ד״ה קטן שהגיע לחינוך
סוכה כ״ח ע״במשאינו צריך לאמו:
קטן שהגיע לחינוך הוא קטן שאינו צריך לאמו.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
בתכנית תושב״ע
פרק ב׳, הישן · שאלון 6281
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 3:04 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
תיק 8 · קָטָן בַּסֻּכָּה
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
״כׇּל״ לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים. וְהָתְנַן: נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה!
הברייתא מרבה קטנים מ״כל״, והמשנה פוטרת קטנים.
כָּאן - בְּקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִינּוּךְ, כָּאן - בְּקָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִינּוּךְ ... מִדְּרַבָּנַן, וּקְרָא - אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא
קטן שהגיע לחינוך חייב, וקטן שלא הגיע פטור. וחינוך הוא מדרבנן, ולכן ״כל״ הוא רק אסמכתא. רש״י: עיקר הפסוק בא לדין אחר, לגר ולקטן שגדל בחול המועד (רבי אליעזר), או לסוכה אחת לכל ישראל (חכמים).
כֹּל שֶׁנִּפְנֶה וְאֵין אִמּוֹ מְקַנַּחְתּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְאֵינוֹ קוֹרֵא ״אִמָּא, אִמָּא!״
מהו ״קטן שאינו צריך לאמו״?
מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַּלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן, וּפִחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִיכֵּךְ עַל הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן
כלתו של שמאי ילדה בחג. שמאי פתח את התקרה מעל המיטה וסיכך בשביל התינוק. רש״י: הרי תינוק צריך לאמו ופטור, ולמה עשה כך?
חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: וְשַׁמַּאי מַחְמִיר
במשנה חסר משפט: ״ושמאי מחמיר״. המעשה מראה את חומרתו.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| הָתְנַן | והרי שנינו במשנה | קושיה ממשנה |
| רַבָּנַן | חכמים | מדרבנן = מדברי חכמים |
| קְרָא | פסוק | לא לבלבל עם קָרָא (קרא בקול) |
| אַסְמַכְתָּא | רמז לדין בפסוק | שורש סמך · בהלכה - התחייבות על תנאי שלא בטוח שיתקיים, ולכן בלי גמירות דעת |
| עָלְמָא | עולם; סתם (בעלמא) | כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם |
| בֵּי | בית של | בֵּי רַב = בית מדרש |
| חַסּוֹרֵי | חסר; חסרון | ״חסורי מחסרא״: המשנה חסרה |
| מְחַסְּרָא | חסרה | חסורי מחסרא = המשנה חסרה |
| הָכִי | כך; כן | הָכִי נַמִי = אכן כך |
| קָתָנֵי | שונה (במשנה) | קָא + תָּנֵי |
| נִינְהוּ | הם | |
| אִית | יש | אִית לָן לְמֵימַר = יש לנו לומר |
| לֵיהּ | לו | |
| לְהוּ | להם, להן | |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| לָאו | לא, אינו | |
| הָא | זה, זאת; הרי | הא ... הא = זה ... וזה |
| אַמַּאי | מדוע; למה |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
משאינו צריך לאמו:
קטן שהגיע לחינוך הוא קטן שאינו צריך לאמו.
וקרא לרבי אליעזר כדאית ליה לרבות גר שנתגייר בינתים וקטן שגדל דעושים סוכה בחולו של מועד מה שאין שאר ישראל עושין או לרבנן כדאית להו שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת ולהכשיר סוכה שאולה:
הפסוק עצמו בא לדין אחר: לרבי אליעזר, גר שהתגייר וקטן שגדל עושים סוכה בחול המועד. לחכמים, כל ישראל ראויים לשבת בסוכה אחת, ושאולה כשרה.
שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו הוא:
הכוונה למי שאינו קורא לה שוב ושוב עד שתבוא. מי שקורא פעם אחת ושותק אינו נחשב צריך לאמו.
דהא קטן הצריך לאמו הוא ואמאי פיחת וסיכך:
התינוק צריך לאמו ופטור, ולמה שמאי פתח את התקרה וסיכך?
שאלות על הסרטון ועל מהלך הסוגיה, לדיון בחברותא או בכיתה.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
הברייתא דורשת מ״כל האזרח״ ש״כל״ מרבה קטנים, ואילו המשנה פוטרת קטנים מן הסוכה. איך מיישבת הגמרא, ומה מעמדו של הפסוק?
זה היפוך התירוץ. קטן שהגיע לחינוך הוא החייב, וקטן שלא הגיע הוא הפטור.
הגמרא: ״כאן בקטן שהגיע לחינוך, כאן בקטן שלא הגיע לחינוך״, ו״מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא הוא״.
הגמרא אינה מחלקת בין ימי החג אלא בין סוגי קטנים: מי שהגיע לחינוך ומי שלא.
זו דרשה של רבי אליעזר על עיקר הפסוק לפי רש״י, ולא התירוץ של הגמרא לסתירה בין הברייתא למשנה.
לפי רבי שמעון, ״קטן שאינו צריך לאמו״ הוא מי שנעור משנתו ואינו קורא ״אמא, אמא!״. הגמרא מקשה שגם גדולים קוראים לאמם. איך מפרש רש״י את ההגדרה?
זה מה שהקושיה פוסלת, שהרי גם גדולים קוראים לאמם כשהם מתעוררים. לכן ההגדרה צריכה להיות קריאה חוזרת.
הגמרא ורש״י לא מגדירים לפי היכולת להירדם, אלא לפי הקריאה לאם שאינה פוסקת.
זו הגדרתם של דבי רבי ינאי לקטן הצריך לאמו, ולא של רבי שמעון.
רש״י: ״שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו, אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו הוא״.
במשנה מסופר שכלתו של שמאי הזקן ילדה בחג, והוא פיחת את התקרה וסיכך מעל המיטה בשביל התינוק. אם תינוק צריך לאמו ופטור, למה עשה כך? מה תשובת הגמרא?
הגמרא: ״חסורי מחסרא, והכי קתני: ושמאי מחמיר״. המעשה אינו סותר, אלא מראה את חומרתו של שמאי.
תינוק שנולד עכשיו הוא צריך לאמו ובוודאי לא הגיע לחינוך, והקושיה היא בדיוק על כך.
הגמרא אינה אומרת שהדין שונה לשמאי. היא אומרת שמדובר בחומרה, ושמאי מחמיר.
הגמרא אינה מביאה טעם כזה. זה בלבול עם הדין של משמשי החולה, שהוא עניין אחר.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
איך מיישבת הגמרא את ״כל לרבות את הקטנים״ עם המשנה שקטנים פטורים, ומה מעמדו של הפסוק?
הברייתא בקטן שהגיע לחינוך, והמשנה בקטן שלא הגיע. החינוך מדרבנן, ולכן הפסוק הוא רק אסמכתא.
מהו ״קטן שאינו צריך לאמו״ לפי שתי השיטות בגמרא?
דבי רבי ינאי: מי שמסתדר לבד ואין אמו מנקה אותו. רבי שמעון: מי שמתעורר משנתו ואינו קורא ״אמא, אמא״ שוב ושוב עד שתבוא.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).