ד״ה אין מחשבין
בבא בתרא ט׳ ע״אלומר היכן נתתם מעות שגביתם:
אין שואלים את הגבאים ״איפה נתתם את הכסף שגבתם?״. סומכים על נאמנותם.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
שאלון 5391
הגמרא עוסקת בכללי הצדקה: אין מבקשים מהגבאים חשבון, אבל אדם צריך לספור בעצמו. בודקים עני שמבקש אוכל או לבוש, ויש כמה לתת לעני העובר ממקום למקום. בסוף היא מדברת על ערך הצדקה: היא שקולה כנגד כל המצוות, והעושה אחרים לתת גדול מהנותן בעצמו, ואפילו מה שלוקחים מישראל בכוח נחשב להם לצדקה.
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְחַשְּׁבִין בִּצְדָקָה עִם גַּבָּאֵי צְדָקָה, וְלֹא בְּהֶקְדֵּשׁ עִם הַגִּזְבָּרִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים ... כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים״.
אין שואלים גבאי צדקה ״היכן נתתם מעות שגביתם״ (רש״י). אין ראיה ברורה מהפסוק, כי הוא מדבר בגזברי הקדש ולא בגבאי צדקה, אבל יש בו זכר לדבר: מי שנותן כסף לעושי מלאכה נחשב נאמן.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם גִּזְבָּר נֶאֱמָן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – יָצוּר וְיִמְנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ.
גם מי שיש לו גזבר נאמן בביתו צריך לצור (לארוז) ולמנות בעצמו, כך שהאדם סומך על הנאמנות אבל בודק בעצמו. הלימוד מהפסוק ״ויצורו וימנו״ (רש״י: אף על פי שאינו בא עמו לחשבון, לאחר מכן יצור וימנה).
אָמַר רַב הוּנָא: בּוֹדְקִין לִמְזוֹנוֹת, וְאֵין בּוֹדְקִין לִכְסוּת ... וְרַב יְהוּדָה אָמַר: בּוֹדְקִין לִכְסוּת, וְאֵין בּוֹדְקִין לִמְזוֹנוֹת ... תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: אָמַר ״כַּסּוּנִי״ – בּוֹדְקִין אַחֲרָיו. ״פַּרְנְסוּנִי״ – אֵין בּוֹדְקִין.
האם בודקים אם העני אמיתי לפני שנותנים לו? כל אחד מהם מוכיח בסברה ובפסוק. הברייתא שאומרת ״כסוני״ בודקים ו״פרנסוני״ אין בודקים תומכת ברב יהודה.
אֵין פּוֹחֲתִין לְעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מִכִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן – מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע. לָן – נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסַת לִינָה ... שָׁבַת – נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת. תָּנָא: אִם הָיָה מְחַזֵּיר עַל הַפְּתָחִים – אֵין נִזְקָקִין לוֹ.
מה נותנים לעני שעובר בעיר: ככר ששווה פונדיון (כשארבע סאין חיטה בסלע), ואם לן בעיר נותנים לו גם צרכי לינה, כמו כר לראשו (רש״י). בשבת נותנים לו מזון לשלוש סעודות. ברייתא: אם היה מחזר על הפתחים, ״אין נזקקין לו״.
לֵימוּת לֵיהּ?! וְהָא תַּנְיָא: אִם הָיָה עָנִי הַמְחַזֵּיר עַל הַפְּתָחִים – אֵין נִזְקָקִין לוֹ! אֲמַר לֵיהּ: אֵין נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מְרוּבָּה, אֲבָל נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מוּעֶטֶת.
עני שחזר על הפתחים בא לרב פפא, והוא לא נזקק לו. רב סמא בנו של רב ייבא מקשה: האם נניח לו למות? רב פפא מתרץ: הברייתא אומרת רק שאין נותנים לו מתנה גדולה (רש״י: ״דיו בכך״), אבל מתנה קטנה נותנים.
אָמַר רַב אַסִּי: לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ [מִלָּתֵת] שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בְּשָׁנָה ... שְׁקוּלָה צְדָקָה כְּנֶגֶד כׇּל הַמִּצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת וְגוֹ׳״ – ״מִצְוָה״ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא ״מִצְוֹת״.
רב אסי לומד מדברי נחמיה שאל לאדם למנוע עצמו מלתת שליש שקל בשנה. הוא לומד גם שצדקה שקולה כנגד כל המצוות, כי הפסוק כותב ״מצוֹת״ בלשון רבים.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם, וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם״; זָכָה – ״הֲלֹא פָרֹשׂ לָרָעֵב לַחְמֶךָ״. לֹא זָכָה – ״וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת״.
רבי אלעזר: מי שטורח לגרום לאחרים לתת (״המעשה״) גדול ממי שנותן בעצמו (״העושה״). הוא לומד ממה שכתוב ״מעשה הצדקה״ ולא ״הצדקה״ בלבד (רש״י: ״טורח המעשים את חבריהם״). מי שזכה, נותן לרעב. מי שלא זכה, יביא לביתו ״עניים מרודים״, שלפי רש״י זו ממשלת רומי שדורשת ללא הפסקה.
אֲמַר לְהוּ רָבָא לִבְנֵי מָחוֹזָא: בְּמָטוּתָא מָנַיְיכוּ, עוּשׂוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, כִּי הֵיכִי דְּלֶיהְוֵי לְכוּ שְׁלָמָא בְּמַלְכוּתָא. ... אִם עוֹשִׂין צְדָקָה – מוּטָב, וְאִם לָאו – בָּאִין אוּמּוֹת הָעוֹלָם וְנוֹטְלִין בִּזְרוֹעַ. וְאַף עַל פִּי כֵן נֶחְשָׁב לָהֶן לִצְדָקָה – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה״.
רבא מבקש מאנשי מחוזא שיעשו צדקה יחד, כדי שיהיה להם שלום במלכות. רבי אלעזר: כשבית המקדש היה קיים, האדם שוקל שקלו ומתכפר לו. עכשיו, אם עושים צדקה מוטב, ואם לא, אומות העולם נוטלים בכוח. ועם כל זאת, זה נחשב להם צדקה.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| תָּנוּ | שנו, למדו | תנו רבנן: שנו חכמים |
| רַבָּנַן | חכמים | מדרבנן = מדברי חכמים |
| כִּי | כמו; כאשר | כִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה |
| תַּנְיָא | שנויה (בברייתא); נשנה | פותח ציטוט ברייתא |
| כְּווֹתֵיהּ | כמותו, כדעתו | |
| לַן | לנו | |
| תְּנָא | שונה; חכם מתקופת המשנה | תנא רישא: שנה ברישא |
| לֵיהּ | לו | |
| הָא | זה, זאת; הרי | הא ... הא = זה ... וזה |
| שְׁקַל | לקח | |
| גּוֹ | בתוך | |
| כְּתִיב | כתוב | מדכתיב = ממה שכתוב |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| לְהוּ | להם, להן | |
| בַּהֲדֵי | עם | |
| הֲדָדֵי | זה את זה | |
| הֵיכִי | איך | כי היכי ד = כדי ש / כשם ש |
| לִיהְוֵי | שיהיה | שורש הוי |
| מַלְכוּתָא | מלכות; שלטון | |
| טָב | טוב | |
| לָאו | לא, אינו | |
| דְּלָא | שלא, מפני שלא | ד + לא |
| אָמְרִינַן | אנו אומרים | שורש אמר |
| עָלְמָא | עולם; סתם (בעלמא) | כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם |
| אִינָשֵׁי | אנשים | |
| הֲדַר | יופי, הידור; בפעלים - חזר, אחר כך | בהקשר ״והדר״: ואחר כך |
| רַמָּאֵי | רמאים |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
לומר היכן נתתם מעות שגביתם:
אין שואלים את הגבאים ״איפה נתתם את הכסף שגבתם?״. סומכים על נאמנותם.
דלא בגבאי צדקה כתיב אלא בגיזברי הקדש הנותנים לבם לעושי המלאכה שהפועלים מרובין למלאכות הרבה לגודרין ולחוצבי האבן לכתפים ולחמרים ולקנות עצים ואבני מחצב וא״א לעמוד על החשבון כדאמרינן בעלמא (שבועות דף מה.) בעל הבית טרוד בפועליו הוא ואינשי:
הפסוק מדבר על גזברי הקדש ולא על גבאי צדקה, שמשלמים לפועלים רבים ואי אפשר לעקוב אחר כל החשבון. לכן אין כאן ראיה מוחלטת לגבאי צדקה.
הכסף שהוא מוסר בידו ואע״פ שאינו בא עמו לחשבון לאחר מכאן יצור וימנה שנאמר ויצורו וימנו וגו׳ והדר ונתנו את הכסף המתוכן המנוי על ידי עושי המלאכה וגו׳:
גם כשהגזבר אינו נותן חשבון, האדם עצמו צריך לצור ולמנות את הכסף שהוא מוסר לו.
אם בא עני ואמר פרנסוני בודקין שלא יהיה רמאי:
לפי רב הונא, אם עני מבקש אוכל בודקים שהוא אינו רמאי. אם מבקש לבוש לא בודקים.
לתת מעות מן הקופה אחרי שלמד לחזר על הפתחים דיו בכך:
מי שלמד לחזר על הפתחים אינו מקבל כסף מן הקופה, כי די לו במה שמקבל מהפתחים.
טורח המעשים את חבריהם מדלא כתיב והיתה הצדקה שלום:
״מעשה הצדקה״ הוא מי שטורח לגרום לאחרים לתת, כי הפסוק כותב ״מעשה״ ולא ״הצדקה״.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
ברייתא: ״אמר כסוני, בודקין אחריו; פרנסוני, אין בודקין אחריו״. עם איזו שיטה היא מסכימה, ומה הסברה של אותה שיטה?
הסברה נכונה לשיטת רב הונא, אבל רב הונא אומר ההפך מהברייתא: הוא בודק למזונות ולא לכסות. לכן הברייתא אינה כמותו.
זו שיטת רב יהודה: בודקים לכסות ולא למזונות, כי הרעב סובל מיד ולא מחכים עם הבדיקה. הברייתא מתאימה לו.
הסברה הזאת שייכת לרב הונא, והיא מנוגדת לשיטת רב יהודה. לפי רב יהודה דווקא בודקים את מי שמבקש לבוש.
הגמרא מביאה את הברייתא כראיה לצד אחד, ולא כשיטה שמתאימה לשניהם. השיטות הפוכות זו מזו.
ברייתא אומרת שעני שחזר על הפתחים ״אין נזקקין לו״. כשבא עני כזה לרב פפא ולא נזקק לו, הקשה רב סמא: ״לימות ליה?!״ איך מיישבים?
הגמרא אינה דוחה את הברייתא אלא מפרשת אותה. הקושיה נפתרת בהגבלת הדין, ולא בביטול מקור.
אין בסוגיה חלוקה בין גבאי ליחיד בעניין זה. ההגבלה היא בגודל המתנה ולא במי שנותן.
הסוגיה אינה מבחינה כך בין מחזר ללא מחזר. גם למחזר נותנים מתנה מועטה, ולא רק פרנסת לינה.
זה התירוץ: מי שחזר על הפתחים אינו מקבל מתנה גדולה (רש״י: דיו בכך), אבל לא עוזבים אותו בלי כלום.
ראובן אוסף כסף מהשכנים ומחלק אותו לעניים, ושמעון נותן מכספו שלו לעני אחד. מי גדול יותר לפי רבי אלעזר, ״גדול המעשה יותר מן העושה״, כפי שמסביר רש״י?
לפי רש״י, ״מעשה הצדקה״ הוא מי שטורח לגרום לחבריו לתת, והוא גדול מהעושה, כלומר מהנותן בעצמו.
זה ההפך מדברי רבי אלעזר. הוא קובע במפורש שהמעשה גדול מהעושה.
דברי רב אסי על שקילות הצדקה כנגד כל המצוות אינם עוסקים בהשוואה בין נותן למעורר אחרים, ורבי אלעזר מבחין ביניהם.
רבי אלעזר אינו מתנה את המעלה בנתינה אישית. הטורח לגרום לאחרים לתת גדול בפני עצמו.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מה הדין בברייתא על חשבון עם גבאי צדקה, ומה אומר רבי אלעזר על מי שיש לו גזבר נאמן?
ברייתא: אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה, ו״זכר לדבר״ מהפסוק ״כי באמונה הם עושים״. רבי אלעזר: אפילו מי שיש לו גזבר נאמן בביתו, צריך לצור ולמנות בעצמו, כמו ״ויצורו וימנו״.
מה מחלוקת רב הונא ורב יהודה בעניין בדיקת עני, ואיזו ברייתא תומכת באחד מהם?
רב הונא: בודקים למזונות ולא לכסות, כי הערום מתבייש. רב יהודה: בודקים לכסות ולא למזונות, כי הרעב סובל מיד. ברייתא: ״אמר כסוני, בודקין אחריו; פרנסוני, אין בודקין״, ולכן היא תומכת ברב יהודה.
מה לומד רבי אלעזר מ״וְנֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה״ על הזמן שאין בית מקדש, ומה ביקש רבא מבני מחוזא ולמה?
כשאין בית מקדש, אם עושים צדקה מוטב, ואם לא, אומות העולם נוטלים בזרוע, ועם כל זאת נחשב להם לצדקה. רבא ביקש מבני מחוזא לעשות צדקה יחד (״עושו בהדי הדדי״), כדי שיהיה להם שלום במלכות.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקמַעֲלוֹת הַצְּדָקָה (ב)בבא בתרא ט׳ ע״ב–י׳ ע״אלשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).