ד״ה רמא דשורא אדרבנן
בבא בתרא ז׳ ע״בהטיל יציאת חומת העיר על החכמים כמו על שאר בני אדם:
רבי יהודה נשיאה חייב את החכמים לשלם על בניית החומה, כמו שאר בני העיר.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
שאלון 5391
רבי יהודה נשיאה הטיל על החכמים לשלם על חומת העיר, וריש לקיש אמר שחכמים אינם צריכים שמירה ולכן פטורים. הגמרא מביאה לכך ראיות מהפסוקים, מספרת על אמוראים שהטילו מסים על חכמים ונתקלו בהתנגדות, ומבררת באילו הוצאות החכמים פטורים ובאילו הם חייבים. בסוף מובא סיפור על רבי ועמי הארץ.
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה רְמָא דְּשׁוּרָא אַדְּרַבָּנַן.
רבי יהודה נשיאה הטיל על החכמים את ההוצאה על חומת העיר, כמו על שאר בני אדם (רש״י). כך נפתחת הסוגיה, והגמרא מביאה את התגובה לכך.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: רַבָּנַן לָא צְרִיכִי נְטִירוּתָא, דִּכְתִיב: ״אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן״ ... וּמָה חוֹל, שֶׁמּוּעָט – מֵגֵין עַל הַיָּם; מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁהֵם מְרוּבִּים – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁמְּגִינִּים עֲלֵיהֶם.
ריש לקיש: חכמים אינם צריכים שמירה. הראיה: ״אספרם מחול ירבון״. הגמרא דוחה את הפירוש שמדובר בצדיקים עצמם, כי כל ישראל כחול, ולכן מפרשת: מעשי הצדיקים הם הרבים מחול. קל וחומר: אם החול המועט מגן על הים כחומה, מעשי הצדיקים הרבים מגינים עליהם.
״אֲנִי חוֹמָה״ – זוֹ תּוֹרָה, ״וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת״ – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְרֵישׁ לָקִישׁ, סָבַר לַהּ כִּדְדָרֵשׁ רָבָא: ״אֲנִי חוֹמָה״ – זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, ״וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת״ – אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת.
רבי יוחנן שואל את ריש לקיש למה לא הביא ראיה מ״אני חומה ושדי כמגדלות״. לפי הדרשה הזו ״אני חומה״ היא התורה והמגדלות הם תלמידי חכמים (רש״י: אלמא אין צריכים חומה). ריש לקיש סבור כרבא, ש״אני חומה״ היא כנסת ישראל והמגדלות הם בתי כנסיות ובתי מדרשות. לפי דרשה זו כולם שווים לענין חומה (רש״י).
רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא רְמָא כְּרָגָא אַרַבָּנַן. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: עֲבַרְתְּ אַדְּאוֹרָיְיתָא וְאַדִּנְבִיאֵי וְאַדִּכְתוּבֵי.
רב נחמן בר רב חסדא הטיל מס על החכמים. רב נחמן בר יצחק מזהיר אותו שעבר על התורה, על הנביאים ועל הכתובים, ומביא ראיה מכל אחד.
רַב פָּפָּא רְמָא כַּרְיָא חַדְתָּא אַיַּתְמֵי, אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי לְרַב פָּפָּא: וְדִילְמָא לָא מִידְּוִיל! אֲמַר לֵיהּ: מִישְׁקָל שָׁקֵילְנָא מִנַּיְיהוּ; אִי מִידְּוִיל – מִידְּוִיל, וְאִי לָא – מַהְדַּרְנָא לַהּ נִיהֲלַיְיהוּ.
רב פפא גבה מיתומים כסף לחפירת באר חדשה. רב שישא שואל: אולי לא ימצאו בה מים והכסף ילך לאיבוד (רש״י), והיתומים אינם יכולים למחול. רב פפא עונה שהוא לוקח מהם עכשיו, ואם לא ימצאו מים, יחזיר להם.
אָמַר רַב יְהוּדָה: הַכֹּל לַאֲגַלֵּי גָפָא, אֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי; אֲבָל רַבָּנַן – לָא צְרִיכִי נְטִירוּתָא. הַכֹּל לְכַרְיָא פַּתְיָא, אֲפִילּוּ מֵרַבָּנַן; וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא נָפְקִי בְּכָלוֹזָא
רב יהודה מבחין בין שני סוגי הוצאות. להצבת דלתות בשערי העיר (רש״י: ״אגלי גפא״) כולם משלמים, אפילו יתומים, אבל חכמים פטורים כי אינם צריכים שמירה. לבור מים לשתייה כולם משלמים, אפילו חכמים, כי הכל צריכים מים. זה כשחוצבים בפועלים שכורים (רש״י: ״דלא נפקי באכלוזא״).
רַבִּי פָּתַח אוֹצָרוֹת בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת, אָמַר: יִכָּנְסוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא, בַּעֲלֵי מִשְׁנָה ... אֲבָל עַמֵּי הָאָרֶץ אַל יִכָּנְסוּ. דָּחַק רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם וְנִכְנַס ... אָמַר רַבִּי: יִכָּנְסוּ הַכֹּל.
רבי פתח אוצרות בשנות בצורת ואמר שרק בעלי תורה ייכנסו. רבי יונתן בן עמרם נדחק ונכנס, והודה שאינו יודע לקרוא ולשנות. אמר לו: ״פרנסני ככלב וכעורב״, ורבי פרנסו. אחר כך רבי הצטער, אבל כשנודע שהוא אינו רוצה ליהנות מכבוד תורה, אמר: ״יכנסו הכל״.
רַבִּי לְטַעְמֵיהּ, דַּאֲמַר רַבִּי: אֵין פּוּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַמֵּי הָאָרֶץ ... אֲמַר לְהוּ: ״לָא״ ... רְאִיתֶם שֶׁאֵין פּוּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַמֵּי הָאָרֶץ.
רבי סבר שפורענות באה בגלל עמי הארץ. הגמרא מספרת על ״דמי כלילא״, מס שהוטל על אנשי טבריה. הם ביקשו ״ליתבו רבנן בהדן״, כלומר שהחכמים ישבו איתם, ורבי סירב. הם אמרו שיברחו, וברחו, והמלך מחל על מחצית המס (רש״י). ברחו כולם, נשאר כובס, והטילו עליו את המס (רש״י). כשברח גם הוא, ״פקע כלילא״. רבי אמר: ״ראיתם שאין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ״.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| רָמָא | הטיל, השליך | |
| שׁוּרָא | חומה | |
| רֵישׁ | ראש; תחלה | בריש = בתחילת |
| רַבָּנַן | חכמים | מדרבנן = מדברי חכמים |
| צְרִיכֵי | צריכים | |
| נְטִירוּתָא | שמירה | שורש נטר |
| כְּתִיב | כתוב | מדכתיב = ממה שכתוב |
| שָׁדֵי | זורק; שם (על) | |
| סָבַר | חשב; סבור | מר סבר = אחד סובר |
| בַּר | בן; חוץ מ | בַּר מִ־ = חוץ מ־ |
| כַּרְגָּא | מס | מס גולגולת |
| לֵיהּ | לו | |
| עָבְרַתְּ | עברת על; עשית נגד | עָבְרַתְּ אַדְּאוֹרָיְיתָא = עברת על התורה |
| חַדְתָּא | חדשה | |
| בְּרֵיהּ | בנו | |
| אִידִּי | זה | אִידִּי וְאִידִּי = זה וזה |
| דִּילְמָא | אולי; שמא | |
| מִנַּיְיהוּ | מהם | |
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| הָדְרִיתוּ | חזרתם; חזרתי | |
| יַתְמֵי | יתומים | |
| אֲמַרַן | אמרנו | שורש אמר |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| דְּלָא | שלא, מפני שלא | ד + לא |
| נָפְקִי | יוצאים | |
| לְטַעְמֵיהּ | לשיטתו, לפי טעמו | |
| לְהוּ | להם, להן | |
| אַלְמָא | מכאן ש, נמצא | |
| דָּמֵי | דומה | שורש דמי |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
הטיל יציאת חומת העיר על החכמים כמו על שאר בני אדם:
רבי יהודה נשיאה חייב את החכמים לשלם על בניית החומה, כמו שאר בני העיר.
שהוא מועט ממעשיהם של צדיקים:
החול מועט בהשוואה למעשי הצדיקים, שהם רבים יותר ממנו.
והוא לו לחומה כדכתיב אשר שמתי חול גבול לים (ירמיהו ח):
החול הוא חומה לים, שנאמר ״אשר שמתי חול גבול לים״. כך גם מעשי הצדיקים מגינים עליהם.
אלמא אין צריכין חומה:
לפי הדרשה של רבי יוחנן, תלמידי חכמים הם המגדלות, ולכן אין צריך להטיל עליהם הוצאות על חומה.
כולם שוין לענין חומה וגודרים עצמן מלטמע בעובדי כוכבים:
לפי הדרשה של רבא, כל ישראל שווים לענין חומה, והחומה היא הגדר שמונע מהם להתערב בעובדי הכוכבים.
לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות. אגלי דלתות כמו טרוקו גלי ברכות (דף כח.) גפא סתימה כמו מצא אחר הגפה באלו מציאות (ב״מ דף כה:):
״אגלי גפא״ הם דלתות שסוגרים בהן את שערי החומה.
עטרה למלך קיסר:
״כלילא״ הוא מס שהיו צריכים לשלם למלך קיסר, כלומר עטרה למלך.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
ריש לקיש טוען ״רבנן לא צריכי נטירותא״, ומביא את הפסוק ״אספרם מחול ירבון״. איך הגמרא מבינה את הראיה מן הפסוק?
הגמרא דוחה פירוש כזה, כי כל ישראל נמשלו לחול ולכן אי אפשר לומר שהצדיקים עצמם ״מחול ירבון״. הפירוש הוא על מעשיהם.
אין כאן ראיה לחכמים דווקא: אילו כל ישראל מוגנים כחול, לא היה הבדל בינם לבין אחרים. הגמרא מפרשת את הפסוק על מעשי הצדיקים.
הגמרא מפרשת שמעשי הצדיקים רבים מהחול. אם החול המועט הוא חומה לים (רש״י), מעשי הצדיקים הרבים לא כל שכן מגינים עליהם.
זה היפוך הכיוון. הראיה היא שהחכמים מוגנים בזכות מעשיהם, ולא שהם מגינים על אחרים.
רב יהודה אומר שחכמים פטורים מ״אגלי גפא״ אבל חייבים ב״כריא פתיא״. מה ההבחנה בין שתי ההוצאות?
הדלתות בשערי החומה הן הוצאת שמירה, ועליה אמר ריש לקיש ״רבנן לא צריכי נטירותא״. מים צריכים הכל, ולכן ״הכל לכריא פתיא, אפילו מרבנן״.
זה הפוך. ברב יהודה החכמים פטורים מהדלתות, והבור מוטל גם עליהם.
רב יהודה אומר במפורש ״אפילו מרבנן״ בבור המים. הפטור של החכמים הוא רק בהוצאת השמירה.
זה מחליף את התנאי. לפי רש״י החיוב בבור הוא כשחופרים בפועלים שכורים (״דלא נפקי בכלוזא״), ולא כשיוצאים בעצמם.
רבי יוחנן שאל את ריש לקיש למה לא הביא ראיה מ״אני חומה ושדי כמגדלות״. למה הפסוק הזה אינו הראיה של ריש לקיש לפטור החכמים?
זו הדרשה של רבי יוחנן ולא של ריש לקיש. ריש לקיש הולך בדרשה אחרת.
לפי רבא המגדלות הם בתי כנסיות ובתי מדרשות, לא חכמים. לכן אין בדרשה הבחנה בין חכמים לאחרים.
הפסוק נדרש כדרשה (רבי יוחנן: תורה ותלמידי חכמים, רבא: כנסת ישראל ובתי כנסיות), ולא כדין חומה ממשית. זו אינה הסיבה שריש לקיש אינו נשען עליו.
רש״י מסביר שלפי דרשת רבא כולם שווים לענין חומה. לכן הפסוק אינו מוכיח פטור לחכמים, וריש לקיש מסתמך על ״אספרם מחול״.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מה הטענה של ריש לקיש ״רבנן לא צריכי נטירותא״, ואיזו ראיה הוא מביא מהפסוק ״אספרם מחול ירבון״?
חכמים אינם צריכים שמירה ולכן פטורים מהוצאות החומה. הפסוק ״אספרם מחול ירבון״ מדבר על מעשי הצדיקים, שהם רבים יותר מהחול. קל וחומר: אם החול המועט מגן על הים, מעשי הצדיקים הרבים מגינים עליהם.
מה אמר רב נחמן בר יצחק לרב נחמן בר רב חסדא, ומה שלוש הראיות שלו (תורה, נביאים, כתובים)?
״עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי״. תורה: ״אף חובב עמים כל קדושיו בידך״. נביאים: ״גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים״. כתובים: ״מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם״ (רש״י: אנשי כנסת הגדולה).
במקורות על לימוד תורה ופטור מגיוס מובאים דברי הרב עוזיאל על שבט לוי. הסבר במילים שלך את טענתו מדוע גם שבט לוי חייב במלחמה של כלל ישראל.
הרב עוזיאל מפרש שהרמב״ם, שכתב ששבט לוי אינו עורך מלחמה כשאר ישראל, התכוון למלחמה שבטית שלאחר חלוקת הארץ. במלחמת כיבוש ובמלחמת רשות חייבים להתגייס גם כהנים ולוויים. במלחמה שבה אויבים באים להשמיד את ישראל חייב כל אחד, גם כהנים ולוויים, מדין ״מלחמת ה׳ שהיא ירושת הארץ״ ומדין ״לא תעמוד על דם רעך״.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקחֲשִׁיבוּת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִיםבבא בתרא ח׳ ע״א–בלשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).