מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
סוכה כ״ו ע״א–ב

אֲכִילַת עֲרַאי וְשֵׁינַת עֲרַאי בַּסּוּכָּה, וְשֵׁינָה בִּתְפִילִּין

בתכנית תושב״ע

פרק ב׳, הישן · שאלון 6281

מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה, אבל אסור לישון שם אפילו שינת עראי. הגמרא מגדירה מהי אכילת עראי, מסבירה למה בשינה אין היתר, ומשווה לדין שינה בתפילין. בסוף הסוגיה: שיעור שינת עראי ושינה ביום.

הסוגיה בסרטון

אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.

אורך: 2:47 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה

תמליל הסרטון · מסונכרן לסרטון: לחיצה על משפט קופצת אליו

תיק 4 · אֲכִילַת עֲרַאי

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. אֲכִילַת עֲרַאיכ״ו ע״א

    וְכַמָּה אֲכִילַת עֲרַאי? אָמַר רַב יוֹסֵף: תַּרְתֵּי אוֹ תְּלָת בֵּיעֵי ... אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: כִּדְטָעֵים בַּר בֵּי רַב וְעָיֵיל לְכַלָּה

    המשנה התירה אכילת עראי מחוץ לסוכה. כמה היא? רב יוסף: שתיים או שלוש ביצים. אביי: לפעמים אדם שבע מזה, והרי זו סעודת קבע. אלא השיעור הוא כמו תלמיד שטועם משהו לפני שהוא נכנס לשיעור (״כלה״).

  2. אוֹכְלִין אֲכִילַת עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה, וְאֵין יְשֵׁנִים שֵׁינַת עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב אָשֵׁי: גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֵרָדֵם

    באכילה יש היתר עראי, ובשינה אין. רב אשי: גזירה שמא יירדם וישן שינה ארוכה מחוץ לסוכה.

  3. קֻשְׁיַת אַבָּיֵי

    יָשֵׁן אָדָם שֵׁינַת עֲרַאי בִּתְפִילִּין, אֲבָל לֹא שֵׁינַת קֶבַע, לֵיחוּשׁ שֶׁמָּא יֵרָדֵם!

    בתפילין מותר לישון שינת עראי. למה שם לא חוששים שמא יירדם?

  4. תֵּרוּצִים

    בְּמוֹסֵר שְׁנָתוֹ לַאֲחֵרִים ... עָרְבָיךְ עָרְבָא צְרִיךְ! ... בְּמַנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו עָסְקִינַן. רָבָא אָמַר: אֵין קֶבַע לַשֵּׁינָה

    שלוש תשובות.

    • רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב עִילַּאיבתפילין מדובר במי שביקש מחברו להעיר אותו. רב משרשיא דוחה: ״ערביך ערבא צריך״, גם החבר עלול להירדם.
    • רַבִּי יוֹחָנָןמדובר במי שמניח את ראשו בין ברכיו, ובוודאי לא יירדם.
    • רָבָא״אין קבע לשינה״. בסוכה כל נמנום הוא שינה, ולכן אסור. בתפילין החשש אחר, ״שמא יפיח״, ובשינה קצרה אין חשש.
  5. שֵׁינָה בִּתְפִילִּין

    הָא - דְּנָקֵיט לְהוּ בִּידֵיהּ. הָא - דְּמַנְּחִי בְּרֵישֵׁיהּ. הָא - דְּפָרֵיס סוּדָרָא עִלָּוֵיהּ

    שלוש ברייתות סותרות, ולכל אחת מצב אחר.

    • אוֹחֵז בְּיָדוֹלא קבע ולא עראי, שמא יפלו.
    • עַל רֹאשׁוֹעראי מותר, קבע אסור.
    • פּוֹרֵס סוּדָרמונחות לצדו ומכוסות: בין קבע בין עראי.
  6. שִׁיעוּר שֵׁינַת עֲרַאיכ״ו ע״ב

    וְכַמָּה שֵׁינַת עֲרַאי? ... כְּדֵי הִילּוּךְ מֵאָה אַמָּה ... אָסוּר לָאָדָם לִישַׁן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשֵּׁינַת הַסּוּס ... שִׁיתִּין נִשְׁמֵי

    שינת עראי היא כזמן הליכה של מאה אמה. רב: ביום אסור לישון יותר מ״שינת הסוס״, שישים נשימות, משום ביטול תורה (רש״י). אביי ישן הרבה יותר, ורב יוסף קרא עליו: ״עד מתי עצל תשכב״.

  7. הַנִּכְנָס לִישַׁן

    הַנִּכְנָס לִישַׁן בַּיּוֹם, רָצָה - חוֹלֵץ, רָצָה - מַנִּיחַ. בַּלַּיְלָה - חוֹלֵץ וְאֵינוֹ מַנִּיחַ, דִּבְרֵי רַבִּי נָתָן

    רבי נתן: ביום אפשר לישון בתפילין, ובלילה חולצים אותן. רבי יוסי: הצעירים חולצים תמיד, ואביי מעמיד זאת בנשואים צעירים, ״שמא יבואו לידי הרגל דבר״ ולא ינהגו בתפילין בכבוד. וברייתא נוספת: מי ששכח ותפילין עליו בשעת חיי אישות, לא יאחז בהן עד שייטול ידיו, ״מפני שהידים עסקניות הן״.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

51 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
תַּרְתֵּישתיים
תְּלָתשלוש
בֵּיעֵיביצים
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
טָעֵיםטועם
בַּרבן; חוץ מבַּר מִ־ = חוץ מ־
בֵּיבית שלבֵּי רַב = בית מדרש
עָיֵילנכנס
מַאימה
טַעְמָאטעם, סבה
לֵיחוּשׁשיחוש, ידאג
עָרְבָיךְהערב שלך
עָרְבָאערב; מי שמתחייב בעד אחר
עָסְקִינַןאנו עוסקים
בְּרֵיהּבנו
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
נָקֵיטאוחז; לוקח
לְהוּלהם, להן
יְדֵיהּידו
מַנְּחִימניחיםשורש נוח
רֵישֵׁיהּראשו
פָּרֵיספורס
סוּדָרָאמטפחת; בדבעברית: סודר
עִלָּוֵיהּעליו
שִׁיתִּיןשישים
נִשְׁמֵינשימותשיתין נשמי = שישים נשימות
חַיְישִׁינַןאנו חוששים
הִלְכָּךְלפיכך
שָׁרֵימותר; מתיר
הַיְינוּזהו; כלומרלא כמו ׳היינו׳ בעברית
גַּבֵּיאצל; לגבי
לָאולא, אינו
פּוּרְתָּאמעט, קצת
אָתֵיבאהווה; לעומת ״אתא״ (עבר)
עֲלַיְיהוּעליהם
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
אָמְרִיאומריםשורש אמר
גּוּפֵיהּעצמו; גופו
הָכָאכאן
קָסָבַרסוברקָא + סָבַר
כֵּיוָןמכיון ש; מאחר שבדרך כלל: כיון ד־
מִשְׁמַעמשתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו
אַפֵּיאפילו (בקיצור אפי׳); פנים
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
הָכִיכך; כןהָכִי נַמִי = אכן כך
פְּלִיגִיחולקים; חלוקיםשורש פלג
כּוּלְּהוּכלם
אֲסִיראסור
מִלְּתֵיהּדבריו
דִּלְמָאשמא, אולי
חָיֵישׁחושש

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה תרתי או תלת

סוכה כ״ו ע״א

שתים או שלש פעמים יתן לתוך פיו מורשייל״ש:

לפי רש״י השיעור הוא שתיים או שלוש פעמים שהוא מכניס אוכל לפיו, כלומר שתי או שלוש נגיסות.

רש״י

ד״ה כדטעים בר בי רב ועייל לכלה

סוכה כ״ו ע״א

בבוקר כשהולכין לבית המדרש ודואג שמא ימשכו השמועות וטועם מלא פיו ושותה:

תלמיד שהולך בבוקר לבית המדרש ודואג שהשיעור יתארך, טועם מלוא פיו ושותה.

רש״י

ד״ה ירדם

סוכה כ״ו ע״א

שמא תחטפנו שינה וישן קבע:

שמא תתגבר עליו השינה וישן שינה ארוכה.

רש״י

ד״ה רבא אמר

סוכה כ״ו ע״א

לשמא ירדם לא חיישינן הלכך בתפילין שרי וסוכה היינו טעמא דאסור שינת עראי לפי שאין קבע לשינה ואין בה חילוק בין קבע לעראי לענין סוכה שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך הלכך זו היא שינתו וגבי תפילין דטעמא שמא יפיח בהם ולאו משום איסור שינה בניים פורתא לא אתי לידי הפחה:

רבא אינו חושש ״שמא יירדם״. בסוכה הטעם אחר: לשינה אין שיעור קבוע. לפעמים אדם מנמנם מעט ודי לו, וזו שינתו. לכן כל שינה היא שינה, וצריך סוכה. בתפילין החשש הוא ״שמא יפיח״, ובנמנום קצר אין חשש.

רש״י

ד״ה דפריס סודרא עלייהו

סוכה כ״ו ע״א

הניחם אצל מראשותיו בין קבע בין עראי דלא נתנה תורה למלאכי השרת:

הניח את התפילין ליד מראשותיו, מכוסות בסודר. מותר בין קבע בין עראי, כי ״לא ניתנה תורה למלאכי השרת״, ואין דורשים מאדם יותר ממה שאפשר.

תוספות

לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.

תוספות

ד״ה אבל

סוכה כ״ו ע״א

השאלה במשפט אחד: האם אביי מתיר לישון בתפילין?

לשון התוספות

אבל שינת קבע לא. והא דאמרי׳ פרק במה טומנין (שבת דף מט. ושם) תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ואמר אביי שלא יפיח בהן ורבא אמר שלא ישן בהן לאו דשרי אביי לישן דהא אסר אביי גופיה הכא אלא קסבר אע״פ שאינו זהיר בשינה כאלישע מניחן כיון דזהיר שלא יפיח דשינה גופה אינה אלא גזרה שמא יפיח:

  1. קֻשְׁיָה

    תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ואמר אביי שלא יפיח בהן ורבא אמר שלא ישן בהן

    בשבת מ״ט ע״א: ״תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים״. אביי מפרש: שלא יפיח בהן. רבא מפרש: שלא ישן בהן. משמע שלאביי מותר לישון בתפילין. אבל כאן אביי עצמו אוסר שינת קבע.

  2. תֵּרוּץ

    לאו דשרי אביי לישן ... אלא קסבר אע״פ שאינו זהיר בשינה כאלישע מניחן כיון דזהיר שלא יפיח

    אביי אינו מתיר לישון. כוונתו: מי שאינו נזהר בשינה כמו אלישע יכול בכל זאת להניח תפילין, אם הוא נזהר שלא יפיח.

  3. סְבָרָה

    דשינה גופה אינה אלא גזרה שמא יפיח

    לאביי, איסור השינה עצמו אינו אלא גזירה שמא יפיח. העיקר הוא ״שלא יפיח״, ולכן בזה תלוי ״גוף נקי״.

החידוש: לאביי, איסור שינת קבע בתפילין הוא גזירה שמא יפיח. לכן ״גוף נקי״ פירושו זהירות מהפחה, ולא היתר לישון.

בדקו את עצמכם

1מה הקושיה מן הגמרא בשבת על אביי?

שם אביי מפרש ״גוף נקי״ כ״שלא יפיח״, ומשמע שמותר לישון בתפילין. כאן הוא אוסר שינת קבע.

2מה התירוץ?

השינה אסורה רק כגזירה שמא יפיח. אביי מתכוון שמי שנזהר מהפחה יכול להניח תפילין, אף שאינו נזהר בשינה כמו אלישע.

מקורות: שבת מ״ט ע״א

תוספות

ד״ה הישן

סוכה כ״ו ע״א

השאלה במשפט אחד: האם רבי יעקב מתיר לישון בתפילין שינת קבע?

לשון התוספות

הישן בתפילין. מתוך הלשון משמע דרבי יעקב שרי אפי׳ שינת קבע דאי לאו הכי במאי פליגי וי״ל דכולהו מודו בשינת קבע דאסיר ופליגי במילתיה דרבי נתן דבסמוך דשרי לישן בתפילין ביום שאין דרכו לישן שינת קבע ובלילה חולץ אפילו לשינת עראי דלמא ממליך וישן שינת קבע ור׳ יעקב לא חייש דלמא ממליך:

  1. פֵּרוּשׁ

    הישן בתפילין

    הברייתא: ״הישן בתפילין ורואה קרי, אוחז ברצועה ואינו אוחז בקציצה, דברי רבי יעקב. וחכמים אומרים: ישן אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע״. כלומר מי שנטמא בשנתו אוחז את התפילין ברצועה כדי להסיר אותן.

  2. קֻשְׁיָה

    מתוך הלשון משמע דרבי יעקב שרי אפי׳ שינת קבע דאי לאו הכי במאי פליגי

    מן הלשון משמע שרבי יעקב מתיר אפילו שינת קבע. אחרת, במה הוא חולק על חכמים שאומרים ״עראי ולא קבע״?

  3. תֵּרוּץ

    וי״ל דכולהו מודו בשינת קבע דאסיר ופליגי במילתיה דרבי נתן

    כולם מודים ששינת קבע אסורה. הם נחלקו בדברי רבי נתן: ביום מותר לישון בתפילין, כי ביום אין דרך לישון שינת קבע. בלילה חולצים אפילו לשינת עראי, שמא יחליט לישון שינת קבע.

  4. מַסְקָנָה

    ור׳ יעקב לא חייש דלמא ממליך

    רבי יעקב אינו חושש שמא יחליט לישון שינת קבע, ולכן מתיר שינת עראי גם בלילה. חכמים חוששים, כרבי נתן.

החידוש: שינת קבע בתפילין אסורה לכולם. המחלוקת היא על שינת עראי בלילה: רבי יעקב אינו חושש ״דלמא ממליך״, וחכמים חוששים.

בדקו את עצמכם

1למה היה נראה שרבי יעקב מתיר שינת קבע?

כי חכמים אומרים ״עראי ולא קבע״, ואם רבי יעקב מסכים, במה נחלקו?

2במה נחלקו לפי התוספות?

בשינת עראי בלילה. חכמים, כרבי נתן, חוששים שמא יחליט לישון קבע. רבי יעקב אינו חושש.

מקורות: סוכה כ״ו ע״ב: דברי רבי נתן

שאלות לחשיבה

שאלות על הסרטון ועל מהלך הסוגיה, לדיון בחברותא או בכיתה.

  1. ״וכמה אכילת עראי?״ רב יוסף אומר ״תרתי או תלת ביעי״. מה מקשה עליו אביי, ואיך אביי עצמו מגדיר אכילת עראי?
  2. הברייתא אומרת: ״אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה״. מה ההסבר של רב אשי לאיסור לנמנם בחוץ?
  3. אביי מקשה מתפילין: ״ישן אדם שינת עראי בתפילין״. מה הקושיה, ואילו שני תירוצים מביאה הגמרא? מה פירוש ״ערביך ערבא צריך״?
  4. רבא אומר ״אין קבע לשינה״. במה ההסבר שלו שונה מההסבר של רב אשי, ולמה באכילה יש גבול ובשינה אין?

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. הברייתא מתירה אכילת עראי מחוץ לסוכה ואוסרת שינת עראי. במה נבדל הטעם של רב אשי מהטעם של רבא?

  2. אביי מקשה: בתפילין מותר לישון שינת עראי, ״ליחוש שמא יירדם!״. רב יוסף בריה דרב עילאי מתרץ שמדובר במי שמוסר שנתו לאחרים. מדוע דוחה רב משרשיא תירוץ זה?

  3. אדם עייף ורוצה לישון שינת קבע ביום עם תפילין. הוא הניח אותן אצל מראשותיו, מכוסות בסודר. מה הדין לפי הברייתא, ומה הנימוק לפי רש״י?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מה שיעור אכילת עראי לפי רב יוסף ולפי אביי, ומה דחה אביי בשיטת רב יוסף?

    תשובה

    רב יוסף: שתיים או שלוש ביצים. אביי: לפעמים אדם שבע מזה, והרי זו סעודת קבע. לכן השיעור הוא כמו תלמיד שטועם לפני שהוא נכנס לשיעור.

  2. למה אסור לישון שינת עראי מחוץ לסוכה? הבא את שיטת רב אשי ואת שיטת רבא.

    תשובה

    רב אשי: גזירה שמא יירדם וישן שינת קבע. רבא: ״אין קבע לשינה״. גם נמנום קצר הוא שינה, ולכן אין בה היתר עראי.

  3. לפי התוספות, במה נחלקו רבי יעקב וחכמים בשינה בתפילין?

    תשובה

    כולם אוסרים שינת קבע. הם נחלקו בשינת עראי בלילה: חכמים, כרבי נתן, חוששים שמא יחליט לישון קבע, ורבי יעקב אינו חושש.

מונחי הדיון בסוגיה

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקמִשְׁנַת מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּסוכה כ״ו ע״ב–כ״ז ע״א · סרטון 3:02 דק׳

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).