרי שאגד את ההדס והערבה, לא יתחוב את הלולב לתוך האגד, כי עלים ינשרו ויחצצו. וכן לא יקצץ את הלולב כשהוא אגוד, כי ישארו עלים תלושים בתוך האגד. רבא בשתיהן: ״מין במינו אינו חוצץ״.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

47 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
כִּיכמו; כאשרכִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה
גָּדְלִיתוּקשרתם
בֵּיבית שלבֵּי רַב = בית מדרש
רֵישׁראש; תחלהבריש = בתחילת
גָּלוּתָאגלותריש גלותא = ראש הגולה
בֵּיהּבו
הֵיכִיאיךכי היכי ד = כדי ש / כשם ש
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
תֶּיהְוֵיתהיהשורש הו״י
לִינְקוֹטשיקח, יאחז
אִינִישׁאדם
סוּדָרָאמטפחת; בדבעברית: סודר
בָּעֵינָאאני צריך; רוצה
לֵיכָּאאיןההפך של איכא
אַמַּאימדוע; למה
רַחֲמָנָאהקדוש ברוך הוא (הרחמן); התורהפירושו: הרחמן
מִמַּאימנין; מאיפה (לומדים)
דִּלְמָאשמא, אולי
שָׁאנֵישונהשָׁאנֵי = שונה (הדבר)
הָתָםשםהפוך מ״הכא״ (כאן)
כֵּיוָןמכיון ש; מאחר שבדרך כלל: כיון ד־
חַבְרֵיהּחברו
גּוּפֵיהּעצמו; גופו
דָּמֵידומהשורש דמי
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
הָכָאכאן
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
לִדוּץללחוץ, לדחוסשורש דוץ
לוּלָבָאהלולבסיומת א = ה׳ הידיעה
דִּילְמָאאולי; שמא
נָתְרִינושרים
טַרְפֵיעלים
הָוֵיהיה; נעשה; נחשבשורש הוי
קָסָבַרסוברקָא + סָבַר
רַבָּנַןחכמיםמדרבנן = מדברי חכמים
אָמְרִיאומריםשורש אמר
בָּעֵינַןאנחנו צריכים; דורשים
מֵימַרלומרמֵימַר אָמַר = הוא חושב בלבו
לִיהְוֵישיהיהשורש הוי
אִיֵּירִיעוסק, דן; מדוברשורש ארי; אִיֵּירִי בְּ = מדובר ב־
בָּעֵישואל; צריךשורש בע״י; שתי משמעויות לפי ההקשר
מִיהוּאבל, מכל מקוםמילת קישור, בלשון תוספות
מַיְירֵיעוסק, מדבר במדבר על מקרה מסוים
חָשִׁיבחשוב, נחשב
לֵיהּלו
סָבַרחשב; סבורמר סבר = אחד סובר
פִּירְקִיןפרקנו; הפרק הזה

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה שיירי ביה בית יד

סוכה ל״ז ע״א

מתחת לאגד שלא יקחנו במקום אגדו דקסבר אין האגד מן המצוה כרבנן דאמרי אין צריך אגד:

רבה סובר כחכמים שהלולב אינו צריך אגד. לכן האגד אינו חלק מהמצוה, ואם יאחז במקום האגד, האגד יחצוץ.

רש״י

ד״ה לא לינקוט איניש הושענא בסודרא

סוכה ל״ז ע״א

כשנוטלו לצאת בו לא יכרוך סודר שבין כתפיו על ידו ויאחוז בו הלולב:

כשנוטל את הלולב למצוה, לא יכרוך את הבד שעל כתפיו סביב ידו ויאחז כך את הלולב.

רש״י

ד״ה דלמא נתרי טרפי

סוכה ל״ז ע״ב

הלולב משיר עלי ההדס והערבה ומשתיירין באגד וחוצצין בין מין למין ואינם אגודים יחד להיות לקיחה אחת:

כשתוחבים את הלולב, עלי ההדס והערבה נושרים ונשארים בתוך האגד. הם חוצצים בין המינים, ואז המינים אינם אגודים יחד כ״לקיחה אחת״.

תוספות

לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.

תוספות

ד״ה דבעינן

סוכה ל״ז ע״א

השאלה במשפט אחד: למה רבה אומר כאן ״לקיחה תמה״ ולא ״חציצה״, כמו שאמר באגד?

לשון התוספות

דבעינא לקיחה תמה וליכא. הכא לא שייך למימר דלא ליהוי חציצה כדאמר לעיל דלעיל איירי כשיאגד בלולב והכא כשכרך בידו ובדבר הכרוך בידו לא שייך חציצה ... אלא י״ל דאגד הצריך ללולב שלא יתפרדו המינין שייך ביה חציצה אבל הכא סודרא לא בעי לולב ומיהו גם זה לא יתכן ... וי״ל דמיירי שעשה מן הסודר כמין בית יד ללולב ואין שייך כאן חציצה שכל הלולב חוץ מידו ואוחזו בבית יד הבולט הנעשה מן הסודר ודמי לאזוב שספקו בחוט ולא חשיב ליה רבה לקיחה תמה ורבא סבר שמה לקיחה ולולב שהוציא בכלי דסוף פירקין לא בשאוחז בדופני הכלי אלא מניח ידו תחת שוליו או שאוחז בבית יד של כלי:

  1. קֻשְׁיָה

    הכא לא שייך למימר דלא ליהוי חציצה כדאמר לעיל

    למעלה רבה חשש לחציצה בגלל האגד. למה כאן, בבד, הוא נותן טעם אחר: ״לקיחה תמה״?

  2. תֵּרוּץ

    דלעיל איירי כשיאגד בלולב והכא כשכרך בידו ובדבר הכרוך בידו לא שייך חציצה

    תירוץ ראשון: שם האגד קשור ללולב. כאן הבד כרוך על היד, ודבר הכרוך על היד אינו נחשב חציצה. התוספות דנים בזה מהמעשה בפסחים (נ״ז ע״א) בכהן שכרך את ידיו בבד, ודוחים: ״לא יתכן פירוש זה״, שהרי הגמרא מביאה ראיה מאזוב שהאריכו בחוט, ושם הנושא הוא לקיחה ולא כריכה על היד.

  3. תֵּרוּץ

    אלא י״ל דאגד הצריך ללולב שלא יתפרדו המינין שייך ביה חציצה אבל הכא סודרא לא בעי לולב

    תירוץ שני: האגד נצרך ללולב, כדי שהמינים לא יתפרדו, ולכן שייכת בו חציצה. הבד אינו נצרך. גם זה נדחה: אם הבד אינו נצרך, הוא היה צריך לחצוץ עוד יותר.

  4. שִׁיטָה

    וי״ל דמיירי שעשה מן הסודר כמין בית יד ללולב ... ודמי לאזוב שספקו בחוט

    המסקנה: אין מדובר שכרך את הבד על ידו, כפירוש רש״י. מדובר שעשה מהבד מעין ידית ללולב, והלולב כולו מחוץ לידו. אין כאן חציצה, רק לקיחה דרך דבר אחר, כמו אזוב שהאריכו בחוט. בזה רבה ורבא חולקים.

  5. מַסְקָנָה

    ולולב שהוציא בכלי דסוף פירקין לא בשאוחז בדופני הכלי אלא מניח ידו תחת שוליו

    וכן בסוף הפרק (מ״ב ע״א), ״לולב שהוציאו בכלי״: אין מדובר שאוחז בדפנות הכלי, אלא שמניח את ידו מתחת לכלי או אוחז בידית שלו.

החידוש: לתוספות, המחלוקת בין רבה לרבא היא בלקיחה דרך ידית שאינה מחוברת ללולב. בד שכרוך על היד שייך לדיני חציצה, ולא לדין לקיחה.

בדקו את עצמכם

1מה ההבדל בין רש״י לתוספות בציור של ״הושענא בסודרא״?

רש״י: הבד כרוך על היד. תוספות: הבד משמש כמין ידית, והלולב כולו מחוץ ליד.

2למה לתוספות אין כאן חציצה?

כי הלולב אינו בתוך היד כלל. הוא אוחז רק את הידית שנעשתה מהבד, כמו האזוב שהאריכו בחוט.

מקורות: פסחים נ״ז ע״א · יומא נ״ח ע״א · סוכה מ״ב ע״א

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. רבה הורה לאוגדי הלולבים להשאיר ״בית יד״ מתחת לאגד. לפי רש״י, מדוע האגד חוצץ אצל רבה, ומה עונה רבא?

  2. רבא מביא ראיה מאזוב קצר שמאריכים בחוט ש״לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה״. מה דוחה ראיה זו, ואיזו ראיה נשארת?

  3. אדם תוחב את הלולב לתוך האגד של ההדס והערבה, ועלים נושרים ונשארים בתוך האגד. איך רואים זאת רבה ורבא?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מה המחלוקת בין רבה לרבא באחיזת לולב בבד, ומה הראיה של רבא?

    תשובה

    רבה: אסור, כי צריך ״לקיחה תמה״. רבא: ״לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה״. הראיה: אפר פרה שהפיל אותו בכוונה מהשפופרת כשר, אף שלא נטל את האפר בידו.

  2. מה הכלל ״מין במינו אינו חוצץ״, ובאילו מקרים אמר אותו רבא?

    תשובה

    דבר מאותו מין אינו נחשב חציצה. רבא אמר זאת על עלים שנושרים בתוך האגד, כשתוחבים את הלולב לתוך האגד וכשמקצצים אותו כשהוא אגוד.

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקהֲרָחַת הַמִּינִים, מִקּוֹמָם וְסִדְרָםסוכה ל״ז ע״ב · סרטון 4:34 דק׳

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).