ד״ה פשיטא
סוכה ל״ג ע״באמאי נפסלי׳ לא מן העשוי יש כאן שהרי נאגד בהכשר ולא משום דחוי יש כאן שהרי לא קרא שם מצוה עליה בדחוי:
לפני האגד, אין כאן ״מן העשוי״, כי נאגד בהכשר, ואין דיחוי, כי לא נקרא עליו שם מצוה כשהיה פסול.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
לא בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
הגמרא שואלת מתי מיעט את הענבים: לפני האגד או אחריו. מכאן היא לומדת על ״דחוי מעיקרא״, ועל ״נראה ונדחה״. אחר כך: האם מותר למעט ענבים ביום טוב, והאם זה ״פסיק רישיה״.
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:15 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״ג, עמוד א׳ ועמוד ב׳. והסוגיה: ״יש דחוי אצל מצות?״ מה שנפסל - יכול לחזור?
במשימה הקודמת: ״ענף עץ עבות״. וההדס ש״נקטם ראשו, ועלתה בו תמרה - כשר״. אבל מה אם נקטם לפני החג - והתמרה עלתה רק בחג? המעטפה הבאה.
בעי רבי ירמיה: ״נקטם ראשו מערב יום טוב, ועלתה בו תמרה ביום טוב - מהו?״ ״יש דחוי אצל מצות, או לא?״ רש״י: כמו בקרבנות - ״הואיל ונדחה, תו לא הדר מיחזי״. ותוספות מדייקים: כאן - ״דחוי מעיקרא״. ההדס לא היה כשר אף רגע אחד בחג. שני סוגי דחוי: ״נראה ונדחה״ - היה כשר ונפסל. ו״דחוי מעיקרא״ - פסול מן הרגע הראשון.
״ותפשוט ליה מהא דתנן״ - בכיסוי הדם: ״כסהו, ונתגלה - פטור מלכסות״. ״כסהו הרוח - חייב לכסות״. ואמר רבי יוחנן: ״לא שנו אלא שחזר ונתגלה״. ״והוינן בה: אמאי חייב לכסות? הואיל ואידחי - אידחי!״ ואמר רב פפא: ״זאת אומרת - אין דחוי אצל מצות״.
אבל ״דרב פפא גופא מיבעיא ליה״: אולי התנא בטוח - אין דחוי, ״לקולא ולחומרא״. ואולי הוא מסופק - ולכן מחמיר בכיסוי הדם. אבל ״לקולא״ - להכשיר את ההדס - ״לא אמרינן״. ״תיקו״.
״לימא כתנאי: עבר ולקטן״ - את הענבים, ביום טוב - ״פסול, דברי רבי אלעזר בר צדוק. וחכמים מכשירין״. ״מאי לאו״ - ביש דחוי קמיפלגי? ״לא: דכולי עלמא״ - אין דחוי. ״והכא - במילף לולב מסוכה קא מיפלגי״. בסוכה כתיב ״תעשה - ולא מן העשוי״.
״ואיבעית אימא: בלולב צריך אגד קא מיפלגי״. רבי יהודה אומר: ״שאינו אגוד - פסול״. ״מאי טעמא? יליף לקיחה לקיחה - מאגודת אזוב״. ורבנן: ״לולב - מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו - כשר״. ״משום זה אלי ואנוהו״. רש״י: ״התנאה לפניו״.
״או שהיו ענביו מרובין מעליו״. אמר רב חסדא: ״לא שנו אלא במקום אחד. אבל בשנים או שלשה מקומות - כשר״. אמר ליה רבא: ״שנים ושלשה מקומות - הוי מנומר, ופסול״. רש״י: ״לאו הדר הוא״. אלא: ״לא שנו אלא ענביו שחורות. אבל ענביו ירוקות - מיני דהדס הוא, וכשר״. אמר רב פפא: ״אדומות - כשחורות דמיין״. רש״י: ״לכשייבשו מעט - יהיו שחורים״.
״אם מיעטן - כשר״. אימתי? לפני שאגד - ״פשיטא!״ אלא אחרי שאגד - ״דחוי מעיקרא הוא!״ ״תפשוט מינה: דחוי מעיקרא - לא הוי דחוי!״ ״לא: אגד הזמנה בעלמא הוא״. רש״י: האגד אינו קובע. הדחוי מתחיל רק כשמגיע זמן המצוה.
״ואין ממעטין ביום טוב. הא עבר ולקטן - כשר״. ואימתי השחירו הענבים? אם ביום טוב - ״נראה ונדחה הוא. שמעת מינה: נראה ונדחה - חוזר ונראה!״ ״לא: לעולם דאשחור מעיקרא״. דחוי מעיקרא - ״תפשוט״. אבל נראה ונדחה - ״לא תפשוט״.
אז מה לוקחים מזה? מה שלא היה כשר מעולם - ונתקן, אינו דחוי. אבל מה שהיה כשר ונפסל - עוד שאלה פתוחה. והגמרא לא מתביישת לומר ״תיקו״ - ולהשאיר שאלה פתוחה.
תיק מספר שש עשרה - נסגר. ובמשימה הבאה: ״ערבי נחל״ - איזו ערבה כשרה?
תיק 16 · יֵשׁ דִּחוּי אֵצֶל מִצְווֹת?הסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
אִילֵּימָא מִקַּמֵּיה דְּלֹאגְדֵיהּ - פְּשִׁיטָא! אֶלָּא לְבָתַר דְּלֹאגְדֵיהּ - דָּחוּי מֵעִיקָּרָא הוּא!
מתי מיעט את הענבים? לפני האגד, פשוט שכשר. אחרי האגד, ההדס נקבע לשם מצוה כשהוא פסול, והרי הוא ״דחוי מעיקרא״. אם כן נפשוט מכאן שדחוי מעיקרא אינו דחוי?
לְעוֹלָם בָּתַר דְּאַגְדֵּיהּ, וְקָסָבַר: אֶגֶד הַזְמָנָה בְּעָלְמָא הוּא, וְהַזְמָנָה בְּעָלְמָא - לָאו כְּלוּם הוּא
האגד רק מכין את המינים למצוה, ואינו מחיל עליהם שם מצוה. דיחוי חל רק כשהגיע זמן המצוה, ביום טוב.
דְּאַשְׁחוּר אֵימַת? ... דָּחוּי מֵעִיקָּרָא דְּלָא הָוֵי דָּחוּי תִּפְשׁוֹט מִינַּהּ, אֲבָל נִרְאֶה וְנִדְחֶה חוֹזֵר וְנִרְאֶה, לָא תִּפְשׁוֹט
מי שעבר וליקט ביום טוב, כשר. מתי השחירו הענבים?
מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרוּ: מְמַעֲטִין. וְהָא קָא מְתַקֵּן מָנָא בְּיוֹם טוֹב!
רבי אלעזר ברבי שמעון מתיר למעט ביום טוב. אבל הוא מתקן כלי, מכשיר הדס פסול!
כְּגוֹן שֶׁלִּקְּטָן לַאֲכִילָה ... דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין - מוּתָּר
מדובר שליקט את הענבים כדי לאכול אותם. הוא אינו מתכוון לתקן, ולרבי שמעון ״דבר שאין מתכוין מותר״.
וְהָא אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּ״פְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת״! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן - דְּאִית לֵיהּ הוֹשַׁעְנָא אַחֲרִיתִי
רבי שמעון מודה שאם התוצאה ודאית, ״פסיק רישיה״, אסור. וכאן ההדס בוודאי נעשה כשר. התשובה: מדובר שיש לו הושענא אחרת, ואינו צריך את ההדס הזה.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| אִילֵּימָא | אם תאמר | |
| מִקַּמֵּיהּ | לפניו | |
| אַגְדֵּיהּ | אגד אותו | |
| פְּשִׁיטָא | ברור, פשוט | |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| בָּתַר | אחרי | לבתר = לאחר |
| מֵעִיקָּרָא | בתחלה | |
| קָסָבַר | סובר | קָא + סָבַר |
| עָלְמָא | עולם; סתם (בעלמא) | כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם |
| לָאו | לא, אינו | |
| אַשְׁחוּר | השחירו | שורש שח״ר |
| אֵימַת | מתי | |
| דְּלָא | שלא, מפני שלא | ד + לא |
| הָוֵי | היה; נעשה; נחשב | שורש הוי |
| מִינַּהּ | ממנה | |
| הָא | זה, זאת; הרי | הא ... הא = זה ... וזה |
| קָא | מציין פעולה מתרחשת עכשיו | קא אכיל = אוכל כעת |
| מְנָא | מנין; כלי | מנא הני מילי = מנין דברים אלה |
| אָמְרִי | אומרים | שורש אמר |
| תַּרְוַיְיהוּ | שניהם | |
| פְּסִיק | חתוך; מכריע | פסיק רישיה = תוצאה בלתי נמנעת של המעשה |
| רֵישֵׁיהּ | ראשו | |
| הָכָא | כאן | |
| מַאי | מה | |
| עָסְקִינַן | אנו עוסקים | |
| אִית | יש | אִית לָן לְמֵימַר = יש לנו לומר |
| לֵיהּ | לו | |
| אַחֲרִיתִי | אחרת | |
| אַמַּאי | מדוע; למה | |
| קְרָא | פסוק | לא לבלבל עם קָרָא (קרא בקול) |
| עֲלֵיהּ | עליו; עליה | על + כינוי |
| סָבַר | חשב; סבור | מר סבר = אחד סובר |
| הִלְכָּךְ | לפיכך | |
| מִינֵּיהּ | ממנו | |
| עָדִיף | עדיף; חשוב יותר | |
| הַשְׁתָּא | עכשיו | |
| הֲוָה | היה; נעשה | הֲוָה לֵיהּ = נחשב לו |
| מוֹדֵי | מודה | |
| אִינִי | האמנם? כך? | שאלת תמיהה על דברי חברו |
| כֵּיוָן | מכיון ש; מאחר ש | בדרך כלל: כיון ד־ |
| חָשִׁיב | חשוב, נחשב | |
| צְרִיכָא | צריך; נחוץ | בסוף דיון: צריך את שני הדינים |
| הַאי | זה | |
| מִילְּתַיְיהוּ | דבריהם | |
| גַּבֵּי | אצל; לגבי | |
| מַאן | מי | כמאן: כדעת מי |
| מִילְּתָא | דבר; ענין | |
| לֵיכָּא | אין | ההפך של איכא |
| אִיסּוּרָא | איסור | |
| הָתָם | שם | הפוך מ״הכא״ (כאן) |
| הַיְינוּ | זהו; כלומר | לא כמו ׳היינו׳ בעברית |
| שִׁילְהֵי | סוף | ״בשילהי פרק״: בסוף הפרק |
| מְשַׁנֵּי | מתרץ | |
| יְתֵירָא | מיותר, עודף | |
| שָׁרֵי | מותר; מתיר | |
| כִּי | כמו; כאשר | כִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
אמאי נפסלי׳ לא מן העשוי יש כאן שהרי נאגד בהכשר ולא משום דחוי יש כאן שהרי לא קרא שם מצוה עליה בדחוי:
לפני האגד, אין כאן ״מן העשוי״, כי נאגד בהכשר, ואין דיחוי, כי לא נקרא עליו שם מצוה כשהיה פסול.
אין אגודתו קריאת שם להיות חל עליו שם לולב פסול לדחות והלכך אפילו דחוי מעיקרא אין כאן עד שיקדש עליו היום ועודנו בפסולו ...
האגד אינו מחיל עליו שם לולב פסול. לכן אין כאן אפילו דחוי מעיקרא, עד שיתקדש עליו היום והוא עדיין פסול.
דודאי דחוי מעיקרא עדיף מנראה ונדחה דמה שלא נראה למצוה מעולם עד עכשיו השתא הוא דמיתחזי והוי כקרבן שהוקדש עכשיו ומתחלתו מחוסר זמן היה אבל נראה למצוה ונדחה ממנה הוה ליה דחוי:
דחוי מעיקרא קל יותר מנראה ונדחה. מה שלא היה ראוי מעולם, נעשה ראוי רק עכשיו, כמו קרבן שהיה מחוסר זמן. אבל מה שהיה ראוי ונדחה, הוא באמת דחוי.
באומר אחתוך ראש בהמה זו בשבת ואיני רוצה שתמות דכיון דא״א שלא תמות כמתכוין חשיב ליה ...
כמו מי שאומר: אחתוך ראש בהמה בשבת, ואיני רוצה שתמות. אי אפשר שלא תמות, ולכן הוא נחשב כמתכוון.
ולא צריך להאי הלכך אין כאן תיקון כלי דלא צריכא ליה לאכשורה ...
הוא אינו צריך את ההדס הזה, ולכן אין כאן תיקון כלי, כי אינו צריך להכשיר אותו.
לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.
השאלה במשפט אחד: למה כשיש לו הושענא אחרת מותר למעט ענבים, אף שזה פסיק רישיה?
מודה ר״ש בפסיק רישיה ולא ימות. עיקר מילתייהו פ׳ ר׳ אליעזר דמילה (שבת קלג.) גבי בשר אע״ג שיש שם בהרת יקוץ וא״ת בסוף פרק ספק אכל (כריתות דף כ: ושם) גבי חותה גחלים בשבת והובערו מאליהן אמר דמאן דמחייב סבר לה כרבי יהודה בדבר שאין מתכוין ומאן דפטר כר״ש ועל כרחיך פסיק רישיה הוא מדמחייב לרבי יהודה דבמילתא דלאו פסיק רישיה ליכא אלא איסורא בעלמא וא״כ לר״ש אמאי פטור וי״ל דאין מתכוין דהתם היינו דאין חושש בהבערתם לכך פטור לר״ש משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה דפטור לר׳ שמעון אע״פ דפסיק רישיה הוא וכן הצד חלזון והפוצעו בשילהי כלל גדול (שבת דף עה.) וכן הא דמשני הכא דאית ליה הושענא יתירא היינו משום דאז הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ואע״ג דאפילו לר״ש פטור אבל אסור הכא שרי משום מצוה ובפ״ק דכתובות (דף ו. ושם) גבי מסוכריא דנזייתא הארכנו ובקונטרס פירש כאן דכי אית ליה הושענא אחריתי אין כאן תיקון כלי:
עיקר מילתייהו פ׳ ר׳ אליעזר דמילה (שבת קלג.)
דברי אביי ורבא, ״מודה רבי שמעון בפסיק רישיה״, נאמרו במקורם בשבת קל״ג ע״א.
וא״ת בסוף פרק ספק אכל ... גבי חותה גחלים בשבת והובערו מאליהן ... וא״כ לר״ש אמאי פטור
בכריתות כ׳ ע״ב: מי שחותה גחלים בשבת והן נדלקו מעצמן. רבי יהודה מחייב ורבי שמעון פוטר. מכיוון שרבי יהודה מחייב, זה בהכרח פסיק רישיה. אם כן למה רבי שמעון פוטר?
דאין מתכוין דהתם היינו דאין חושש בהבערתם לכך פטור לר״ש משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה
שם ״אינו מתכוון״ פירושו שאינו צריך את ההבערה. זו ״מלאכה שאינה צריכה לגופה״, ורבי שמעון פוטר עליה גם בפסיק רישיה, כמו חופר גומה ואינו צריך אלא לעפר.
וכן הא דמשני הכא דאית ליה הושענא יתירא היינו משום דאז הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ... הכא שרי משום מצוה
כך גם כאן: כשיש לו הושענא אחרת, התיקון הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה. בדרך כלל לרבי שמעון היא פטורה אבל אסורה. כאן היא מותרת משום מצוה.
ובקונטרס פירש כאן דכי אית ליה הושענא אחריתי אין כאן תיקון כלי
רש״י פירש אחרת: כשיש לו הושענא אחרת, אין כאן תיקון כלי כלל.
החידוש: לתוספות, כשיש לו הושענא אחרת זו ״מלאכה שאינה צריכה לגופה״, ולכן מותר משום מצוה. לרש״י אין כאן תיקון כלי כלל.
בחותה גחלים רבי יהודה מחייב, ולכן זה פסיק רישיה. אם כן למה רבי שמעון פוטר?
זו מלאכה שאינה צריכה לגופה, ורבי שמעון פוטר אותה גם בפסיק רישיה. כשיש לו הושענא אחרת, גם המיעוט הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, ומותר משום מצוה.
כשיש לו הושענא אחרת, אין כאן תיקון כלי כלל.
מקורות: שבת קל״ג ע״א, ע״ה ע״א · כריתות כ׳ ע״ב · כתובות ו׳ ע״א
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
מי שמיעט את ענבי ההדס אחרי שאגד את הלולב: מה הקושיה של הגמרא ומה התירוץ?
זו הכרעה שנפשטת בהמשך הסוגיה, ולא תירוץ על שאלת מיעוט אחרי האגד.
האגד רק מכין את המינים ואינו קובע עליהם שם מצוה, ולכן אין כאן דיחוי.
זו קושיה אחרת בהמשך הסוגיה, על רבי אלעזר ברבי שמעון.
הגמרא מעמידה את המקרה דווקא אחרי האגד, ואינה מתרצת בהעמדה לפניו.
מי שליקט ענבים מההדס ביום טוב והלולב כשר. כיצד מבחינה הגמרא בין ״דחוי מעיקרא״ ל״נראה ונדחה״, ומה נפשט?
ההגדרות הפוכות. פסול מאתמול הוא דחוי מעיקרא, ופסול ביום טוב הוא נראה ונדחה.
רק דחוי מעיקרא נפשט. נראה ונדחה נשאר בלי הכרעה.
בדחוי מעיקרא ההדס פסול כבר כשנכנס היום, ונפשט שלא נדחה. בנראה ונדחה אין הכרעה.
ההכרעה היא דווקא בדחוי מעיקרא, ונראה ונדחה לא נפשט. לפי רש״י דחוי מעיקרא הוא הקל מבין השניים.
לפי תוספות, מדוע מותר למעט ענבים כשיש לו הושענא אחרת, אף שרבי שמעון מודה בפסיק רישיה?
הענבים אינם נחוצים לו, ולכן המלאכה אינה צריכה לגופה. היא פטורה בלבד, והיתר המצוה מתיר אותה.
זה התירוץ של רב אשי, וקושיית פסיק רישיה נשאלת עליו. בפסיק רישיה הכוונה אינה מתירה.
פטור אינו היתר. לפי תוספות המלאכה אסורה, ורק משום המצוה היא מותרת כאן.
תוספות מדברים על מלאכה שאינה צריכה לגופה שהיא עדיין אסורה, ולא על קלקול.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מה הקושיה ״דחוי מעיקרא הוא״, ואיך מתרצת הגמרא?
אם מיעט אחרי האגד, ההדס נקבע למצוה כשהוא פסול. התירוץ: ״אגד הזמנה בעלמא הוא״, ואינו מחיל עליו שם מצוה.
מה ההבדל בין ״דחוי מעיקרא״ ל״נראה ונדחה״, ומה נפשט מן הגמרא?
דחוי מעיקרא: היה פסול כשהגיע זמן המצוה. נראה ונדחה: היה כשר ונפסל. נפשט שדחוי מעיקרא אינו דחוי. ״נראה ונדחה חוזר ונראה״ לא נפשט.
לפי התוספות, למה מותר למעט ענבים כשיש לו הושענא אחרת?
זו מלאכה שאינה צריכה לגופה, שרבי שמעון פוטר גם בפסיק רישיה. היא פטורה אבל אסורה, וכאן מותרת משום מצוה.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקמִשְׁנָה, זִיהוּי עַרְבֵי נַחַלסוכה ל״ג ע״ב–ל״ד ע״א · סרטון 4:40 דק׳לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).