מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
סוכה ג׳ ע״א–ב

סוּכָּה קְטַנָּה וּגְדוֹלָה: רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ

חלק מהסוגיה בתכנית תושב״ע

פרק א׳, סוכה · שאלון 6281

רב שמואל בר יצחק פוסק שסוכה צריכה להחזיק ראשו ורובו ושולחנו, וזו שיטת בית שמאי. רב נחמן בר יצחק מקשה: אולי בית שמאי ובית הלל נחלקו בסוכה גדולה, במי שיושב בפתח ושולחנו בבית? המסקנה: ״בתרתי פליגי״, גם בסוכה קטנה וגם בגדולה. בסוף: בית שאין בו ארבע על ארבע אמות.

הסוגיה בסרטון

אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.

אורך: 4:11 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה

תמליל הסרטון · מסונכרן לסרטון: לחיצה על משפט קופצת אליו

סוכה ג׳ ע״א–ב · רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ וְשֻׁלְחָנוֹהסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. הֲלָכָהג׳ ע״א

    אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: הֲלָכָה, צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא מַחְזֶקֶת רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ. ... דַּאֲמַר לָךְ מַנִּי? ... בֵּית שַׁמַּאי הִיא, וְלָא תְּזוּז מִינַּהּ

    רב שמואל בר יצחק פוסק: סוכה צריכה להחזיק את ראשו ורובו של אדם ואת שולחנו. רבי אבא שואל: כבית שמאי? (לבית הלל אין צורך בשולחן.) ״איכא דאמרי״: רבי אבא שאל מי אמר את הברייתא, והתשובה: בית שמאי, ״ולא תזוז מינה״, אל תזוז ממנה.

  2. מַתְקֵיף לַהּ

    דִּלְמָא בְּסוּכָּה גְּדוֹלָה פְּלִיגִי, וּכְגוֹן דְּיָתֵיב אַפּוּמָּא דִּמְטוּלְּתָא וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת

    רב נחמן בר יצחק: מניין שבית שמאי ובית הלל נחלקו בסוכה קטנה? אולי נחלקו בסוכה גדולה, כשהוא יושב בפתח הסוכה ושולחנו בתוך הבית. בית שמאי גוזרים ״שמא ימשך אחר שולחנו״ ויצא מן הסוכה, ובית הלל אינם גוזרים.

  3. וְדַיְקָא נָמֵי

    מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת ... וְאִם אִיתָא, מַחְזֶקֶת וְאֵינָהּ מַחְזֶקֶת מִיבְּעֵי לֵיהּ

    כך מדויק גם מלשון המשנה: ״מי שהיה ראשו ורובו בסוכה״ מדבר על האדם ולא על גודל הסוכה. אילו נחלקו בגודל הסוכה, היה צריך לומר ״מחזקת ואינה מחזקת״.

  4. קֻשְׁיָה

    וּבְסוּכָּה קְטַנָּה לָא פְּלִיגִי? ... וְאִילּוּ שׁוּלְחָנוֹ לָא קָתָנֵי. קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי. אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ: הָא בֵּית שַׁמַּאי, הָא בֵּית הִלֵּל

    וכי בסוכה קטנה לא נחלקו? ברייתא אחת אומרת שסוכה כשרה צריכה להחזיק ראשו ורובו ושולחנו. ברייתא אחרת אומרת ״ראשו ורובו״ בלבד. הברייתות סותרות זו את זו, ומכאן שאחת היא שיטת בית שמאי והשנייה שיטת בית הלל.

  5. מָר זוּטְרָא

    מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, מִדְּקָתָנֵי: ״בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין״

    גם המשנה מדויקת כך. ״פוסלין ומכשירין״ מדבר על הסוכה. אילו המחלוקת הייתה רק על האדם שיושב בפתח, היה צריך לומר ״לא יצא / יצא״.

  6. בְּתַרְתֵּי פְּלִיגִי

    לְעוֹלָם בְּתַרְתֵּי פְּלִיגִי: פְּלִיגִי בְּסוּכָּה קְטַנָּה, וּפְלִיגִי בְּסוּכָּה גְּדוֹלָה. וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי

    ומה עם ״מי שהיה״? המסקנה: בית שמאי ובית הלל נחלקו בשני דינים, ובמשנה חסרות מילים.

    • סוּכָּה גְּדוֹלָהראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית: בית שמאי אומרים לא יצא, ובית הלל אומרים יצא.
    • סוּכָּה קְטַנָּהמחזקת ראשו ורובו בלבד: בית שמאי פוסלין, ובית הלל מכשירין.
  7. מַאן תְּנָאג׳ ע״ב

    בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת - פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה, וּמִן הַמַּעֲקֶה ... לֵימָא רַבִּי הִיא וְלָא רַבָּנַן?

    ברייתא: בית שאין בו ארבע על ארבע אמות פטור ממזוזה וממעקה, ואינו נחשב ״בית״ לעוד דינים. האם זו רק שיטת רבי, שסוכה צריכה ארבע אמות? לא. גם חכמים מודים: סוכה היא דירת עראי, אבל בית הוא דירת קבע, ובבית קטן מארבע אמות ״לא דיירי ביה אינשי״.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

79 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
בַּרבן; חוץ מבַּר מִ־ = חוץ מ־
מַנִּימי; כדעת מימַנִּי? = כדעת מי המשנה?
מִינַּהּממנה
דִּלְמָאשמא, אולי
פְּלִיגִיחולקים; חלוקיםשורש פלג
יָתֵיביושבשורש ישב
אַפּוּמָּאעל פתחו של, בפתח
מְטַלַּלְתָּאסוכה; מקום מוצלמלשון צל; גם כתיב מטולתא
מִימי; בשאלה: האם; ״מי ש־״ = אדם ש־מילת שאלה
אִיתָאיש, קייםוְאִם אִיתָא = ואם זה נכון
מִיבְּעֵיצריך; היה צריךמִיבְּעֵי לֵיהּ = היה לו לכתוב
לֵיהּלו
קָתָנֵישונה (במשנה)קָא + תָּנֵי
קַשְׁיָיןקשות, סותרות
אַהֲדָדֵיזה לזה; זה את זהקַשְׁיָין אַהֲדָדֵי = סותרות זו את זו
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
לָאולא, אינו
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
מַתְנִיתִיןמשנה; המשנה שלפנינו
נָמֵיגם
דַּיְקָאמדוקדק; מוכח
תַּרְתֵּישתיים
חַסּוֹרֵיחסר; חסרון״חסורי מחסרא״: המשנה חסרה
מִיחַסְּרָאחסרהשורש חסר
הָכִיכך; כןהָכִי נַמִי = אכן כך
לֵימָאשיאמר; האם נאמרשורש אמר; בראש שאלה: האם נאמר
רַבָּנַןחכמיםמדרבנן = מדברי חכמים
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
בָּעֵישואל; צריךשורש בע״י; שתי משמעויות לפי ההקשר
לְקַמָּןבהמשך, להלן
דַּיְיקָאהוכחה מתוך הדיוק״ודיקא נמי״: וגם זה מוכיח
שִׁיעוּרָאשיעור; מידה
לִיתְנֵישישנה; היה לו לשנות (במשנה)שורש תני
חֲזָקָהמצב שמניחים שהוא נכון כל עוד לא הוכח אחרת; וגם: שימוש בקרקע שלוש שנים שמקנה בעלותחזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו · חזקת שלוש שנים בקרקע
מָראדון; חכם (בכבוד)מר סבר ... ומר סבר = אחד סובר ... והשני
זוּטַרקטן; מועט
חֲדָאאחת
הַאיזה
אִידָּךְהאחר, השני
גַּבֵּיאצל; לגבי
אָמְרִיאומריםשורש אמר
הָתָםשםהפוך מ״הכא״ (כאן)
הָנֵיאלהרבים של האי
עָבְדִיעושים
אָמְרִינַןאנו אומריםשורש אמר
כּוּלֵּיהּכולו
פִּירְקִיןפרקנו; הפרק הזה
הַךְזה; אותוהיינו הך = זהו אותו דבר
פִּירְקָאפרק
מַיְיתֵימביאשורש אתי
עוֹבְדָּאמעשהמעובדא = ממעשה
אַשְׁכַּחמצא
דַּהֲבָאזהב
חַדאחד
עָבַדעשה
אֲכָלֵיהּאכל אותו
קָאָמַראומרקָא + אֲמַר
מִיהָאמכל מקום; לפחות
עָבְדִינַןאנו עושים; אנו נוהגים
הָכָאכאן
הַהִיאאותה
מִילְּתָאדבר; ענין
קָרוּקראו
מַסְקִינַןאנו מסיקיםשורש סלק
פְּלוּגְתָּאמחלוקתשורש: פלג
מִיהוּאבל, מכל מקוםמילת קישור, בלשון תוספות
שְׁמַעְתִּיןהסוגיה שלנושמעתא + ין: הסוגיה כאן
הֵיכִיאיךכי היכי ד = כדי ש / כשם ש
דָּיֵיקמדיק; מסיק מהלשון
מַיְירֵיעוסק, מדבר במדבר על מקרה מסוים
הֵיכָאאיפה; במקום ש
אִיצְטְרִיךְנצרך; היה צריךשורש צרך
אֵיתוֹיֵילהביא, לרבותשורש אתי
מוֹקְמִימעמידים (מפרשים)
גָּזְרִינַןאנחנו גוזרים
אַפֵּיאפילו (בקיצור אפי׳); פנים
אוֹרַיְיתָאתורהדְּאוֹרַיְיתָא = מן התורה
אַשְׁכְּחַןמצאנו
קָאָמְרִיאומרים

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה כב״ש

סוכה ג׳ ע״א

דאי כב״ה לא בעי שולחנו כדלקמן בפרק הישן (סוכה דף כח.):

לבית הלל אין צורך שהסוכה תחזיק את השולחן, כמבואר בדף כ״ח.

רש״י

ד״ה ודיקא נמי

סוכה ג׳ ע״א

ודיקא נמי כדלקמן בגדולה פליגי והוא יושב על הפתח מבחוץ וראשו מושכב לתוכה ושולחנו לפני גופו בבית:

המחלוקת בסוכה גדולה: הוא שוכב בפתח, ראשו בתוך הסוכה, ושולחנו לפניו בתוך הבית.

רש״י

ד״ה ואם איתא

סוכה ג׳ ע״א

דבשיעורא דסוכה פליגי ליתני סוכה המחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשרה ושאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ב״ש פוסלין כו׳:

אילו המחלוקת הייתה בגודל הסוכה, המשנה הייתה צריכה לומר ״סוכה המחזקת... כשרה, ושאינה מחזקת... בית שמאי פוסלין״.

רש״י

ד״ה אמר מר זוטרא דיקא נמי

סוכה ג׳ ע״א

דבקטנה פליגי ובשיעורא דפוסלין ומכשירין על כרחך אסוכה מהדרי:

המילים ״פוסלין ומכשירין״ מוכרחות להתייחס לסוכה עצמה. לכן המחלוקת היא בגודל הסוכה, כלומר בסוכה קטנה.

תוספות

לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.

תוספות

ד״ה דאמר לך מני

סוכה ג׳ ע״א

השאלה במשפט אחד: איך פוסקים כבית שמאי בסוכה קטנה, והרי ״עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום״?

לשון התוספות

דאמר לך מני ב״ש היא ולא תזוז מינה כו׳. בסדר רב עמרם פסק בששה מקומות הלכה כב״ש חדא האי דסוכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו ואידך במנחות פרק התכלת (מנחות דף מ. ושם) גבי סדין בציצית ב״ש פוטרין וב״ה מחייבין עוד לשם כמה חוטין הוא נותן ב״ש אמרי ד׳ ובה״א ג׳ עוד התם כמה תהא משולשלת בית שמאי אומרים ד׳ ובה״א ג׳ בכל הני עבדי כב״ש ואידך במסכת ברכות פרק אלו דברים (ברכות דף נא:) בש״א מכבדין [את] הבית ואח״כ נוטלין לידים ואמרינן בגמ׳ בכוליה פירקין הלכה כב״ה בר מהך עוד התם בסוף פירקא גבי מי שאכל ושתה ולא בירך דמייתי בגמרא עובדא דרבה בר בר חנה דאשכח יונה דדהבא וחד תלמיד דעבד כב״ש ואשכח ארנקי ואידך תלמיד דעבד כב״ה ואכליה אריה וקצת קשה הא דקאמר התם בכוליה פירקין הלכה כב״ה בר מהך ושמא משום דב״ה נמי מודו דלכתחילה מיהא עבדינן כב״ש ועל מה שפסק בהך דהכא כב״ש אין להקשות מהא דאמרינן פ״ק דברכות (דף יא.) דאמר רב יוסף עשה כדברי ב״ש לא עשה ולא כלום ומייתי ראיה מההיא מילתא דסוכה מעשה ברבי יוחנן החורני שחלה והלכו זקני ב״ש וזקני ב״ה לבקרו ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית אמרו לו זקני ב״ש א״כ היית נוהג כל ימיך לא קיימת מצות סוכה כל ימיך ומסקינן התם דהלכה כרבי יוחנן החורני דההיא פלוגתא בסוכה גדולה כדמסקינן דבתרתי פליגי בההיא הלכה כב״ה אבל הכא בסוכה קטנה ובהא הלכה כב״ש מיהו שמעתין דהתם תימה היכי דייק מינה דעשה כב״ש לא עשה ולא כלום דראיה דמייתי בעשה כב״ה מיירי ועוד וכי צריך ראיה על זה היכא דהלכה כב״ה שאם עשה כב״ש לא עשה ולא כלום וצ״ל דאיצטריך התם לאיתויי היכא דב״ה מחמירים מדרבנן וב״ש מוקמי לה אדאורייתא ולא גזרינן אם עשה כדברי ב״ש לא יצא ידי חובתו אפי׳ דאורייתא כדאשכחן לב״ש היכא דיתיב אפיתחא דמטללתא דגזרי שמא ימשך אחר שולחנו וקאמרי לא קיימת מצות סוכה מימיך דאפי׳ מדאורייתא לא קיים ומדבית שמאי נשמע לב״ה:

  1. פֵּרוּשׁ

    בסדר רב עמרם פסק בששה מקומות הלכה כב״ש חדא האי דסוכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו

    ברשימת המיקוד: מתחילת הדיבור עד ״ראשו ורובו ושולחנו״, ומ״ועל מה שפסק״ עד הסוף. רב עמרם גאון פסק כבית שמאי בשישה מקומות, והראשון הוא הדין שלנו: סוכה צריכה להחזיק ראשו ורובו ושולחנו.

  2. קֻשְׁיָה

    ועל מה שפסק בהך דהכא כב״ש אין להקשות מהא דאמרינן פ״ק דברכות ... עשה כדברי ב״ש לא עשה ולא כלום

    לכאורה קשה: בברכות י״א ע״א רב יוסף אומר ״עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום״. הראיה שם היא מרבי יוחנן בן החורנית, שישב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית, וזקני בית שמאי אמרו לו: ״לא קיימת מצות סוכה כל ימיך״.

  3. תֵּרוּץ

    דההיא פלוגתא בסוכה גדולה ... בההיא הלכה כב״ה אבל הכא בסוכה קטנה ובהא הלכה כב״ש

    אין קושיה. המעשה ברבי יוחנן בן החורנית הוא בסוכה גדולה, ושם הלכה כבית הלל. כאן מדובר בסוכה קטנה, ובה הלכה כבית שמאי. זו בדיוק המסקנה ״בתרתי פליגי״.

  4. קֻשְׁיָה

    מיהו שמעתין דהתם תימה היכי דייק מינה ... ועוד וכי צריך ראיה על זה

    אבל הסוגיה בברכות עצמה קשה. (1) המעשה עוסק במי שעשה כבית הלל, ואיך לומדים ממנו על מי שעשה כבית שמאי? (2) אם הלכה כבית הלל, פשוט שמי שעשה כבית שמאי לא עשה כלום. למה צריך ראיה?

  5. תֵּרוּץ

    וצ״ל דאיצטריך התם לאיתויי היכא דב״ה מחמירים מדרבנן וב״ש מוקמי לה אדאורייתא ולא גזרינן

    הראיה נחוצה למקרה מיוחד: צד אחד מחמיר בגזירה מדרבנן, והצד השני מסתפק בדין תורה. היינו חושבים שמי שעשה כמקל יצא לפחות מן התורה. הראיה מלמדת שלא יצא ידי חובתו אפילו מן התורה.

  6. רְאָיָה

    כדאשכחן לב״ש היכא דיתיב אפיתחא דמטללתא דגזרי שמא ימשך אחר שולחנו ... ומדבית שמאי נשמע לב״ה

    בית שמאי גזרו ״שמא ימשך אחר שולחנו״, וכלפי מי שלא שמע לגזירה אמרו ״לא קיימת מצות סוכה מימיך״, כלומר אפילו מן התורה. ומבית שמאי לומדים גם לבית הלל, במקומות שבהם הם המחמירים.

החידוש: בסוכה קטנה הלכה כבית שמאי, ובסוכה גדולה כבית הלל. ומי שעובר על גזירה של חכמים לא יצא ידי חובתו אפילו מן התורה.

בדקו את עצמכם

1באיזה דין פסק רב עמרם כבית שמאי, לפי הדיבור?

שסוכה צריכה להחזיק ראשו ורובו ושולחנו.

2מה הקושיה מן המעשה ברבי יוחנן בן החורנית, ומה התירוץ?

״עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום״, והראיה מן המעשה בסוכה. התירוץ: המעשה בסוכה גדולה, ושם הלכה כבית הלל. בסוכה קטנה הלכה כבית שמאי.

3למה צריך ראיה שמי שעשה כבית שמאי לא עשה כלום, לפי תירוץ התוספות?

למקרה שבו צד אחד גוזר מדרבנן והשני מסתפק בדין תורה. הראיה מלמדת שמי שלא שמע לגזירה לא יצא אפילו מן התורה, כמו שאמרו בית שמאי לרבי יוחנן בן החורנית.

מקורות: ברכות י״א ע״א · סוכה כ״ח ע״א · סדר רב עמרם גאון

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. רב נחמן בר יצחק מציע שמחלוקת בית שמאי ובית הלל אינה בגודל הסוכה. מה הוא מציע ומה טעם בית שמאי לשיטתו?

  2. הגמרא מקשה שבסוכה קטנה כן נחלקו בית שמאי ובית הלל, מתוך שתי ברייתות. מה מוכיחות הברייתות?

  3. לפי תוספות, כיצד מתיישב הפסק כבית שמאי בסוכה קטנה עם הדין ״עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום״ ועם מעשה רבי יוחנן בן החורנית?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מה פסק רב שמואל בר יצחק, ומה הקשה רב נחמן בר יצחק על ההנחה שזו שיטת בית שמאי?

    תשובה

    סוכה צריכה להחזיק ראשו ורובו ושולחנו, כבית שמאי. רב נחמן בר יצחק: אולי נחלקו בסוכה גדולה, כשהוא יושב בפתח ושולחנו בבית, ובית שמאי גוזרים שמא ימשך אחר שולחנו.

  2. הסבר את המסקנה ״בתרתי פליגי״ ואת ״חסורי מיחסרא״.

    תשובה

    בית שמאי ובית הלל נחלקו בשני דינים. בסוכה גדולה, ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית: לבית שמאי לא יצא, ולבית הלל יצא. בסוכה קטנה שמחזקת ראשו ורובו בלבד: בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. במשנה חסר החלק השני.

  3. לפי התוספות, איך מיישבים את הפסק כבית שמאי עם ״עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום״?

    תשובה

    המעשה ברבי יוחנן בן החורנית עוסק בסוכה גדולה, שבה הלכה כבית הלל. בסוכה קטנה הלכה כבית שמאי.

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הפרק הבא: פרק ב׳ · הישןשְׁלוּחֵי מִצְוָהסוכה כ״ה ע״א–כ״ו ע״א · סרטון 3:45 דק׳

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).