מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
בבא בתרא כ״א ע״ב–כ״ב ע״א

עִכּוּב פְּתִיחַת עֲסָקִים: ״קָא פָּסְקַתְּ לֵיהּ לְחַיּוּתִי״

לא בתכנית תושב״ע

שאלון 5391

רב הונא פוסק שבן המבוי שהקים רחיים יכול לעכב בן מבוי אחר מלהקים רחיים לידו, כי הוא אומר לו: ״קא פסקת ליה לחיותי״. הגמרא בודקת אם כך הדין, ואחר כך מביאה את היוצאים מן הכלל: מלמדי תינוקות, רוכלים ותלמידי חכמים. בסוף באים מעשים בבית דין שמראים איך מיישמים את הדין בשוק.

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. אָמַר רַב הוּנָאכ״א ע״ב

    אָמַר רַב הוּנָא: הַאי בַּר מְבוֹאָה דְּאוֹקִי רִיחְיָא, וַאֲתָא בַּר מְבוֹאָה חַבְרֵיהּ וְקָמוֹקֵי גַּבֵּיהּ – דִּינָא הוּא דִּמְעַכֵּב עִילָּוֵיהּ. דְּאָמַר לֵיהּ: קָא פָּסְקַתְּ לֵיהּ לְחַיּוּתִי.

    אדם מבני המבוי הקים רחיים (להשכרה ולטחינה). בא אדם אחר מאותו מבוי ורוצה להקים רחיים לידו. רב הונא: דין הוא שהראשון יכול לעכב, כי הוא אומר לו: ״פסקת את פרנסתי״.

  2. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ

    לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: מַרְחִיקִים מְצוּדַת הַדָּג מִן הַדָּג – כִּמְלֹא רִיצַת הַדָּג. ... שָׁאנֵי דָּגִים, דְּיָהֲבִי סְיָיארָא.

    הגמרא מציעה ראיה מברייתא: צייד שהכיר את מקום הדג, אחרים צריכים להרחיק את הרשת מהמקום ״כמלוא רציעת הדג״ (אמר רבה בר רב הונא: עד פרסה). אבל הגמרא דוחה: דגים שונים, כי הם ״יהבי סייארא״, באים אל המקום שבו ראו מזון. בשוק של בני אדם, ״מי שבא אצלי יבוא ומי שבא אצלך יבוא״ (רש״י), ולכן אין להשוות.

  3. רָבִינָא

    אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: לֵימָא רַב הוּנָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יְהוּדָה ... אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן ... אֲבָל הָכָא – אֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ, דַּאֲמַר לֵיהּ: קָא פָּסְקַתְּ לֵיהּ לְחַיּוּתִי.

    רבינא שואל: אולי רב הונא סובר כרבי יהודה, שאומר ״לא יחלק חנווני קליות ואגוזים לתינוקות, מפני שמרגילן אצלו״, וחכמים מתירים. רבא עונה: גם לפי חכמים אפשר להסכים לרב הונא. בברייתא ההיא החכמים מתירים כי החנווני עושה עסק משלו (״אני מחלק אגוזים, אתה חלק שקדים״). כאן, הראשון כבר הקים והרגיל, והשני בא לעשות אותה מלאכה ממש, ובזה גם חכמים מודים.

  4. מֵיתִיבִי

    מֵיתִיבִי: עוֹשֶׂה אָדָם חֲנוּת בְּצַד חֲנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ ... אַתָּה עוֹשֶׂה בְּתוֹךְ שֶׁלְּךָ, וַאֲנִי עוֹשֶׂה בְּתוֹךְ שֶׁלִּי! ... תַּנָּאֵי הִיא

    קושיה מברייתא: אדם יכול לפתוח חנות או מרחץ ליד חבירו, וחבירו אינו יכול למחות, כי הוא אומר ״אתה עושה בשלך ואני בשלי״. התירוץ: ״תנאי היא״, זו מחלוקת תנאים. הברייתא על בני המבואות מחלקת בין שני צדדים, ורב הונא הולך כרבן שמעון בן גמליאל.

    • חכמים (הברייתא)בני המבוי כופים זה את זה שלא להושיב אצלם בעל מלאכה חדש מבחוץ, אבל לשכן שכבר יושב שם ועושה אותה מלאכה, ״אינו כופהו״.
    • רבן שמעון בן גמליאל״אף לשכנו כופהו״. כך סובר רב הונא.
  5. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: פְּשִׁיטָא לִי – בַּר מָתָא אַבַּר מָתָא אַחֲרִיתִי, מָצֵי מְעַכֵּב. וְאִי שָׁיֵיךְ בִּכְרָגָא דְּהָכָא, לָא מָצֵי מְעַכֵּב. בַּר מְבוֹאָה אַבַּר מְבוֹאָה דְּנַפְשֵׁיהּ – לָא מָצֵי מְעַכֵּב. ... מַאי? תֵּיקוּ.

    רב הונא בריה דרב יהושע מבחין בין מצבים: מי שבא מעיר אחרת, בני העיר יכולים לעכב אותו. אבל אם הוא משלם את המס כמו בני העיר, הם אינם יכולים. בן מבוי אחד ובן אותו מבוי עצמו: אינם יכולים לעכב זה את זה (כחכמים). ספק: בן מבוי אחד על בן מבוי אחר בעיר, האם הוא ״שכינו״? הגמרא לא פוסקת: ״תיקו״.

    • אדם מעיר אחרתבני העיר יכולים לעכב אותו, אלא אם הוא ״שייך בכרגא דהכא״ (משלם מס כמוהם).
    • בן אותו מבויאינו יכול לעכב (כחכמים). בן מבוי אחר: ״תיקו״.
  6. מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹתכ״ב ע״א

    אָמַר רַב יוֹסֵף: וּמוֹדֵי רַב הוּנָא בְּמַקְרֵי דַרְדְּקֵי – דְּלָא מָצֵי מְעַכֵּב, דְּאָמַר מָר: עֶזְרָא תִּיקֵּן לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ מוֹשִׁיבִין סוֹפֵר בְּצַד סוֹפֵר ... קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה.

    רב יוסף: גם רב הונא מודה שמלמד תינוקות אינו יכול לעכב מלמד אחר, כי עזרא תיקן ״סופר בצד סופר״. הגמרא שואלת: אולי הם יתרשלו? התשובה: ״קנאת סופרים תרבה חכמה״. כשיש יותר מלמדים, הם משתדלים ללמד טוב יותר (רש״י).

  7. רוֹכְלִין

    אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וּמוֹדֶה רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ בְּרוֹכְלִין הַמַּחֲזִירִין בָּעֲיָירוֹת, דְּלָא מָצֵי מְעַכֵּב ... כְּדֵי שֶׁיְּהוּ תַּכְשִׁיטִין מְצוּיִין לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל.

    רב נחמן בר יצחק: רוכלים (סוחרים נודדים) שמסתובבים בעיירות, גם בני העיר אינם יכולים לעכב אותם, כי עזרא תיקן זאת. הטעם: שהתכשיטים יהיו נמצאים בנקל לנשים (רש״י: בשמים).

  8. לְאַהְדּוֹרֵי וְלָא לְאִקְּבוֹעֵי

    וְהָנֵי מִילֵּי לְאַהְדּוֹרֵי, אֲבָל לְאִקְּבוֹעֵי – לָא. וְאִי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן הוּא, אֲפִילּוּ לְאִקְּבוֹעֵי נָמֵי. ... כֵּיוָן דְּרַבָּנַן נִינְהוּ, אָתוּ לִטַּרְדוּ מִגִּירְסַיְיהוּ.

    ההיתר הוא ״לאהדורי״: לחזר ממקום למקום ולחזור הביתה, אבל לא ״לאקבועי״, לקבוע מקום בעיר. אם הסוחר הוא תלמיד חכם, מותר אפילו לקבוע. רבא התיר לרבי יאשיה ולרב עובדיה לקבוע (״דלא כהלכתא״, לפנים משורת הדין), כי אילו היו מחזרים, היו מתבטלים מלימודם.

  9. מַעֲשִׂים בְּבֵית הַדִּין

    מֵעָלְמָא אָתוּ, וּלְעָלְמָא לִיזַבְּנוּ. וְהָנֵי מִילֵּי בְּיוֹמָא דְשׁוּקָא, אֲבָל בְּלָא יוֹמָא דְשׁוּקָא – לָא ... אֲמַרוּ לֵיהּ: אִית לַן אַשְׁרַאי! אֲמַר לְהוּ: זִילוּ זַבְּנוּ שִׁיעוּר חַיּוּתַיְיכוּ

    שני מעשים שמראים גבולות לדין.

    • דִּיקּוּלָאֵי (רבינא)מוכרי סלים באו לעיר ובני העיר עיכבו. רבינא: ״מעלמא אתו, ולעלמא ליזבנו״, מותר, אבל רק ביום שוק, ולמכור בשוק ולא לחזר.
    • עָמוֹרָאֵי (רב כהנא)מוכרי צמר שמכרו באשראי ורצו להישאר עד שיגבו את החובות. רב כהנא: ״זילו זבנו שיעור חיותייכו״, מוכרים רק כדי פרנסתכם עד שתגבו, ואז הולכים.
  10. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא

    אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרָבָא: פּוֹק חֲזִי, אִי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן הוּא – נַקֵּיט לֵיהּ שׁוּקָא. ... לָא נַקִּטוּ לֵיהּ שׁוּקָא, פְּסוּד גְּרוֹגְרוֹת דִּידֵיהּ.

    רב דימי הביא גרוגרות בספינה. ראש הגולה ביקש מרבא לבדוק: אם הוא תלמיד חכם, ״נקיט ליה שוקא״, כלומר יכריזו שאין אחר מוכר בעיר גרוגרות עד שימכור הוא (רש״י). רבא שלח את רב אדא בר אבא לבדוק אותו (״תהי ליה בקנקניה״, לבדוק בהלכות אם הוא תלמיד חכם). בסוף לא נתנו לו שוק, והגרוגרות שלו התקלקלו.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

63 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
הַאיזה
בַּרבן; חוץ מבַּר מִ־ = חוץ מ־
אוֹקֵיהעמיד
אָתָאבאעבר; לעומת ״אתי״ (הווה)
חַבְרֵיהּחברו
גַּבֵּיהּאצלו; גבוגבי = אצל; אַגַּבֵּיהּ = על גבו
דִּינָאדין
מְעַכֵּבמעכב; מונע
לֵיהּלו
קָאמציין פעולה מתרחשת עכשיוקא אכיל = אוכל כעת
לֵימָאשיאמר; האם נאמרשורש אמר; בראש שאלה: האם נאמר
סַיַּיעעזר
שָׁאנֵישונהשָׁאנֵי = שונה (הדבר)
יָהֲבִינותניםשורש יהב
תֵּימָאתאמרלא תימא: אל תאמר
רַבָּנַןחכמיםמדרבנן = מדברי חכמים
הָכָאכאן
מֵיתִיבִימקשים (מברייתא)שואלים קושיה מברייתא
בָּרַיְיתָאדברי תנאים שלא נכללו במשנה
בְּרֵיהּבנו
פְּשִׁיטָאברור, פשוט
מָתָאעירממתא = מן העיר
אַחֲרִיתִיאחרת
מָצֵייכול
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
כַּרְגָּאמסמס גולגולת
נַפְשֵׁיהּעצמו; נפשו
מַאימה
תֵּיקוּיעמוד ללא הכרעההספק נשאר בלי פתרון
מוֹדֵימודה
קָרֵיקורא; קורא בשם
דַּרְדְּקֵיילדים
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
מָראדון; חכם (בכבוד)מר סבר ... ומר סבר = אחד סובר ... והשני
הָנֵיאלהרבים של האי
מִילֵּידבריםמנא הני מילי = מנין הדברים האלה
אַהְדּוֹרֵילהחזיר
צוּרְבָּאתלמיד חכםבדרך כלל: צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן
נָמֵיגם
כֵּיוָןמכיון ש; מאחר שבדרך כלל: כיון ד־
נִינְהוּהם
אֲתוֹהם באו
עָלְמָאעולם; סתם (בעלמא)כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם
יוֹמָאיום
שׁוּקָאשוק
בְּלָאבלי
אִיתישאִית לָן לְמֵימַר = יש לנו לומר
לַןלנו
לְהוּלהם, להן
זִילוּלכוציווי ברבים
רֵישׁראש; תחלהבריש = בתחילת
גָּלוּתָאגלותריש גלותא = ראש הגולה
חָזֵיראוי; רואהחזי ל־ = ראוי ל־
נָקֵיטאוחז; לוקח
דִּידֵיהּשלו
אַלְמָאמכאן ש, נמצא
בֵּיהּבו
מְטָאהגיע
לִידֵיהּלידו
מַאןמיכמאן: כדעת מי
מִימי; בשאלה: האם; ״מי ש־״ = אדם ש־מילת שאלה
אָמְרִיאומריםשורש אמר
עֲלַיְיהוּעליהם

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה מרחיקין מצודת הדג מן הדג

בבא בתרא כ״א ע״ב

צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו מרחיקין שאר ציידין מצודתם משם אלמא אע״ג דלא זכה ביה ולא מטא לידיה מרחיקין משם דא״ל קא פסקת לחיותי:

צייד שהכיר את מקום הדג זוכה שהאחרים ירחיקו משם, אף שעדיין לא תפס אותו, כי אחרת פוגעים בפרנסתו.

רש״י

ד״ה שאני דגים דיהבי סיירא

בבא בתרא כ״א ע״ב

נותנין עין בהבטם להיות נוהגים לרוץ למקום שראו שם מזונות הילכך כיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו דה״ל כמאן דמטא לידיה ונמצא חבירו מזיקו אבל הכא מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא:

הדג בטוח לבוא למקום שבו הציידים הניחו מזון, ולכן מי שהרחיק קרוב לשם גונב לו. אצל בני אדם, כל קונה בוחר לעצמו.

רש״י

ד״ה אבל הכא

בבא בתרא כ״א ע״ב

שזה העמיד תחילה והרגיל להשתכר בכך וזה בא לירד אצלו לאומנותו אומר לו פסקת לחיותאי:

הראשון הקים תחילה והתרגל להתפרנס מזה. השני בא ל״לרדת״ לאותה מלאכה לידו, ולכן אפשר לטעון נגדו.

רש״י

ד״ה מצי לעכב

בבא בתרא כ״א ע״ב

מלעשות כאן אומנותם ולהביא כאן למכור ואפילו לרבנן דאמרי לשכינו אינו כופהו:

אדם מעיר אחרת יכול להיות מעוכב אפילו לפי חכמים, שאומרים שלשכן אי אפשר לעכב.

רש״י

ד״ה ומודה רב הונא בריה דרב יהושע

בבא בתרא כ״ב ע״א

אע״ג דאמר בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב מלהביא כאן ולמכור מודה הוא ברוכלין מוכרי בשמים המחזירין בעיירות להביא בשמים לנשים להתקשט בהן דלא מצו לעכב עלייהו רוכלי העיר:

גם מי שמתיר לעכב אנשים מעיר אחרת מודה שרוכלים שמחזרים בעיירות, אי אפשר לעכב אותם.

רש״י

ד״ה לאהדורי

בבא בתרא כ״ב ע״א

לחזר ולסבב במבואות העיר ובבתים על כל הרוצה לקנות ואחרי כן ישוב לעירו:

״לאהדורי״ הוא לסבב ולמכור ואחר כך לחזור הביתה, בלי לקבוע חנות בעיר.

רש״י

ד״ה אית לן אשראי במתא

בבא בתרא כ״ב ע״א

מכרנו באמנה וצריכים אנו לשהות כאן עד שנגבה חובות שלנו ואם אין אנו מוכרין סחורותינו במה נתפרנס:

מוכרי הצמר מסבירים: מכרו בהקפה ולכן הם צריכים להישאר עד שיקבלו את הכסף, ובינתיים צריך להתפרנס.

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. הגמרא מנסה לתמוך בדינו של רב הונא מהדין ״מרחיקין מצודת הדג מן הדג״, אך דוחה: ״שאני דגים דיהבי סייארא״. מה פירוש הדחייה?

  2. רבינא מציע שרב הונא סובר כרבי יהודה, שאוסר לחנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות, וחכמים מתירים. איך מראה רבא שרב הונא מתיישב גם לפי חכמים?

  3. רוכל נודד מעיר אחרת, שאינו תלמיד חכם ואינו משלם מס בעיר, רוצה לפתוח בה דוכן קבוע לבשמים ולהתיישב בעיר. האם בני העיר יכולים לעכב אותו, ולמה?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מה דינו של רב הונא בבן מבוי שהקים רחיים וחברו מאותו מבוי רוצה להקים לידו? מה הנימוק, ואיזו ראיה מהגמרא נדחתה?

    תשובה

    רב הונא: הראשון יכול לעכב, כי ״קא פסקת ליה לחיותי״, פוגעים בפרנסתו. הראיה ממצודת הדג (״מרחיקים מצודת הדג מן הדג״) נדחתה: ״שאני דגים דיהבי סייארא״, דגים באים למקום שבו ראו מזון, ולכן בהם הציד קובע, ואילו אצל בני אדם כל לקוח בוחר לעצמו.

  2. לפי רב הונא בריה דרב יהושע, מי יכול לעכב ומי לא? ציינו שלושה מצבים והספק שנשאר.

    תשובה

    בן עיר אחרת (״בר מתא אבר מתא אחריתי״) יכול להיות מעוכב, אלא אם הוא ״שייך בכרגא דהכא״ ומשלם מס כמו בני העיר. בן מבוי על בן אותו מבוי לא יכול לעכב. ספק: בן מבוי אחד על בן מבוי אחר, ״תיקו״.

  3. למה מלמדי תינוקות ורוכלים לא ניתן לעכב אותם? מה ההבדל בין ״לאהדורי״ ל״לאקבועי״, ואיך זה משתנה בתלמיד חכם?

    תשובה

    מלמדי תינוקות: עזרא תיקן ״סופר בצד סופר״, ו״קנאת סופרים תרבה חכמה״. רוכלים: עזרא תיקן ״כדי שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישראל״. ההיתר הוא רק ״לאהדורי״, לחזר ולחזור, ולא ״לאקבועי״, לקבוע מקום. תלמיד חכם מותר לו אפילו לקבוע, כי הוא טרוד בלימודו (״אתו לטרדו מגירסייהו״).

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקמַרְחִיקִין מִן הַסּוּלָּם: גְּרָמָא וְדִינָא דִּגְרָמֵיבבא בתרא כ״ב ע״ב–כ״ג ע״א