ד״ה אף וחימה
בבא בתרא ט׳ ע״בשני לגיונות קשים הם ליפרע מן החוטאים:
״אף״ ו״חימה״ הם שני כוחות קשים שנפרעים מן החוטאים. רבי אלעזר ורבי יצחק חלוקים אם צדקה בסתר מכפה את שניהם.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
שאלון 5391
הסוגיה אוספת דברי אמוראים על כוחה של הצדקה: מתן בסתר מכפה את האף והחמה, פרוטה לעני ופיוס בדברים מביאים ברכות, והרודף אחר צדקה זוכה שה׳ מזמין לו אפשרויות לתת. בסוף מובא שכר הצדקה: בנים בעלי חכמה, עושר ואגדה. ברמב״ם שמונה מעלות בצדקה, והעליונה היא לחזק את העני כדי שלא יצטרך לבריות.
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר, יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ – דְּאִילּוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ כְּתִיב: ״כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה״, וְאִילּוּ בְּעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּתִיב: ״מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף״
רבי אלעזר מעריך נתינה בסתר יותר מהגדול שבנביאים. משה רבנו פחד מ״האף והחימה״ (כעס ה׳), ואילו הנותן בסתר, הפסוק אומר עליו שהמתנה בסתר מכבה את האף.
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַף כּוֹפֶה, חֵמָה אֵינוֹ כּוֹפֶה; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה״
רבי יצחק חולק על רבי אלעזר בפירוש הפסוק. רש״י מסביר: ״אף״ ו״חמה״ הם שני כוחות קשים שנפרעים מן החוטאים, והנתינה בסתר מכפה רק אחד מהם.
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי – מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים – מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת
רבי יצחק מלמד שהדברים לעני חשובים כמו המתנה ואף יותר. הנותן פרוטה מקבל שש ברכות לפי הפסוקים בישעיהו נח, והמפייס בדברים מקבל אחת עשרה. רש״י: ״ותפק לרעב נפשך״ הוא פיוס, דברי נחומים.
מַאי דִּכְתִיב: ״רוֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד״? מִשּׁוּם דְּרוֹדֵף צְדָקָה – יִמְצָא צְדָקָה?! אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כׇּל הָרוֹדֵף אַחַר צְדָקָה – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת וְעוֹשֶׂה בָּהֶן צְדָקָה
קושיה על הפסוק: מי שרודף צדקה ״ימצא צדקה״? (רש״י: משמע שיבוא לעניות וימצא מי שיעשה לו צדקה, וזה לא מסתבר). לכן רבי יצחק דורש: ה׳ ממציא למי שרודף אחר צדקה כסף כדי שיוכל לתת.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ בְּנֵי אָדָם הַמְהוּגָּנִים לַעֲשׂוֹת לָהֶן צְדָקָה, כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שְׂכָרוֹ. לְאַפּוֹקֵי מַאי? לְאַפּוֹקֵי מִדְּדָרֵשׁ רַבָּה
רב נחמן בר יצחק מבאר דרך אחרת: ה׳ ממציא לרודף אחר צדקה עניים ראויים. הוא בא לשלול את דרשת רבה על הפסוק ״ויהיו מוכשלים לפניך״.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: כׇּל הָרָגִיל לַעֲשׂוֹת צְדָקָה – זוֹכֶה, הָוְיִין לוֹ בָּנִים בַּעֲלֵי חׇכְמָה, בַּעֲלֵי עוֹשֶׁר, בַּעֲלֵי אַגָּדָה
מי שרגיל לתת צדקה זוכה לילדים בשלושה תחומים: חכמה, עושר ואגדה. הגמרא מוכיחה כל אחד מהם מהפסוק ״רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד״.
״יִמְצָא חַיִּים״. בַּעֲלֵי עוֹשֶׁר – דִּכְתִיב: ״צְדָקָה״. בַּעֲלֵי אַגָּדָה – דִּכְתִיב: ״וְכָבוֹד״ – כְּתִיב הָכָא: ״וְכָבוֹד״, וּכְתִיב הָתָם: ״כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ״
״ימצא חיים״ רומז לחכמה (רש״י: ״כי מוצאי מצא חיים״ נאמר על חכמה). ״צדקה״ רומז לעושר. ״וכבוד״ נלמד בגזירה שווה מ״כבוד חכמים ינחלו״: הדרשנים מכובדים כי הם מושכים את הלב (רש״י).
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| כְּתִיב | כתוב | מדכתיב = ממה שכתוב |
| כִּי | כמו; כאשר | כִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה |
| פְּלִיגָא | חולקת | שורש פלג |
| חַד | אחד | |
| מַאי | מה | |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| בַּר | בן; חוץ מ | בַּר מִ־ = חוץ מ־ |
| אַפּוֹקֵי | להוציא, לשלול | שורש נפק |
| הָוְיָין | הם; הם נחשבים | רבים של ״הוי״ |
| הָכָא | כאן | |
| הָתָם | שם | הפוך מ״הכא״ (כאן) |
| סָבַר | חשב; סבור | מר סבר = אחד סובר |
| הַאי | זה | |
| קָאֵי | עומד; מוסב על | |
| מִשְׁמַע | משתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
שני לגיונות קשים הם ליפרע מן החוטאים:
״אף״ ו״חימה״ הם שני כוחות קשים שנפרעים מן החוטאים. רבי אלעזר ורבי יצחק חלוקים אם צדקה בסתר מכפה את שניהם.
עדיין היא בתוקפה ורבי אלעזר סבר דהאי שוחד בחיק ארישא קאי ושוחד בחיק יכפה חימה עזה:
לרבי יצחק החמה נשארת בתוקפה. לרבי אלעזר ״שוחד בחיק״ קשור לתחילת הפסוק, והנתינה בסתר מכפה גם את החמה העזה.
הוא פיוס דברי נחומים:
הפסוק מדבר על נחמה בדברים, ולכן הגמרא מביאה אותו כראיה לאחת עשרה הברכות של המפייס.
משמע יבא לידי עניות וימצא בני אדם שיעשו לו צדקה:
לפי הפשט נראה שהרודף צדקה יעני ויקבל צדקה. לכן הגמרא דורשת את הפסוק אחרת.
את אנשי ענתות היה מקלל שהיו מבקשין נפשו:
ירמיהו התפלל על אנשי ענתות שביקשו להרגו. בדרשת רבה הוא ביקש שהם לא יקבלו שכר גם אם ירצו לתת צדקה.
מתוך שהן דרשנין ומושכין את הלב הכל מכבדין אותם:
הדרשנים מושכים את הלב בדבריהם, ולכן כולם מכבדים אותם. זו הסיבה שהם נקראים ״כבוד חכמים״.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
רבי אלעזר ורבי יצחק נחלקו בפירוש הפסוק ״מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחק חמה עזה״. מה סבור רבי יצחק?
זו דעת רבי אלעזר, שסבור ש״ושוחד בחק״ ממשיך את תחילת הפסוק (רש״י). רבי יצחק חולק עליו.
זה הפוך מדברי רבי יצחק: לדעתו דווקא האף הוא שמתכפר, והחמה היא שנשארת.
רבי יצחק דורש ״אף כופה, חמה אינו כופה״, ולפי רש״י החמה העזה עדיין בתוקפה. רבי אלעזר מרחיב וסבור שגם החמה מתכפרת.
פיוס בדברים הוא עניין אחר, שבו הגמרא מדברת על מספר הברכות לנותן. הוא אינו תנאי לכפרה על האף או על החמה.
רב נחמן בר יצחק אומר שה׳ ממציא לרודף צדקה ״בני אדם המהוגנים״, ובא ״לאפוקי מדדרש רבה״. מה דרש רבה על הפסוק ״ויהיו מוכשלים לפניך״, לפי רש״י?
זה הפוך מדרשת רבה. עניים מהוגנים הם דווקא השכר שה׳ ממציא, לפי רב נחמן בר יצחק.
לפי רש״י ירמיהו קילל את אנשי ענתות, שביקשו להרגו: שיתקלו באנשים שאינם ראויים, ולא יזכו בשכר. רב נחמן בר יצחק בא לשלול זאת.
זו הקריאה הפשוטה של ״ימצא צדקה״ (רש״י), שהגמרא דוחה. היא אינה דרשת רבה על ״ויהיו מוכשלים״.
ירמיהו לא ביקש למנוע מהם לתת, אלא שיתנו למי שאינו מהוגן, וכך יפסידו את השכר.
נועה נתנה פרוטה לעני ופנתה לדרכה. גיל נתן פרוטה, עצר ועודד את העני בדברים. מה ההבדל ביניהם לפי רבי יצחק, ומה הרעיון?
רבי יצחק: הנותן פרוטה מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים באחת עשרה. הרעיון: נחמה ויחס לעני שווים יותר מהמתנה עצמה.
זו הפיכה: הפיוס בדברים מביא יותר ברכות, ולא פחות.
פרוטה לבדה היא צדקה שמביאה שש ברכות. נועה אכן קיימה מצוה.
הגמרא מבחינה במפורש בין שש ברכות לפרוטה ובין אחת עשרה לפיוס. הפיוס אינו נוי.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מה למד רבי אלעזר מהפסוקים על העושה צדקה בסתר, ובמה חלק עליו רבי יצחק (לפי רש״י)?
רבי אלעזר: העושה צדקה בסתר גדול ממשה רבנו, כי משה פחד מ״האף והחימה״, ואילו ״מתן בסתר יכפה אף״. לדעתו הפסוק כולו מדבר על הנותן בסתר, והנתינה מכפה גם את החמה. רבי יצחק: הנתינה בסתר מכפה את האף בלבד, ו״חימה עזה״ נשארת בתוקפה (רש״י).
הסבר את דברי רב נחמן בר יצחק על ״הרודף אחר צדקה״, ואת הדרשה של רבה שהוא בא לשלול.
רב נחמן בר יצחק: ה׳ ממציא לרודף אחר צדקה בני אדם מהוגנים כדי שיקבל שכר. רבה דרש על הפסוק ״ויהיו מוכשלים לפניך״ שירמיהו ביקש שאנשי ענתות יפגשו אנשים שאינם מהוגנים, וכך לא יקבלו שכר על הצדקה (רש״י: אנשי ענתות ביקשו את נפשו).
לפי הרמב״ם (הלכות מתנות עניים י, ז–יד), מהי המעלה העליונה של הצדקה, ובמה היא שונה משאר המעלות? איזו מעלה קרובה לנתינה בסתר שרבי אלעזר מדבר עליה?
המעלה העליונה: לחזק את יד העני במתנה, בהלוואה, בשותפות או בעבודה כדי שלא יצטרך לבריות. היא שונה כי כל שאר המעלות נותנות לעני לצורך הרגע, והיא פותרת את העוני עצמו. הנתינה בסתר קרובה למעלה השנייה, שבה הנותן לא יודע למי נתן והעני לא יודע ממי לקח.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקרַבִּי עֲקִיבָא וְטוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁעבבא בתרא י׳ ע״אלשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).