ד״ה ועלתה בו תמרה
סוכה ל״ג ע״אכמין תמרה כעין הנמצא בעלי ערבה פעמים בעלין דבוק כמין פרי ירוק ...
מעין פרי ירוק קטן שצומח על העלים, כמו שמוצאים לפעמים בעלי ערבה.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
הדס שנקטם ראשו ועלתה בו ״תמרה״ כשר. רבי ירמיה שואל: ואם נקטם לפני יום טוב, והתמרה עלתה ביום טוב? האם הוא כבר ״נדחה״ מן המצוה? הבעיה נשארת ב״תיקו״. אחר כך הגמרא דנה במחלוקת על ממעט ענבים ביום טוב, ובשאלה אם לולב צריך אגד.
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:15 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״ג, עמוד א׳ ועמוד ב׳. והסוגיה: ״יש דחוי אצל מצות?״ מה שנפסל - יכול לחזור?
במשימה הקודמת: ״ענף עץ עבות״. וההדס ש״נקטם ראשו, ועלתה בו תמרה - כשר״. אבל מה אם נקטם לפני החג - והתמרה עלתה רק בחג? המעטפה הבאה.
בעי רבי ירמיה: ״נקטם ראשו מערב יום טוב, ועלתה בו תמרה ביום טוב - מהו?״ ״יש דחוי אצל מצות, או לא?״ רש״י: כמו בקרבנות - ״הואיל ונדחה, תו לא הדר מיחזי״. ותוספות מדייקים: כאן - ״דחוי מעיקרא״. ההדס לא היה כשר אף רגע אחד בחג. שני סוגי דחוי: ״נראה ונדחה״ - היה כשר ונפסל. ו״דחוי מעיקרא״ - פסול מן הרגע הראשון.
״ותפשוט ליה מהא דתנן״ - בכיסוי הדם: ״כסהו, ונתגלה - פטור מלכסות״. ״כסהו הרוח - חייב לכסות״. ואמר רבי יוחנן: ״לא שנו אלא שחזר ונתגלה״. ״והוינן בה: אמאי חייב לכסות? הואיל ואידחי - אידחי!״ ואמר רב פפא: ״זאת אומרת - אין דחוי אצל מצות״.
אבל ״דרב פפא גופא מיבעיא ליה״: אולי התנא בטוח - אין דחוי, ״לקולא ולחומרא״. ואולי הוא מסופק - ולכן מחמיר בכיסוי הדם. אבל ״לקולא״ - להכשיר את ההדס - ״לא אמרינן״. ״תיקו״.
״לימא כתנאי: עבר ולקטן״ - את הענבים, ביום טוב - ״פסול, דברי רבי אלעזר בר צדוק. וחכמים מכשירין״. ״מאי לאו״ - ביש דחוי קמיפלגי? ״לא: דכולי עלמא״ - אין דחוי. ״והכא - במילף לולב מסוכה קא מיפלגי״. בסוכה כתיב ״תעשה - ולא מן העשוי״.
״ואיבעית אימא: בלולב צריך אגד קא מיפלגי״. רבי יהודה אומר: ״שאינו אגוד - פסול״. ״מאי טעמא? יליף לקיחה לקיחה - מאגודת אזוב״. ורבנן: ״לולב - מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו - כשר״. ״משום זה אלי ואנוהו״. רש״י: ״התנאה לפניו״.
״או שהיו ענביו מרובין מעליו״. אמר רב חסדא: ״לא שנו אלא במקום אחד. אבל בשנים או שלשה מקומות - כשר״. אמר ליה רבא: ״שנים ושלשה מקומות - הוי מנומר, ופסול״. רש״י: ״לאו הדר הוא״. אלא: ״לא שנו אלא ענביו שחורות. אבל ענביו ירוקות - מיני דהדס הוא, וכשר״. אמר רב פפא: ״אדומות - כשחורות דמיין״. רש״י: ״לכשייבשו מעט - יהיו שחורים״.
״אם מיעטן - כשר״. אימתי? לפני שאגד - ״פשיטא!״ אלא אחרי שאגד - ״דחוי מעיקרא הוא!״ ״תפשוט מינה: דחוי מעיקרא - לא הוי דחוי!״ ״לא: אגד הזמנה בעלמא הוא״. רש״י: האגד אינו קובע. הדחוי מתחיל רק כשמגיע זמן המצוה.
״ואין ממעטין ביום טוב. הא עבר ולקטן - כשר״. ואימתי השחירו הענבים? אם ביום טוב - ״נראה ונדחה הוא. שמעת מינה: נראה ונדחה - חוזר ונראה!״ ״לא: לעולם דאשחור מעיקרא״. דחוי מעיקרא - ״תפשוט״. אבל נראה ונדחה - ״לא תפשוט״.
אז מה לוקחים מזה? מה שלא היה כשר מעולם - ונתקן, אינו דחוי. אבל מה שהיה כשר ונפסל - עוד שאלה פתוחה. והגמרא לא מתביישת לומר ״תיקו״ - ולהשאיר שאלה פתוחה.
תיק מספר שש עשרה - נסגר. ובמשימה הבאה: ״ערבי נחל״ - איזו ערבה כשרה?
תיק 16 · יֵשׁ דִּחוּי אֵצֶל מִצְווֹת?הסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
נִקְטַם רֹאשׁוֹ וְעָלְתָה בּוֹ תְּמָרָה - כָּשֵׁר
אם נקטם ראש ההדס, וצמח בו מעין פרי קטן במקום הקטימה, הוא כשר.
נִקְטַם רֹאשׁוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְעָלְתָה בּוֹ תְּמָרָה בְּיוֹם טוֹב, מַהוּ? יֵשׁ דִּחוּי אֵצֶל מִצְוֹת, אוֹ לֹא?
בקרבנות יש ״דיחוי״: מה שנפסל אינו חוזר להיות כשר. האם גם במצוות כך? אם בשעה שהגיע זמן המצוה ההדס היה פסול, האם נדחה לעולם?
כִּסָּהוּ הָרוּחַ - חַיָּיב לְכַסּוֹת ... שֶׁחָזַר וְנִתְגַּלָּה ... זֹאת אוֹמֶרֶת אֵין דִּחוּי אֵצֶל מִצְוֹת
בכיסוי הדם: אם הרוח כיסתה את הדם וחזר ונתגלה, חייב לכסות. רב פפא: מכאן שאין דיחוי במצוות. אבל ייתכן שאומרים זאת רק לחומרא, לחייב לכסות, ולא לקולא, להכשיר הדס. ״תיקו״.
עָבַר וְלִקְּטָן - פָּסוּל, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר (בֶּן) צָדוֹק, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין
מי שעבר וליקט את הענבים ביום טוב: האם נחלקו ביש דיחוי? לא. שני הסברים אחרים.
יָלֵיף ״לְקִיחָה״ ״לְקִיחָה״ מֵאֲגוּדַּת אֵזוֹב ... מָה לְהַלָּן - אֲגוּדָּה, אַף כָּאן - אֲגוּדָּה
רבי יהודה: ״ולקחתם״ בלולב כמו ״ולקחתם אגודת אזוב״ בפסח מצרים. כמו שם אגודה, כך כאן. חכמים: ״לולב מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו כשר״, משום ״זה אלי ואנוהו״, להתנאות לפניו במצוות.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| מַהוּ | מה הדין? האם מותר? | פתיחה של שאלה הלכתית |
| יָלֵיף | לומד | לומד הלכה מפסוק או ממקור אחר |
| אָמְרַתְּ | אמרת; אתה אומר | |
| תּוּ | עוד | |
| הֲדַר | יופי, הידור; בפעלים - חזר, אחר כך | בהקשר ״והדר״: ואחר כך |
| חָזֵי | ראוי; רואה | חזי ל־ = ראוי ל־ |
| הָכָא | כאן | |
| נָמֵי | גם | |
| מִיחְזֵי | נראה | שורש חזי |
| שְׁנָא | שונה | מאי שנא: במה שונה |
| חוּמְרָא | החמרה | |
| כִּי | כמו; כאשר | כִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה |
| לֵיהּ | לו | |
| טַעְמָא | טעם, סבה |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
כמין תמרה כעין הנמצא בעלי ערבה פעמים בעלין דבוק כמין פרי ירוק ...
מעין פרי ירוק קטן שצומח על העלים, כמו שמוצאים לפעמים בעלי ערבה.
כלומר נוהגת תורת דחוי אצל מצות כשם שנוהגת אצל קרבנות דאם נראה ונדחת משנשחט׳ אמרת ידחה דתו לא הדר חזי הכא נמי הואיל ונדחה כשנקטם תו לא הדר מיחזי בעליית תמרה ...
האם דין דיחוי, שקיים בקרבנות, קיים גם במצוות? בקרבן שנדחה, הוא אינו חוזר להיות ראוי. גם כאן, ההדס נדחה כשנקטם, ואולי אינו חוזר להיות ראוי כשעלתה התמרה.
כי הכא דמחייב ליה בכיסוי משום טעמא דאין דחוי:
לחומרא: כמו כאן, שמחייבים אותו לכסות מפני שאין דיחוי.
התנאה לפניו:
התנאה לפני הקב״ה במצוות, ולכן מצוה לאגוד את הלולב.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
הגמרא עוסקת בהדס שנקטם ראשו ועלתה בו תמרה. מהו המקרה שבו מסתפק רבי ירמיה, ומהו הספק?
במקרה של רבי ירמיה ההדס נקטם מערב יום טוב וכבר היה פסול בכניסת החג.
זה המקרה שהברייתא פוסקת בו כשר; הספק הוא רק כשהתמרה עלתה ביום טוב.
הספק אינו בתמרה כמין אחר אלא בדיחוי: האם מה שנפסל בכניסת החג נדחה.
ההדס היה פסול בכניסת החג, והשאלה אם נדחה לגמרי או חוזר ונעשה כשר כשעלתה התמרה.
מכיסוי הדם לומד רב פפא ״אין דחוי אצל מצות״, ובכל זאת שאלת רבי ירמיה נשארת בתיקו. מדוע?
הגמרא אינה מבחינה כך; ההבדל הוא בכיוון ההלכה: חומרא בכיסוי הדם וקולא בהדס.
זה הספק: אולי הכלל ״אין דחוי״ נאמר רק לחומרא ולא להכשיר דבר שהיה פסול.
גם בכיסוי הדם המצוה נדחתה כשהדם היה מכוסה; הדמיון קיים, וההבדל הוא חומרא מול קולא.
הגמרא אינה מגבילה את דברי רב פפא לדם; השאלה היא אם מקבלים את הכלל גם לקולא.
בבוקר החג נפתח האגד של ארבעת המינים של עידו, והוא נטל אותם יחד בלי קשר. מה דינו לפי רבי יהודה ולפי חכמים?
רבי יהודה לומד ״לקיחה לקיחה״ מאגודת אזוב; לחכמים מצוה לאגוד משום ״זה אלי ואנוהו״, אך אינו מעכב.
ההפך: ״זה אלי ואנוהו״ הוא טעם החכמים למצוה לאגוד, ואינו מעכב.
רבי יהודה מצריך אגד, ולכן לשיטתו לא יצא.
לחכמים ״זה אלי ואנוהו״ מלמד מצוה בלבד ולא עיכוב.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מה שאל רבי ירמיה, ולמה השאלה נשארת בתיקו?
הדס שנקטם מערב יום טוב ועלתה בו תמרה ביום טוב: האם יש דיחוי במצוות? מכיסוי הדם לומדים שאין דיחוי, אבל אולי רק לחומרא ולא לקולא. לכן תיקו.
מהי מחלוקת רבי יהודה וחכמים באגד הלולב, ומה המקור של כל צד?
רבי יהודה: לולב צריך אגד, ״לקיחה לקיחה״ מאגודת אזוב. חכמים: אינו צריך, אבל מצוה לאגוד משום ״זה אלי ואנוהו״.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).