מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
סוכה ל״ג ע״ב

״וְאִם מִיעֲטָן כָּשֵׁר, וְאֵין מְמַעֲטִין בְּיוֹם טוֹב״

לא בתכנית תושב״ע

פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281

הגמרא שואלת מתי מיעט את הענבים: לפני האגד או אחריו. מכאן היא לומדת על ״דחוי מעיקרא״, ועל ״נראה ונדחה״. אחר כך: האם מותר למעט ענבים ביום טוב, והאם זה ״פסיק רישיה״.

הסוגיה בסרטון

אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.

אורך: 4:15 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה

תמליל הסרטון · לקריאה, לחיפוש ולתלמידים שמעדיפים טקסט

פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״ג, עמוד א׳ ועמוד ב׳. והסוגיה: ״יש דחוי אצל מצות?״ מה שנפסל - יכול לחזור?

במשימה הקודמת: ״ענף עץ עבות״. וההדס ש״נקטם ראשו, ועלתה בו תמרה - כשר״. אבל מה אם נקטם לפני החג - והתמרה עלתה רק בחג? המעטפה הבאה.

בעי רבי ירמיה: ״נקטם ראשו מערב יום טוב, ועלתה בו תמרה ביום טוב - מהו?״ ״יש דחוי אצל מצות, או לא?״ רש״י: כמו בקרבנות - ״הואיל ונדחה, תו לא הדר מיחזי״. ותוספות מדייקים: כאן - ״דחוי מעיקרא״. ההדס לא היה כשר אף רגע אחד בחג. שני סוגי דחוי: ״נראה ונדחה״ - היה כשר ונפסל. ו״דחוי מעיקרא״ - פסול מן הרגע הראשון.

״ותפשוט ליה מהא דתנן״ - בכיסוי הדם: ״כסהו, ונתגלה - פטור מלכסות״. ״כסהו הרוח - חייב לכסות״. ואמר רבי יוחנן: ״לא שנו אלא שחזר ונתגלה״. ״והוינן בה: אמאי חייב לכסות? הואיל ואידחי - אידחי!״ ואמר רב פפא: ״זאת אומרת - אין דחוי אצל מצות״.

אבל ״דרב פפא גופא מיבעיא ליה״: אולי התנא בטוח - אין דחוי, ״לקולא ולחומרא״. ואולי הוא מסופק - ולכן מחמיר בכיסוי הדם. אבל ״לקולא״ - להכשיר את ההדס - ״לא אמרינן״. ״תיקו״.

״לימא כתנאי: עבר ולקטן״ - את הענבים, ביום טוב - ״פסול, דברי רבי אלעזר בר צדוק. וחכמים מכשירין״. ״מאי לאו״ - ביש דחוי קמיפלגי? ״לא: דכולי עלמא״ - אין דחוי. ״והכא - במילף לולב מסוכה קא מיפלגי״. בסוכה כתיב ״תעשה - ולא מן העשוי״.

״ואיבעית אימא: בלולב צריך אגד קא מיפלגי״. רבי יהודה אומר: ״שאינו אגוד - פסול״. ״מאי טעמא? יליף לקיחה לקיחה - מאגודת אזוב״. ורבנן: ״לולב - מצוה לאוגדו, ואם לא אגדו - כשר״. ״משום זה אלי ואנוהו״. רש״י: ״התנאה לפניו״.

״או שהיו ענביו מרובין מעליו״. אמר רב חסדא: ״לא שנו אלא במקום אחד. אבל בשנים או שלשה מקומות - כשר״. אמר ליה רבא: ״שנים ושלשה מקומות - הוי מנומר, ופסול״. רש״י: ״לאו הדר הוא״. אלא: ״לא שנו אלא ענביו שחורות. אבל ענביו ירוקות - מיני דהדס הוא, וכשר״. אמר רב פפא: ״אדומות - כשחורות דמיין״. רש״י: ״לכשייבשו מעט - יהיו שחורים״.

״אם מיעטן - כשר״. אימתי? לפני שאגד - ״פשיטא!״ אלא אחרי שאגד - ״דחוי מעיקרא הוא!״ ״תפשוט מינה: דחוי מעיקרא - לא הוי דחוי!״ ״לא: אגד הזמנה בעלמא הוא״. רש״י: האגד אינו קובע. הדחוי מתחיל רק כשמגיע זמן המצוה.

״ואין ממעטין ביום טוב. הא עבר ולקטן - כשר״. ואימתי השחירו הענבים? אם ביום טוב - ״נראה ונדחה הוא. שמעת מינה: נראה ונדחה - חוזר ונראה!״ ״לא: לעולם דאשחור מעיקרא״. דחוי מעיקרא - ״תפשוט״. אבל נראה ונדחה - ״לא תפשוט״.

אז מה לוקחים מזה? מה שלא היה כשר מעולם - ונתקן, אינו דחוי. אבל מה שהיה כשר ונפסל - עוד שאלה פתוחה. והגמרא לא מתביישת לומר ״תיקו״ - ולהשאיר שאלה פתוחה.

תיק מספר שש עשרה - נסגר. ובמשימה הבאה: ״ערבי נחל״ - איזו ערבה כשרה?

תיק 16 · יֵשׁ דִּחוּי אֵצֶל מִצְווֹת?הסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. אֵימַת?ל״ג ע״ב

    אִילֵּימָא מִקַּמֵּיה דְּלֹאגְדֵיהּ - פְּשִׁיטָא! אֶלָּא לְבָתַר דְּלֹאגְדֵיהּ - דָּחוּי מֵעִיקָּרָא הוּא!

    מתי מיעט את הענבים? לפני האגד, פשוט שכשר. אחרי האגד, ההדס נקבע לשם מצוה כשהוא פסול, והרי הוא ״דחוי מעיקרא״. אם כן נפשוט מכאן שדחוי מעיקרא אינו דחוי?

  2. הַזְמָנָה בְּעָלְמָא

    לְעוֹלָם בָּתַר דְּאַגְדֵּיהּ, וְקָסָבַר: אֶגֶד הַזְמָנָה בְּעָלְמָא הוּא, וְהַזְמָנָה בְּעָלְמָא - לָאו כְּלוּם הוּא

    האגד רק מכין את המינים למצוה, ואינו מחיל עליהם שם מצוה. דיחוי חל רק כשהגיע זמן המצוה, ביום טוב.

  3. עָבַר וְלִקְּטָן

    דְּאַשְׁחוּר אֵימַת? ... דָּחוּי מֵעִיקָּרָא דְּלָא הָוֵי דָּחוּי תִּפְשׁוֹט מִינַּהּ, אֲבָל נִרְאֶה וְנִדְחֶה חוֹזֵר וְנִרְאֶה, לָא תִּפְשׁוֹט

    מי שעבר וליקט ביום טוב, כשר. מתי השחירו הענבים?

    • מֵאֶתְמוֹלכשנכנס יום טוב ההדס כבר היה פסול: ״דחוי מעיקרא״. מכאן נפשוט שדחוי מעיקרא אינו דחוי.
    • בְּיוֹם טוֹבההדס היה ראוי ונדחה: ״נראה ונדחה״. את זה אי אפשר לפשוט מכאן.
  4. מְמַעֲטִין

    מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרוּ: מְמַעֲטִין. וְהָא קָא מְתַקֵּן מָנָא בְּיוֹם טוֹב!

    רבי אלעזר ברבי שמעון מתיר למעט ביום טוב. אבל הוא מתקן כלי, מכשיר הדס פסול!

  5. רַב אָשֵׁי

    כְּגוֹן שֶׁלִּקְּטָן לַאֲכִילָה ... דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין - מוּתָּר

    מדובר שליקט את הענבים כדי לאכול אותם. הוא אינו מתכוון לתקן, ולרבי שמעון ״דבר שאין מתכוין מותר״.

  6. פְּסִיק רֵישֵׁיהּ

    וְהָא אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּ״פְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת״! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן - דְּאִית לֵיהּ הוֹשַׁעְנָא אַחֲרִיתִי

    רבי שמעון מודה שאם התוצאה ודאית, ״פסיק רישיה״, אסור. וכאן ההדס בוודאי נעשה כשר. התשובה: מדובר שיש לו הושענא אחרת, ואינו צריך את ההדס הזה.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

56 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
אִילֵּימָאאם תאמר
מִקַּמֵּיהּלפניו
אַגְדֵּיהּאגד אותו
פְּשִׁיטָאברור, פשוט
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
בָּתַראחרילבתר = לאחר
מֵעִיקָּרָאבתחלה
קָסָבַרסוברקָא + סָבַר
עָלְמָאעולם; סתם (בעלמא)כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם
לָאולא, אינו
אַשְׁחוּרהשחירושורש שח״ר
אֵימַתמתי
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
הָוֵיהיה; נעשה; נחשבשורש הוי
מִינַּהּממנה
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
קָאמציין פעולה מתרחשת עכשיוקא אכיל = אוכל כעת
מְנָאמנין; כלימנא הני מילי = מנין דברים אלה
אָמְרִיאומריםשורש אמר
תַּרְוַיְיהוּשניהם
פְּסִיקחתוך; מכריעפסיק רישיה = תוצאה בלתי נמנעת של המעשה
רֵישֵׁיהּראשו
הָכָאכאן
מַאימה
עָסְקִינַןאנו עוסקים
אִיתישאִית לָן לְמֵימַר = יש לנו לומר
לֵיהּלו
אַחֲרִיתִיאחרת
אַמַּאימדוע; למה
קְרָאפסוקלא לבלבל עם קָרָא (קרא בקול)
עֲלֵיהּעליו; עליהעל + כינוי
סָבַרחשב; סבורמר סבר = אחד סובר
הִלְכָּךְלפיכך
מִינֵּיהּממנו
עָדִיףעדיף; חשוב יותר
הַשְׁתָּאעכשיו
הֲוָההיה; נעשההֲוָה לֵיהּ = נחשב לו
מוֹדֵימודה
אִינִיהאמנם? כך?שאלת תמיהה על דברי חברו
כֵּיוָןמכיון ש; מאחר שבדרך כלל: כיון ד־
חָשִׁיבחשוב, נחשב
צְרִיכָאצריך; נחוץבסוף דיון: צריך את שני הדינים
הַאיזה
מִילְּתַיְיהוּדבריהם
גַּבֵּיאצל; לגבי
מַאןמיכמאן: כדעת מי
מִילְּתָאדבר; ענין
לֵיכָּאאיןההפך של איכא
אִיסּוּרָאאיסור
הָתָםשםהפוך מ״הכא״ (כאן)
הַיְינוּזהו; כלומרלא כמו ׳היינו׳ בעברית
שִׁילְהֵיסוף״בשילהי פרק״: בסוף הפרק
מְשַׁנֵּימתרץ
יְתֵירָאמיותר, עודף
שָׁרֵימותר; מתיר
כִּיכמו; כאשרכִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה פשיטא

סוכה ל״ג ע״ב

אמאי נפסלי׳ לא מן העשוי יש כאן שהרי נאגד בהכשר ולא משום דחוי יש כאן שהרי לא קרא שם מצוה עליה בדחוי:

לפני האגד, אין כאן ״מן העשוי״, כי נאגד בהכשר, ואין דיחוי, כי לא נקרא עליו שם מצוה כשהיה פסול.

רש״י

ד״ה לעולם בתר דאגדי׳ וקא סבר אגד הזמנה בעלמא הוא

סוכה ל״ג ע״ב

אין אגודתו קריאת שם להיות חל עליו שם לולב פסול לדחות והלכך אפילו דחוי מעיקרא אין כאן עד שיקדש עליו היום ועודנו בפסולו ...

האגד אינו מחיל עליו שם לולב פסול. לכן אין כאן אפילו דחוי מעיקרא, עד שיתקדש עליו היום והוא עדיין פסול.

רש״י

ד״ה תפשוט מיניה כו׳

סוכה ל״ג ע״ב

דודאי דחוי מעיקרא עדיף מנראה ונדחה דמה שלא נראה למצוה מעולם עד עכשיו השתא הוא דמיתחזי והוי כקרבן שהוקדש עכשיו ומתחלתו מחוסר זמן היה אבל נראה למצוה ונדחה ממנה הוה ליה דחוי:

דחוי מעיקרא קל יותר מנראה ונדחה. מה שלא היה ראוי מעולם, נעשה ראוי רק עכשיו, כמו קרבן שהיה מחוסר זמן. אבל מה שהיה ראוי ונדחה, הוא באמת דחוי.

רש״י

ד״ה והא מודי ר״ש בפסיק רישיה ולא ימות

סוכה ל״ג ע״ב

באומר אחתוך ראש בהמה זו בשבת ואיני רוצה שתמות דכיון דא״א שלא תמות כמתכוין חשיב ליה ...

כמו מי שאומר: אחתוך ראש בהמה בשבת, ואיני רוצה שתמות. אי אפשר שלא תמות, ולכן הוא נחשב כמתכוון.

רש״י

ד״ה לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי

סוכה ל״ג ע״ב

ולא צריך להאי הלכך אין כאן תיקון כלי דלא צריכא ליה לאכשורה ...

הוא אינו צריך את ההדס הזה, ולכן אין כאן תיקון כלי, כי אינו צריך להכשיר אותו.

תוספות

לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.

תוספות

ד״ה מודה

סוכה ל״ג ע״ב

השאלה במשפט אחד: למה כשיש לו הושענא אחרת מותר למעט ענבים, אף שזה פסיק רישיה?

לשון התוספות

מודה ר״ש בפסיק רישיה ולא ימות. עיקר מילתייהו פ׳ ר׳ אליעזר דמילה (שבת קלג.) גבי בשר אע״ג שיש שם בהרת יקוץ וא״ת בסוף פרק ספק אכל (כריתות דף כ: ושם) גבי חותה גחלים בשבת והובערו מאליהן אמר דמאן דמחייב סבר לה כרבי יהודה בדבר שאין מתכוין ומאן דפטר כר״ש ועל כרחיך פסיק רישיה הוא מדמחייב לרבי יהודה דבמילתא דלאו פסיק רישיה ליכא אלא איסורא בעלמא וא״כ לר״ש אמאי פטור וי״ל דאין מתכוין דהתם היינו דאין חושש בהבערתם לכך פטור לר״ש משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה דפטור לר׳ שמעון אע״פ דפסיק רישיה הוא וכן הצד חלזון והפוצעו בשילהי כלל גדול (שבת דף עה.) וכן הא דמשני הכא דאית ליה הושענא יתירא היינו משום דאז הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ואע״ג דאפילו לר״ש פטור אבל אסור הכא שרי משום מצוה ובפ״ק דכתובות (דף ו. ושם) גבי מסוכריא דנזייתא הארכנו ובקונטרס פירש כאן דכי אית ליה הושענא אחריתי אין כאן תיקון כלי:

  1. פֵּרוּשׁ

    עיקר מילתייהו פ׳ ר׳ אליעזר דמילה (שבת קלג.)

    דברי אביי ורבא, ״מודה רבי שמעון בפסיק רישיה״, נאמרו במקורם בשבת קל״ג ע״א.

  2. קֻשְׁיָה

    וא״ת בסוף פרק ספק אכל ... גבי חותה גחלים בשבת והובערו מאליהן ... וא״כ לר״ש אמאי פטור

    בכריתות כ׳ ע״ב: מי שחותה גחלים בשבת והן נדלקו מעצמן. רבי יהודה מחייב ורבי שמעון פוטר. מכיוון שרבי יהודה מחייב, זה בהכרח פסיק רישיה. אם כן למה רבי שמעון פוטר?

  3. תֵּרוּץ

    דאין מתכוין דהתם היינו דאין חושש בהבערתם לכך פטור לר״ש משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה

    שם ״אינו מתכוון״ פירושו שאינו צריך את ההבערה. זו ״מלאכה שאינה צריכה לגופה״, ורבי שמעון פוטר עליה גם בפסיק רישיה, כמו חופר גומה ואינו צריך אלא לעפר.

  4. מַסְקָנָה

    וכן הא דמשני הכא דאית ליה הושענא יתירא היינו משום דאז הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ... הכא שרי משום מצוה

    כך גם כאן: כשיש לו הושענא אחרת, התיקון הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה. בדרך כלל לרבי שמעון היא פטורה אבל אסורה. כאן היא מותרת משום מצוה.

  5. שִׁיטָה

    ובקונטרס פירש כאן דכי אית ליה הושענא אחריתי אין כאן תיקון כלי

    רש״י פירש אחרת: כשיש לו הושענא אחרת, אין כאן תיקון כלי כלל.

החידוש: לתוספות, כשיש לו הושענא אחרת זו ״מלאכה שאינה צריכה לגופה״, ולכן מותר משום מצוה. לרש״י אין כאן תיקון כלי כלל.

בדקו את עצמכם

1מה הקושיה מכריתות?

בחותה גחלים רבי יהודה מחייב, ולכן זה פסיק רישיה. אם כן למה רבי שמעון פוטר?

2מה התירוץ, ואיך הוא מסביר את ״אית ליה הושענא אחריתי״?

זו מלאכה שאינה צריכה לגופה, ורבי שמעון פוטר אותה גם בפסיק רישיה. כשיש לו הושענא אחרת, גם המיעוט הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, ומותר משום מצוה.

3איך רש״י מסביר את ״אית ליה הושענא אחריתי״?

כשיש לו הושענא אחרת, אין כאן תיקון כלי כלל.

מקורות: שבת קל״ג ע״א, ע״ה ע״א · כריתות כ׳ ע״ב · כתובות ו׳ ע״א

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. מי שמיעט את ענבי ההדס אחרי שאגד את הלולב: מה הקושיה של הגמרא ומה התירוץ?

  2. מי שליקט ענבים מההדס ביום טוב והלולב כשר. כיצד מבחינה הגמרא בין ״דחוי מעיקרא״ ל״נראה ונדחה״, ומה נפשט?

  3. לפי תוספות, מדוע מותר למעט ענבים כשיש לו הושענא אחרת, אף שרבי שמעון מודה בפסיק רישיה?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מה הקושיה ״דחוי מעיקרא הוא״, ואיך מתרצת הגמרא?

    תשובה

    אם מיעט אחרי האגד, ההדס נקבע למצוה כשהוא פסול. התירוץ: ״אגד הזמנה בעלמא הוא״, ואינו מחיל עליו שם מצוה.

  2. מה ההבדל בין ״דחוי מעיקרא״ ל״נראה ונדחה״, ומה נפשט מן הגמרא?

    תשובה

    דחוי מעיקרא: היה פסול כשהגיע זמן המצוה. נראה ונדחה: היה כשר ונפסל. נפשט שדחוי מעיקרא אינו דחוי. ״נראה ונדחה חוזר ונראה״ לא נפשט.

  3. לפי התוספות, למה מותר למעט ענבים כשיש לו הושענא אחרת?

    תשובה

    זו מלאכה שאינה צריכה לגופה, שרבי שמעון פוטר גם בפסיק רישיה. היא פטורה אבל אסורה, וכאן מותרת משום מצוה.

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקמִשְׁנָה, זִיהוּי עַרְבֵי נַחַלסוכה ל״ג ע״ב–ל״ד ע״א · סרטון 4:40 דק׳

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).