מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
בבא בתרא כ״ב ע״ב–כ״ג ע״א

מַרְחִיקִין אֶת הַסּוּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ: ״גְּרָמָא בְּנִיזָּקִין אָסוּר״

לא בתכנית תושב״ע

שאלון 5391

המשנה קובעת שמרחיקים סולם מן שובך ארבע אמות, כדי שהנמייה לא תקפוץ ותפגע ביונים. הגמרא שואלת: הרי זה נזק עקיף (גרמא), ורבי יוסי אומר ״זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו״. המסקנה של רב טובי בר מתנה: ״גרמא בניזקין אסור״. בסוף הגמרא מספרת על רב יוסף ועל התמרים שלו, ושואלת אם אפשר לטעון חזקה על נזק.

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. מַתְנִיתִיןכ״ב ע״ב

    מַרְחִיקִין אֶת הַסּוּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּקְפּוֹץ הַנְּמִיָּיה. וְאֶת הַכּוֹתֶל מִן הַמַּזְחֵילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זוֹקֵף אֶת הַסּוּלָּם.

    המשנה קובעת שני דינים של הרחקה, כל אחד כדי למנוע נזק.

    • סולם ושובךמרחיקים את הסולם מן השובך ארבע אמות, כדי שהנמייה (חיה קטנה, רש״י) לא תקפוץ מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים.
    • כותל ומזחילהמרחיקים את הכותל מן המזחילה (צינור המים בגג) ארבע אמות, כדי שיוכלו להעמיד סולם ולנקות את המזחילה.
  2. לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי

    לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי? דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי, הָא אָמַר: זֶה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ!

    אולי המשנה אינה כרבי יוסי? רבי יוסי (בסוף הפרק) אומר שמותר לחפור בור בתוך שלו, ולחבירו לנטוע אילן בתוך שלו, כי כל אחד עושה בתוך שלו. לפי זה, גם בעל החצר היה צריך להיות רשאי להניח סולם.

  3. תֵּרוּץ רַב אָשֵׁי

    אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי, הָא אָמַר רַב אָשֵׁי: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב כָּהֲנָא, הֲוָה אָמַר: מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּגִירֵי דִידֵיהּ; הָכָא נָמֵי, זִמְנִין דְּבַהֲדֵי דְּמַנַּח לֵיהּ – יָתְבָא בְּחוֹר וְקָפְצָה.

    אפשר שהמשנה גם כרבי יוסי. רב אשי שמע מרב כהנא: רבי יוסי מודה ב״גירי דידיה״, בחצים שלו, כלומר כשהנזק בא ישירות מאדם (רש״י: בחצים הבאים מגופו של בעל הבית ממש). כך גם כאן: בשעה שהוא מניח את הסולם, הנמייה יושבת בחור וקופצת מיד.

  4. וְהָא גְּרָמָא הוּא

    וְהָא גְּרָמָא הוּא! אָמַר רַב טוֹבִי בַּר מַתְנָה, זֹאת אוֹמֶרֶת: גְּרָמָא בְּנִיזָּקִין אָסוּר.

    אבל הנמייה קופצת מעצמה, והאדם רק גורם לכך בעקיפין. זה ״גרמא״! רב טובי בר מתנה: ״זאת אומרת״, מכאן אפשר ללמוד ש״גרמא בניזקין אסור״. לפי רש״י, אפילו מי שסובר שאין חיוב תשלום בגרמא (ופטור מלשלם), עדיין אסור לגרום נזק, וחבירו יכול לעכב.

  5. מַעֲשֶׂה רַב יוֹסֵףכ״ג ע״א

    רַב יוֹסֵף הֲוָה לֵיהּ הָנְהוּ תָּאלֵי, דַּהֲווֹ אָתוּ אוּמָּנֵי וְיָתְבִי תּוּתַיְיהוּ, וְאָתוּ עוֹרְבֵי אָכְלִי דְּמָא, וְסָלְקִי אַבֵּי תָאלֵי וּמַפְסְדִי תַּמְרֵי. אֲמַר לְהוּ רַב יוֹסֵף: אַפִּיקוּ לִי קוּרְקוּר מֵהָכָא.

    לרב יוסף היו דקלים קטנים. מקיזי דם (״אומני״, רש״י) ישבו תחתיהם, והעורבים באו לאכול את הדם, עלו על הדקלים והפסידו את התמרים. רב יוסף ביקש שיוציאו את ה״קורקור״ (העורבים) מכאן, כלומר שלא יקיזו דם שם.

  6. אַבַּיֵי מַקְשֶׁה

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא גְּרָמָא הוּא! אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב טוֹבִי בַּר מַתְנָה, זֹאת אוֹמֶרֶת: גְּרָמָא בְּנִיזָּקִין אָסוּר.

    אביי מקשה לרב יוסף: זה רק גרמא, והעורבים הם שמזיקים! רב יוסף עונה במאמר של רב טובי בר מתנה: גרמא בניזקין אסור, ולכן יכול לעכב.

  7. וְהָא אַחְזֵיק

    וְהָא אַחְזֵיק ... הָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אֵין חֲזָקָה לִנְזָקִין.

    קושיה: הרי הם ישבו שם זמן רב ורב יוסף לא מחה, וכך היה להם חזקה! התשובה: רב נחמן אמר רבה בר אבוהו: ״אין חזקה לנזקין״. שתיקה על נזק אינה מוכיחה שוויתרת עליו.

  8. וְלָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ

    וְלָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ – רַב מָרִי אָמַר: בְּקוּטְרָא ... אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי, לְדִידִי – דַּאֲנִינָא דַּעְתַּאי

    הגמרא מזכירה שנאמר על הכלל הזה שיש הגבלה: רב מרי: ״אין חזקה לנזקין״ נאמר בעשן (״קוטרא״), ורב זביד: בדבר שיש בו ריח רע ולכלוך. כלומר רק בנזקים כבדים כאלה אין חזקה. רב יוסף עונה שהעורבים והדם ״לדידי״, אצלו, ״דאנינא דעתאי״, כי הוא אדם עדין, הם כמו עשן וריח רע.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

50 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
יְהֵאיהיה
לֵימָאשיאמר; האם נאמרשורש אמר; בראש שאלה: האם נאמר
מַתְנִיתִיןמשנה; המשנה שלפנינו
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
תֵּימָאתאמרלא תימא: אל תאמר
כִּיכמו; כאשרכִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה
בֵּיבית שלבֵּי רַב = בית מדרש
הֲוָההיה; נעשההֲוָה לֵיהּ = נחשב לו
מוֹדֵימודה
דִּידֵיהּשלו
הָכָאכאן
נָמֵיגם
זִמְנֵיפעמים
בַּהֲדֵיעם
מַנַּחמניח
לֵיהּלו
יָתְבָהיושבתשורש ישב
גְּרָמָאגורםזמן גרמא = מצווה שהזמן גורם לה
בַּרבן; חוץ מבַּר מִ־ = חוץ מ־
הָנְהוּאותם
דַּהֲווֹשהיו
אֲתוֹהם באו
יָתְבִייושביםשורש ישב
תַּמְרֵיתמרים
לְהוּלהם, להן
הָכִיכך; כןהָכִי נַמִי = אכן כך
אֲבוּהּאביו
חֲזָקָהמצב שמניחים שהוא נכון כל עוד לא הוכח אחרת; וגם: שימוש בקרקע שלוש שנים שמקנה בעלותחזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו · חזקת שלוש שנים בקרקע
לָאולא, אינו
אִתְּמַרנאמר; הושמע
הָנֵיאלהרבים של האי
דִּידִישלילדידי: לדעתי
אֲנִינָאעדין, רגישאֲנִינָא דַּעְתָּאי = אני עדין דעת
מִימי; בשאלה: האם; ״מי ש־״ = אדם ש־מילת שאלה
זְבֵיןקנה! (ציווי)
פְּלִיגחולק
סֵיפָאהחלק האחרוןמול רֵישָׁא
פִּירְקִיןפרקנו; הפרק הזה
טוּבָאהרבה
מִילֵּידבריםמנא הני מילי = מנין הדברים האלה
אִיכָּאיש
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
דִּילֵיהּשלו
אַפֵּיאפילו (בקיצור אפי׳); פנים
דִּינָאדין
מְעַכֵּבמעכב; מונע
אַפֵּיקהוציא
מָראדון; חכם (בכבוד)מר סבר ... ומר סבר = אחד סובר ... והשני

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה כדי שלא תקפוץ הנמיה

בבא בתרא כ״ב ע״ב

מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים והיא חיה קטנה:

הנמייה היא חיה קטנה שקופצת מראש הסולם אל השובך והורגת את היונים.

רש״י

ד״ה את הכותל מן המזחילה ד׳ אמות

בבא בתרא כ״ב ע״ב

מזחילה הוא צינור גדול כעין קנעל״א שלנו ומונחת לאורך הכותל על הכותל ומי הגג זבין לתוכה והיא מקלחתם לארץ ... כדי שיהא זוקף שם סולם בשיפוע לעלות בו לתקן מזחילתו לנקותה מעפר וצרורות הנופלין בה ומעכבין קילוח המים:

המזחילה היא צינור שמנקז את מי הגג. צריך מקום להעמיד סולם בשיפוע כדי לנקות אותה.

רש״י

ד״ה לימא מתני׳ דלא כרבי יוסי

בבא בתרא כ״ב ע״ב

דפליג בסיפא דפירקין בנוטע אילן סמוך לבור וטובא מילי איכא במתניתין דודאי לאו כרבי יוסי אלא לימא אף זו דסולם ושובך דלא כרבי יוסי:

רבי יוסי חולק בסוף הפרק, והגמרא שואלת אם גם הדין של הסולם נגד רבי יוסי.

רש״י

ד״ה בגירי דיליה

בבא בתרא כ״ב ע״ב

בחצים הבאים לו מיד גופו של בעל הבית ממש:

״גירי דידיה״ הם נזק שבא ישירות מגופו של האדם, ולא על ידי דבר אחר.

רש״י

ד״ה גרמא בניזקין אסור

בבא בתרא כ״ב ע״ב

ואפי׳ למ״ד (ב״ק דף צח: ק.) דלא דאין דינא דגרמי ופטור מלשלם אסור לגרום וכשבא להעמיד גרמא להזיק חבירו מעכב:

גם מי שפוטר מתשלום על גרמא, מודה שאסור לגרום נזק, ואם מישהו מנסה לגרום לחבירו נזק, אפשר לעכב אותו.

רש״י

ד״ה אפיק לי

בבא בתרא כ״ג ע״א

כלומר אל יקיזו לי עוד כאן שעל כן העורבים באין:

רב יוסף ביקש שלא יקיזו דם יותר מתחת לדקלים, כי הדם מביא את העורבים.

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. המשנה מחייבת להרחיק סולם מן השובך, ורבי יוסי אומר ״זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו״. כיצד מיישב רב אשי את המשנה עם רבי יוסי?

  2. הגמרא מקשה ״והא גרמא הוא״, ורב טובי בר מתנה משיב ״זאת אומרת: גרמא בניזקין אסור״. מה פירוש הכלל לפי רש״י?

  3. רב מרי ורב זביד מסייגים את הכלל ״אין חזקה לנזקין״. מהו הסייג, ואיך משתמש בו רב יוסף?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. מה קובעת המשנה בדין הרחקת סולם משובך? מדוע הגמרא שואלת ״לימא מתניתין דלא כרבי יוסי״, ומה עונה רב אשי?

    תשובה

    המשנה: מרחיקים סולם משובך ארבע אמות ״כדי שלא תקפוץ הנמייה״. רבי יוסי אומר ״זה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו״, ולכן הגמרא שואלת. רב אשי: רבי יוסי מודה ״בגירי דידיה״, בנזק שבא ישירות מן האדם, וכאן ״בהדי דמנח ליה יתבא בחור וקפצה״, הנזק בא מיד כשמניחים את הסולם.

  2. מהו הכלל של רב טובי בר מתנה, ואיך הוא נלמד מהמשנה? כיצד מיישם רב יוסף את הכלל במעשה התמרים שלו?

    תשובה

    ״גרמא בניזקין אסור״: אפילו אם בגרמא אין חיוב תשלום, אסור לגרום נזק לחבירו, והוא יכול לעכב (רש״י). הוא נלמד מכך שהמשנה אוסרת להניח סולם ליד השובך אף שהנמייה קופצת מעצמה. רב יוסף הביא את הכלל כשאביי אמר לו ״והא גרמא הוא״, ועל פיו ביקש שלא יקיזו דם תחת הדקלים, כי הדם מביא את העורבים שמפסידים את התמרים.

  3. מדוע אי אפשר לטעון חזקה על נזק (״אין חזקה לנזקין״)? מה אמרו רב מרי ורב זביד?

    תשובה

    אם אדם שותק על נזק זמן רב, אין זו הוכחה שוויתר, ולכן אין חזקה לנזקין. רב מרי: הכלל נאמר בעשן (״קוטרא״). רב זביד: בדבר מלוכלך ובעל ריח רע. כך נשארת חזקה בדברים קלים יותר.

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הפרק הבא: פרק א׳ · השותפיןהַשֻּׁתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִיצָהבבא בתרא ב׳ ע״א–ע״ב · סרטון 1:18 דק׳