ד״ה ציני הר הברזל
סוכה ל״ב ע״אלולבין שלהן העלין מועטין בשדרה מרוחקין זה למעלה מזה הרבה ועוד שקטנים הן לארכן ופעמים אין מגיע ראשו של עלה זה לעיקרו של זה:
בלולבים האלה העלים מעטים ורחוקים זה מזה, וקצרים, ולפעמים ראש עלה אינו מגיע לעיקר העלה הבא.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
פרק ג׳, לולב הגזול · שאלון 6281
המשנה מכשירה לולבים של ״ציני הר הברזל״, וברייתא פוסלת. אביי מיישב: הכול תלוי אם ראש עלה אחד מגיע לעיקר העלה שמעליו. ובסוף, מסורת על מקום ההר.
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 4:40 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
פותחים גמרא. מסכת סוכה. פרק שלישי - ״לולב הגזול״. דף ל״א עמוד ב׳, ודף ל״ב עמוד א׳. והסוגיה: לולב פגום. נקטם, נסדק, כפוף - מתי הוא פסול?
במשימה הקודמת: לולב יבש - ו״תיובתא דרבא״. ו״הדר״ - הפרי שדר על העץ. ועכשיו - המשנה: ״נקטם ראשו, נפרצו עליו - פסול. נפרדו עליו - כשר״. המעטפה הבאה.
״נקטם ראשו״. אמר רב הונא: ״לא שנו אלא נקטם, אבל נסדק - כשר״. רש״י: ״נסדקו ראשי העלין״. ״ונסדק כשר? והתניא: לולב כפוף, קווץ, סדוק, עקום דומה למגל - פסול״! הברייתא אומרת: סדוק - פסול.
נעבור על הרשימה. ״כפוף״ - רש״י: ״ראשו כפוף כאגמון״. ״קווץ״ - רש״י: ״יוצאין בשדרה שלו עוקצין כמין קוצין״. ״עקום דומה למגל״ - עקום כמו מגל. ״חרות - פסול״: השדרה התקשתה ונעשתה עץ. ״דומה לחרות - כשר״: רק התחיל להתקשות.
אז מה עם ״סדוק״? אמר רב פפא: ״דעביד כהימנק״. רש״י: כמו כלי של סופרים ״שיש לו שני ראשים״. הלולב גדל ״כמין שתי שדראות״ - חצי עלים לכאן, וחצי לכאן. כלומר: ״נסדק״ של רב הונא - רק ראשי העלים. ״סדוק״ של הברייתא - הלולב התפצל לשניים. שתי מילים דומות - ושני דינים.
״עקום דומה למגל״ - אמר רבא: ״לא אמרן אלא לפניו, אבל לאחריו - ברייתיה הוא״. רש״י: ״לאחריו - שנעקם לצד שדרה״. כך הלולב גדל מטבעו. אמר רב נחמן: ״לצדדין - כלפניו דמי״. ״ואמרי לה: כלאחריו דמי״. ואמר רבא: ״האי לולבא דסליק בחד הוצא - בעל מום הוא, ופסול״. רש״י: ״שכל עליו מצד אחד״.
״נפרצו עליו״. אמר רב פפא: ״נפרצו - דעביד כי חופיא״. רש״י: כמו מטאטא - עלים שנתלשו מן השדרה. ״נפרדו - דאיפרוד איפרודי״. רש״י: ״ראשיהן נפרדין״ - אבל מלמטה, מחוברין. בעי רב פפא: ״נחלקה התיומת, מהו?״ רש״י: שני העלים העליונים, ״שמדובקין כתאומים״. אמר רבי יהושע בן לוי: ״ניטלה התיומת - פסול״. ונחלקה? ״לא - ניטלה שאני, דהא חסר ליה״. ״איכא דאמרי: נחלקה התיומת - נעשה כמי שניטלה התיומת, ופסול״.
״רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: כפות תמרים - כפות. אם היה פרוד - יכפתנו״. שאל רבינא את רב אשי: ״ממאי דהאי כפות תמרים - דלולבא הוא?״ אולי ענף אחר של הדקל? ״אימא חרותא!״ - ענף קשה. ״בעינא כפות - וליכא״: אי אפשר לכפות אותו. ״ואימא אופתא!״ - הגזע החלק. ״כפות - מכלל דאיכא פרוד״. והגזע - כפות תמיד. ״ואימא כופרא?״ - ענף צעיר, מלא עוקצים. אמר אביי: ״דרכיה דרכי נועם״. רש״י: ״ומסרטין את הידים״.
״ואימא״: אשכול של תמרים? ״כפת כתיב״ - אחת. ואימא אשכול אחד? ״להוא - כף קרי ליה״. לא ״כפת״. נשאר רק הלולב.
״ציני הר הברזל - כשרה״. רש״י: לולבים שהעלין מועטין, ״מרוחקין זה למעלה מזה״. אמר אביי: ״לא שנו אלא שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה״. אבל אם לא מגיע - פסול. ״תניא נמי הכי: ציני הר הברזל - פסולה. והא אנן תנן כשרה!״ אלא - כאביי. ״שמע מינה״.
אז מה לוקחים מזה? בגמרא, כל מילה מדויקת. ״נסדק״ ו״סדוק״, ״נפרצו״ ו״נפרדו״ - מילים דומות, ודינים שונים. וכשהפסוק אומר ״כפות תמרים״ - הגמרא בודקת כל אפשרות. והמפתח: ״דרכיה דרכי נועם״.
תיק מספר ארבע עשרה - נסגר. ובמשימה הבאה: ״ענף עץ עבות״ - איזה הדס כשר?
תיק 14 · לוּלָב פָּגוּםהסרטון עוסק גם בסוגיות נוספות: לעמוד הסרטון ←
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
צִינֵּי הַר הַבַּרְזֶל - כְּשֵׁרָה
לולבים ממקום שנקרא ״ציני הר הברזל״ כשרים, אף שעליהם מעטים ורחוקים.
לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁרֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מַגִּיעַ לְצַד עִיקָּרוֹ שֶׁל זֶה, אֲבָל אֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מַגִּיעַ ... פָּסוּל
הלולב כשר רק אם ראש כל עלה מגיע עד מקום חיבורו של העלה שמעליו. אם יש רווח ביניהם, פסול.
צִינֵּי הַר הַבַּרְזֶל פְּסוּלָה. וְהָא אֲנַן תְּנַן כְּשֵׁרָה! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ כְּאַבָּיֵי
הברייתא פוסלת והמשנה מכשירה. הדרך ליישב ביניהן היא החילוק של אביי, ומכאן ראיה לו.
שְׁתֵּי תְמָרוֹת יֵשׁ בְּגֵיא בֶּן הִנֹּם, וְעוֹלֶה עָשָׁן מִבֵּינֵיהֶם ... וְזוֹ הִיא פִּתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם
מסורת בשם רבן יוחנן בן זכאי: שני דקלים עומדים בגיא בן הנום, ליד ירושלים, ועשן עולה ביניהם. אלה ציני הר הברזל, ושם פתחה של גיהנם.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| הָא | זה, זאת; הרי | הא ... הא = זה ... וזה |
| אֲנַן | אנחנו | |
| תְּנַן | שנינו (במשנה) | תנן: שנינו במשנה |
| מִינַּהּ | ממנה | |
| אִיכָּא | יש | |
| לְהוּ | להם, להן | |
| מֵיתְנֵי | לשנות (במשנה) | |
| בָּרַיְיתָא | דברי תנאים שלא נכללו במשנה | |
| אַגַּב | מתוך; תוך כדי | אַגַּב דְּ = מתוך ש־ |
| דִּידְהוּ | שלהם | |
| אִתְּמַר | נאמר | שורש אמר |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
לולבין שלהן העלין מועטין בשדרה מרוחקין זה למעלה מזה הרבה ועוד שקטנים הן לארכן ופעמים אין מגיע ראשו של עלה זה לעיקרו של זה:
בלולבים האלה העלים מעטים ורחוקים זה מזה, וקצרים, ולפעמים ראש עלה אינו מגיע לעיקר העלה הבא.
למתני׳ וברייתא ואגב רמיא דידהו אתמר דאביי לשנויינהו:
לפי הלשון השנייה, אביי אמר את החילוק כדי ליישב את הסתירה בין המשנה לברייתא.
סמוך לירושלים:
עמק סמוך לירושלים.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
מתי לולב מציני הר הברזל כשר ומתי פסול, לפי אביי?
אביי אינו דורש כיסוי מלא. הלולב כשר כשראש עלה מגיע לעיקר העלה שמעליו, גם אם העלים מעטים.
אורך העלים כשלעצמו אינו קובע. לפי רש״י העלים קצרים, והלולב כשר כשראש כל עלה מגיע לעיקר העלה הבא.
התנאי של אביי הוא ״ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה״. ללא רווח כשר, ועם רווח פסול.
דינים כמו ״נפרדו״ ו״נפרצו״ שייכים לפסולי לולב אחרים. אביי עוסק במרחק בין ראש עלה לעיקר העלה שמעליו.
המשנה מכשירה ״ציני הר הברזל״ והברייתא פוסלת אותם. מדוע זו ראיה לחילוק של אביי (״שמע מינה כאביי״)?
הברייתא אומרת רק ״פסולה״. החילוק של אביי הוא שמיישב בין שני המקורות.
אם ראש העלה מגיע לעיקר העלה שמעליו, המשנה מכשירה, ואם לא, הברייתא פוסלת. כך אין סתירה.
הגמרא אינה מכריעה כך אלא מיישבת: שני המקורות נכונים, כל אחד במצב אחר.
הברייתא פוסלת. ״שמע מינה כאביי״ נאמר מפני שהחילוק מיישב את הסתירה בין המקורות.
אדם שגר באזור הררי מוצא שני לולבים עם עלים קצרים. בראשון קצה כל עלה נוגע במקום חיבורו של העלה שמעליו. בשני יש רווחים וניכרת שדרה חשופה. במה ינהג לפי אביי?
לפי אביי השני פסול ולא כשר בדיעבד. המשנה מכשירה רק כשראש העלה מגיע.
המשנה מכשירה רק במצב שבו ראש העלה מגיע לעיקר העלה שמעליו. בלי זה הברייתא פוסלת.
קוצר העלים אינו הפסול. אם ראש כל עלה מגיע לעיקר העלה שמעליו, הלולב כשר.
הלולב השני פסול כי אין ראשו של זה מגיע לעיקרו של זה, והראשון כשר אף על פי שעליו קצרים.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
איך מיישב אביי את הסתירה בין המשנה לברייתא בדין ציני הר הברזל?
אם ראש כל עלה מגיע לעיקר העלה שמעליו, כשר, וכך המשנה. אם לא, פסול, וכך הברייתא.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקשִׁיעוּר גּוֹבַהּ הַלּוּלָבסוכה ל״ב ע״בלשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).