ד״ה מסתפינא ממלכותא
בבא בתרא ד׳ ע״אכפופים היו למלכות רומיים:
הורדוס חשש ממלכות רומא, כי עם ישראל היה כפוף לה.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
שאלון 5391
הורדוס היה עבד בית חשמונאי, ועלה לשלטון והרג את חכמי ישראל, חוץ מבבא בן בוטא. הוא מתחרט, ובבא בן בוטא מייעץ לו לתקן בבניית בית המקדש. הגמרא שואלת איך בבא בן בוטא יעץ למלך, והרי דניאל נענש על עצה כזו, ומתרצת שני תירוצים.
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
הוֹרְדוֹס עַבְדָּא דְּבֵית חַשְׁמוֹנַאי הֲוָה ... קָם קַטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ מָרְוָתֵיהּ, וְשַׁיְּירַהּ לְהַהִיא יָנוֹקְתָּא. כִּי חֲזָת הָהִיא יָנוֹקְתָּא דְּקָא בָּעֵי לְמִינְסְבַהּ, סְלִיקָא לְאִיגָּרָא, וּרְמָא קָלָא אֲמַרָה: ״כֹּל מַאן דְּאָתֵי וְאָמַר: מִבֵּית חַשְׁמוֹנַאי קָאָתֵינָא – עַבְדָּא הוּא״
הורדוס היה עבד בית חשמונאי. לאחר שעלה לשלטון, הרג את כל אדוניו והשאיר רק נערה אחת. כשהבינה שהוא רוצה לשאת אותה, עלתה לגג וקראה שכל מי שאומר שהוא מבית חשמונאי הוא עבד, כי לא נשאר מהם איש חוץ ממנה, והיא נפלה מן הגג.
אֲמַר: מַאן דָּרֵישׁ ״מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״? רַבָּנַן. קָם קַטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ רַבָּנַן, שַׁבְקֵיהּ לְבָבָא בֶּן בּוּטָא לְמִשְׁקַל עֵצָה מִנֵּיהּ.
הורדוס שאל מי דורש את הפסוק ״מקרב אחיך תשים עליך מלך״ (שאסור למנות מלך שאינו מישראל). התשובה: חכמים. הוא הרג את כל החכמים, והשאיר את בבא בן בוטא כדי לקבל ממנו עצה.
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא הוּא, אִי הֲוַאי יָדַעְנָא דִּזְהִרִי רַבָּנַן כּוּלֵּי הַאי, לָא הֲוָה קָטֵילְנָא לְהוּ; הַשְׁתָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ דְּהָהוּא גַּבְרָא?
הורדוס פגע בבבא בן בוטא, ובא יום אחד וישב לפניו והתלונן על ״העבד הרע״ בלי לגלות שמדובר בו. בבא בן בוטא סירב לקלל את המלך והביא פסוקים נגד זה. לבסוף הורדוס גילה: ״אני הוא״. הוא אמר שאילו ידע שחכמים זהירים כל כך, לא היה הורג אותם, ושאל מה התיקון.
אֲמַר לֵיהּ: הוּא כִּבָּה אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, דִּכְתִיב: ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״, יֵלֵךְ וְיַעֲסוֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, דִּכְתִיב: ״וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם״.
בבא בן בוטא: הורדוס כיבה את אורו של עולם, ״נר מצוה ותורה אור״, כלומר הרג את החכמים. שיתקן בעסק באורו של עולם, בית המקדש, שעליו נאמר ״ונהרו אליו כל הגויים״. בגרסה אחרת (״איכא דאמרי״): הוא סימא את עינו של עולם, ויעסוק בעינו של עולם, בית המקדש.
אֲמַר לֵיהּ: מִסְתְּפֵינָא מִמַּלְכוּתָא. אֲמַר לֵיהּ: שַׁדַּר שְׁלִיחָא; וְלֵיזִיל שַׁתָּא, וְלִיעַכַּב שַׁתָּא, וְלֶהְדַּר שַׁתָּא; אַדְּהָכִי וְהָכִי סָתְרַיתְּ [לֵיהּ] וּבָנְיַית [לֵיהּ].
הורדוס: אני מפחד ממלכות רומא (רש״י: ״כפופים היו למלכות רומיים״). בבא בן בוטא: שלח שליח שילך שנה, יתעכב שנה, וישוב שנה, ובינתיים תסתור ותבנה. הוא עשה כן, ורומא שלחה לו תשובה חריפה: אם לא סתרת, אל תסתור. ואם סתרת, אל תבנה. ואם סתרת ובנית, ״עבדי בישא, בתר דעבדין מתמלכין״ (מעשים רעים עושים ואחר כך נוטלים רשות).
אִם זַיְינָךְ עֲלָךְ, סִפְרָךְ כָּאן – לָא רֵכָא וְלָא בַּר רֵכָא, הוֹרְדוֹס [עַבְדָּא] קָלָנְיָא מִתְעֲבִיד. מַאי ״רֵכָא״? מַלְכוּתָא – דִּכְתִיב: ״אָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ״.
רומא מוסיפה: אם נתגאית בכלי המלחמה שלך, ספר היוחסין שלך אצלנו. אתה לא מלך ולא בן מלך, ואתה עבד. הגמרא מסבירה: ״רכא״ הוא מלכות, כמו בפסוק ״אנכי היום רך ומשוח מלך״.
אָמְרִי: מִי שֶׁלֹּא רָאָה בִּנְיַן הוֹרְדוֹס, לֹא רָאָה בִּנְיָן נָאֶה [מִיָּמָיו]. בְּמַאי בַּנְיֵיהּ? אָמַר רַבָּה: בְּאַבְנֵי שִׁישָׁא וּמַרְמְרָא ... אַפֵּיק שָׂפָה וְעַיֵּיל שָׂפָה, כִּי הֵיכִי דִּנְקַבֵּיל סִידָא
אמרו: מי שלא ראה את בניין הורדוס לא ראה בניין יפה בימיו. רבה: הוא נבנה מאבני שיש ירוק ושיש לבן (רש״י). השורות הוציאו שפה והכניסו שפה כדי שהסיד יידבק. הורדוס רצה לצפות אותו בזהב, אבל חכמים אמרו לו להשאיר, כי כך יפה יותר, כמו גלי הים.
וּבָבָא בַּר בּוּטָא הֵיכִי עֲבַד הָכִי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב ... מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ דָּנִיֵּאל? מִפְּנֵי שֶׁהִשִּׂיא עֵצָה לִנְבוּכַדְנֶצַּר
הגמרא שואלת: איך בבא בן בוטא יעץ למלך כך? הרי רב יהודה אמר בשם רב שדניאל נענש על שיעץ לנבוכדנצר (״וחטאיך בצדקה פרוק״). הגמרא מוסיפה פסוקים שמראים שהעצה לא הועילה, ושנבוכדנצר הוכה אחרי שנה.
אִיבָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי עַבְדָּא, דְּאִיחַיַּיב בְּמִצְוֹת. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שָׁאנֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דְּאִי לָא מַלְכוּת – לָא מִתְבְּנֵי.
שני תירוצים. הראשון: הורדוס עבד, והוא מחויב במצוות, ולכן אפשר לייעץ לו לקיים מצווה. השני: בית המקדש שונה, כי בלי מלכות הוא לא נבנה, ולכן העצה נחוצה.
וְדָנִיֵּאל – מְנָלַן דְּאִיעֲנַשׁ? ... דְּשַׁדְיוּהוּ לְגוּבָּא דְאַרְיָיווֹתָא.
ומניין שדניאל נענש? אולי מהפסוק על ״התך״, שלפי רב הוא דניאל. לפי דעה אחת ״התך״ פירושו שהורידו אותו מגדולתו. אבל לפי דעה אחרת פירושו שכל דברי המלכות נחתכים על פיו, ואז אין עונש. התשובה: הוא נענש כשהשליכו אותו לגוב האריות.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| עַבְדָּא | עבד | |
| הֲוָה | היה; נעשה | הֲוָה לֵיהּ = נחשב לו |
| קָם | עמד | |
| קָטְלִינְהוּ | הרג אותם | |
| כּוּלְּהוּ | כלם | |
| הַהִיא | אותה | |
| כִּי | כמו; כאשר | כִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה |
| קָא | מציין פעולה מתרחשת עכשיו | קא אכיל = אוכל כעת |
| בָּעֵי | שואל; צריך | שורש בע״י; שתי משמעויות לפי ההקשר |
| סָלְקָא | עולה | שורש סלק |
| אִיגָּרָא | גג | |
| רָמָא | הטיל, השליך | |
| קָלָא | קול; שמועה | |
| אֲמָרָהּ | אמר אותה | שורש אמר |
| מַאן | מי | כמאן: כדעת מי |
| אָתֵי | בא | הווה; לעומת ״אתא״ (עבר) |
| דָּרֵישׁ | דורש | |
| רַבָּנַן | חכמים | מדרבנן = מדברי חכמים |
| שְׁבַקֵיהּ | עזב אותו | שורש שב״ק |
| בָּבָא | שער | |
| מִשְׁקַל | לקחת | |
| לֵיהּ | לו | |
| אֲנָא | אני | |
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| הֲוָאי | הייתי | שורש הוי |
| יָדַעְנָא | אני יודע | שורש ידע |
| כּוּלֵּי | כל | כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם |
| הַאי | זה | |
| קָטֵילְנָא | הורג אני | |
| לְהוּ | להם, להן | |
| הַשְׁתָּא | עכשיו | |
| מַאי | מה | |
| תַּקַּנְתֵּיהּ | תקנתו, פתרון לו | |
| הַהוּא | אותו | |
| גַּבְרָא | איש | |
| כְּתִיב | כתוב | מדכתיב = ממה שכתוב |
| אִיכָּא | יש | |
| אָמְרִי | אומרים | שורש אמר |
| מִסְתַּפֵּינָא | מפחד אני | |
| מַלְכוּתָא | מלכות; שלטון | |
| שַׁדַּר | שלח | |
| שְׁלִיחָא | שליח | |
| שַׁתָּא | שנה | |
| הֲדַר | יופי, הידור; בפעלים - חזר, אחר כך | בהקשר ״והדר״: ואחר כך |
| אַדְּהָכִי | בינתיים | |
| הָכִי | כך; כן | הָכִי נַמִי = אכן כך |
| בַּר | בן; חוץ מ | בַּר מִ־ = חוץ מ־ |
| מִי | מי; בשאלה: האם; ״מי ש־״ = אדם ש־ | מילת שאלה |
| אַפֵּיק | הוציא | |
| עָיֵיל | נכנס | |
| הֵיכִי | איך | כי היכי ד = כדי ש / כשם ש |
| עָבַד | עשה | |
| הָאָמַר | והרי אמר | הא + אמר: קושיה מדברי אמורא |
| אִיבָּעֵית | אם רצית; אם תרצה | אִיבָּעֵית אֵימָא = ואם תרצה, אפשר לומר אחרת |
| אֵימָא | אמור; אפשר לומר | מקביל ל״אמור״ בעברית |
| שָׁאנֵי | שונה | שָׁאנֵי = שונה (הדבר) |
| אִיחַיַּיב | התחיב | |
| מְנָלַן | מנין לנו | |
| יַמָּא | ים |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
כפופים היו למלכות רומיים:
הורדוס חשש ממלכות רומא, כי עם ישראל היה כפוף לה.
נוטלין רשות:
״עבדי בישא בתר דעבדין מתמלכין״ פירושו: עושים רע ואחר כך מבקשים רשות, כלומר הורדוס פעל ואחר כך בא לרומא.
אם נתגאית בכלי מלחמתך שהרגת בית אדוניך ספר יוחסין שלך בידינו הוא [ידענו] שאתה עבד:
רומא אומרת להורדוס: אם אתה מתגאה בכוחך הצבאי, אנחנו יודעים מי אתה, כי ספר היוחסין אצלנו, ואתה עבד.
לא מלך ולא בן מלך:
הורדוס לא מלך אמיתי ולא בן למלך.
שיש ירוק שקורין ביי״ש:
השיש הירוק שנבנה ממנו בית המקדש של הורדוס.
גלי הים [שהם נעים ונדים והעין מתעששת בראייתן]:
הורדוס רצה לצפות את הבניין בזהב, וחכמים אמרו להשאיר אותו כגלי הים, שהם יפים יותר לעין.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
הורדוס הרג את החכמים והשאיר רק את בבא בן בוטא. מה הייתה סיבת ההריגה, ולמה נשאר בבא בן בוטא?
את עבדותו של הורדוס הכריזה הנערה מבית חשמונאי כשקפצה מן הגג. החכמים נהרגו בגלל הדרשה על ״מקרב אחיך״.
בניין המקדש הוא העצה שבבא בן בוטא נתן אחרי ההריגה, ולא הסיבה להריגה.
הורדוס שאל ״מאן דרש מקרב אחיך תשים עליך מלך״, ענו לו שהחכמים, והוא הרג אותם והשאיר את בבא בן בוטא ״למשקל עצה מיניה״.
הדרשה נכונה, אבל הגמרא אינה אומרת שבבא בן בוטא תמך בו. הוא הושאר כדי לקבל ממנו עצה, ובפגישה סירב לקלל את הורדוס.
הגמרא מתרצת את הקושיה על בבא בן בוטא גם בתירוץ ״שאני בית המקדש, דאי לא מלכות לא מתבני״. מהו הנימוק של תירוץ זה?
העצה נחוצה לבניין המקדש, ולכן אין בה את החטא של דניאל, שייעץ לנבוכדנצר.
זה התירוץ הראשון, ״שאני עבדא דאיחייב במצוות״. השאלה כאן על התירוץ השני, שעניינו בית המקדש.
הורדוס כבר מלך כשבבא בן בוטא יעץ לו, ואין בגמרא הבחנה כזו. ההיתר נובע מכך שהמקדש לא ייבנה בלי מלכות.
הגמרא רואה בדבריו עצה (״היכי עבד הכי״), ולכן היא צריכה תירוץ. אין בה הבחנה בין עצה לציטוט.
רומא ענתה להורדוס: ״עבדי בישא בתר דעבדין מתמלכין״. מה פירוש הדברים לפי רש״י, ואיך הם מתייחסים להורדוס?
החרטה על הריגת החכמים היא הסיבה שבגללה פנה לבבא בן בוטא, ואינה תוכן תשובת רומא.
רש״י: ״נוטלין רשות״. הורדוס פעל קודם ורק אחר כך פנה, ולכן רומא מגנה אותו.
השליח נשלח כדי להתעכב ולא כדי לבקש רשות, והורדוס פעל לפני שרומא ענתה.
רומא אינה מאשרת אלא מגנה, וקוראת לו עבד ולא מלך.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מה עצה בבא בן בוטא להורדוס, ולמה פחד הורדוס לבצע אותה? איך פתר בבא בן בוטא את הבעיה?
העצה: הורדוס כיבה את אורו של עולם (הרג חכמים), ולכן יעסוק באורו של עולם, בית המקדש, וייבנה אותו. הורדוס: ״מסתפינא ממלכותא״, כלומר פחד מרומא (רש״י: ישראל היו כפופים לרומאים). בבא בן בוטא: לשלוח שליח שיתעכב שנה, ובינתיים לסתור ולבנות.
הגמרא שואלת על בבא בן בוטא ״היכי עבד הכי״. מה הקושיה, ומה שני התירוצים?
הקושיה: דניאל נענש על שיעץ לנבוכדנצר. התירוצים: ״שאני עבדא דאיחייב במצוות״, ו״שאני בית המקדש דאי לא מלכות לא מתבני״.
לפי הרמב״ן (בראשית מ״ט י), מהו העונש של בית חשמונאי, ומהן שתי הסיבות שגרמו לו? כיצד זה מידה כנגד מידה?
העונש: נכרתו כולם, ומי שאומר ״מבית חשמונאי אני״ הוא עבד. הסיבות: (א) הם מלכו ולא היו משבט יהודה ובית דוד, והסירו את השבט והמחוקק. (ב) הם היו כהנים, שנצטוו לעבוד במקדש ולא למלוך. מידה כנגד מידה: הם מלכו, ועבדיהם מלכו עליהם והכריתו אותם.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקבֵּרוּר שְׁאָר דִּינֵי מִשְׁנַת הַשֻּׁתָּפִיןבבא בתרא ד׳ ע״א–בלשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).