מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
בבא בתרא כ״א ע״א–ב

מַקְרֵי דַרְדְּקֵי: כְּלָלִים לַמְּלַמֵּד וּלְכִתָּה, וְ״מוּתְרִין וְעוֹמְדִין״

לא בתכנית תושב״ע

שאלון 5391

אחרי תקנת יהושע בן גמלא קובע רבא כללים: לא מעבירים ילד מעיר לעיר, כמה ילדים יש בכיתה, ואיזה מלמד מעדיפים. רב דימי חולק על רבא בשתי הדוגמאות האחרונות. הסוגיה מסתיימת בכלל: מקצועות שטעות בהם גורמת נזק שאינו חוזר, כמו מלמד תינוקות, ״מותרין ועומדין״ והעיר יכולה להחליף אותם בלי התראה.

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. כְּלָלִים לְמַמְטִינַןכ״א ע״א

    אָמַר רָבָא: מִתַּקָּנַת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא וְאֵילָךְ, לָא מַמְטִינַן יָנוֹקָא מִמָּתָא לְמָתָא; אֲבָל מִבֵּי כְנִישְׁתָּא לְבֵי כְנִישְׁתָּא – מַמְטִינַן. וְאִי מַפְסֵק נַהֲרָא – לָא מַמְטִינַן. וְאִי אִיכָּא תִּיתּוּרָא – מַמְטִינַן. וְאִי אִיכָּא גַּמְלָא – לָא מַמְטִינַן.

    מאז התקנה, כל עיר מחויבת להושיב מלמדים אצלה, ולכן אין שולחים ילד ללמוד בעיר אחרת. לפי רש״י הטעם: שמא יוזק בדרך. אבל בין בתי כנסת באותה עיר מעבירים. אם נהר מפריד, לא מעבירים, ואם יש גשר רחב, מעבירים.

    • עיר לעירלא שולחים ילד מעיר לעיר. מחייבים את בני העיר להושיב מלמד.
    • בית כנסת לבית כנסתמעבירים ילד מבית כנסת אחד לאחר באותה עיר.
    • נהר ומעבראם נהר מפריד, לא מעבירים. אם יש גשר רחב (״תיתורא״), מעבירים.
  2. סַךְ מַקְרֵי דַרְדְּקֵי

    סַךְ מַקְרֵי דַרְדְּקֵי – עֶשְׂרִין וְחַמְשָׁה יָנוֹקֵי. וְאִי אִיכָּא חַמְשִׁין – מוֹתְבִינַן תְּרֵי; וְאִי אִיכָּא אַרְבְּעִין – מוֹקְמִינַן רֵישׁ דּוּכְנָא, וּמְסַיְּיעִין לֵיהּ מִמָּתָא.

    מספר הילדים שמלמד אחד מלמד הוא עשרים וחמישה. אם יש חמישים, מושיבים שני מלמדים. אם יש ארבעים, מעמידים ״ריש דוכנא״, עוזר שחוזר אחרי המלמד בפני הילדים, והעיר עוזרת לשכור אותו (רש״י).

  3. מְלַמֵּד טוֹב יוֹתֵר

    הַאי מַקְרֵי יָנוֹקֵי דְּגָרֵיס, וְאִיכָּא אַחֲרִינָא דְּגָרֵיס טְפֵי מִינֵּיהּ – לָא מְסַלְּקִינַן לֵיהּ, דִּלְמָא אָתֵי לְאִיתְרַשּׁוֹלֵי. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: כׇּל שֶׁכֵּן דְּגָרֵיס טְפֵי – קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה.

    אם יש מלמד טוב ובא מלמד אחר שמלמד יותר, רבא אומר שלא מחליפים את הראשון, כי הוא עלול להתרשל, לפי רש״י: יתפאר שאין כמותו ויפסיק לדאוג שמא יסלקו אותו. רב דימי: ״קנאת סופרים תרבה חכמה״, והתחרות מועילה. לפי רש״י, בכך הוא אומר שמחליפים, והראשון ישתדל יותר מפני הקנאה.

    • רָבָאלא מסלקים את המלמד הקיים, שמא יתרשל.
    • רַב דִּימִימחליפים, ו״קנאת סופרים תרבה חכמה״.
  4. שְׁנֵי מְלַמְּדִים

    הָנֵי תְּרֵי מַקְרֵי דַרְדְּקֵי – חַד גָּרֵיס וְלָא דָּיֵיק, וְחַד דָּיֵיק וְלָא גָּרֵיס – מוֹתְבִינַן הָהוּא דְּגָרֵיס וְלָא דָּיֵיק; שַׁבֶּשְׁתָּא מִמֵּילָא נָפְקָא. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: מוֹתְבִינַן דְּדָיֵיק וְלָא גָּרֵיס; שַׁבֶּשְׁתָּא, כֵּיוָן דְּעָל – עָל

    יש שני מלמדים: אחד מלמד הרבה ולא מדייק, ואחד מדייק אבל מלמד פחות. רבא מעדיף את הלומד הרבה, כי טעויות ״שבשתא״ יוצאות מעצמן. רב דימי מעדיף את המדייק, כי טעות שנכנסה, ״כיון דעל, על״, כלומר נשארת.

    • רָבָאמושיבים את ״דגריס ולא דייק״ (שלומד הרבה, ואינו מדייק). הטעות תתוקן מעצמה.
    • רַב דִּימִימושיבים את ״דדייק ולא גריס״ (שמדייק). טעות שנכנסה נשארת.
  5. יוֹאָב וְהַמְּלַמֵּדכ״א ע״ב

    מַאי טַעְמָא עֲבַדְתְּ הָכִי? אֲמַר לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״תִּמְחֶה אֶת זְכַר עֲמָלֵק״. אֲמַר לֵיהּ: וְהָא אֲנַן ״זֵכֶר״ קָרֵינַן! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא ״זְכַר״ אַקְרְיוּן

    הגמרא מביאה סיפור ללמד כמה חמורה טעות של מלמד. יואב ישב בארץ אדום ששה חודשים והרג את כל ״זכר״ שבאדום, ורש״י מסביר שלא הרג את הנקבות. דוד שאל אותו למה, ויואב ענה: ״תמחה את זכר עמלק״, וקרא ״זְכַר״, כלומר זכר. דוד אמר: אנחנו קוראים ״זֵכֶר״, ויואב ענה שכך לימדו אותו. אחר כך הלך יואב לשאול את רבו איך לימד אותו, והגמרא ממשיכה בכעסו של יואב על המלמד. הסיפור מראה איך טעות בלימוד, לפי דברי יואב, הובילה למעשה חמור.

  6. מוּתְרִין וְעוֹמְדִין

    מַקְרֵי יָנוֹקָא, שַׁתָּלָא, טַבָּחָא, וְאוּמָּנָא, וְסוֹפֵר מָתָא – כּוּלָּן כְּמוּתְרִין וְעוֹמְדִין נִינְהוּ. כְּלָלָא דְּמִילְּתָא: כׇּל פְּסֵידָא דְּלָא הָדַר – מוּתְרֶה וְעוֹמֵד הוּא

    רבא קובע שחמישה בעלי מקצוע ״כמותרין ועומדין״, כלומר כמי שכבר הותרה בו התראה מראש. כלל: כל נזק שלא חוזר, מי שעלול לגרום לו כבר מוזהר מראש. לפי רש״י, אם הם מקלקלים, אפשר להעביר אותם בלי התראה נוספת.

    • מַקְרֵי יָנוֹקָאמלמד תינוקות: טעות בלימוד נשארת אצל הילד.
    • שַׁתָּלָאנוטע כרם למחצה (רש״י): נזק בכרם קשה להחזיר.
    • טַבָּחָאטבח, כלומר שוחט: לפי רש״י, אחרי שהבהמה נעשתה נבלה אי אפשר להחזיר.
    • אוּמָּנָאמקיז דם (רש״י): טעות יכולה להרוג את המטופל.
    • סוֹפֵר מָתָאסופר העיר: לפי רש״י, אם כתב ספר תורה בטעות, הנזק גדול.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

57 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
גַּמְלָאגמל
מַמְטִינַןאנו מביאים
יָנוֹקָאילד
מָתָאעירממתא = מן העיר
בֵּיבית שלבֵּי רַב = בית מדרש
כְּנִישְׁתָּאבית כנסת
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
מַפְסֵקמפסיק; מפריד
נַהֲרָאנהר
אִיכָּאיש
קָרֵיקורא; קורא בשם
דַּרְדְּקֵיילדים
עֶשְׂרִיןעשרים
יָנוֹקֵיילדים
חַמְשִׁיןחמישים
מוֹתְבִינַןמושיבים
תְּרֵישני
אַרְבְּעִיןארבעים
מוֹקְמִינַןאנו מעמידים
רֵישׁראש; תחלהבריש = בתחילת
דּוּכְנָאבמה
לֵיהּלו
הַאיזה
גָּרֵיסבקי בעל פה (בלי דיוק)מול דַּיֵּיק: מדייק בהבנה
אַחֲרִינָאאחר
טְפֵייותר
מִינֵּיהּממנו
מְסַלְּקִינַןמסלקים
דִּלְמָאשמא, אולי
אָתֵיבאהווה; לעומת ״אתא״ (עבר)
הָנֵיאלהרבים של האי
חַדאחד
דָּיֵיקמדיק; מסיק מהלשון
הַהוּאאותו
שַׁבֶּשְׁתָּאטעות, שיבוששורש שב״ש; עברית: שיבוש
נָפְקָאיוצאת; נלמדתמהכא נפקא = מכאן נלמד
כֵּיוָןמכיון ש; מאחר שבדרך כלל: כיון ד־
מַאימה
טַעְמָאטעם, סבה
הָכִיכך; כןהָכִי נַמִי = אכן כך
כְּתִיבכתובמדכתיב = ממה שכתוב
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
אֲנַןאנחנו
אֲנָאאני
אוּמָּנָאבעל מלאכה; אומן
נִינְהוּהם
כְּלָלָאכלל
מִילְּתָאדבר; ענין
פְּסֵידָאהפסד, נזק
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
הֲדַריופי, הידור; בפעלים - חזר, אחר כךבהקשר ״והדר״: ואחר כך
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
מָראדון; חכם (בכבוד)מר סבר ... ומר סבר = אחד סובר ... והשני
דִּילְמָאאולי; שמא
תּוּעוד
לְהוּלהם, להן
בְּלָאבלי

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה לא ממטינן ינוקא ממתא למתא

בבא בתרא כ״א ע״א

ללמוד מיום ליום שמא יוזק בדרכים שהשטן מקטרג בשעת הסכנה שנאמר פן יקראנו אסון (בראשית מ״ב:ד׳) אלא יוכל לכוף בני אותו מתא להושיב מלמדי תינוקות:

אין שולחים ילד ללמוד בעיר אחרת, כי עלול להיפגע בדרך. במקום זה, אפשר לחייב את בני העיר להושיב מלמד.

רש״י

ד״ה לא תמחייה אלא בערקתא דמסנא

בבא בתרא כ״א ע״א

ברצועות של מנעלים כלומר מכה קלה שלא יוזק:

המלמד רשאי להכות רק בצורה קלה, שלא יזיק לילד.

רש״י

ד״ה ריש דוכנא

בבא בתרא כ״א ע״א

שומע עם התינוקות מפי המלמד וחוזר ומשגירו בפי התינוקות ואותו ריש דוכנא נוטל שכר:

ריש דוכנא הוא עוזר: הוא שומע מהמלמד וחוזר על הדברים לילדים. העיר משלמת לו.

רש״י

ד״ה דילמא אתי לאיתרשולי

בבא בתרא כ״א ע״א

יתפאר בלבו שאין כמותו ויתרשל מן התינוקות ולא יירא שמא יסלקוהו:

מלמד שיודע שאין מי שיחליף אותו עלול להתגאות ולהתרשל בעבודה.

רש״י

ד״ה שתלא

בבא בתרא כ״א ע״ב

נוטע כרמו למחצה:

שתלא הוא מי שנוטע כרם של אחר ומקבל חצי מהיבול. הוא אחד מחמשת בעלי המקצוע ברשימת רבא.

רש״י

ד״ה כמותרין ועומדין דמו

בבא בתרא כ״א ע״ב

שלא יקלקלו ואם קלקלו מסלק להו בלא אתרייתא אע״פ שלא התרו בו קודם לכן:

אם בעלי המקצוע האלה מקלקלים, מסלקים אותם בלי להתריע עליהם מראש.

רש״י

ד״ה פסידא דלא הדר

בבא בתרא כ״א ע״ב

כגון אלו שמשנתנבלה הבהמה או הרג המקיז והסופר כתב ספר תורה בטעות:

רש״י נותן דוגמאות לנזק שאין לו תיקון: בהמה שנעשתה נבלה, מקיז דם שהרג, וסופר שכתב ספר תורה בטעות.

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. בין שני מלמדים, אחד לומד הרבה ואינו מדייק ואחד מדייק ולומד פחות, איך מכריע רבא ומה נימוקו?

  2. לפי רש״י, למה אחרי תקנת יהושע בן גמלא לא מעבירים ילד לימוד מעיר לעיר, ומה עושים במקום זה?

  3. עיר העסיקה סופר שכתב ספר תורה בטעות. מה הדין לפי הכלל של רבא ״כל פסידא דלא הדר מותרה ועומד הוא״?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מהם הכללים שקובע רבא אחרי תקנת יהושע בן גמלא לגבי העברת ילד מעיר לעיר ולגבי גודל הכיתה?

    תשובה

    רבא: ״לא ממטינן ינוקא ממתא למתא״, אבל מבית כנסת לבית כנסת מעבירים. אם נהר מפריד לא מעבירים, ואם יש גשר רחב (״תיתורא״) מעבירים. גודל כיתה: עשרים וחמישה ילדים למלמד אחד. בחמישים מושיבים שני מלמדים, ובארבעים מעמידים ״ריש דוכנא״ והעיר עוזרת בשכרו.

  2. בין שני מלמדים, ״חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס״, איך פוסק רבא ואיך רב דימי? נמקו את שתי הדעות והסבירו איך סיפור יואב קשור לדבריהם.

    תשובה

    רבא מושיב את הגריס ולא דייק, כי ״שבשתא ממילא נפקא״. רב דימי מושיב את הדייק ולא גריס, כי טעות ״כיון דעל, על״. סיפור יואב מחזק את רב דימי: יואב נהג לפי מה שהבין, ״זְכַר״ ולא ״זֵכֶר״, ולכן הרג רק את הזכרים, וטעות של מלמד גרמה לנזק חמור.

  3. מהו הכלל ״כל פסידא דלא הדר מותרה ועומד הוא״? אילו מקצועות מנה רבא, ומה פירוש ״כמותרין ועומדין״ לפי רש״י?

    תשובה

    הכלל: כל נזק שלא ניתן להחזיר, מי שגורם לו כמי שכבר הותרה בו התראה. רבא מנה מלמד תינוקות, שתלא, טבחא, אומנא וסופר מתא. לפי רש״י, אם הם מקלקלים מסלקים אותם בלי התראה, גם אם לא הזהירו קודם. דוגמאות של רש״י: בהמה שנעשתה נבלה, מקיז דם שהרג, וסופר שכתב ספר תורה בטעות.

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקעִכּוּב פְּתִיחַת עֲסָקִים נוֹסָפִיםבבא בתרא כ״א ע״ב–כ״ב ע״א