ד״ה ענף עץ עבות
סוכה ל״ב ע״בשכולו ענף שהעץ מחופה בעלין ע״י שהן עשויין בקליעה ושוכבין על אפיהן:
העץ כולו מכוסה בעלים, כי הם עשויים כקליעה ושוכבים זה על זה.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:06 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״ב עמוד ב׳, ודף ל״ג עמוד א׳. והסוגיה: ״ענף עץ עבות״. איזה עץ זה - ומתי ההדס כשר?
במשימה הקודמת: לולב פגום - ״נסדק״ ו״סדוק״. ו״כפות תמרים״ - ״דרכיה דרכי נועם״. ועכשיו - המשנה: ״הדס הגזול והיבש - פסול. נקטם ראשו, נפרצו עליו - פסול״. המעטפה הבאה.
״תנו רבנן: ענף עץ עבות - שענפיו חופין את עצו״. רש״י: העץ ״מחופה בעלין״ - ״שהן עשויין בקליעה, ושוכבין על אפיהן״. ״ואי זה הוא? הוי אומר: זה הדס״.
״ואימא זיתא!״ - הזית. רש״י: עליו ארוכים ומרובין, ״ומכסין את העץ״. ״בעינן עבות - וליכא״. רש״י: ״מעשה שרשרת - שיהו מורכבין זה על זה״. ״ואימא דולבא!״ רש״י: ״קלוע הוא - אבל אין עליו רצופין לכסות כל עצו״. ״בעינן ענפיו חופין את עצו - וליכא״.
״ואימא הירדוף!״ - עליו קלועים, ומכסים. אמר אביי: ״דרכיה דרכי נועם - וליכא״. רש״י: ראשי עליו ״חדין כמחט״ - ומברזין את הידים. רבא אמר, מהכא: ״האמת והשלום אהבו״. רש״י: ההירדוף ״עשוי לסם המות״. ותוספות חולקים: ״ועל חנם הוזקק״. שני הפסוקים - על אותו טעם: העלים ״עוקצין את הידים״.
״תנו רבנן: קלוע כמין קליעה, ודומה לשלשלת - זהו הדס״. רבי אליעזר בן יעקב אומר: ״עץ שטעם עצו ופריו שוה - הוי אומר זה הדס״.
״היכי דמי עבות?״ אמר רב יהודה: ״דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא״. רש״י: ״שלשה עלין בקן אחד״. רב כהנא אמר: ״אפילו תרי וחד״. רש״י: שני עלים יחד - ועלה אחד מלמטה, ״רוכב על השנים״. ״רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד - הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא״. אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: ״אבא - להוא, הדס שוטה קרי ליה״.
״תנו רבנן: נשרו רוב עליו, ונשתיירו בו מיעוט - כשר, ובלבד שתהא עבותו קיימת״. ״הא גופא קשיא! כיון דנתרי להו תרי - עבות היכי משכחת לה?״ משלושה - נשאר אחד. אמר אביי: ״באסא מצראה - דקיימי שבעה שבעה בחד קינא. דכי נתרי ארבעה - פשו להו תלתא״. ואסא מצראה - כשר. אף ש״אית ליה שם לווי״: ״עץ עבות אמר רחמנא - מכל מקום״.
״תנו רבנן: יבשו רוב עליו, ונשארו בו שלשה בדי עלין לחין - כשר״. ואמר רב חסדא: ״ובראש כל אחד ואחד״. רש״י: ״אבל באמצעם - לאו הדר הוא״.
״נקטם ראשו״. תני עולא בר חיננא: ״נקטם ראשו, ועלתה בו תמרה - כשר״. רש״י: תמרה - ״כמין פרי ירוק״. היא עולה בראש ההדס, במקום שנקטם.
אז מה לוקחים מזה? ״ענף עץ עבות״ - שלוש מילים, ותמונה מדויקת: עלים שמכסים, קלועים כשלשלת, שלושה בקן. ומעל כולם - המצוה צריכה להיות נועם, אמת ושלום.
תיק מספר חמש עשרה - נסגר. ובמשימה הבאה: נקטם מערב יום טוב, והתמרה עלתה ביום טוב. ״יש דחוי אצל מצות?״
תיק 15 · עֲנַף עֵץ עָבֹת
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
הֲדַס הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ - פָּסוּל ... נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו, אוֹ שֶׁהָיוּ עֲנָבָיו מְרוּבּוֹת מֵעָלָיו - פָּסוּל. וְאִם מִיעֲטָן - כָּשֵׁר
פסולי ההדס דומים לפסולי הלולב. ובנוסף: אם יש בו יותר ענבים (פירות קטנים) מעלים, פסול. אם מיעט אותם, כשר, אבל אין ממעטים ביום טוב.
״עֲנַף עֵץ עָבוֹת״ - שֶׁעֲנָפָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ. וְאֵי זֶה הוּא? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הֲדַס
העלים מכסים את העץ, כמו קליעה. זה ההדס. הגמרא שוללת עצים אחרים.
וְהוּא דְּקָיְימִי תְּלָתָא תְּלָתָא טַרְפֵי בְּקִינָּא. רַב כָּהֲנָא אָמַר: אֲפִילּוּ תְּרֵי וְחַד
מהו ״עבות״? רב יהודה: שלושה עלים יוצאים בכל ״קן״. רב כהנא: אפילו שניים בקן ואחד מעליהם. רב אחא בריה דרבא חיפש ״תרי וחד״, כי כך יצא מפי רב כהנא. מר בר אמימר: אבי קרא לזה ״הדס שוטה״.
נָשְׁרוּ רוֹב עָלָיו וְנִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ מִיעוּט - כָּשֵׁר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא עֲבוֹתוֹ קַיֶּימֶת
קשה: אם נשרו שניים משלושה, איך העבות קיימת? אביי: בהדס מצרי, שיש בו שבעה עלים בקן. אם נשרו ארבעה, נשארו שלושה. ומכאן שהדס מצרי כשר, אף שיש לו שם נוסף.
יָבְשׁוּ רוֹב עָלָיו וְנִשְׁאֲרוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה בַּדֵּי עָלִין לַחִין כָּשֵׁר. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: וּבְרֹאשׁ כׇּל אֶחָד וְאֶחָד
אם נשארו שלושה בדים, ובכל אחד שלושה עלים לחים, כשר. רב חסדא: העלים הלחים צריכים להיות בראש כל בד (רש״י).
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| הָוֵי | היה; נעשה; נחשב | שורש הוי |
| זֵיתָא | זית | |
| דּוּלְבָּא | דלב (עץ) | |
| קַיְימִי | עומדים | |
| תְּלָתָא | שלושה | |
| טַרְפֵי | עלים | |
| קִינָּא | קן | |
| תְּרֵי | שני | |
| חַד | אחד | |
| בָּעֵינַן | אנחנו צריכים; דורשים | |
| בְּצִיר | חסר, פחות | |
| קְרָא | פסוק | לא לבלבל עם קָרָא (קרא בקול) |
| מִשְׁמַע | משתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו | |
| הַיְינוּ | זהו; כלומר | לא כמו ׳היינו׳ בעברית |
| אַכְלַהּ | אכל אותה | |
| גַּבֵּי | אצל; לגבי | |
| קָא | מציין פעולה מתרחשת עכשיו | קא אכיל = אוכל כעת |
| חָשִׁיב | חשוב, נחשב | |
| הָתָם | שם | הפוך מ״הכא״ (כאן) |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| דְּלָא | שלא, מפני שלא | ד + לא |
| הַאי | זה | |
| טַעְמָא | טעם, סבה | |
| מָצֵי | יכול | |
| מֵימַר | לומר | מֵימַר אָמַר = הוא חושב בלבו |
| הָכָא | כאן | |
| חוּמְרָא | החמרה | |
| מִיקְּרֵי | נקרא | שורש קרי |
| מִיהוּ | אבל, מכל מקום | מילת קישור, בלשון תוספות |
| הֲווֹ | היו | שורש הוי |
| יָתְבִי | יושבים | שורש ישב |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
שכולו ענף שהעץ מחופה בעלין ע״י שהן עשויין בקליעה ושוכבין על אפיהן:
העץ כולו מכוסה בעלים, כי הם עשויים כקליעה ושוכבים זה על זה.
מעשה שרשרת שיהו מורכבין זה על זה:
״עבות״ פירושו כמו שרשרת: עלים מורכבים זה על זה.
וזה אינו לא אמת ולא שלום שהוא עשוי לסם המות:
הירדוף אינו ״אמת ושלום״, כי הוא סם מוות.
שלשה עלין בקן אחד יוצאין מתוך עוקץ אחד:
שלושה עלים יוצאים מעוקץ אחד, כמו בקן אחד.
שלשה בדין ובכל בד ובד שלשה עלין לחין דבבציר משלשה עלין לא הוי עבות:
שלושה בדים, ובכל אחד שלושה עלים לחים. בפחות משלושה עלים אין ״עבות״.
לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.
השאלה במשפט אחד: למה ההירדוף אינו ״אמת ושלום״?
האמת והשלום אהבו. וזה אינו לא אמת ולא שלום שהוא עשוי לסם המות כך פירש הקונטרס ועל חנם הוזקק לומר טעם בפני עצמו אכל קרא דכל חד שייך אתרוייהו ומתוך פירושו משמע דהירדוף היינו הרדופני בפרק אלו טרפות (חולין דף נח:) אחוזת דם והמעושנת ושאכלה הרדופני שהוא סם המות לבהמה ואי אפשר לומר כן כדמוכח בפ׳ כל שעה (פסחים דף לט. ושם) גבי מרור דקא חשיב הרדופני גבי ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח והירדוף פסל התם משום דמה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים אלא היינו דלא חשיב לא נועם ולא שלום לפי שראשי עליו חדין ועוקצין את הידים והאי טעמא לא הוי מצי למימר גבי מרור שיכול לכותשו או להסיר עוקציו ולאכול אבל הכא גבי נטילת לולב צריך כל המינים כדרך גדילתן:
וזה אינו לא אמת ולא שלום שהוא עשוי לסם המות כך פירש הקונטרס
רש״י: ההירדוף הוא סם מוות, ולכן אינו ״אמת ושלום״. כלומר לאביי ולרבא יש טעמים שונים: עוקצים או רעל.
ועל חנם הוזקק לומר טעם בפני עצמו אכל קרא דכל חד שייך אתרוייהו
תוספות: לא היה צורך לתת טעם נפרד לכל פסוק. שני הפסוקים מתאימים לאותו טעם.
ואי אפשר לומר כן כדמוכח בפ׳ כל שעה גבי מרור דקא חשיב הרדופני
ועוד, מפירוש רש״י משמע שהירדוף הוא ״הרדופני״, שהוא סם מוות לבהמה (חולין נ״ח ע״ב). אבל בפסחים ל״ט ע״א הרדופני נמנה בין הירקות שיוצאים בהם מרור. ומה שנפסל הירדוף שם, הטעם הוא שמרור צריך להיות מין זרעים.
אלא היינו דלא חשיב לא נועם ולא שלום לפי שראשי עליו חדין ועוקצין את הידים
לכן הטעם לשני הפסוקים אחד: ראשי העלים חדים ועוקצים את הידיים. במרור זה אינו פוסל, כי אפשר לכתוש או להסיר את העוקצים. בלולב לוקחים את המינים כדרך גדילתם.
החידוש: לתוספות, ״דרכי נועם״ ו״האמת והשלום״ פוסלים את ההירדוף מאותו טעם: עליו עוקצים. הוא אינו סם מוות, שהרי הרדופני כשר למרור.
רש״י: הוא סם מוות. תוספות: ראשי עליו חדים ועוקצים את הידיים, והטעם הזה משותף לאביי ולרבא.
בפסחים ל״ט ע״א הרדופני נמנה בין הירקות שיוצאים בהם מרור. אם כן אינו סם מוות.
מקורות: חולין נ״ח ע״ב · פסחים ל״ט ע״א
השאלה במשפט אחד: מהו ״תלתא טרפי בחד קינא״?
תלתא טרפי בחד קינא. שלשה עלין בקן אחד ויוצאין מתוך עוקץ אחד כדפירש בקונטרס וכן פירש תרי וחד שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה ועולה ורוכב על השנים וחומרא גדולה הוא דאינו מצוי ושמא בחד קינא מיקרי כשהם סמוכים ודבוקים זה בזה אע״פ שכל אחד בעוקצו (ומיהו) תלתא בקינא חד הוו יתבי כדאמר פרק הכונס (ב״ק דף נח.) שלשה דקלים בשורה אחת וכמו כן שלשה עלין [אינן] מעוקץ אחד.:
שלשה עלין בקן אחד ויוצאין מתוך עוקץ אחד כדפירש בקונטרס
רש״י: שלושה עלים שיוצאים מעוקץ אחד. ״תרי וחד״: שניים מעוקץ אחד, ואחד יוצא מלמטה ורוכב עליהם.
וחומרא גדולה הוא דאינו מצוי
זו חומרה גדולה, כי הדס כזה אינו מצוי.
ושמא בחד קינא מיקרי כשהם סמוכים ודבוקים זה בזה אע״פ שכל אחד בעוקצו
לכן תוספות מציעים: ״בחד קינא״ פירושו שהעלים סמוכים ודבוקים זה לזה באותו גובה, אף שלכל אחד עוקץ משלו. כמו ״שלושה דקלים בשורה אחת״ (בבא קמא נ״ח ע״א).
החידוש: לרש״י שלושת העלים יוצאים מעוקץ אחד. לתוספות די שהם צמודים זה לזה באותו גובה, כל אחד בעוקצו.
רש״י: שלושה עלים מעוקץ אחד. תוספות: שלושה עלים צמודים באותו גובה, אף שלכל אחד עוקץ משלו.
מקורות: בבא קמא נ״ח ע״א
שאלות על הסרטון ועל מהלך הסוגיה, לדיון בחברותא או בכיתה.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
הגמרא שוללת את הזית ואת הדולבא מלהיות ״עץ עבות״. מה הסיבה לכל אחד?
״ענף עץ עבות״ דורש גם כיסוי של העץ וגם קליעה כשרשרת (רש״י). לזית יש כיסוי בלי קליעה, ולדולבא קליעה בלי כיסוי.
זה הפוך בין שני העצים: בזית יש כיסוי בלי קליעה, ובדולבא יש קליעה בלי כיסוי.
לזית יש כיסוי של העץ, וחסרה לו רק הקליעה. לכן הסיבה אינה העדר כיסוי.
העוקצים הם הטעם לפסול ההירדוף לפי תוספות, לא הטעם לדחיית הזית. הזית נדחה כי עליו אינם קלועים כשרשרת.
הגמרא פוסלת את ההירדוף בגלל ״דרכיה דרכי נועם״ ו״האמת והשלום אהבו״. כיצד מסבירים רש״י ותוספות את הפסול?
זו הפיכת הדעות: רש״י הוא שפירש סם מוות.
תוספות חולקים על רש״י ואינם מסכימים שהוא סם מוות.
תוספות דוחים את פירוש רש״י מפסחים (הרדופני כשר למרור), ומפרשים שהעלים עוקצים, וזה אינו ״דרכי נועם״.
ההירדוף נפסל בגלל ״נועם ושלום״, לא בגלל הקליעה. הקליעה היא הטעם לדחיית הזית והדולבא.
ביום הרביעי של החג רוב עלי ההדס של תמר התייבשו. בראש כל אחד משלושת הבדים נשארו שלושה עלים ירוקים ולחים. מה דין ההדס?
הברייתא מכשירה גם כשרוב העלים יבשו, בתנאי שנשארו שלושה בדים לחים.
שבעה עלים בקן הם בהדס מצרי לעניין נשירה. כאן יש שלושה עלים בכל בד, וזה מספיק (רש״י: בפחות משלושה אין עבות).
רב חסדא דורש שהעלים הלחים יהיו בראש כל בד, ולא בכל מקום. שלושה עלים בלבד אינם מספיקים.
בברייתא: ״יבשו רוב עליו ונשארו בו שלושה בדי עלין לחין״ כשר (רש״י: בכל בד שלושה עלים). רב חסדא הוסיף שהעלים הלחים צריכים להיות בראש כל בד, וכך כאן.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מניין ש״ענף עץ עבות״ הוא ההדס? כתוב את הדחיות של זית, דולבא והירדוף.
ענפיו חופים את עצו. זית אינו ״עבות״, עלים מורכבים כשרשרת. בדולבא העלים אינם מכסים את העץ. הירדוף: ״דרכיה דרכי נועם״ (אביי), ״האמת והשלום אהבו״ (רבא).
הסבר את מחלוקת רש״י ותוספות בטעם פסול ההירדוף.
רש״י: הוא סם מוות. תוספות: עליו חדים ועוקצים, והוא אינו סם מוות, שהרי הרדופני כשר למרור.
מהו ״עבות״ לפי רב יהודה ולפי רב כהנא, ואיך מסבירים התוספות ״בחד קינא״?
רב יהודה: שלושה עלים בקן. רב כהנא: שניים ואחד. לתוספות ״בחד קינא״ פירושו עלים צמודים באותו גובה, ולא בהכרח מעוקץ אחד.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).