ד״ה לבעל הדין
בבא בתרא י׳ ע״ארשע או עובד כוכבים:
״בעל הדין״ הוא מי שמתווכח עם היהודי ושואל את השאלה הזאת, וזה רשע או גוי.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
שאלון 5391
טורנוסרופוס הרשע שואל את רבי עקיבא: אם אלוקיכם אוהב עניים, למה אינו מפרנס אותם? רבי עקיבא עונה שהעניים הם הזדמנות לנו להינצל מדינה של גיהנם, ומוכיח, במשל על בן ובפסוק ״הלא פרוס לרעב לחמך״, שחובת הצדקה חלה על בני ישראל גם כשהם ״בנים״ וגם כשהם ״עבדים״. הסוגיה ממשיכה בדברים על הצדקה כהשגחה: מזונות וחסרונות קצובים מראש השנה, והצדקה מצילה ממות.
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
תַּנְיָא: הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יֵשׁ לוֹ לְבַעַל הַדִּין לַהֲשִׁיבְךָ וְלוֹמַר לְךָ: אִם אֱלֹהֵיכֶם אוֹהֵב עֲנִיִּים הוּא, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְפַרְנְסָן? אֱמוֹר לוֹ: כְּדֵי שֶׁנִּיצּוֹל אָנוּ בָּהֶן מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם
רבי מאיר מכין את התלמיד לשאלה: ״בעל הדין״ (רש״י: רשע או עובד כוכבים) עלול לשאול למה אלוקים אוהב העניים ואינו מפרנס אותם. התשובה: כדי שנינצל אנו בעזרתם מדינה של גיהנם. אותה שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, ואותה תשובה קיבל.
זוֹ שֶׁמְּחַיַּיבְתָּן לְגֵיהִנָּם! אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל עַבְדּוֹ, וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, וְצִוָּה עָלָיו שֶׁלֹּא לְהַאֲכִילוֹ וְשֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתוֹ ... וְאַתֶּם קְרוּיִן עֲבָדִים
טורנוסרופוס דוחה: דווקא זה מחייב את העניים לגיהנם. הוא מביא משל: מלך כעס על עבדו וחבש אותו, וציווה לא להאכילו. מי שהאכיל את העבד, המלך יכעס עליו. וישראל נקראים ״עבדים״ (״כי לי בני ישראל עבדים״), ולכן, לטענתו, הנותן לעני מפר את רצון המלך.
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִין ... לֹא דּוֹרוֹן מְשַׁגֵּר לוֹ?! וַאֲנַן קְרוּיִן בָּנִים
רבי עקיבא משנה רק פרט אחד במשל: במקום עבד, בן. מי שהאכיל את הבן, המלך לא יכעס עליו אלא ישלח לו מתנה, כי הבן יקר לו. וישראל נקראים ״בנים״ (״בנים אתם לה׳ אלוקיכם״).
אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים וּקְרוּיִן עֲבָדִים, בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם ... וְעַכְשָׁיו אֵין אַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם! אָמַר לוֹ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ... אֵימָתַי ״עֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת״ – הָאִידָּנָא, וְקָאָמַר: ״הֲלֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ״
טורנוסרופוס עונה: אתם בנים כשאתם עושים רצון ה׳ ועבדים כשאתם לא עושים, ועכשיו אתם לא עושים. רבי עקיבא עונה מפסוק בישעיהו: הפסוק ״ועניים מרודים תביא בית״ מדבר ב״האידנא״ (בזמן הזה), ובכל זאת הוא מצווה ״הלא פרוס לרעב לחמך״. כלומר החובה קיימת גם כשישראל לא במצבם הטוב ביותר.
דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם: כְּשֵׁם שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִין לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּךְ חֶסְרוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִין לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. זָכָה – ״הֲלֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ״. לֹא זָכָה – ״וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת״
רבי יהודה ברבי שלום: בראש השנה נקבע לכל אדם גם כמה יהיה לו לאכול וגם כמה הפסד יהיה לו (רש״י). מי שזכה נותן את ההפסד לעניים. מי שלא זכה, ההפסד מגיע אליו, והעניים יבואו לביתו.
כִּי הָא דִּבְנֵי אֲחָתֵיהּ דְּרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, חֲזָא לְהוּ בְּחֶילְמָא דְּבָעוּ לְמִיחְסַר שְׁבַע מְאָה דִּינָרֵי. עַשִּׂינְהוּ שְׁקַל מִינַּיְיהוּ לִצְדָקָה, פּוּשׁ גַּבַּיְיהוּ שִׁיבְסַר דִּינָרֵי ... אָמֵינָא, כִּי הֵיכִי דְּתַעְבְּדוּ מִצְוָה לִשְׁמָהּ
רבן יוחנן בן זכאי ראה בחלום שבני אחותו עתידים להפסיד באותה שנה שבע מאות דינרים. הוא גבה מהם צדקה כל השנה (רש״י: ״כל השנה היה כופן בדברים״), ונשארו להם שבעה עשר דינרים, ואותם לקח בית הקיסר. הוא לא אמר להם מראש, כדי שיעשו מצווה ״לשמה״.
רַב פָּפָּא הֲוָה סָלֵיק בְּדַרְגָּא, אִישְׁתְּמִיט כַּרְעֵיהּ בָּעֵי לְמִיפַּל ... אֲמַר לֵיהּ חִיָּיא בַּר רַב מִדִּפְתִּי לְרַב פָּפָּא: שֶׁמָּא עָנִי בָּא לְיָדְךָ וְלֹא פִּרְנַסְתּוֹ
רב פפא כמעט נפל מהמדרגות ואמר דברי כעס על אלה ששונאים אותנו (רש״י: ״כאדם שתולה קללתו בחבירו״). חייא בר רב מדיפתי אמר לו: אולי בא עני אליך ולא פרנסת אותו? כלומר גם אדם חשוב צריך לבדוק אם הזניח צדקה.
כׇּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה, כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה – כְּתִיב הָכָא: ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְּלִיַּעַל״, וּכְתִיב הָתָם: ״יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל״
רבי יהושע בן קרחה לומד בגזירה שווה מהמילה ״בליעל״: בפסוק על מי שמעלים עין מצדקה (דברים טו) ובפסוק על עבודה זרה. לכן המעלים עיניו מהצדקה כאילו עובד עבודה זרה.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: כֹּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה, שָׁלוֹם גָּדוֹל וּפְרַקְלִיטִין גְּדוֹלִין בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם
צדקה וחסד יוצרות שלום ו״פרקליטין״ (רש״י: מליצי יושר) בין ישראל לאביהם שבשמים. הגמרא לומדת זאת מפסוק בירמיהו, ש״חסד״ בו הוא גמילות חסדים ו״רחמים״ הם צדקה.
גְּדוֹלָה צְדָקָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הַגְּאוּלָּה ... עֲשָׂרָה דְּבָרִים קָשִׁים נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם ... וּמִיתָה – קָשָׁה מִכּוּלָּם [וּצְדָקָה מַצֶּלֶת מִן הַמִּיתָה] – דִּכְתִיב: ״וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת״
רבי יהודה: הצדקה מקרבת את הגאולה (״שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא״). עשרה דברים קשים נבראו, כל אחד חזק מקודמו: הר, ברזל, אש, מים, עבים, רוח, גוף, פחד, יין, שינה. והמוות קשה מכולם, אבל ״צדקה תציל ממות״.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| תַּנְיָא | שנויה (בברייתא); נשנה | פותח ציטוט ברייתא |
| מָר | אדון; חכם (בכבוד) | מר סבר ... ומר סבר = אחד סובר ... והשני |
| בַּר | בן; חוץ מ | בַּר מִ־ = חוץ מ־ |
| אֲנַן | אנחנו | |
| הָאִידָּנָא | עכשיו; בזמננו | |
| קָאָמַר | אומר | קָא + אֲמַר |
| כִּי | כמו; כאשר | כִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה |
| הָא | זה, זאת; הרי | הא ... הא = זה ... וזה |
| חָזָא | ראה | |
| לְהוּ | להם, להן | |
| בָּעוּ | שאלו, בקשו | שורש בע״י |
| שְׁקַל | לקח | |
| מִינַּיְיהוּ | מהם | |
| גַּבַּיְיהוּ | אצלם | |
| אָמֵינָא | אני אומר | הֲוָה אָמֵינָא = הייתי אומר |
| הֵיכִי | איך | כי היכי ד = כדי ש / כשם ש |
| הֲוָה | היה; נעשה | הֲוָה לֵיהּ = נחשב לו |
| סָלֵיק | עולה; צומח | |
| דַּרְגָּא | מדרגה, שלב | |
| בָּעֵי | שואל; צריך | שורש בע״י; שתי משמעויות לפי ההקשר |
| לֵיהּ | לו | |
| כְּתִיב | כתוב | מדכתיב = ממה שכתוב |
| הָכָא | כאן | |
| הָתָם | שם | הפוך מ״הכא״ (כאן) |
| אָמְרִי | אומרים | שורש אמר |
| לְקַמָּן | בהמשך, להלן | |
| שְׁמַעְתִּין | הסוגיה שלנו | שמעתא + ין: הסוגיה כאן |
| שָׁקֵיל | לוקח; נוטל | |
| אִיחַיַּיב | התחיב | |
| מַאן | מי | כמאן: כדעת מי |
| לַן | לנו |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
רשע או עובד כוכבים:
״בעל הדין״ הוא מי שמתווכח עם היהודי ושואל את השאלה הזאת, וזה רשע או גוי.
שהצדקה מצלת מגיהנם כדאמרי׳ לקמן בשמעתין:
התשובה לשאלה היא שהצדקה מצילה מגיהנם. רש״י מפנה לדברים על כך שבהמשך הסוגיה.
שכר שיתפרנס ממנו:
״מזונותיו״ הם הרווח שיפרנס את האדם בשנה הבאה.
הפסד שעתיד להפסיד:
״חסרונותיו״ הם ההפסד שעתיד לבוא עליו.
למזל טוב יתן אותו חסרון לעניים:
מי שמזלו טוב, ההפסד שנקצב לו ילך לעניים, כלומר הוא ייתן להם צדקה במקום להפסיד.
כל השנה היה כופן בדברים וגובה מהן צדקה:
רבן יוחנן בן זכאי שכנע את בני אחותו בדברים לתת צדקה לאורך כל השנה.
כאדם שתולה קללתו בחבירו:
רב פפא אמר את דבריו כמי שמטיל את הקללה על אחרים ולא על עצמו.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
טורנוסרופוס טען שישראל הם ״עבדים״ שהמלך כעס עליהם, והמאכיל אותם מכעיס את המלך. מה משנה רבי עקיבא במשל, ומה התוצאה?
רבי עקיבא משנה רק את זהות הנענש, בן במקום עבד; המלך עדיין חובש ומצווה שלא להאכיל.
רבי עקיבא אינו מקבל את ההגדרה ״עבדים״; הוא טוען ״אנן קרויין בנים״.
הגמרא אינה אומרת שהכעס היה בטעות; ההבדל הוא במעמד הנענש, ובו תלויה תגובת המלך.
זה השינוי היחיד: כשהנענש הוא בן, המלך אינו כועס על המאכיל אלא מוקיר אותו.
טורנוסרופוס טוען: ״אתם קרויים בנים כשאתם עושים רצונו של מקום, ועכשיו אין אתם עושים״. איך עונה לו רבי עקיבא?
רבי עקיבא אינו טוען שישראל במצב טוב, אלא שהחובה קיימת גם בלי זה.
זה ההפך מטענת רבי עקיבא: הוא מוכיח שהחובה קיימת גם כשאינם במצבם הטוב.
הפסוק עוסק בזמן שיש בו עניים מרודים, שאינו זמן של שלמות, ובכל זאת מצווה לפרוס לחם; כלומר החובה קיימת גם עכשיו.
זו תשובה שנשמעת הגיונית, אבל רבי עקיבא אינו עונה כך. הוא מקבל את ההבחנה לפי הזמן, ומוכיח מן הפסוק שהחובה קיימת גם ב״האידנא״.
רבן יוחנן בן זכאי ראה בחלום שבני אחותו עתידים להפסיד שבע מאות דינרים, וגבה מהם צדקה כל השנה. מדוע לא סיפר להם על החלום?
הגמרא אומרת: ״כי היכי דתעבדו מצוה לשמה״; ידיעה מראש הייתה הופכת את הצדקה לאמצעי להצלה.
רש״י אומר שגבה בדברים, כלומר שכנע אותם; הנימוק בגמרא הוא ״מצוה לשמה״ ולא חשש מהתרעמות.
הגמרא אינה אומרת שידיעה מבטלת את ההפסד; הנימוק הוא איכות המצוה.
הגמרא אינה עוסקת בבושת העניים; הנימוק הוא שהמצוה תיעשה לשמה.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מהי השאלה ששאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא, ומה ענה לו רבי עקיבא בפעם הראשונה? הסבר את המשל של טורנוסרופוס ואת המשל של רבי עקיבא.
השאלה: אם אלוקיכם אוהב עניים, למה אינו מפרנסם? רבי עקיבא: כדי שנינצל בהם מדינה של גיהנם. טורנוסרופוס: מלך כעס על עבדו, והמאכיל אותו מכעיס את המלך, וישראל ״עבדים״. רבי עקיבא: מלך שכעס על בנו, והמאכיל אותו ראוי לדורון, וישראל ״בנים״.
הסבר את דברי רבי יהודה ברבי שלום ״כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, כך חסרונותיו״, ואת המעשה בבני אחותו של רבן יוחנן בן זכאי.
בראש השנה נקבעים גם הרווח וגם ההפסד. מי שזכה, את ההפסד נותן לעניים. רבן יוחנן בן זכאי ראה בחלום שבני אחותו יפסידו שבע מאות דינרים, גבה מהם צדקה כל השנה, ובסוף השנה נשארו אצלם שבעה עשר דינרים, ואותם לקחו מהם. הוא לא אמר להם מראש כדי שיעשו מצווה לשמה.
לפי הרש״ר הירש (תהילים עב), למה ה׳ לא ייסד את החברה על שוויון בקניינים, ובאיזה מובן כל אדם הוא ״עני ה׳״?
לפי הירש, אי שוויון הקניינים, חומריים ורוחניים, נותן ערך לכיבוש היצר מול תאוות הרכוש ומקום למעשי צדקה. שוויון מלא הוא חלום שמניח שוויון בכישרונות, בכוח ובגודל המשפחה, שאינו קיים. כל אדם הוא ״עני ה׳״ כי אין אדם שכל צרכיו בידו או שיכול להשיגם בלי סיוע זולתו.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקשְׂכַר נְתִינַת הַצְּדָקָהבבא בתרא י׳ ע״א–בלשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).