מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
סוכה ל״ג ע״א

הֲדַס שֶׁנִּקְטַם רֹאשׁוֹ: יֵשׁ דִּחוּי אֵצֶל מִצְוֹת?

לא בתכנית תושב״ע

פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281

הדס שנקטם ראשו ועלתה בו ״תמרה״ כשר. רבי ירמיה שואל: ואם נקטם לפני יום טוב, והתמרה עלתה ביום טוב? האם הוא כבר ״נדחה״ מן המצוה? הבעיה נשארת ב״תיקו״. אחר כך הגמרא דנה במחלוקת על ממעט ענבים ביום טוב, ובשאלה אם לולב צריך אגד.

הסוגיה בסרטון

אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.

אורך: 4:15 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה

תמליל הסרטון · לקריאה, לחיפוש ולתלמידים שמעדיפים טקסט

פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״ג, עמוד א׳ ועמוד ב׳. והסוגיה: ״יש דחוי אצל מצות?״ מה שנפסל - יכול לחזור?

במשימה הקודמת: ״ענף עץ עבות״. וההדס ש״נקטם ראשו, ועלתה בו תמרה - כשר״. אבל מה אם נקטם לפני החג - והתמרה עלתה רק בחג? המעטפה הבאה.

בעי רבי ירמיה: ״נקטם ראשו מערב יום טוב, ועלתה בו תמרה ביום טוב - מהו?״ ״יש דחוי אצל מצות, או לא?״ רש״י: כמו בקרבנות - ״הואיל ונדחה, תו לא הדר מיחזי״. ותוספות מדייקים: כאן - ״דחוי מעיקרא״. ההדס לא היה כשר אף רגע אחד בחג. שני סוגי דחוי: ״נראה ונדחה״ - היה כשר ונפסל. ו״דחוי מעיקרא״ - פסול מן הרגע הראשון.

״ותפשוט ליה מהא דתנן״ - בכיסוי הדם: ״כסהו, ונתגלה - פטור מלכסות״. ״כסהו הרוח - חייב לכסות״. ואמר רבי יוחנן: ״לא שנו אלא שחזר ונתגלה״. ״והוינן בה: אמאי חייב לכסות? הואיל ואידחי - אידחי!״ ואמר רב פפא: ״זאת אומרת - אין דחוי אצל מצות״.

אבל ״דרב פפא גופא מיבעיא ליה״: אולי התנא בטוח - אין דחוי, ״לקולא ולחומרא״. ואולי הוא מסופק - ולכן מחמיר בכיסוי הדם. אבל ״לקולא״ - להכשיר את ההדס - ״לא אמרינן״. ״תיקו״.

״לימא כתנאי: עבר ולקטן״ - את הענבים, ביום טוב - ״פסול, דברי רבי אלעזר בר צדוק. וחכמים מכשירין״. ״מאי לאו״ - ביש דחוי קמיפלגי? ״לא: דכולי עלמא״ - אין דחוי. ״והכא - במילף לולב מסוכה קא מיפלגי״. בסוכה כתיב ״תעשה - ולא מן העשוי״.

״ואיבעית אימא: בלולב צריך אגד קא מיפלגי״. רבי יהודה אומר: ״שאינו אגוד - פסול״. ״מאי טעמא? יליף לקיחה לקיחה - מאגודת אזוב״. ורבנן: ״לולב - מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו - כשר״. ״משום זה אלי ואנוהו״. רש״י: ״התנאה לפניו״.

״או שהיו ענביו מרובין מעליו״. אמר רב חסדא: ״לא שנו אלא במקום אחד. אבל בשנים או שלשה מקומות - כשר״. אמר ליה רבא: ״שנים ושלשה מקומות - הוי מנומר, ופסול״. רש״י: ״לאו הדר הוא״. אלא: ״לא שנו אלא ענביו שחורות. אבל ענביו ירוקות - מיני דהדס הוא, וכשר״. אמר רב פפא: ״אדומות - כשחורות דמיין״. רש״י: ״לכשייבשו מעט - יהיו שחורים״.

״אם מיעטן - כשר״. אימתי? לפני שאגד - ״פשיטא!״ אלא אחרי שאגד - ״דחוי מעיקרא הוא!״ ״תפשוט מינה: דחוי מעיקרא - לא הוי דחוי!״ ״לא: אגד הזמנה בעלמא הוא״. רש״י: האגד אינו קובע. הדחוי מתחיל רק כשמגיע זמן המצוה.

״ואין ממעטין ביום טוב. הא עבר ולקטן - כשר״. ואימתי השחירו הענבים? אם ביום טוב - ״נראה ונדחה הוא. שמעת מינה: נראה ונדחה - חוזר ונראה!״ ״לא: לעולם דאשחור מעיקרא״. דחוי מעיקרא - ״תפשוט״. אבל נראה ונדחה - ״לא תפשוט״.

אז מה לוקחים מזה? מה שלא היה כשר מעולם - ונתקן, אינו דחוי. אבל מה שהיה כשר ונפסל - עוד שאלה פתוחה. והגמרא לא מתביישת לומר ״תיקו״ - ולהשאיר שאלה פתוחה.

תיק מספר שש עשרה - נסגר. ובמשימה הבאה: ״ערבי נחל״ - איזו ערבה כשרה?

תיק 16 · יֵשׁ דִּחוּי אֵצֶל מִצְווֹת?הסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. תְּמָרָהל״ג ע״א

    נִקְטַם רֹאשׁוֹ וְעָלְתָה בּוֹ תְּמָרָה - כָּשֵׁר

    אם נקטם ראש ההדס, וצמח בו מעין פרי קטן במקום הקטימה, הוא כשר.

  2. בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה

    נִקְטַם רֹאשׁוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְעָלְתָה בּוֹ תְּמָרָה בְּיוֹם טוֹב, מַהוּ? יֵשׁ דִּחוּי אֵצֶל מִצְוֹת, אוֹ לֹא?

    בקרבנות יש ״דיחוי״: מה שנפסל אינו חוזר להיות כשר. האם גם במצוות כך? אם בשעה שהגיע זמן המצוה ההדס היה פסול, האם נדחה לעולם?

  3. וְתִפְשׁוֹט

    כִּסָּהוּ הָרוּחַ - חַיָּיב לְכַסּוֹת ... שֶׁחָזַר וְנִתְגַּלָּה ... זֹאת אוֹמֶרֶת אֵין דִּחוּי אֵצֶל מִצְוֹת

    בכיסוי הדם: אם הרוח כיסתה את הדם וחזר ונתגלה, חייב לכסות. רב פפא: מכאן שאין דיחוי במצוות. אבל ייתכן שאומרים זאת רק לחומרא, לחייב לכסות, ולא לקולא, להכשיר הדס. ״תיקו״.

  4. לֵימָא כְּתַנָּאֵי

    עָבַר וְלִקְּטָן - פָּסוּל, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר (בֶּן) צָדוֹק, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין

    מי שעבר וליקט את הענבים ביום טוב: האם נחלקו ביש דיחוי? לא. שני הסברים אחרים.

    • לוֹמְדִים לוּלָב מִסּוּכָּה?בסוכה ״תעשה ולא מן העשוי״: אין להכשיר בדיעבד סוכה שנעשתה בפסול. רבי אלעזר לומד מזה גם ללולב, וחכמים אינם לומדים.
    • לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד?אם צריך אגד, כולם לומדים מסוכה. המחלוקת היא אם לולב צריך אגד, כמחלוקת רבי יהודה וחכמים.
  5. רַבִּי יְהוּדָה

    יָלֵיף ״לְקִיחָה״ ״לְקִיחָה״ מֵאֲגוּדַּת אֵזוֹב ... מָה לְהַלָּן - אֲגוּדָּה, אַף כָּאן - אֲגוּדָּה

    רבי יהודה: ״ולקחתם״ בלולב כמו ״ולקחתם אגודת אזוב״ בפסח מצרים. כמו שם אגודה, כך כאן. חכמים: ״לולב מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו כשר״, משום ״זה אלי ואנוהו״, להתנאות לפניו במצוות.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

14 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
מַהוּמה הדין? האם מותר?פתיחה של שאלה הלכתית
יָלֵיףלומדלומד הלכה מפסוק או ממקור אחר
אָמְרַתְּאמרת; אתה אומר
תּוּעוד
הֲדַריופי, הידור; בפעלים - חזר, אחר כךבהקשר ״והדר״: ואחר כך
חָזֵיראוי; רואהחזי ל־ = ראוי ל־
הָכָאכאן
נָמֵיגם
מִיחְזֵינראהשורש חזי
שְׁנָאשונהמאי שנא: במה שונה
חוּמְרָאהחמרה
כִּיכמו; כאשרכִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה
לֵיהּלו
טַעְמָאטעם, סבה

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה ועלתה בו תמרה

סוכה ל״ג ע״א

כמין תמרה כעין הנמצא בעלי ערבה פעמים בעלין דבוק כמין פרי ירוק ...

מעין פרי ירוק קטן שצומח על העלים, כמו שמוצאים לפעמים בעלי ערבה.

רש״י

ד״ה יש דחוי אצל מצות

סוכה ל״ג ע״א

כלומר נוהגת תורת דחוי אצל מצות כשם שנוהגת אצל קרבנות דאם נראה ונדחת משנשחט׳ אמרת ידחה דתו לא הדר חזי הכא נמי הואיל ונדחה כשנקטם תו לא הדר מיחזי בעליית תמרה ...

האם דין דיחוי, שקיים בקרבנות, קיים גם במצוות? בקרבן שנדחה, הוא אינו חוזר להיות ראוי. גם כאן, ההדס נדחה כשנקטם, ואולי אינו חוזר להיות ראוי כשעלתה התמרה.

רש״י

ד״ה לא שנא לחומרא

סוכה ל״ג ע״א

כי הכא דמחייב ליה בכיסוי משום טעמא דאין דחוי:

לחומרא: כמו כאן, שמחייבים אותו לכסות מפני שאין דיחוי.

רש״י

ד״ה ואנוהו

סוכה ל״ג ע״א

התנאה לפניו:

התנאה לפני הקב״ה במצוות, ולכן מצוה לאגוד את הלולב.

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. הגמרא עוסקת בהדס שנקטם ראשו ועלתה בו תמרה. מהו המקרה שבו מסתפק רבי ירמיה, ומהו הספק?

  2. מכיסוי הדם לומד רב פפא ״אין דחוי אצל מצות״, ובכל זאת שאלת רבי ירמיה נשארת בתיקו. מדוע?

  3. בבוקר החג נפתח האגד של ארבעת המינים של עידו, והוא נטל אותם יחד בלי קשר. מה דינו לפי רבי יהודה ולפי חכמים?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מה שאל רבי ירמיה, ולמה השאלה נשארת בתיקו?

    תשובה

    הדס שנקטם מערב יום טוב ועלתה בו תמרה ביום טוב: האם יש דיחוי במצוות? מכיסוי הדם לומדים שאין דיחוי, אבל אולי רק לחומרא ולא לקולא. לכן תיקו.

  2. מהי מחלוקת רבי יהודה וחכמים באגד הלולב, ומה המקור של כל צד?

    תשובה

    רבי יהודה: לולב צריך אגד, ״לקיחה לקיחה״ מאגודת אזוב. חכמים: אינו צריך, אבל מצוה לאגוד משום ״זה אלי ואנוהו״.

מונחי הדיון בסוגיה

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקהֲדַס שֶׁעֲנָבָיו מְרוּבִּיןסוכה ל״ג ע״א–ב · סרטון 4:15 דק׳

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).