מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
בבא בתרא ג׳ ע״ב

לֹא לִיסְתּוֹר בֵּי כְנִישְׁתָּא עַד דְּבָנֵי אַחֲרִיתִי

לא בתכנית תושב״ע

שאלון 5391

רב חסדא אומר שאסור להרוס בית כנסת לפני שבונים אחר במקומו. הגמרא מביאה שני טעמים (פשיעה וצלויי) ומבררת מה ההבדל ביניהם. אחר כך היא שואלת איך בבא בן בוטא יעץ להורדוס להרוס את בית המקדש, ועונה: או שהיה סימן סכנה במבנה, או שמלך לא חוזר בו מדבריו.

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. אָמַר רַב חִסְדָּאג׳ ע״ב

    אָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא לִיסְתּוֹר אִינִישׁ בֵּי כְנִישְׁתָּא, עַד דְּבָנֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי. אִיכָּא דְאָמְרִי: מִשּׁוּם פְּשִׁיעוּתָא, וְאִיכָּא דְאָמְרִי: מִשּׁוּם צַלּוֹיֵי.

    רב חסדא: אין להרוס בית כנסת לפני שנבנה אחר. שני טעמים נאמרו. ״משום פשיעותא״: שמא יקרה אונס, האנשים יתרשלו ולא יבנו אחר (רש״י). ״משום צלויי״: כדי שיהיה מקום תפילה כל זמן הבנייה.

    • מִשּׁוּם פְּשִׁיעוּתָאשמא יקרה אונס ולא יבנו את החדש.
    • מִשּׁוּם צַלּוֹיֵיכדי שיהיה לאן ללכת להתפלל בזמן הבנייה.
  2. מַאי בֵּינַיְיהוּ

    מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאִיכָּא בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי. מָרִימָר וּמַר זוּטְרָא סָתְרִי וּבָנוּ בֵּי קַיְיטָא בְּסִיתְווֹא, וּבָנוּ בֵּי סִיתְווֹא בְּקַיְיטָא.

    ההבדל בין הטעמים הוא כשיש בית כנסת אחר: לטעם ״צלויי״ מותר להרוס, ולטעם ״פשיעותא״ עדיין יש חשש. מרימר ומר זוטרא היו להם שני בתי כנסת (רש״י: אחד לקיץ ואחד לחורף), והם הרסו את בית הכנסת של הקיץ בחורף ובנו אותו, ואת בית הכנסת של החורף בקיץ.

  3. גְּבוּ זוּזֵי

    אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: גְּבוּ זוּזֵי וּמַחֲתִי, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: דִּילְמָא מִיתְרְמֵי לְהוּ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְיָהֲבִי לְהוּ.

    רבינא שואל: קהל שכבר אסף את הכסף (מונח אצל הגבאי, רש״י) והרס את הישן, מה דינו? רב אשי: אולי יקרה להם פדיון שבויים, ויתנו את הכסף לפדיון. כלומר, גם אחרי שאספו כסף, החשש ל״פשיעותא״ נשאר.

  4. שְׁרִיגֵי לִיבְנֵי

    שְׁרִיגִי לִיבְנֵי, וְהָדְרִי הוּדְרֵי, וּמַחֲתִי כְּשׁוּרֵי, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: זִמְנִין דְּמִתְרְמֵי לְהוּ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים, מְזַבְּנִי וְיָהֲבִי לְהוּ. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ בָּנוּ נָמֵי! אֲמַר לֵיהּ: דִּירְתֵיהּ דְּאִינָשֵׁי לָא מְזַבְּנִי.

    ואם כבר סידרו לבנים וקורות מוכנות לבנייה (רש״י: לבנים מסודרות ומשופים רהיטי הגג), מה אז? רב אשי עונה שגם אז אפשר שיקרה פדיון שבויים, ויבקשו למכור אותם. הגמרא מקשה: אם כך, גם אחרי שבנו את החדש יש חשש שימכרו (רש״י: ולא יסתרו את הישן). התירוץ: ״דירתיה דאינשי לא מזבני״, בית בנוי לא מוכרים, ולכן החשש הוא רק על חומרים שעוד לא נבנו.

  5. וְלָא אֲמַרַן

    וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא חָזֵי בָּהּ תִּיוְהָא, אֲבָל חָזֵי בָּהּ תִּיוְהָא – סָתְרִי וּבָנֵי. כִּי הָא דְּרַב אָשֵׁי חֲזָא בָּהּ תִּיוְהָא בִּכְנִישְׁתָּא דְּמָתָא מַחְסֵיָא, סַתְרֵיהּ וְעַיֵּיל לְפוּרְיֵיהּ לְהָתָם, וְלָא אַפְּקֵיהּ עַד דִּמְתַקֵּין לֵיהּ שְׁפִיכֵי.

    האיסור להרוס נאמר רק כשאין סימן סכנה (״תיוהא״, רש״י: סדק שמוכן ליפול). כשיש סימן כזה, מותר להרוס ולבנות. כך עשה רב אשי בבית הכנסת של מחסיה: הרס אותו, והכניס את הפורייה שלו לשם כדי שלא ייעצר בבנייה (רש״י: כדי שלא יתייאש בבנייתו, שהחמה והגשם מצערים אותו), ולא הוציאה עד שהתקין מרזבים.

  6. וּבָבָא בֶּן בּוּטָא

    וּבָבָא בֶּן בּוּטָא, הֵיכִי אַסְּבֵיהּ לֵיהּ עֵצָה לְהוֹרְדוֹס לְמִיסְתְּרֵיהּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ? וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא: לָא לִיסְתּוֹר אִינִישׁ בֵּי כְנִישְׁתָּא עַד דְּבָנֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחְרִיתָא!

    הגמרא שואלת: איך יעץ בבא בן בוטא להורדוס להרוס את בית המקדש (על כך בסוגיה הבאה), והרי רב חסדא אמר שלא סותרים עד שבונים אחר? (רש״י: כדאמרינן לקמן, וכתובה היא ביוסיפון בן גוריון.)

  7. אִי בָּעֵית אֵימָא

    אִי בָּעֵית אֵימָא: תִּיוְהָא חֲזָא בֵּיהּ, אִיבָּעֵית אֵימָא: מַלְכוּתָא שָׁאנֵי, דְּלָא הָדְרָא בֵּיהּ; דְּאָמַר שְׁמוּאֵל, אִי אָמַר מַלְכוּתָא: ״עָקַרְנָא טוּרֵי״ – עָקַר טוּרֵי וְלָא הָדַר בֵּיהּ.

    שני תירוצים. אחד: בבית המקדש ראו סימן סכנה (״תיוהא״). שני: מלכות שונה, כי המלך לא חוזר בו. שמואל: אם המלך אמר ״עקרתי הרים״, הוא עוקר ולא חוזר בו. ולכן אי אפשר לחשוש שיבטל את הבנייה.

    • תִּיוְהָא חֲזָא בֵּיהּהיה סימן שהמבנה עלול ליפול, ולכן הרסו.
    • מַלְכוּתָא שָׁאנֵיאין חשש ל״פשיעותא״, כי המלך לא חוזר בו מדבריו.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

59 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
לִיסְתּוֹרשיהרסשורש סתר
אִינִישׁאדם
בֵּיבית שלבֵּי רַב = בית מדרש
כְּנִישְׁתָּאבית כנסת
אַחֲרִיתִיאחרת
אִיכָּאיש
אָמְרִיאומריםשורש אמר
פְּשִׁיעוּתָארשלנות, פשיעה
צַלּוֹיֵיתפילה, להתפללשורש: צלי
מַאימה
בֵּינַיְיהוּביניהםמַאי בֵּינַיְיהוּ = מה ההבדל ביניהם
מָראדון; חכם (בכבוד)מר סבר ... ומר סבר = אחד סובר ... והשני
זוּטַרקטן; מועט
סָתְרֵיהרסו, פירקוסתרי ובני = הרסו ובנו
קַיְיטָאקיץ
לֵיהּלו
זוּזֵיזוזים, מטבעות
דִּילְמָאאולי; שמא
מִיתְרְמֵימזדמן; קורה
לְהוּלהם, להן
יָהֲבִינותניםשורש יהב
כְּשׁוּרָאקורה
זִמְנֵיפעמים
מְזַבְּנִימוכריםהווה, רבים
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
הָכִיכך; כןהָכִי נַמִי = אכן כך
נָמֵיגם
אִינָשֵׁיאנשים
אֲמַרַןאמרנושורש אמר
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
חָזֵיראוי; רואהחזי ל־ = ראוי ל־
תִּיוְהָאתמיהה, השתוממות
כִּיכמו; כאשרכִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
חָזָאראה
מָתָאעירממתא = מן העיר
עָיֵילנכנס
הָתָםשםהפוך מ״הכא״ (כאן)
אַפְּקֵיהּהוציא אותועבר + כינוי
בָּבָאשער
הֵיכִיאיךכי היכי ד = כדי ש / כשם ש
הָאָמַרוהרי אמרהא + אמר: קושיה מדברי אמורא
אַחֲרִיתָאאחרת
בָּעֵיתרציתאִי בָּעֵית אֵימָא = אם תרצה, אֹמַר
אֵימָאאמור; אפשר לומרמקביל ל״אמור״ בעברית
בֵּיהּבו
אִיבָּעֵיתאם רצית; אם תרצהאִיבָּעֵית אֵימָא = ואם תרצה, אפשר לומר אחרת
מַלְכוּתָאמלכות; שלטון
שָׁאנֵישונהשָׁאנֵי = שונה (הדבר)
הָדְרָאחזרה
עָקַרְנָאעקרתיעבר, גוף ראשון
הֲדַריופי, הידור; בפעלים - חזר, אחר כךבהקשר ״והדר״: ואחר כך
חַדְתָּאחדשה
עַתִּיקָאישן
חֲזוּראויים; מתאימים
יְהֵאיהיה
לְקַמָּןבהמשך, להלן
שְׁמַעְתִּיןהסוגיה שלנושמעתא + ין: הסוגיה כאן

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה משום פשיעותא

בבא בתרא ג׳ ע״ב

דילמא מתרמי אונס ופשעי ולא בנו אחריתי:

שמא יקרה אונס והעם יתרשל ולא יבנה בית כנסת חדש.

רש״י

ד״ה משום צלויי

בבא בתרא ג׳ ע״ב

כל זמן הבנין:

אסור להרוס כדי שיהיה מקום להתפלל כל זמן הבנייה.

רש״י

ד״ה בי קייטא בסיתווא

בבא בתרא ג׳ ע״ב

בית הכנסת היה להם לימות החורף נמוך בכתלים רחבים וחלונות מועטין מפני הצינה ובימות החמה בית הכנסת אחר שאויר שולט בו:

היו להם שני בתי כנסת: אחד לחורף, נמוך וחם, ואחד לקיץ, עם אוויר. כך תמיד נשאר בית כנסת פתוח.

רש״י

ד״ה כי בנו נמי

בבא בתרא ג׳ ע״ב

בי כנישתא חדתא לא נסתרוה לעתיקא דדילמא מתרמי פדיון שבויין ומזבני ליה:

לפי הקושיה, גם אחרי שבנו בית כנסת חדש לא היה מותר להרוס את הישן, שמא יצטרכו כסף לפדיון שבויים ויבקשו למכור.

רש״י

ד״ה אלא דלא חזו ביה תיוהא

בבא בתרא ג׳ ע״ב

ביקוע שיהא מזומן ליפול:

״תיוהא״ הוא סדק בקיר שמראה שהקיר מוכן ליפול.

רש״י

ד״ה עייליה לפורייה התם

בבא בתרא ג׳ ע״ב

כדי שלא יתייאש בבנינו שהחמה והגשמים מצערין אותו:

רב אשי הכניס את הפורייה שלו לשם כדי שלא יתייאש מהבנייה, כי החום והגשם היו מצערים אותו.

רש״י

ד״ה היכי אסביה עצה להורדוס

בבא בתרא ג׳ ע״ב

כדאמרי׳ לקמן בשמעתין וכתובה היא ביוסיפון בן גוריון:

הסיפור על עצת בבא בן בוטא להורדוס מובא בהמשך הסוגיה, והוא כתוב גם בספר יוסיפון.

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. באיזה מצב נבדלים שני טעמי רב חסדא לאיסור לסתור בית כנסת, פשיעותא וצלויי?

  2. רבינא שאל את רב אשי על קהל שכבר אסף כסף והרס את בית הכנסת הישן. מהו החשש שהעלה רב אשי?

  3. לפי התירוץ ״מלכותא שאני, דלא הדרא ביה״, מדוע הריסת בית המקדש בעצת בבא בן בוטא אינה נוגדת את כלל רב חסדא?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מהם שני הטעמים של רב חסדא לאיסור לסתור בית כנסת עד שבונים אחר, ומה ההבדל ביניהם?

    תשובה

    ״משום פשיעותא״: שמא יקרה אונס ולא יבנו אחר. ״משום צלויי״: כדי שיהיה מקום תפילה בזמן הבנייה. ההבדל: כשיש בית כנסת אחר בעיר, אין בעיה של צלויי, אבל עדיין יש חשש פשיעותא.

  2. איך מתרצת הגמרא את הקושיה על בבא בן בוטא, שיעץ להורדוס להרוס את בית המקדש? הביאו את שני התירוצים.

    תשובה

    ״אי בעית אימא תיוהא חזא ביה״: ראו סימן שהמבנה עלול ליפול (רש״י: סדק מוכן ליפול). ״איבעית אימא מלכותא שאני דלא הדרא ביה״: מלך לא חוזר בו, ולכן אין חשש פשיעותא. שמואל: ״אי אמר מלכותא עקרנא טורי עקר טורי ולא הדר ביה״.

  3. נשאלה שאלה על קהילה באמסטרדם שרצתה להרוס בית כנסת ישן ולבנות חדש. הרב וולדינברג התיר. מהם שלושת נימוקיו, וכיצד הם קשורים לטעמים של רב חסדא?

    תשובה

    יש עוד בית כנסת גדול בעיר, יש עוד בתי כנסת קטנים בעיר, ובינתיים בונים מבנה זמני ליד הישן, כך שאנשי הרובע לא יצטרכו ללכת רחוק. הנימוקים קשורים בעיקר ל״צלויי״: יש מקום להתפלל כל זמן הבנייה.

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקהוֹרְדוֹס וּבָבָא בֶּן בּוּטָאבבא בתרא ג׳ ע״ב–ד׳ ע״א

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).