ד״ה אזרח זה אזרח
סוכה כ״ח ע״אאי הוה כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים:
אילו נכתב ״אזרח״ בלי ה״א, היה משמע כל ישראל, אנשים ונשים.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
בתכנית תושב״ע
פרק ב׳, הישן · שאלון 6281
המשנה מביאה את מחלוקת בית שמאי ובית הלל במי שישב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית, ואת פטור נשים, עבדים וקטנים מן הסוכה. הגמרא לומדת את הפטור מ״האזרח״, אבל במקום אחר אותה מילה מרבה נשים. רבה: ״הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי״. ולמה צריך פסוק או הלכה, אם סוכה היא מצות עשה שהזמן גרמא?
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:11 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
סוכה ג׳ ע״א–ב · רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ וְשֻׁלְחָנוֹהסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת - בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין
בית הלל: זקני בית שמאי ובית הלל ביקרו את רבי יוחנן בן החורנית, שישב כך, ולא אמרו לו דבר. בית שמאי: ״משם ראיה?״ גם הם אמרו לו: אם כך נהגת, לא קיימת מצות סוכה מימיך.
נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ - חַיָּיב בְּסוּכָּה
נשים, עבדים וקטנים פטורים. קטן שאינו צריך לאמו חייב (מדרבנן, משום חינוך).
״אֶזְרָח״ - זֶה אֶזְרָח, ״הָאֶזְרָח״ - לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים, ״כׇּל״ - לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים
הפסוק ״כל האזרח בישראל ישבו בסוכות״. ״אזרח״ לבד היה כולל אנשים ונשים. הה״א מיעטה את הנשים, ו״כל״ מרבה קטנים.
וְהָתַנְיָא: ״הָאֶזְרָח״ - לְרַבּוֹת אֶת הַנָּשִׁים הָאֶזְרָחִיּוֹת, שֶׁחַיָּיבוֹת בְּעִינּוּי. אַלְמָא ״אֶזְרָח״ - גַּבְרֵי מַשְׁמַע!
ביום הכיפורים אותה ה״א מרבה נשים, ומשמע ש״אזרח״ לבד הוא רק גברים. אם כן בסוכה ה״א היא ריבוי, ולא מיעוט.
אָמַר רַבָּה: הִלְכְתָא נִינְהוּ וְאַסְמְכִינְהוּ רַבָּנַן אַקְּרָאֵי
רבה: אי אפשר לדרוש את שני המקומות מן הפסוק. אחד הדינים הוא הלכה למשה מסיני, וחכמים סמכו אותו על הפסוק (רש״י).
וְתוּ: קְרָא לְמָה לִי, הִלְכְתָא לְמָה לִי? הָא סוּכָּה מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא
איזה דין הוא פסוק ואיזה הלכה? ולמה צריך בכלל? סוכה היא מצות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות ממנה ממילא. ויום הכיפורים נלמד מ״איש או אשה״, שהשווה הכתוב אשה לאיש לכל העונשים שבתורה.
לְעוֹלָם סוּכָּה הִלְכְתָא, וְאִיצְטְרִיךְ
הפטור בסוכה הוא ההלכה, והוא נצרך.
וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ סוּכָּה הִלְכְתָא, קָרָא לְמָה לִי? לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים ... לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְתוֹסֶפֶת עִינּוּי
בסוכה הה״א מרבה גרים, שלא נחשוב ש״האזרח בישראל״ ממעט אותם. ביום הכיפורים הה״א מרבה נשים לתוספת עינוי, אף שאין עליה עונש ואזהרה.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| מִי | מי; בשאלה: האם; ״מי ש־״ = אדם ש־ | מילת שאלה |
| הָתַנְיָא | והרי שנויה ברייתא | קושיה מברייתא |
| אַלְמָא | מכאן ש, נמצא | |
| גַּבְרֵי | גברים, אנשים | |
| מִשְׁמַע | משתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו | |
| הִלְכְתָא | הלכה | |
| נִינְהוּ | הם | |
| אַסְמְכִינְהוּ | סמכום (על פסוק) | שורש סמך |
| רַבָּנַן | חכמים | מדרבנן = מדברי חכמים |
| תּוּ | עוד | |
| קְרָא | פסוק | לא לבלבל עם קָרָא (קרא בקול) |
| הָא | זה, זאת; הרי | הא ... הא = זה ... וזה |
| גְּרָמָא | גורם | זמן גרמא = מצווה שהזמן גורם לה |
| אִיצְטְרִיךְ | נצרך; היה צריך | שורש צרך |
| הַשְׁתָּא | עכשיו | |
| אָמְרַתְּ | אמרת; אתה אומר | |
| נִצְרְכָא | נצרכה; היה צורך | לא נצרכא אלא = היה צורך רק |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| הֲוָה | היה; נעשה | הֲוָה לֵיהּ = נחשב לו |
| כְּתִיב | כתוב | מדכתיב = ממה שכתוב |
| הָוֵי | היה; נעשה; נחשב | שורש הוי |
| הָנָךְ | אלו; אותם | |
| תְּרֵי | שני | |
| מִילֵּי | דברים | מנא הני מילי = מנין הדברים האלה |
| לֵיכָּא | אין | ההפך של איכא |
| תַּרְוַיְיהוּ | שניהם | |
| קְרָאֵי | פסוקים | |
| חֲדָא | אחת | |
| מִינַּיְיהוּ | מהם | |
| לָאו | לא, אינו | |
| חִיּוּבָא | חיוב | |
| לַן | לנו | |
| דָּרְשִׁינַן | אנחנו דורשים | |
| קָתָנֵי | שונה (במשנה) | קָא + תָּנֵי |
| אַסְמַכְתָּא | רמז לדין בפסוק | שורש סמך · בהלכה - התחייבות על תנאי שלא בטוח שיתקיים, ולכן בלי גמירות דעת |
| עָלְמָא | עולם; סתם (בעלמא) | כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם |
| הָתָם | שם | הפוך מ״הכא״ (כאן) |
| נָפְקָא | יוצאת; נלמדת | מהכא נפקא = מכאן נלמד |
| הַיְינוּ | זהו; כלומר | לא כמו ׳היינו׳ בעברית |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
אי הוה כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים:
אילו נכתב ״אזרח״ בלי ה״א, היה משמע כל ישראל, אנשים ונשים.
מיומן שבאזרחים להוציא את הנשים:
״האזרח״ הוא המיוחד שבאזרחים, ולכן הוא ממעט את הנשים.
הנך תרי מילי ליכא למידרשינהו לתרוייהו מקראי דאם זו ה׳ לרבות אף זו ה׳ לרבות ואם זו למעט אף זו למעט אלא על פי הלכה שנאמרה למשה מסיני באחד מהן לחילוף נאמרו שני דברים הללו זו לחיוב וזו לפטור וחדא מינייהו לאו ממשמעותא אלא רבנן אסמכינהו אקראי ...
אי אפשר לדרוש את שתי הה״א מן הפסוק, כי אותה אות אינה יכולה לרבות במקום אחד ולמעט במקום אחר. אחד הדינים הוא הלכה למשה מסיני, וחכמים סמכו אותו על הפסוק כאסמכתא.
לפטור׳ הלכתא היא דאלו קרא חיובא קמרבי דאזרח גברי הוא דמשמע וה׳ לרבות את הנשים הוה לן למדרשיה כדדרשינן ביום הכפורים אלא שהלכה למשה מסיני פוטרתן ודקתני האזרח להוציא את הנשים אסמכתא בעלמא הוא ...
הפטור בסוכה הוא ההלכה. מן הפסוק עצמו הייתה ה״א מרבה נשים, כמו ביום הכיפורים. אבל הלכה למשה מסיני פוטרת אותן, ו״להוציא את הנשים״ הוא רק אסמכתא.
מה התם נשים חייבות באכילת מצה ואף ע״ג דמצה מצות עשה שהזמן גרמא דנפקא כדר״א בפסחים (דף מג:) שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ונשים ישנן במצות לא תעשה דהיינו אכילת חמץ:
נשים חייבות במצה אף שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, כי ״כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה״ (פסחים מ״ג ע״ב). היינו לומדים מזה גם לסוכה.
שהצריך הכתוב להתחיל ולהתענות מבעוד יום:
הכתוב הצריך להתחיל את התענית עוד ביום, לפני שנכנס יום הכיפורים.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
הגמרא לומדת את פטור הנשים מהסוכה מ״האזרח״, ומקשה מיום הכיפורים. מה הקושיה ומה תירוץ רבה?
אותה אות אינה יכולה לרבות במקום אחד ולמעט באחר. רבה אומר שאחד הדינים הוא הלכה, וחכמים סמכוהו על הפסוק.
בשני המקומות המילה היא ״האזרח״, והקושיה היא על אותה ה״א. רבה אינו מחלק לפי ״כל״.
הקושיה היא שה״א שם מרבה נשים, ורבה אינו מבטל אותה אלא אומר שאחד הדינים הלכה.
זה הסבר שהגמרא אינה נוקטת. היא אומרת שאי אפשר לדרוש את שני המקומות מאותה אות, ולכן אחד הוא הלכה.
למה צריך הלכה לפטור נשים מסוכה, אם סוכה מצות עשה שהזמן גרמא? מה אומרים אביי ורבא?
הנימוקים מוחלפים. את ״כעין תדורו״ אומר אביי ואת ט״ו ט״ו אומר רבא.
שניהם מסבירים מה היינו מחייבים בלי ההלכה: אביי מ״תשבו כעין תדורו״, ורבא מגזירה שוה מחג המצות.
״איש או אשה״ נאמר ביום הכיפורים, ולא בסוכה. אביי לומד מ״כעין תדורו״ ורבא מט״ו ט״ו.
הנימוק של אביי הוא ״כעין תדורו״. רבא כן לומד מחג המצות, אך לא מכאן.
זקני בית שמאי ובית הלל ביקרו את רבי יוחנן בן החורנית, שישב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית, ולא אמרו לו דבר. בית הלל מביאים מכאן ראיה. מה עונים בית שמאי?
זו טענת בית הלל. בית שמאי עונים שהזקנים אמרו לו שלא קיים את המצוה.
בית שמאי אינם טוענים שהוא יחיד, אלא שהזקנים אמרו לו שלא קיים מצות סוכה.
בית שמאי אינם מסבירים את שתיקתם. לפי המשנה הם אמרו לו שלא קיים מצות סוכה.
בית שמאי דוחים את הראיה, כי הזקנים אמרו לו שלא קיים מצות סוכה. לכן אין ראיה משתיקתם.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מניין לומדים שנשים פטורות מן הסוכה, ומה הקושיה מיום הכיפורים? מה תירץ רבה?
מ״האזרח״: ״אזרח״ כולל אנשים ונשים, והה״א ממעטת נשים. ביום הכיפורים אותה ה״א מרבה נשים. רבה: אחד הדינים הוא הלכה, ואסמכוהו על הפסוק.
למה צריך הלכה לפטור נשים מסוכה, אם היא מצות עשה שהזמן גרמא? כתוב את דברי אביי ורבא.
אביי: היינו חושבים ״תשבו כעין תדורו״, ומה דירה איש ואשתו, אף סוכה. רבא: היינו לומדים ט״ו ט״ו מחג המצות, שבו נשים חייבות במצה.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).