ד״ה תרתי או תלת
סוכה כ״ו ע״אשתים או שלש פעמים יתן לתוך פיו מורשייל״ש:
לפי רש״י השיעור הוא שתיים או שלוש פעמים שהוא מכניס אוכל לפיו, כלומר שתי או שלוש נגיסות.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
בתכנית תושב״ע
פרק ב׳, הישן · שאלון 6281
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 2:47 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
תיק 4 · אֲכִילַת עֲרַאי
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
וְכַמָּה אֲכִילַת עֲרַאי? אָמַר רַב יוֹסֵף: תַּרְתֵּי אוֹ תְּלָת בֵּיעֵי ... אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: כִּדְטָעֵים בַּר בֵּי רַב וְעָיֵיל לְכַלָּה
המשנה התירה אכילת עראי מחוץ לסוכה. כמה היא? רב יוסף: שתיים או שלוש ביצים. אביי: לפעמים אדם שבע מזה, והרי זו סעודת קבע. אלא השיעור הוא כמו תלמיד שטועם משהו לפני שהוא נכנס לשיעור (״כלה״).
אוֹכְלִין אֲכִילַת עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה, וְאֵין יְשֵׁנִים שֵׁינַת עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב אָשֵׁי: גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֵרָדֵם
באכילה יש היתר עראי, ובשינה אין. רב אשי: גזירה שמא יירדם וישן שינה ארוכה מחוץ לסוכה.
יָשֵׁן אָדָם שֵׁינַת עֲרַאי בִּתְפִילִּין, אֲבָל לֹא שֵׁינַת קֶבַע, לֵיחוּשׁ שֶׁמָּא יֵרָדֵם!
בתפילין מותר לישון שינת עראי. למה שם לא חוששים שמא יירדם?
בְּמוֹסֵר שְׁנָתוֹ לַאֲחֵרִים ... עָרְבָיךְ עָרְבָא צְרִיךְ! ... בְּמַנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו עָסְקִינַן. רָבָא אָמַר: אֵין קֶבַע לַשֵּׁינָה
שלוש תשובות.
הָא - דְּנָקֵיט לְהוּ בִּידֵיהּ. הָא - דְּמַנְּחִי בְּרֵישֵׁיהּ. הָא - דְּפָרֵיס סוּדָרָא עִלָּוֵיהּ
שלוש ברייתות סותרות, ולכל אחת מצב אחר.
וְכַמָּה שֵׁינַת עֲרַאי? ... כְּדֵי הִילּוּךְ מֵאָה אַמָּה ... אָסוּר לָאָדָם לִישַׁן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשֵּׁינַת הַסּוּס ... שִׁיתִּין נִשְׁמֵי
שינת עראי היא כזמן הליכה של מאה אמה. רב: ביום אסור לישון יותר מ״שינת הסוס״, שישים נשימות, משום ביטול תורה (רש״י). אביי ישן הרבה יותר, ורב יוסף קרא עליו: ״עד מתי עצל תשכב״.
הַנִּכְנָס לִישַׁן בַּיּוֹם, רָצָה - חוֹלֵץ, רָצָה - מַנִּיחַ. בַּלַּיְלָה - חוֹלֵץ וְאֵינוֹ מַנִּיחַ, דִּבְרֵי רַבִּי נָתָן
רבי נתן: ביום אפשר לישון בתפילין, ובלילה חולצים אותן. רבי יוסי: הצעירים חולצים תמיד, ואביי מעמיד זאת בנשואים צעירים, ״שמא יבואו לידי הרגל דבר״ ולא ינהגו בתפילין בכבוד. וברייתא נוספת: מי ששכח ותפילין עליו בשעת חיי אישות, לא יאחז בהן עד שייטול ידיו, ״מפני שהידים עסקניות הן״.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| תַּרְתֵּי | שתיים | |
| תְּלָת | שלוש | |
| בֵּיעֵי | ביצים | |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| טָעֵים | טועם | |
| בַּר | בן; חוץ מ | בַּר מִ־ = חוץ מ־ |
| בֵּי | בית של | בֵּי רַב = בית מדרש |
| עָיֵיל | נכנס | |
| מַאי | מה | |
| טַעְמָא | טעם, סבה | |
| לֵיחוּשׁ | שיחוש, ידאג | |
| עָרְבָיךְ | הערב שלך | |
| עָרְבָא | ערב; מי שמתחייב בעד אחר | |
| עָסְקִינַן | אנו עוסקים | |
| בְּרֵיהּ | בנו | |
| הָא | זה, זאת; הרי | הא ... הא = זה ... וזה |
| נָקֵיט | אוחז; לוקח | |
| לְהוּ | להם, להן | |
| יְדֵיהּ | ידו | |
| מַנְּחִי | מניחים | שורש נוח |
| רֵישֵׁיהּ | ראשו | |
| פָּרֵיס | פורס | |
| סוּדָרָא | מטפחת; בד | בעברית: סודר |
| עִלָּוֵיהּ | עליו | |
| שִׁיתִּין | שישים | |
| נִשְׁמֵי | נשימות | שיתין נשמי = שישים נשימות |
| חַיְישִׁינַן | אנו חוששים | |
| הִלְכָּךְ | לפיכך | |
| שָׁרֵי | מותר; מתיר | |
| הַיְינוּ | זהו; כלומר | לא כמו ׳היינו׳ בעברית |
| גַּבֵּי | אצל; לגבי | |
| לָאו | לא, אינו | |
| פּוּרְתָּא | מעט, קצת | |
| אָתֵי | בא | הווה; לעומת ״אתא״ (עבר) |
| עֲלַיְיהוּ | עליהם | |
| דְּלָא | שלא, מפני שלא | ד + לא |
| אָמְרִי | אומרים | שורש אמר |
| גּוּפֵיהּ | עצמו; גופו | |
| הָכָא | כאן | |
| קָסָבַר | סובר | קָא + סָבַר |
| כֵּיוָן | מכיון ש; מאחר ש | בדרך כלל: כיון ד־ |
| מִשְׁמַע | משתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו | |
| אַפֵּי | אפילו (בקיצור אפי׳); פנים | |
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| הָכִי | כך; כן | הָכִי נַמִי = אכן כך |
| פְּלִיגִי | חולקים; חלוקים | שורש פלג |
| כּוּלְּהוּ | כלם | |
| אֲסִיר | אסור | |
| מִלְּתֵיהּ | דבריו | |
| דִּלְמָא | שמא, אולי | |
| חָיֵישׁ | חושש |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
שתים או שלש פעמים יתן לתוך פיו מורשייל״ש:
לפי רש״י השיעור הוא שתיים או שלוש פעמים שהוא מכניס אוכל לפיו, כלומר שתי או שלוש נגיסות.
בבוקר כשהולכין לבית המדרש ודואג שמא ימשכו השמועות וטועם מלא פיו ושותה:
תלמיד שהולך בבוקר לבית המדרש ודואג שהשיעור יתארך, טועם מלוא פיו ושותה.
שמא תחטפנו שינה וישן קבע:
שמא תתגבר עליו השינה וישן שינה ארוכה.
לשמא ירדם לא חיישינן הלכך בתפילין שרי וסוכה היינו טעמא דאסור שינת עראי לפי שאין קבע לשינה ואין בה חילוק בין קבע לעראי לענין סוכה שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך הלכך זו היא שינתו וגבי תפילין דטעמא שמא יפיח בהם ולאו משום איסור שינה בניים פורתא לא אתי לידי הפחה:
רבא אינו חושש ״שמא יירדם״. בסוכה הטעם אחר: לשינה אין שיעור קבוע. לפעמים אדם מנמנם מעט ודי לו, וזו שינתו. לכן כל שינה היא שינה, וצריך סוכה. בתפילין החשש הוא ״שמא יפיח״, ובנמנום קצר אין חשש.
הניחם אצל מראשותיו בין קבע בין עראי דלא נתנה תורה למלאכי השרת:
הניח את התפילין ליד מראשותיו, מכוסות בסודר. מותר בין קבע בין עראי, כי ״לא ניתנה תורה למלאכי השרת״, ואין דורשים מאדם יותר ממה שאפשר.
לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.
השאלה במשפט אחד: האם אביי מתיר לישון בתפילין?
אבל שינת קבע לא. והא דאמרי׳ פרק במה טומנין (שבת דף מט. ושם) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ואמר אביי שלא יפיח בהן ורבא אמר שלא ישן בהן לאו דשרי אביי לישן דהא אסר אביי גופיה הכא אלא קסבר אע״פ שאינו זהיר בשינה כאלישע מניחן כיון דזהיר שלא יפיח דשינה גופה אינה אלא גזרה שמא יפיח:
תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ואמר אביי שלא יפיח בהן ורבא אמר שלא ישן בהן
בשבת מ״ט ע״א: ״תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים״. אביי מפרש: שלא יפיח בהן. רבא מפרש: שלא ישן בהן. משמע שלאביי מותר לישון בתפילין. אבל כאן אביי עצמו אוסר שינת קבע.
לאו דשרי אביי לישן ... אלא קסבר אע״פ שאינו זהיר בשינה כאלישע מניחן כיון דזהיר שלא יפיח
אביי אינו מתיר לישון. כוונתו: מי שאינו נזהר בשינה כמו אלישע יכול בכל זאת להניח תפילין, אם הוא נזהר שלא יפיח.
דשינה גופה אינה אלא גזרה שמא יפיח
לאביי, איסור השינה עצמו אינו אלא גזירה שמא יפיח. העיקר הוא ״שלא יפיח״, ולכן בזה תלוי ״גוף נקי״.
החידוש: לאביי, איסור שינת קבע בתפילין הוא גזירה שמא יפיח. לכן ״גוף נקי״ פירושו זהירות מהפחה, ולא היתר לישון.
שם אביי מפרש ״גוף נקי״ כ״שלא יפיח״, ומשמע שמותר לישון בתפילין. כאן הוא אוסר שינת קבע.
השינה אסורה רק כגזירה שמא יפיח. אביי מתכוון שמי שנזהר מהפחה יכול להניח תפילין, אף שאינו נזהר בשינה כמו אלישע.
מקורות: שבת מ״ט ע״א
השאלה במשפט אחד: האם רבי יעקב מתיר לישון בתפילין שינת קבע?
הישן בתפילין. מתוך הלשון משמע דרבי יעקב שרי אפי׳ שינת קבע דאי לאו הכי במאי פליגי וי״ל דכולהו מודו בשינת קבע דאסיר ופליגי במילתיה דרבי נתן דבסמוך דשרי לישן בתפילין ביום שאין דרכו לישן שינת קבע ובלילה חולץ אפילו לשינת עראי דלמא ממליך וישן שינת קבע ור׳ יעקב לא חייש דלמא ממליך:
הישן בתפילין
הברייתא: ״הישן בתפילין ורואה קרי, אוחז ברצועה ואינו אוחז בקציצה, דברי רבי יעקב. וחכמים אומרים: ישן אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע״. כלומר מי שנטמא בשנתו אוחז את התפילין ברצועה כדי להסיר אותן.
מתוך הלשון משמע דרבי יעקב שרי אפי׳ שינת קבע דאי לאו הכי במאי פליגי
מן הלשון משמע שרבי יעקב מתיר אפילו שינת קבע. אחרת, במה הוא חולק על חכמים שאומרים ״עראי ולא קבע״?
וי״ל דכולהו מודו בשינת קבע דאסיר ופליגי במילתיה דרבי נתן
כולם מודים ששינת קבע אסורה. הם נחלקו בדברי רבי נתן: ביום מותר לישון בתפילין, כי ביום אין דרך לישון שינת קבע. בלילה חולצים אפילו לשינת עראי, שמא יחליט לישון שינת קבע.
ור׳ יעקב לא חייש דלמא ממליך
רבי יעקב אינו חושש שמא יחליט לישון שינת קבע, ולכן מתיר שינת עראי גם בלילה. חכמים חוששים, כרבי נתן.
החידוש: שינת קבע בתפילין אסורה לכולם. המחלוקת היא על שינת עראי בלילה: רבי יעקב אינו חושש ״דלמא ממליך״, וחכמים חוששים.
כי חכמים אומרים ״עראי ולא קבע״, ואם רבי יעקב מסכים, במה נחלקו?
בשינת עראי בלילה. חכמים, כרבי נתן, חוששים שמא יחליט לישון קבע. רבי יעקב אינו חושש.
מקורות: סוכה כ״ו ע״ב: דברי רבי נתן
שאלות על הסרטון ועל מהלך הסוגיה, לדיון בחברותא או בכיתה.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
הברייתא מתירה אכילת עראי מחוץ לסוכה ואוסרת שינת עראי. במה נבדל הטעם של רב אשי מהטעם של רבא?
שני הטעמים האלה אינם בסוגיה. רב אשי אוסר בגלל החשש שמא יירדם, ורבא בגלל שאין חילוק בין שינת עראי לקבע.
כך הם נבדלים: אצל רב אשי יש גזירה שמא יירדם, ואצל רבא אין חשש כזה אלא הגדרה של שינה, ולכן גם נמנום קצר הוא שינה.
החשש שמא יפיח שייך לתפילין, ולא לסוכה. רבא משתמש בו כדי להסביר למה בתפילין מותר לישון שינת עראי.
רבא אינו חושש שמא יירדם. זו הטעות הנפוצה בסוגיה, והאיסור אינו מוגבל ללילה.
אביי מקשה: בתפילין מותר לישון שינת עראי, ״ליחוש שמא יירדם!״. רב יוסף בריה דרב עילאי מתרץ שמדובר במי שמוסר שנתו לאחרים. מדוע דוחה רב משרשיא תירוץ זה?
זה קשור לתירוץ האחר, של רבי יוחנן, שם מדובר במי שמניח ראשו בין ברכיו ובוודאי לא יירדם. רב משרשיא דוחה את התירוץ של מסירת השינה לאחרים.
רב משרשיא אינו עוסק בהפחה. הקושיה היא על חשש שמא יירדם, והדחייה נוגעת לחבר שאמור להעיר.
כך דוחה רב משרשיא: ״ערביך ערבא צריך״, כלומר גם הערב עצמו זקוק לערב. החבר עלול להירדם בעצמו.
זו אינה הדחייה בגמרא. רב משרשיא טוען שהחבר עלול להירדם, ולא שהישן כבר נחשב ישן קבע.
אדם עייף ורוצה לישון שינת קבע ביום עם תפילין. הוא הניח אותן אצל מראשותיו, מכוסות בסודר. מה הדין לפי הברייתא, ומה הנימוק לפי רש״י?
זה הדין בברייתא של ״פריס סודרא עלויה״: בין קבע בין עראי. רש״י מסביר שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ולכן אין לדרוש יותר.
החשש שמא יפיח הוא הסיבה לאסור שינת קבע כשהתפילין על ראשו. כשהן מונחות בנפרד ומכוסות אין חשש כזה.
זה הדין במי שאוחז תפילין בידו: אסור לישון שינת קבע ושינת עראי, שמא יפלו. כאן התפילין מונחות ומכוסות.
זה הדין במי שהתפילין על ראשו: עראי מותר וקבע אסור. כשהן מונחות לצדו ומכוסות, ההיתר רחב יותר.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מה שיעור אכילת עראי לפי רב יוסף ולפי אביי, ומה דחה אביי בשיטת רב יוסף?
רב יוסף: שתיים או שלוש ביצים. אביי: לפעמים אדם שבע מזה, והרי זו סעודת קבע. לכן השיעור הוא כמו תלמיד שטועם לפני שהוא נכנס לשיעור.
למה אסור לישון שינת עראי מחוץ לסוכה? הבא את שיטת רב אשי ואת שיטת רבא.
רב אשי: גזירה שמא יירדם וישן שינת קבע. רבא: ״אין קבע לשינה״. גם נמנום קצר הוא שינה, ולכן אין בה היתר עראי.
לפי התוספות, במה נחלקו רבי יעקב וחכמים בשינה בתפילין?
כולם אוסרים שינת קבע. הם נחלקו בשינת עראי בלילה: חכמים, כרבי נתן, חוששים שמא יחליט לישון קבע, ורבי יעקב אינו חושש.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).