ד״ה לכם משלכם
סוכה מ״א ע״במשמע:
המילה ״לכם״ משמעה ״משלכם״, כלומר הלולב צריך להיות שלו.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
ביום טוב ראשון אין אדם יוצא בלולב של חברו. המקור הוא ״לכם״, משלכם. מה עושה מי שאין לו לולב? מהמעשה בספינה של רבן גמליאל והזקנים לומדים שאפשר לתת מתנה על מנת להחזיר. והגמרא מוסיפה עד כמה הייתה המצוה חביבה עליהם.
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, כׇּל הָעָם מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְבֵית הַכְּנֶסֶת ... מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ
כשיום טוב ראשון חל בשבת, מביאים את הלולבים לבית הכנסת מערב שבת. בבוקר כל אחד מכיר את שלו ונוטל אותו, כי ביום טוב ראשון אין יוצאים בלולב של חברו. בשאר ימי החג יוצאים גם בלולב של חברו.
״וּלְקַחְתֶּם״, שֶׁתְּהֵא לְקִיחָה בְּיַד כׇּל אֶחָד וְאֶחָד. ״לָכֶם״, מִשֶּׁלָּכֶם - לְהוֹצִיא אֶת הַשָּׁאוּל וְאֶת הַגָּזוּל
״ולקחתם״ בלשון רבים: כל אחד צריך לקיחה משלו, ואין אחד מוציא את כולם. ״לכם״: הלולב צריך להיות שלכם. לכן שאול וגזול פסולים, אלא אם כן נתנו לו במתנה.
נְטָלוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְיָצָא בּוֹ, וּנְתָנוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּמַתָּנָה ... נְטָלוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וְיָצָא בּוֹ, וְהֶחְזִירוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל
רבן גמליאל, רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא היו בספינה, ורק לרבן גמליאל היה לולב. כל אחד יצא בו ונתן אותו במתנה לבא אחריו, ורבי עקיבא החזיר אותו לרבן גמליאל.
לְמָה לִי לְמֵימַר הֶחְזִירוֹ? מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן: מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחְזִיר - שְׁמָהּ מַתָּנָה
למה הברייתא מספרת שרבי עקיבא החזיר? כדי ללמד שרבן גמליאל נתן את הלולב על מנת שיחזירוהו, ובכל זאת זו מתנה והם יצאו בו.
״הֵא לְךָ אֶתְרוֹג זֶה עַל מְנָת שֶׁתַּחְזִירֵהוּ לִי״. נְטָלוֹ וְיָצָא בּוֹ, הֶחְזִירוֹ - יָצָא, לֹא הֶחְזִירוֹ - לֹא יָצָא
המתנה תלויה בתנאי. אם החזיר, התנאי התקיים והמתנה הייתה מתנה, ויצא. אם לא החזיר, התנאי לא התקיים, ומתברר שהאתרוג היה בידו כגזול.
לְמָה לִי לְמֵימַר שֶׁלְּקָחוֹ בְּאֶלֶף זוּז? לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָּה מִצְוֹת חֲבִיבוֹת עֲלֵיהֶן
המחיר מלמד על חביבות המצוה. כך גם אמימר, שהיה מתפלל ולולבו בידו. ואנשי ירושלים היו הולכים כל היום ולולבם בידם, ״להודיעך כמה היו זריזין במצות״.
לֹא יֹאחַז אָדָם תְּפִילִּין בְּיָדוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה בְּחֵיקוֹ וְיִתְפַּלֵּל ... הָתָם לָאו מִצְוָה נִינְהוּ, וּטְרִיד בְּהוּ. הָכָא מִצְוָה נִינְהוּ, וְלָא טְרִיד בְּהוּ
קושיה על אמימר: אסור להתפלל כשמחזיקים דבר ביד, כי טרודים שלא ייפול. התשובה: שם אין מצוה באחיזה, והאחיזה מטרידה. בלולב האחיזה עצמה היא מצוה, ומתוך שהיא חביבה אינה מטרידה.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| מֵימַר | לומר | מֵימַר אָמַר = הוא חושב בלבו |
| מִילְּתָא | דבר; ענין | |
| אַגַּב | מתוך; תוך כדי | אַגַּב דְּ = מתוך ש־ |
| אוֹרְחֵיהּ | דרכו | אַגַּב אוֹרְחֵיהּ = תוך כדי דרכו, דרך אגב |
| קָא | מציין פעולה מתרחשת עכשיו | קא אכיל = אוכל כעת |
| מִשְׁמַע | משתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו | |
| לַן | לנו | |
| הָא | זה, זאת; הרי | הא ... הא = זה ... וזה |
| הָתָם | שם | הפוך מ״הכא״ (כאן) |
| לָאו | לא, אינו | |
| נִינְהוּ | הם | |
| טְרִיד | טרוד, עסוק | |
| בְּהוּ | בהם | |
| הָכָא | כאן | |
| אִיגְלַאי | התברר, התגלה | אִיגְלַאי מִלְּתָא = התברר הדבר |
| מֵעִיקָּרָא | בתחלה | |
| הָוְיָין | הם; הם נחשבים | רבים של ״הוי״ |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| נָמֵי | גם | |
| נָפֵיק | יוצא (ידי חובה) | שורש נפק |
| שִׁילְהֵי | סוף | ״בשילהי פרק״: בסוף הפרק |
| גַּבֵּי | אצל; לגבי | |
| חָשִׁיב | חשוב, נחשב | |
| כֵּיוָן | מכיון ש; מאחר ש | בדרך כלל: כיון ד־ |
| הָוֵי | היה; נעשה; נחשב | שורש הוי |
| סְתָמָא | סתם, בלי פרוט | מִסְּתָמָא = מִן הַסְּתָם |
| מִלְּתָא | דבר | |
| דָּמֵי | דומה | שורש דמי |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
משמע:
המילה ״לכם״ משמעה ״משלכם״, כלומר הלולב צריך להיות שלו.
דר״ג ע״מ שיחזירוהו לו נתנו להם ואפ״ה הויא מתנה עד שיצאו בו:
רבן גמליאל נתן את הלולב על מנת שיחזירוהו, ובכל זאת זו מתנה עד שיצאו בו.
דמתנה על מנת להחזיר מתנה היא והרי החזירו לו אבל אם לא החזירו אגלאי מלתא דמעיקרא גזול הוא בידו:
מתנה על מנת להחזיר היא מתנה, והוא קיים את התנאי. אם לא החזיר, התברר שמלכתחילה האתרוג היה גזול בידו.
לאוחזן והויין עליו למשא לפיכך טרוד במשאם וכבד עליו משאם ושמירתם: הכא - נטילתה ולקיחתה מצוה היא ומתוך שחביבה מצוה עליו אין משאה ושימורה כבד עליו ולא טריד:
אין מצוה לאחוז בהם, והם משא עליו, ולכן הוא טרוד בשמירתם. בלולב האחיזה היא המצוה, ומתוך שהמצוה חביבה עליו, השמירה אינה כבדה עליו.
לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.
השאלה במשפט אחד: האם אפשר לצאת באתרוג של שותפים?
אלא א״כ נתן לו במתנה. ובאתרוג השותפין נמי לא נפיק כדמוכח בשילהי יש נוחלין (ב״ב דף קלז: ושם) גבי אחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית ולא חשיב שלו כיון דאין מיוחד שלו אלא כשאול הוי ואינו יוצא בו ומה שנהגו הקהל לקנות אתרוג בשותפות מלמדין אותן שיהו כולם נותן כל אחד ואחד חלקו לחבירו על מנת להחזיר ויש לסמוך דכיון דקנאוהו על מנת לצאת בו ואע״ג שלא פירשו סתמא דמלתא כאילו פרשו דמי כיון דבענין אחר אין יכולין לצאת בו:
ובאתרוג השותפין נמי לא נפיק ... ולא חשיב שלו כיון דאין מיוחד שלו אלא כשאול הוי
לא רק לולב של חברו פסול, אלא גם אתרוג של שותפים. כך מוכח בבבא בתרא (קל״ז ע״ב) באחים שקנו אתרוג מכספי הירושה המשותפת. האתרוג אינו שלו לבדו, ולכן הוא כשאול.
ומה שנהגו הקהל לקנות אתרוג בשותפות
אם כן, איך יוצא הקהל שנהג לקנות אתרוג אחד בשותפות?
מלמדין אותן שיהו כולם נותן כל אחד ואחד חלקו לחבירו על מנת להחזיר
מלמדים אותם שכל אחד ייתן את חלקו לחברו במתנה על מנת להחזיר. כך האתרוג שלו בשעת הנטילה.
ויש לסמוך דכיון דקנאוהו על מנת לצאת בו ואע״ג שלא פירשו סתמא דמלתא כאילו פרשו דמי
ואפילו אם לא אמרו זאת במפורש, אפשר לסמוך: הם קנו את האתרוג כדי לצאת בו, ואין דרך אחרת לצאת בו. לכן נחשב כאילו התנו.
החידוש: אתרוג של שותפים כשאול. אבל כשקנו אותו כדי לצאת בו, אנו מניחים שכל אחד נותן את חלקו לחברו במתנה על מנת להחזיר.
כי הוא אינו מיוחד לאחד מהם, ובשעת הנטילה אינו כולו שלו.
כל אחד נותן את חלקו לחברו במתנה על מנת להחזיר. ואפילו לא אמרו זאת במפורש, כך היא כוונתם.
מקורות: בבא בתרא קל״ז ע״ב
השאלה במשפט אחד: אם המתנה היא על מנת להחזיר לרבן גמליאל, איך רבי יהושע נתן את הלולב לרבי אלעזר בן עזריה?
ואם לאו לא יצא. ומה שלא החזירו רבי יהושע לרבן גמליאל אלא נתנו לרבי אלעזר בן עזריה ורבי אלעזר בן עזריה לרבי עקיבא דעתו של רבן גמליאל היה שיצאו כולם ואח״כ יחזירוהו:
ומה שלא החזירו רבי יהושע לרבן גמליאל אלא נתנו לרבי אלעזר בן עזריה
לפי רבא, אם לא החזיר, לא יצא. והרי רבי יהושע לא החזיר את הלולב לרבן גמליאל, אלא נתן אותו לרבי אלעזר בן עזריה, וכן רבי אלעזר לרבי עקיבא!
דעתו של רבן גמליאל היה שיצאו כולם ואח״כ יחזירוהו
רבן גמליאל התכוון שכולם יצאו בלולב, ורק אחר כך יחזירו לו. התנאי התקיים כשרבי עקיבא, האחרון, החזיר אותו.
החידוש: התנאי ״על מנת להחזיר״ נקבע לפי דעת הנותן. רבן גמליאל רצה שהלולב יעבור בין כולם ויחזור אליו בסוף.
רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה לא החזירו את הלולב לרבן גמליאל, אלא נתנו אותו לחבריהם.
דעת רבן גמליאל הייתה שכולם יצאו, ורק אחר כך יחזירוהו לו.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
מה לומדים מ״ולקחתם״ ומ״לכם״, ומה הדין ביום טוב ראשון?
הדרשות הפוכות, וגם הדין נאמר רק ליום טוב ראשון. בשאר ימי החג יוצאים בלולב של חברו.
מי שאין לו לולב משלו יכול לצאת בלולב של חברו רק אם חברו נתן לו אותו במתנה.
״לכם״ מוציא גם את השאול וגם את הגזול. מי שאין לו לולב יכול לקבלו רק במתנה.
״ולקחתם״ בלשון רבים מלמד שהלקיחה ביד כל אחד ואחד, ואחד אינו מוציא את כולם.
רבא פוסק: ״הא לך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי״, החזירו יצא, לא החזירו לא יצא. למה, לפי רש״י, אם לא החזיר לא יצא אף שהאתרוג היה בידו בשעת הנטילה?
הגמרא קובעת ״מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה״. כשהחזיר, הוא יצא, ולכן זו אינה שאילה.
אילו כך, גם מי שהחזיר לא היה יוצא בשעת הנטילה. לפי רש״י המתנה חלה מיד בתנאי, ואם לא התקיים התנאי מתברר שלא הייתה.
מתנה על מנת להחזיר היא מתנה כשהתנאי מתקיים. כשלא החזיר, מתברר שמלכתחילה האתרוג היה גזול בידו.
״לקיחה תמה״ עוסקת בשלמות ארבעת המינים ולא בהחזרה. הפסול כאן הוא שהאתרוג נחשב גזול.
קהל קנה אתרוג אחד בשותפות. איך כל אחד מהם יוצא בו, לפי התוספות (ד״ה אלא)?
אתרוג של שותפים אינו מיוחד לאחד מהם, ולכן הוא כשאול ואין יוצאים בו.
שאול פסול ביום טוב ראשון. הפתרון הוא מתנה על מנת להחזיר ולא שאילה.
לפי התוספות, כיוון שקנו את האתרוג כדי לצאת בו, סתמא כאילו פירשו.
אתרוג של שותפים אינו שלו לבדו ונחשב כשאול, ולכן צריך מתנה על מנת להחזיר. כוונת הקנייה מספיקה גם בלי אמירה.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מה לומדים מ״ולקחתם״ ומ״לכם״, ומה הדין ביום טוב ראשון?
״ולקחתם״: לקיחה ביד כל אחד ואחד. ״לכם״: משלכם, להוציא שאול וגזול. ביום טוב ראשון יוצאים בלולב של חברו רק אם נתן לו במתנה.
מה לומדים מהמעשה בספינה, ומה פסק רבא?
״מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה״. רבא: אם החזיר, יצא. אם לא החזיר, לא יצא, כי מתברר שהיה גזול בידו.
איך יוצא קהל שקנה אתרוג בשותפות, לפי התוספות?
כל אחד נותן את חלקו לחברו במתנה על מנת להחזיר. ואפילו לא פירשו, כאילו פירשו, כי קנו אותו כדי לצאת בו.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקטָעָה בִּדְבַר מִצְוָהסוכה מ״א ע״ב–מ״ב ע״אלשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).