פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״א עמוד ב׳, ודף ל״ב עמוד א׳. והסוגיה: לולב פגום. נקטם, נסדק, כפוף - מתי הוא פסול?
במשימה הקודמת: לולב יבש - ו״תיובתא דרבא״. ו״הדר״ - הפרי שדר על העץ. ועכשיו - המשנה: ״נקטם ראשו, נפרצו עליו - פסול. נפרדו עליו - כשר״. המעטפה הבאה.
״נקטם ראשו״. אמר רב הונא: ״לא שנו אלא נקטם, אבל נסדק - כשר״. רש״י: ״נסדקו ראשי העלין״. ״ונסדק כשר? והתניא: לולב כפוף, קווץ, סדוק, עקום דומה למגל - פסול״! הברייתא אומרת: סדוק - פסול.
נעבור על הרשימה. ״כפוף״ - רש״י: ״ראשו כפוף כאגמון״. ״קווץ״ - רש״י: ״יוצאין בשדרה שלו עוקצין כמין קוצין״. ״עקום דומה למגל״ - עקום כמו מגל. ״חרות - פסול״: השדרה התקשתה ונעשתה עץ. ״דומה לחרות - כשר״: רק התחיל להתקשות.
אז מה עם ״סדוק״? אמר רב פפא: ״דעביד כהימנק״. רש״י: כמו כלי של סופרים ״שיש לו שני ראשים״. הלולב גדל ״כמין שתי שדראות״ - חצי עלים לכאן, וחצי לכאן. כלומר: ״נסדק״ של רב הונא - רק ראשי העלים. ״סדוק״ של הברייתא - הלולב התפצל לשניים. שתי מילים דומות - ושני דינים.
״עקום דומה למגל״ - אמר רבא: ״לא אמרן אלא לפניו, אבל לאחריו - ברייתיה הוא״. רש״י: ״לאחריו - שנעקם לצד שדרה״. כך הלולב גדל מטבעו. אמר רב נחמן: ״לצדדין - כלפניו דמי״. ״ואמרי לה: כלאחריו דמי״. ואמר רבא: ״האי לולבא דסליק בחד הוצא - בעל מום הוא, ופסול״. רש״י: ״שכל עליו מצד אחד״.
״נפרצו עליו״. אמר רב פפא: ״נפרצו - דעביד כי חופיא״. רש״י: כמו מטאטא - עלים שנתלשו מן השדרה. ״נפרדו - דאיפרוד איפרודי״. רש״י: ״ראשיהן נפרדין״ - אבל מלמטה, מחוברין. בעי רב פפא: ״נחלקה התיומת, מהו?״ רש״י: שני העלים העליונים, ״שמדובקין כתאומים״. אמר רבי יהושע בן לוי: ״ניטלה התיומת - פסול״. ונחלקה? ״לא - ניטלה שאני, דהא חסר ליה״. ״איכא דאמרי: נחלקה התיומת - נעשה כמי שניטלה התיומת, ופסול״.
״רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: כפות תמרים - כפות. אם היה פרוד - יכפתנו״. שאל רבינא את רב אשי: ״ממאי דהאי כפות תמרים - דלולבא הוא?״ אולי ענף אחר של הדקל? ״אימא חרותא!״ - ענף קשה. ״בעינא כפות - וליכא״: אי אפשר לכפות אותו. ״ואימא אופתא!״ - הגזע החלק. ״כפות - מכלל דאיכא פרוד״. והגזע - כפות תמיד. ״ואימא כופרא?״ - ענף צעיר, מלא עוקצים. אמר אביי: ״דרכיה דרכי נועם״. רש״י: ״ומסרטין את הידים״.
״ואימא״: אשכול של תמרים? ״כפת כתיב״ - אחת. ואימא אשכול אחד? ״להוא - כף קרי ליה״. לא ״כפת״. נשאר רק הלולב.
״ציני הר הברזל - כשרה״. רש״י: לולבים שהעלין מועטין, ״מרוחקין זה למעלה מזה״. אמר אביי: ״לא שנו אלא שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה״. אבל אם לא מגיע - פסול. ״תניא נמי הכי: ציני הר הברזל - פסולה. והא אנן תנן כשרה!״ אלא - כאביי. ״שמע מינה״.
אז מה לוקחים מזה? בגמרא, כל מילה מדויקת. ״נסדק״ ו״סדוק״, ״נפרצו״ ו״נפרדו״ - מילים דומות, ודינים שונים. וכשהפסוק אומר ״כפות תמרים״ - הגמרא בודקת כל אפשרות. והמפתח: ״דרכיה דרכי נועם״.
תיק מספר ארבע עשרה - נסגר. ובמשימה הבאה: ״ענף עץ עבות״ - איזה הדס כשר?