→ חזרה אל סוגיות לבגרות› הגבר · סוכה (6281) › דף מ״א › טעה בדבר מצוה 1 הסוגיה בקצרה בכמה שורות 2 תרשים הסוגיה המהלך שלב אחרי שלב 3 רש״י 3 דיבורים 4 בודקים את עצמנו 3 שאלות 5 שאלות בגרות 2 שאלות 6 חזרתי חותמת בדרכון סוכה מ״א ע״ב–מ״ב ע״א ״פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִּרְשׁוּת״ לא בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
רבי יוסי: מי ששכח שהיום שבת והוציא את הלולב לרשות הרבים, פטור מקרבן, כי טעה בדבר מצוה. הגמרא מבררת מתי זה נאמר, ומשווה לשני דינים נוספים של רבי יוסי: עולת העוף שנאכלה בטעות, ותמיד שאינו מבוקר.
קישור לתלמידים: /iyun/sukkah-toe-bidvar-mitzva/ העתקה
הסוגיה בקצרה רש״י: ״ברשות מצוה״. הוא היה טרוד וממהר לעשות את המצוה, ומתוך כך שכח שהיום שבת. לרבי יוסי, טעה בדבר מצוה פטור מקרבן. אביי: ״לא שנו אלא שלא יצא בו״. אחרי שיצא, הוא כבר אינו טרוד במצוה. ומיד בהגבהה יצא? כשהפכו. רבא: שהוציאו בכלי, וזו ״דרך בזיון״. רב הונא: לרבי יוסי, כהן שאכל עולת העוף בחושבו שהיא חטאת, פטור. החידוש: גם כשטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה, פטור. קושיה מהשוחט תמיד שאינו מבוקר בשבת, שחייב. התשובה: מדובר שהביא אותו מהלשכה של הטלאים שאינם מבוקרים, ושם אינו טרוד במצוה. תרשים הסוגיה מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״ , לתרגול ולחזרה.
הקרנה לכיתה מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
1 רַבִּי יוֹסֵי מ״א ע״ב
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְשָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב לִרְשׁוּת הָרַבִּים - פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִּרְשׁוּת
מי שהוציא לולב לרשות הרבים בשבת בשוגג היה צריך להביא חטאת. רבי יוסי פוטר, כי ״הוציאו ברשות״: הוא היה עסוק במצוה וממהר לקיים אותה, ומתוך כך שכח שהיום שבת.
2 לֹא שָׁנוּ מ״ב ע״א
לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יָצָא בּוֹ, אֲבָל יָצָא בּוֹ - חַיָּיב. הָא מִדְּאַגְבְּהֵיהּ נְפַק בֵּיהּ ! אָמַר אַבָּיֵי: כְּשֶׁהֲפָכוֹ
הפטור הוא רק כשעדיין לא יצא ידי חובה, ועדיין הוא טרוד במצוה. קושיה: הרי ברגע שהגביה את הלולב כדי להוציאו, כבר יצא! אביי: מדובר שהגביה אותו הפוך, ואין יוצאים אלא דרך גדילתו.
3 בִּכְלִי
רָבָא אָמַר: ... כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיאוֹ בִּכְלִי. וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר: לְקִיחָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר - שְׁמָהּ לְקִיחָה! הָנֵי מִילֵּי דֶּרֶךְ כָּבוֹד, אֲבָל דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן - לָא
רבא: הוציא את הלולב בתוך כלי, ולכן לא יצא. והרי רבא עצמו אמר שלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה (ל״ז ע״א)! רק דרך כבוד, כמו בד. בתוך קערה זו דרך בזיון.
4 עוֹלַת הָעוֹף
עוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּמְצֵאת בֵּין אֲגַפַּיִים, וּכְסָבוּר חַטַּאת הָעוֹף הִיא וַאֲכָלָהּ - פָּטוּר
רב הונא: לרבי יוסי, כהן שמצא עולת העוף בין חטאות העוף, חשב שהיא חטאת ואכל אותה, פטור מקרבן מעילה. אכילת חטאת היא מצוה, והוא טעה בדבר מצוה.
5 הַיְינוּ הָךְ!
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן , דְּטָעָה בִּדְבַר מִצְוָה - פָּטוּר? הַיְינוּ הָךְ ! ... אֲבָל הָכָא , דְּטָעָה בִּדְבַר מִצְוָה וְלָא עֲבַד מִצְוָה - אֵימָא לָא
דין זה כבר ידוע מהמשנה! מה ההבדל?
בַּלּוּלָב טעה בדבר מצוה, ובסוף עשה מצוה: הוא נטל את הלולב. בָּעוֹלָה טעה בדבר מצוה, ולא עשה מצוה: אכילת עולה אינה מצוה. רב הונא מלמד שגם כאן פטור. 6 תָּמִיד שֶׁאֵינוֹ מְבוּקָּר
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתָּמִיד שֶׁאֵינוֹ מְבוּקָּר כְּהִלְכָתוֹ בַּשַּׁבָּת - חַיָּיב חַטָּאת ... כְּגוֹן שֶׁהֱבִיאוֹ מִלִּשְׁכָּה שֶׁאֵינָן מְבוּקָּרִין
קושיה: לרבי יוסי, מי ששחט בשבת תמיד שלא נבדק ממומים חייב חטאת, אף שטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה. התשובה: מדובר שהביא אותו מהלשכה של הטלאים שאינם בדוקים. רש״י: בהם אינו טרוד, ויש כאן חוסר תשומת לב שקרוב למזיד.
טעה בדבר מצוה יציאה · Esc
1 רַבִּי יוֹסֵי מ״א ע״ב
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְשָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב לִרְשׁוּת הָרַבִּים - פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִּרְשׁוּת
מי שהוציא לולב לרשות הרבים בשבת בשוגג היה צריך להביא חטאת. רבי יוסי פוטר, כי ״הוציאו ברשות״: הוא היה עסוק במצוה וממהר לקיים אותה, ומתוך כך שכח שהיום שבת.
2 לֹא שָׁנוּ מ״ב ע״א
לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יָצָא בּוֹ, אֲבָל יָצָא בּוֹ - חַיָּיב. הָא מִדְּאַגְבְּהֵיהּ נְפַק בֵּיהּ ! אָמַר אַבָּיֵי: כְּשֶׁהֲפָכוֹ
הפטור הוא רק כשעדיין לא יצא ידי חובה, ועדיין הוא טרוד במצוה. קושיה: הרי ברגע שהגביה את הלולב כדי להוציאו, כבר יצא! אביי: מדובר שהגביה אותו הפוך, ואין יוצאים אלא דרך גדילתו.
3 בִּכְלִי
רָבָא אָמַר: ... כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיאוֹ בִּכְלִי. וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר: לְקִיחָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר - שְׁמָהּ לְקִיחָה! הָנֵי מִילֵּי דֶּרֶךְ כָּבוֹד, אֲבָל דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן - לָא
רבא: הוציא את הלולב בתוך כלי, ולכן לא יצא. והרי רבא עצמו אמר שלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה (ל״ז ע״א)! רק דרך כבוד, כמו בד. בתוך קערה זו דרך בזיון.
4 עוֹלַת הָעוֹף
עוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּמְצֵאת בֵּין אֲגַפַּיִים, וּכְסָבוּר חַטַּאת הָעוֹף הִיא וַאֲכָלָהּ - פָּטוּר
רב הונא: לרבי יוסי, כהן שמצא עולת העוף בין חטאות העוף, חשב שהיא חטאת ואכל אותה, פטור מקרבן מעילה. אכילת חטאת היא מצוה, והוא טעה בדבר מצוה.
5 הַיְינוּ הָךְ!
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן , דְּטָעָה בִּדְבַר מִצְוָה - פָּטוּר? הַיְינוּ הָךְ ! ... אֲבָל הָכָא , דְּטָעָה בִּדְבַר מִצְוָה וְלָא עֲבַד מִצְוָה - אֵימָא לָא
דין זה כבר ידוע מהמשנה! מה ההבדל?
בַּלּוּלָב טעה בדבר מצוה, ובסוף עשה מצוה: הוא נטל את הלולב. בָּעוֹלָה טעה בדבר מצוה, ולא עשה מצוה: אכילת עולה אינה מצוה. רב הונא מלמד שגם כאן פטור. 6 תָּמִיד שֶׁאֵינוֹ מְבוּקָּר
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתָּמִיד שֶׁאֵינוֹ מְבוּקָּר כְּהִלְכָתוֹ בַּשַּׁבָּת - חַיָּיב חַטָּאת ... כְּגוֹן שֶׁהֱבִיאוֹ מִלִּשְׁכָּה שֶׁאֵינָן מְבוּקָּרִין
קושיה: לרבי יוסי, מי ששחט בשבת תמיד שלא נבדק ממומים חייב חטאת, אף שטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה. התשובה: מדובר שהביא אותו מהלשכה של הטלאים שאינם בדוקים. רש״י: בהם אינו טרוד, ויש כאן חוסר תשומת לב שקרוב למזיד.
רווח / חץ שמאלה = הבא · חץ ימינה = הקודם · גלגלת או חצים למעלה/למטה = גלילת הדף · לחיצה על מילה בארמית = פירוש · F = מסך מלא · Esc = יציאה
מילים בארמית בסוגיה ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית , עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
22 מילים · הצגה והסתרה רש״י פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
ד״ה שהוציאו ברשות ד״ה לא שנו ד״ה דרך כבוד רש״י ד״ה שהוציאו ברשות סוכה מ״א ע״ב ברשות מצוה שהיה טרוד במצוה ומחשב ועסוק וממהר לעשותה ומתוך כך טעה ושכח שהוא שבת וקסבר רבי יוסי טעה בדבר מצוה ושגג בדבר כרת פטור מקרבן:
⇕
גררו את הפס למטה לכתב מרובע הכול בכתב מרובע חזרה לכתב רש״י
הוא היה טרוד במצוה, חשב עליה ומיהר לעשותה, ומתוך כך שכח שהיום שבת. לרבי יוסי, מי שטעה בדבר מצוה ועשה בשוגג איסור כרת, פטור מקרבן.
רש״י ד״ה לא שנו סוכה מ״ב ע״א דפטור אלא שלא יצא ידי חובת נטילה קודם שהוציאו דהשתא טרוד במצוה וטעה בדבר מצוה אבל יצא בו קודם שהוציאו תו לא טעה בדבר מצוה הוא ולא טרוד מהשתא במצוה לעשותה:
⇕
גררו את הפס למטה לכתב מרובע הכול בכתב מרובע חזרה לכתב רש״י
הפטור הוא רק כשעדיין לא יצא, כי אז הוא טרוד במצוה. אם כבר יצא, הוא אינו טרוד עוד, ואין זה טעות בדבר מצוה.
רש״י ד״ה דרך כבוד סוכה מ״ב ע״א כגון בסודר שכורך ידיו בסודר כדאמרן לעיל (סוכה ד׳ לז.): ודרך בזיון - כגון בקערה:
⇕
גררו את הפס למטה לכתב מרובע הכול בכתב מרובע חזרה לכתב רש״י
דרך כבוד היא כמו בד שכורך על ידיו, כמו שלמדנו בדף ל״ז. דרך בזיון היא כמו בתוך קערה.
בודקים את עצמנו 3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
אדם שכח שהיום שבת והוציא לולב לרשות הרבים. רבי יוסי פוטר אותו מקרבן, ״מפני שהוציאו ברשות״. מה הנימוק לפי רש״י?
א ההוצאה לצורך מצוה מותרת בשבת, ולכן אין בה חיוב קרבן על שגגה ההוצאה אסורה בשבת גם לצורך מצוה. הפטור הוא מקרבן על שגגה, ואין כאן היתר.
ב הוא היה טרוד במצוה וממהר לקיימה, ומתוך כך שכח שהיום שבת כך מסביר רש״י: ״ברשות מצוה, שהיה טרוד במצוה ומחשב וממהר לעשותה ומתוך כך שכח שהוא שבת״. זו טעות בדבר מצוה, ולרבי יוסי היא פטורה.
ג כל מי ששוכח שהיום שבת פטור מקרבן לדעת רבי יוסי, בלי קשר למצוה שוכח שבת רגיל חייב חטאת. הפטור נובע דווקא מכך שהשכחה באה מתוך עיסוק במצוה.
ד הלולב נישא ביד ולא בכלי, ולכן ההוצאה שלו אינה נחשבת הוצאה אסורה ההוצאה ביד היא הוצאה לכל דבר. הגמרא אינה מתייחסת לאופן הנשיאה כבסיס לפטור.
אביי אומר שהפטור של רבי יוסי נאמר ״לא שנו אלא שלא יצא בו״. מדוע הפטור אינו חל אם כבר יצא ידי חובה בלולב לפני שהוציאו?
א אחרי שיצא ידי חובה, איסור ההוצאה חמור יותר ואינו נכלל בפטור איסור ההוצאה אינו משתנה לפי ישיבתו של האדם. מה שמשתנה הוא הסיבה לשגגה.
ב מי שכבר ברך על הלולב ידע שהיום שבת, ולכן אינו שוגג אלא מזיד הגמרא אינה טוענת שמי שבירך ידע שהיום שבת. היא מדברת על כך שהטרדה במצוה פגה, ולא על ידיעה.
ג הוא כבר אינו טרוד במצוה, ולכן שגגתו אינה נחשבת טעות בדבר מצוה כך מסביר רש״י: אם כבר יצא בו, ״תו לא טעה בדבר מצוה הוא ולא טרוד מהשתא במצוה״. הפטור תלוי בהיות הטעות בגלל הטרדה במצוה.
ד רבי יוסי פוטר רק את מי שהוציא את הלולב ביום טוב רגיל ולא בשבת המקרה במשנה הוא של יום טוב שחל בשבת, ולכן אין חלוקה כזו בסוגיה. הגמרא בודקת את הטרדה במצוה.
לרבי יוסי, מי ששחט בשבת תמיד שאינו מבוקר חייב חטאת, אף שהתכוון לקיים מצוה. כיצד הגמרא מבדילה בינו לבין כהן שאכל עולת העוף בטעות ופטור?
א בתמיד הביא מלשכה של טלאים שאינם בדוקים, ושם אינו טרוד במצוה אלא מתרשל כך מתרצת הגמרא: מדובר שהביאו מלשכה שאינם מבוקרים. רש״י: אינו טרוד כאן במצוה, ויש בכך חוסר תשומת לב הקרוב למזיד.
ב תמיד הוא קרבן ציבור, ואצל קרבן ציבור אין פטור לטועה בדבר מצוה בשבת כזה הגמרא אינה מחלקת בין קרבן ציבור ליחיד. ההבדל הוא בנסיבות המקרה.
ג בתמיד לא עשה מצוה בסוף הדרך, ואילו בעולת העוף עשה מצוה כשאכל אותה זה ההפך מהמציאות: בעולת העוף לא עשה מצוה (אכילת עולה אינה מצוה), ובכל זאת פטור. הקושיה על התמיד היא דווקא שגם שם לא עשה מצוה.
ד שחיטה בשבת היא מלאכה חמורה יותר מאכילה, ולכן אין בה פטור של שגגה הגמרא אינה מבדילה לפי חומרת המלאכה. שני המקרים הם שגגה בדבר כרת, ויש להבדיל לפי הטרדה במצוה.
שאלות בסגנון בגרות בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
למה רבי יוסי פוטר את מי שהוציא לולב בשבת, ומתי הפטור קיים לפי אביי?
תשובה הוא טעה בדבר מצוה: היה טרוד וממהר לקיים את המצוה, ושכח שהיום שבת. לפי אביי, רק אם עדיין לא יצא בו, למשל כשהגביה אותו הפוך.
מה החידוש של רב הונא בעולת העוף?
תשובה שלרבי יוסי פטור גם מי שטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה בסוף. במשנה הוא עשה מצוה, נטל את הלולב. באכילת עולה הוא לא עשה מצוה, ובכל זאת פטור.
מקורות שמות כ״ט, ל״ג · זבחים ס״ג ע״א לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).