1כְּלָלִים לְמַמְטִינַןכ״א ע״א
אָמַר רָבָא: מִתַּקָּנַת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא וְאֵילָךְ, לָא מַמְטִינַן יָנוֹקָא מִמָּתָא לְמָתָא; אֲבָל מִבֵּי כְנִישְׁתָּא לְבֵי כְנִישְׁתָּא – מַמְטִינַן. וְאִי מַפְסֵק נַהֲרָא – לָא מַמְטִינַן. וְאִי אִיכָּא תִּיתּוּרָא – מַמְטִינַן. וְאִי אִיכָּא גַּמְלָא – לָא מַמְטִינַן.
מאז התקנה, כל עיר מחויבת להושיב מלמדים אצלה, ולכן אין שולחים ילד ללמוד בעיר אחרת. לפי רש״י הטעם: שמא יוזק בדרך. אבל בין בתי כנסת באותה עיר מעבירים. אם נהר מפריד, לא מעבירים, ואם יש גשר רחב, מעבירים.
- עיר לעירלא שולחים ילד מעיר לעיר. מחייבים את בני העיר להושיב מלמד.
- בית כנסת לבית כנסתמעבירים ילד מבית כנסת אחד לאחר באותה עיר.
- נהר ומעבראם נהר מפריד, לא מעבירים. אם יש גשר רחב (״תיתורא״), מעבירים.
2סַךְ מַקְרֵי דַרְדְּקֵי
סַךְ מַקְרֵי דַרְדְּקֵי – עֶשְׂרִין וְחַמְשָׁה יָנוֹקֵי. וְאִי אִיכָּא חַמְשִׁין – מוֹתְבִינַן תְּרֵי; וְאִי אִיכָּא אַרְבְּעִין – מוֹקְמִינַן רֵישׁ דּוּכְנָא, וּמְסַיְּיעִין לֵיהּ מִמָּתָא.
מספר הילדים שמלמד אחד מלמד הוא עשרים וחמישה. אם יש חמישים, מושיבים שני מלמדים. אם יש ארבעים, מעמידים ״ריש דוכנא״, עוזר שחוזר אחרי המלמד בפני הילדים, והעיר עוזרת לשכור אותו (רש״י).
3מְלַמֵּד טוֹב יוֹתֵר
הַאי מַקְרֵי יָנוֹקֵי דְּגָרֵיס, וְאִיכָּא אַחֲרִינָא דְּגָרֵיס טְפֵי מִינֵּיהּ – לָא מְסַלְּקִינַן לֵיהּ, דִּלְמָא אָתֵי לְאִיתְרַשּׁוֹלֵי. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: כׇּל שֶׁכֵּן דְּגָרֵיס טְפֵי – קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה.
אם יש מלמד טוב ובא מלמד אחר שמלמד יותר, רבא אומר שלא מחליפים את הראשון, כי הוא עלול להתרשל, לפי רש״י: יתפאר שאין כמותו ויפסיק לדאוג שמא יסלקו אותו. רב דימי: ״קנאת סופרים תרבה חכמה״, והתחרות מועילה. לפי רש״י, בכך הוא אומר שמחליפים, והראשון ישתדל יותר מפני הקנאה.
- רָבָאלא מסלקים את המלמד הקיים, שמא יתרשל.
- רַב דִּימִימחליפים, ו״קנאת סופרים תרבה חכמה״.
4שְׁנֵי מְלַמְּדִים
הָנֵי תְּרֵי מַקְרֵי דַרְדְּקֵי – חַד גָּרֵיס וְלָא דָּיֵיק, וְחַד דָּיֵיק וְלָא גָּרֵיס – מוֹתְבִינַן הָהוּא דְּגָרֵיס וְלָא דָּיֵיק; שַׁבֶּשְׁתָּא מִמֵּילָא נָפְקָא. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: מוֹתְבִינַן דְּדָיֵיק וְלָא גָּרֵיס; שַׁבֶּשְׁתָּא, כֵּיוָן דְּעָל – עָל
יש שני מלמדים: אחד מלמד הרבה ולא מדייק, ואחד מדייק אבל מלמד פחות. רבא מעדיף את הלומד הרבה, כי טעויות ״שבשתא״ יוצאות מעצמן. רב דימי מעדיף את המדייק, כי טעות שנכנסה, ״כיון דעל, על״, כלומר נשארת.
- רָבָאמושיבים את ״דגריס ולא דייק״ (שלומד הרבה, ואינו מדייק). הטעות תתוקן מעצמה.
- רַב דִּימִימושיבים את ״דדייק ולא גריס״ (שמדייק). טעות שנכנסה נשארת.
5יוֹאָב וְהַמְּלַמֵּדכ״א ע״ב
מַאי טַעְמָא עֲבַדְתְּ הָכִי? אֲמַר לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״תִּמְחֶה אֶת זְכַר עֲמָלֵק״. אֲמַר לֵיהּ: וְהָא אֲנַן ״זֵכֶר״ קָרֵינַן! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא ״זְכַר״ אַקְרְיוּן
הגמרא מביאה סיפור ללמד כמה חמורה טעות של מלמד. יואב ישב בארץ אדום ששה חודשים והרג את כל ״זכר״ שבאדום, ורש״י מסביר שלא הרג את הנקבות. דוד שאל אותו למה, ויואב ענה: ״תמחה את זכר עמלק״, וקרא ״זְכַר״, כלומר זכר. דוד אמר: אנחנו קוראים ״זֵכֶר״, ויואב ענה שכך לימדו אותו. אחר כך הלך יואב לשאול את רבו איך לימד אותו, והגמרא ממשיכה בכעסו של יואב על המלמד. הסיפור מראה איך טעות בלימוד, לפי דברי יואב, הובילה למעשה חמור.
6מוּתְרִין וְעוֹמְדִין
מַקְרֵי יָנוֹקָא, שַׁתָּלָא, טַבָּחָא, וְאוּמָּנָא, וְסוֹפֵר מָתָא – כּוּלָּן כְּמוּתְרִין וְעוֹמְדִין נִינְהוּ. כְּלָלָא דְּמִילְּתָא: כׇּל פְּסֵידָא דְּלָא הָדַר – מוּתְרֶה וְעוֹמֵד הוּא
רבא קובע שחמישה בעלי מקצוע ״כמותרין ועומדין״, כלומר כמי שכבר הותרה בו התראה מראש. כלל: כל נזק שלא חוזר, מי שעלול לגרום לו כבר מוזהר מראש. לפי רש״י, אם הם מקלקלים, אפשר להעביר אותם בלי התראה נוספת.
- מַקְרֵי יָנוֹקָאמלמד תינוקות: טעות בלימוד נשארת אצל הילד.
- שַׁתָּלָאנוטע כרם למחצה (רש״י): נזק בכרם קשה להחזיר.
- טַבָּחָאטבח, כלומר שוחט: לפי רש״י, אחרי שהבהמה נעשתה נבלה אי אפשר להחזיר.
- אוּמָּנָאמקיז דם (רש״י): טעות יכולה להרוג את המטופל.
- סוֹפֵר מָתָאסופר העיר: לפי רש״י, אם כתב ספר תורה בטעות, הנזק גדול.