ד״ה כב״ש
סוכה ג׳ ע״אדאי כב״ה לא בעי שולחנו כדלקמן בפרק הישן (סוכה דף כח.):
לבית הלל אין צורך שהסוכה תחזיק את השולחן, כמבואר בדף כ״ח.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
חלק מהסוגיה בתכנית תושב״ע
פרק א׳, סוכה · שאלון 6281
רב שמואל בר יצחק פוסק שסוכה צריכה להחזיק ראשו ורובו ושולחנו, וזו שיטת בית שמאי. רב נחמן בר יצחק מקשה: אולי בית שמאי ובית הלל נחלקו בסוכה גדולה, במי שיושב בפתח ושולחנו בבית? המסקנה: ״בתרתי פליגי״, גם בסוכה קטנה וגם בגדולה. בסוף: בית שאין בו ארבע על ארבע אמות.
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:11 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
סוכה ג׳ ע״א–ב · רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ וְשֻׁלְחָנוֹהסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: הֲלָכָה, צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא מַחְזֶקֶת רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ. ... דַּאֲמַר לָךְ מַנִּי? ... בֵּית שַׁמַּאי הִיא, וְלָא תְּזוּז מִינַּהּ
רב שמואל בר יצחק פוסק: סוכה צריכה להחזיק את ראשו ורובו של אדם ואת שולחנו. רבי אבא שואל: כבית שמאי? (לבית הלל אין צורך בשולחן.) ״איכא דאמרי״: רבי אבא שאל מי אמר את הברייתא, והתשובה: בית שמאי, ״ולא תזוז מינה״, אל תזוז ממנה.
דִּלְמָא בְּסוּכָּה גְּדוֹלָה פְּלִיגִי, וּכְגוֹן דְּיָתֵיב אַפּוּמָּא דִּמְטוּלְּתָא וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת
רב נחמן בר יצחק: מניין שבית שמאי ובית הלל נחלקו בסוכה קטנה? אולי נחלקו בסוכה גדולה, כשהוא יושב בפתח הסוכה ושולחנו בתוך הבית. בית שמאי גוזרים ״שמא ימשך אחר שולחנו״ ויצא מן הסוכה, ובית הלל אינם גוזרים.
מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת ... וְאִם אִיתָא, מַחְזֶקֶת וְאֵינָהּ מַחְזֶקֶת מִיבְּעֵי לֵיהּ
כך מדויק גם מלשון המשנה: ״מי שהיה ראשו ורובו בסוכה״ מדבר על האדם ולא על גודל הסוכה. אילו נחלקו בגודל הסוכה, היה צריך לומר ״מחזקת ואינה מחזקת״.
וּבְסוּכָּה קְטַנָּה לָא פְּלִיגִי? ... וְאִילּוּ שׁוּלְחָנוֹ לָא קָתָנֵי. קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי. אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ: הָא בֵּית שַׁמַּאי, הָא בֵּית הִלֵּל
וכי בסוכה קטנה לא נחלקו? ברייתא אחת אומרת שסוכה כשרה צריכה להחזיק ראשו ורובו ושולחנו. ברייתא אחרת אומרת ״ראשו ורובו״ בלבד. הברייתות סותרות זו את זו, ומכאן שאחת היא שיטת בית שמאי והשנייה שיטת בית הלל.
מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, מִדְּקָתָנֵי: ״בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין״
גם המשנה מדויקת כך. ״פוסלין ומכשירין״ מדבר על הסוכה. אילו המחלוקת הייתה רק על האדם שיושב בפתח, היה צריך לומר ״לא יצא / יצא״.
לְעוֹלָם בְּתַרְתֵּי פְּלִיגִי: פְּלִיגִי בְּסוּכָּה קְטַנָּה, וּפְלִיגִי בְּסוּכָּה גְּדוֹלָה. וְחַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי
ומה עם ״מי שהיה״? המסקנה: בית שמאי ובית הלל נחלקו בשני דינים, ובמשנה חסרות מילים.
בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת - פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה, וּמִן הַמַּעֲקֶה ... לֵימָא רַבִּי הִיא וְלָא רַבָּנַן?
ברייתא: בית שאין בו ארבע על ארבע אמות פטור ממזוזה וממעקה, ואינו נחשב ״בית״ לעוד דינים. האם זו רק שיטת רבי, שסוכה צריכה ארבע אמות? לא. גם חכמים מודים: סוכה היא דירת עראי, אבל בית הוא דירת קבע, ובבית קטן מארבע אמות ״לא דיירי ביה אינשי״.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| בַּר | בן; חוץ מ | בַּר מִ־ = חוץ מ־ |
| מַנִּי | מי; כדעת מי | מַנִּי? = כדעת מי המשנה? |
| מִינַּהּ | ממנה | |
| דִּלְמָא | שמא, אולי | |
| פְּלִיגִי | חולקים; חלוקים | שורש פלג |
| יָתֵיב | יושב | שורש ישב |
| אַפּוּמָּא | על פתחו של, בפתח | |
| מְטַלַּלְתָּא | סוכה; מקום מוצל | מלשון צל; גם כתיב מטולתא |
| מִי | מי; בשאלה: האם; ״מי ש־״ = אדם ש־ | מילת שאלה |
| אִיתָא | יש, קיים | וְאִם אִיתָא = ואם זה נכון |
| מִיבְּעֵי | צריך; היה צריך | מִיבְּעֵי לֵיהּ = היה לו לכתוב |
| לֵיהּ | לו | |
| קָתָנֵי | שונה (במשנה) | קָא + תָּנֵי |
| קַשְׁיָין | קשות, סותרות | |
| אַהֲדָדֵי | זה לזה; זה את זה | קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי = סותרות זו את זו |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| לָאו | לא, אינו | |
| הָא | זה, זאת; הרי | הא ... הא = זה ... וזה |
| מַתְנִיתִין | משנה; המשנה שלפנינו | |
| נָמֵי | גם | |
| דַּיְקָא | מדוקדק; מוכח | |
| תַּרְתֵּי | שתיים | |
| חַסּוֹרֵי | חסר; חסרון | ״חסורי מחסרא״: המשנה חסרה |
| מִיחַסְּרָא | חסרה | שורש חסר |
| הָכִי | כך; כן | הָכִי נַמִי = אכן כך |
| לֵימָא | שיאמר; האם נאמר | שורש אמר; בראש שאלה: האם נאמר |
| רַבָּנַן | חכמים | מדרבנן = מדברי חכמים |
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| בָּעֵי | שואל; צריך | שורש בע״י; שתי משמעויות לפי ההקשר |
| לְקַמָּן | בהמשך, להלן | |
| דַּיְיקָא | הוכחה מתוך הדיוק | ״ודיקא נמי״: וגם זה מוכיח |
| שִׁיעוּרָא | שיעור; מידה | |
| לִיתְנֵי | שישנה; היה לו לשנות (במשנה) | שורש תני |
| חֲזָקָה | מצב שמניחים שהוא נכון כל עוד לא הוכח אחרת; וגם: שימוש בקרקע שלוש שנים שמקנה בעלות | חזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו · חזקת שלוש שנים בקרקע |
| מָר | אדון; חכם (בכבוד) | מר סבר ... ומר סבר = אחד סובר ... והשני |
| זוּטַר | קטן; מועט | |
| חֲדָא | אחת | |
| הַאי | זה | |
| אִידָּךְ | האחר, השני | |
| גַּבֵּי | אצל; לגבי | |
| אָמְרִי | אומרים | שורש אמר |
| הָתָם | שם | הפוך מ״הכא״ (כאן) |
| הָנֵי | אלה | רבים של האי |
| עָבְדִי | עושים | |
| אָמְרִינַן | אנו אומרים | שורש אמר |
| כּוּלֵּיהּ | כולו | |
| פִּירְקִין | פרקנו; הפרק הזה | |
| הַךְ | זה; אותו | היינו הך = זהו אותו דבר |
| פִּירְקָא | פרק | |
| מַיְיתֵי | מביא | שורש אתי |
| עוֹבְדָּא | מעשה | מעובדא = ממעשה |
| אַשְׁכַּח | מצא | |
| דַּהֲבָא | זהב | |
| חַד | אחד | |
| עָבַד | עשה | |
| אֲכָלֵיהּ | אכל אותו | |
| קָאָמַר | אומר | קָא + אֲמַר |
| מִיהָא | מכל מקום; לפחות | |
| עָבְדִינַן | אנו עושים; אנו נוהגים | |
| הָכָא | כאן | |
| הַהִיא | אותה | |
| מִילְּתָא | דבר; ענין | |
| קָרוּ | קראו | |
| מַסְקִינַן | אנו מסיקים | שורש סלק |
| פְּלוּגְתָּא | מחלוקת | שורש: פלג |
| מִיהוּ | אבל, מכל מקום | מילת קישור, בלשון תוספות |
| שְׁמַעְתִּין | הסוגיה שלנו | שמעתא + ין: הסוגיה כאן |
| הֵיכִי | איך | כי היכי ד = כדי ש / כשם ש |
| דָּיֵיק | מדיק; מסיק מהלשון | |
| מַיְירֵי | עוסק, מדבר ב | מדבר על מקרה מסוים |
| הֵיכָא | איפה; במקום ש | |
| אִיצְטְרִיךְ | נצרך; היה צריך | שורש צרך |
| אֵיתוֹיֵי | להביא, לרבות | שורש אתי |
| מוֹקְמִי | מעמידים (מפרשים) | |
| גָּזְרִינַן | אנחנו גוזרים | |
| אַפֵּי | אפילו (בקיצור אפי׳); פנים | |
| אוֹרַיְיתָא | תורה | דְּאוֹרַיְיתָא = מן התורה |
| אַשְׁכְּחַן | מצאנו | |
| קָאָמְרִי | אומרים |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
דאי כב״ה לא בעי שולחנו כדלקמן בפרק הישן (סוכה דף כח.):
לבית הלל אין צורך שהסוכה תחזיק את השולחן, כמבואר בדף כ״ח.
ודיקא נמי כדלקמן בגדולה פליגי והוא יושב על הפתח מבחוץ וראשו מושכב לתוכה ושולחנו לפני גופו בבית:
המחלוקת בסוכה גדולה: הוא שוכב בפתח, ראשו בתוך הסוכה, ושולחנו לפניו בתוך הבית.
דבשיעורא דסוכה פליגי ליתני סוכה המחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשרה ושאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ב״ש פוסלין כו׳:
אילו המחלוקת הייתה בגודל הסוכה, המשנה הייתה צריכה לומר ״סוכה המחזקת... כשרה, ושאינה מחזקת... בית שמאי פוסלין״.
דבקטנה פליגי ובשיעורא דפוסלין ומכשירין על כרחך אסוכה מהדרי:
המילים ״פוסלין ומכשירין״ מוכרחות להתייחס לסוכה עצמה. לכן המחלוקת היא בגודל הסוכה, כלומר בסוכה קטנה.
לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.
השאלה במשפט אחד: איך פוסקים כבית שמאי בסוכה קטנה, והרי ״עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום״?
דאמר לך מני ב״ש היא ולא תזוז מינה כו׳. בסדר רב עמרם פסק בששה מקומות הלכה כב״ש חדא האי דסוכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו ואידך במנחות פרק התכלת (מנחות דף מ. ושם) גבי סדין בציצית ב״ש פוטרין וב״ה מחייבין עוד לשם כמה חוטין הוא נותן ב״ש אמרי ד׳ ובה״א ג׳ עוד התם כמה תהא משולשלת בית שמאי אומרים ד׳ ובה״א ג׳ בכל הני עבדי כב״ש ואידך במסכת ברכות פרק אלו דברים (ברכות דף נא:) בש״א מכבדין [את] הבית ואח״כ נוטלין לידים ואמרינן בגמ׳ בכוליה פירקין הלכה כב״ה בר מהך עוד התם בסוף פירקא גבי מי שאכל ושתה ולא בירך דמייתי בגמרא עובדא דרבה בר בר חנה דאשכח יונה דדהבא וחד תלמיד דעבד כב״ש ואשכח ארנקי ואידך תלמיד דעבד כב״ה ואכליה אריה וקצת קשה הא דקאמר התם בכוליה פירקין הלכה כב״ה בר מהך ושמא משום דב״ה נמי מודו דלכתחילה מיהא עבדינן כב״ש ועל מה שפסק בהך דהכא כב״ש אין להקשות מהא דאמרינן פ״ק דברכות (דף יא.) דאמר רב יוסף עשה כדברי ב״ש לא עשה ולא כלום ומייתי ראיה מההיא מילתא דסוכה מעשה ברבי יוחנן החורני שחלה והלכו זקני ב״ש וזקני ב״ה לבקרו ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית אמרו לו זקני ב״ש א״כ היית נוהג כל ימיך לא קיימת מצות סוכה כל ימיך ומסקינן התם דהלכה כרבי יוחנן החורני דההיא פלוגתא בסוכה גדולה כדמסקינן דבתרתי פליגי בההיא הלכה כב״ה אבל הכא בסוכה קטנה ובהא הלכה כב״ש מיהו שמעתין דהתם תימה היכי דייק מינה דעשה כב״ש לא עשה ולא כלום דראיה דמייתי בעשה כב״ה מיירי ועוד וכי צריך ראיה על זה היכא דהלכה כב״ה שאם עשה כב״ש לא עשה ולא כלום וצ״ל דאיצטריך התם לאיתויי היכא דב״ה מחמירים מדרבנן וב״ש מוקמי לה אדאורייתא ולא גזרינן אם עשה כדברי ב״ש לא יצא ידי חובתו אפי׳ דאורייתא כדאשכחן לב״ש היכא דיתיב אפיתחא דמטללתא דגזרי שמא ימשך אחר שולחנו וקאמרי לא קיימת מצות סוכה מימיך דאפי׳ מדאורייתא לא קיים ומדבית שמאי נשמע לב״ה:
בסדר רב עמרם פסק בששה מקומות הלכה כב״ש חדא האי דסוכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו
ברשימת המיקוד: מתחילת הדיבור עד ״ראשו ורובו ושולחנו״, ומ״ועל מה שפסק״ עד הסוף. רב עמרם גאון פסק כבית שמאי בשישה מקומות, והראשון הוא הדין שלנו: סוכה צריכה להחזיק ראשו ורובו ושולחנו.
ועל מה שפסק בהך דהכא כב״ש אין להקשות מהא דאמרינן פ״ק דברכות ... עשה כדברי ב״ש לא עשה ולא כלום
לכאורה קשה: בברכות י״א ע״א רב יוסף אומר ״עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום״. הראיה שם היא מרבי יוחנן בן החורנית, שישב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית, וזקני בית שמאי אמרו לו: ״לא קיימת מצות סוכה כל ימיך״.
דההיא פלוגתא בסוכה גדולה ... בההיא הלכה כב״ה אבל הכא בסוכה קטנה ובהא הלכה כב״ש
אין קושיה. המעשה ברבי יוחנן בן החורנית הוא בסוכה גדולה, ושם הלכה כבית הלל. כאן מדובר בסוכה קטנה, ובה הלכה כבית שמאי. זו בדיוק המסקנה ״בתרתי פליגי״.
מיהו שמעתין דהתם תימה היכי דייק מינה ... ועוד וכי צריך ראיה על זה
אבל הסוגיה בברכות עצמה קשה. (1) המעשה עוסק במי שעשה כבית הלל, ואיך לומדים ממנו על מי שעשה כבית שמאי? (2) אם הלכה כבית הלל, פשוט שמי שעשה כבית שמאי לא עשה כלום. למה צריך ראיה?
וצ״ל דאיצטריך התם לאיתויי היכא דב״ה מחמירים מדרבנן וב״ש מוקמי לה אדאורייתא ולא גזרינן
הראיה נחוצה למקרה מיוחד: צד אחד מחמיר בגזירה מדרבנן, והצד השני מסתפק בדין תורה. היינו חושבים שמי שעשה כמקל יצא לפחות מן התורה. הראיה מלמדת שלא יצא ידי חובתו אפילו מן התורה.
כדאשכחן לב״ש היכא דיתיב אפיתחא דמטללתא דגזרי שמא ימשך אחר שולחנו ... ומדבית שמאי נשמע לב״ה
בית שמאי גזרו ״שמא ימשך אחר שולחנו״, וכלפי מי שלא שמע לגזירה אמרו ״לא קיימת מצות סוכה מימיך״, כלומר אפילו מן התורה. ומבית שמאי לומדים גם לבית הלל, במקומות שבהם הם המחמירים.
החידוש: בסוכה קטנה הלכה כבית שמאי, ובסוכה גדולה כבית הלל. ומי שעובר על גזירה של חכמים לא יצא ידי חובתו אפילו מן התורה.
שסוכה צריכה להחזיק ראשו ורובו ושולחנו.
״עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום״, והראיה מן המעשה בסוכה. התירוץ: המעשה בסוכה גדולה, ושם הלכה כבית הלל. בסוכה קטנה הלכה כבית שמאי.
למקרה שבו צד אחד גוזר מדרבנן והשני מסתפק בדין תורה. הראיה מלמדת שמי שלא שמע לגזירה לא יצא אפילו מן התורה, כמו שאמרו בית שמאי לרבי יוחנן בן החורנית.
מקורות: ברכות י״א ע״א · סוכה כ״ח ע״א · סדר רב עמרם גאון
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
רב נחמן בר יצחק מציע שמחלוקת בית שמאי ובית הלל אינה בגודל הסוכה. מה הוא מציע ומה טעם בית שמאי לשיטתו?
זו ההבנה שרב נחמן בר יצחק מקשה עליה, שהמחלוקת בגודל הסוכה.
הצדדים הפוכים. בית שמאי הם שגוזרים, ובית הלל אינם גוזרים.
במחלוקת שהוא מציע ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית, והחשש הוא שימשך אחר השולחן.
בית שמאי חוששים שמי שיושב בפתח ושולחנו בבית ימשך אחריו ויצא מן הסוכה, ובית הלל אינם גוזרים.
הגמרא מקשה שבסוכה קטנה כן נחלקו בית שמאי ובית הלל, מתוך שתי ברייתות. מה מוכיחות הברייתות?
הגמרא מבינה שהן סותרות זו את זו, ולא מחלקת ביניהן לפי גודל הסוכה.
שתי הברייתות סותרות בשאלה אם צריך שהסוכה תחזיק את השולחן, ולכן אחת היא שיטת בית שמאי והשנייה שיטת בית הלל.
הגמרא מסיקה שהברייתות הן שתי שיטות, של בית שמאי ושל בית הלל, ושתיהן עוסקות במחלוקתם. פסקו של רב שמואל בר יצחק כבית שמאי.
מהברייתות הגמרא מוכיחה שגם בסוכה קטנה נחלקו בית שמאי ובית הלל.
לפי תוספות, כיצד מתיישב הפסק כבית שמאי בסוכה קטנה עם הדין ״עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום״ ועם מעשה רבי יוחנן בן החורנית?
הצדדים הפוכים. המעשה ברבי יוחנן בן החורנית עוסק בסוכה גדולה.
תוספות אינם מחלקים בין חומרא לקולא אלא בין סוכה גדולה לקטנה.
בסוכה גדולה הלכה כבית הלל ובסוכה קטנה כבית שמאי, ולכן אין סתירה.
רב עמרם גאון פסק כבית שמאי רק בסוכה קטנה, ואין כאן דחיית המעשה.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מה פסק רב שמואל בר יצחק, ומה הקשה רב נחמן בר יצחק על ההנחה שזו שיטת בית שמאי?
סוכה צריכה להחזיק ראשו ורובו ושולחנו, כבית שמאי. רב נחמן בר יצחק: אולי נחלקו בסוכה גדולה, כשהוא יושב בפתח ושולחנו בבית, ובית שמאי גוזרים שמא ימשך אחר שולחנו.
הסבר את המסקנה ״בתרתי פליגי״ ואת ״חסורי מיחסרא״.
בית שמאי ובית הלל נחלקו בשני דינים. בסוכה גדולה, ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית: לבית שמאי לא יצא, ולבית הלל יצא. בסוכה קטנה שמחזקת ראשו ורובו בלבד: בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. במשנה חסר החלק השני.
לפי התוספות, איך מיישבים את הפסק כבית שמאי עם ״עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום״?
המעשה ברבי יוחנן בן החורנית עוסק בסוכה גדולה, שבה הלכה כבית הלל. בסוכה קטנה הלכה כבית שמאי.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).