מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
בבא בתרא ח׳ ע״ב–ט׳ ע״א

גַּבָּאֵי צְדָקָה: ״אֵין עוֹשִׂין שְׂרָרוֹת עַל הַצִּבּוּר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם״

לא בתכנית תושב״ע

שאלון 5391

הגמרא מסבירה איך גובים ומחלקים צדקה בעיר: כמה גבאים צריך, מה ההבדל בין קופה לתמחוי, ואיזו סמכות יש לגבאים על הציבור. היא קובעת שני גבאים לגבייה ושלושה לחלוקה, ומסבירה שהגבאים צריכים להיזהר גם מחשד, ושאי אפשר לחייב את בני העיר בכל דבר בלי שהאדם החשוב שבהם מסכים.

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. תָּנוּ רַבָּנַן: קוּפָּה שֶׁל צְדָקָה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם, וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה. נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם – שֶׁאֵין עוֹשִׂים שְׂרָרוֹת עַל הַצִּבּוּר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה – כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת.

    הקופה נגבית בשני גבאים כי לא ממנים אדם אחד לשררה על הציבור. היא מתחלקת בשלושה כי החלוקה היא כמו דיני ממונות, שצריך בהם שלושה לעיין ולהחליט כמה לתת לכל אחד.

  2. תַּמְחוּי וְקוּפָּה

    תַּמְחוּי נִגְבֵּית בִּשְׁלֹשָׁה, וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה ... תַּמְחוּי – לַעֲנִיֵּי עוֹלָם, קוּפָּה – לַעֲנִיֵּי הָעִיר. וְרַשָּׁאִים בְּנֵי הָעִיר לַעֲשׂוֹת קוּפָּה – תַּמְחוּי, וְתַמְחוּי – קוּפָּה, וּלְשַׁנּוֹתָהּ לְכׇל מַה שֶּׁיִּרְצוּ.

    יש שני סוגי צדקה בעיר. בני העיר יכולים לשנות מקופה לתמחוי ולהפך, ולהתנות תנאים על המידות, השערים ושכר הפועלים.

    • תַּמְחוּימזון שמחלקים בכל יום לעניי עולם, כלומר לעניים שעוברים בעיר. נגבה בשלושה, כי הגבייה והחלוקה שוות.
    • קוּפָּהכסף שמחלקים מערב שבת לערב שבת לעניי העיר. נגבית בשניים ומתחלקת בשלושה.
  3. אֵין עוֹשִׂין שְׂרָרוֹת עַל הַצִּבּוּר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר קְרָא: ״וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְגוֹ׳״.

    רב נחמן לומד מהמילה ״והם״ בלשון רבים שצריך לפחות שניים. הגמרא שואלת: האם אפשר שיחיד לא יהיה ממונה אבל נאמן? רבי חנינא מביא ראיה ש״מעשה ומינה רבי שני אחים על הקופה״, ולכן שני אחים נחשבים כאחד לעניין המינוי.

  4. מַאי שְׂרָרוּתָא

    מַאי שְׂרָרוּתָא? דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לְפִי שֶׁמְּמַשְׁכְּנִין עַל הַצְּדָקָה, וַאֲפִילּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אִינִּי? וְהָא כְּתִיב: ״וּפָקַדְתִּי עַל כׇּל לֹחֲצָיו״ ... לָא קַשְׁיָא; הָא דַּאֲמִיד, הָא דְּלָא אֲמִיד.

    השררות היא שהגבאים יכולים לקחת משכון על הצדקה, אפילו בערב שבת. הגמרא מקשה: והרי הפסוק ״ופקדתי על כל לוחציו״ מזהיר גם על גבאי צדקה, שלא ילחצו (רש״י: ״אלמא אסור למשכן״). התשובה: אם האדם עשיר מותר, ואם לא, אסור. כך רבא כפה את רב נתן בר אמי ולקח ממנו ארבע מאות זוז לצדקה.

    • אָמִידאפשר למשכן ולכפות, כמו רבא וארבע מאות זוז.
    • לָא אָמִידאסור למשכן, וגבאי שלוחץ יענש לפי הפסוק.
  5. שְׂכַר הַגַּבָּאִים

    ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד״ – אֵלּוּ גַּבָּאֵי צְדָקָה. ... ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד״ – אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת. ... וְרַבָּנַן מַאי? אָמַר רָבִינָא: ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ״.

    הפסוק בדניאל ״ומצדיקי הרבים ככוכבים״ מתפרש בשתי דרכים: גבאי צדקה, או מלמדי תינוקות (רש״י: ״מלמדין ומחנכין אותן בדרך טובה״). תלמידי חכמים שעוסקים בתורה קבועים נמשלים לשמש בגבורתה, ולכן הם גדולים מהכוכבים.

  6. תָּנוּ רַבָּנַן

    גַּבָּאֵי צְדָקָה אֵינָן רַשָּׁאִין לִפְרוֹשׁ זֶה מִזֶּה, אֲבָל פּוֹרֵשׁ זֶה לַשַּׁעַר וְזֶה לַחֲנוּת. מָצָא מָעוֹת בַּשּׁוּק – לֹא יִתְּנֵם בְּתוֹךְ כִּיסוֹ ... גַּבָּאֵי צְדָקָה שֶׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלֵּק – פּוֹרְטִין לַאֲחֵרִים, וְאֵין פּוֹרְטִין לְעַצְמָן ... מָעוֹת שֶׁל צְדָקָה – אֵין מוֹנִין אוֹתָן שְׁתַּיִם, אֶלָּא אַחַת אַחַת.

    הגבאים צריכים להימנע מכל חשד. הם לא נפרדים זה מזה (רש״י: ״שלא יאמרו זה הגובה יחידי דעתו לגנוב״), לא מכניסים לכיסם מעות שמצאו, לא פורטים מעות לעצמם (פן יחשדו שפרטו בזול) ולא סופרים שניים שניים (שלא יאמרו שלקחו שניים וספרו אחד).

  7. עֲבִיד חַד כִּיסָאט׳ ע״א

    אָמַר אַבָּיֵי: מֵרֵישׁ הֲוָה עָבֵיד מָר תְּרֵי כִיסֵי – חַד לַעֲנִיֵּי דְעָלְמָא, וְחַד לַעֲנִיֵּי דְמָתָא. ... ״עָבֵיד חַד כִּיסָא, וְאַתְנִי עֲלַהּ״ ... רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲנָא – אַתְנוֹיֵי נָמֵי לָא צְרִיכְנָא

    אביי עשה בהתחלה שני כיסים, אחד לעניי עולם ואחד לעניי העיר. אחרי ששמע את דברי שמואל לרב תחליפא הוא עשה כיס אחד והתנה עליו, כך שיוכל לשנות את הייעוד (רש״י: ״מתנה עם הציבור לחלקם לכל הבא״). רב אשי אומר שאפילו תנאי אינו צריך, כי הכסף מגיע לפי דעתו ולמי שרוצה הוא נותן.

  8. שְׁנֵי טַבָּחֵי

    הָנְהוּ בֵּי תְרֵי טַבָּחֵי דְּעָבְדִי עִנְיָינָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי ... חַיְּיבִינְהוּ רָבָא לְשַׁלּוֹמֵי. ... ״וּלְהַסִּיעַ עַל קִיצָתָם״! לָא אַהְדַּר לֵיהּ רָבָא. אָמַר רַב פָּפָּא: ... הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא אָדָם חָשׁוּב, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא אָדָם חָשׁוּב – לָאו כֹּל כְּמִינַּיְיהוּ דְּמַתְנוּ.

    שני טבחים התנו ביניהם שמי שעושה ביום של חברו, יקרעו את עורו. אחד מהם עבר, וקרעו את עורו, ורבא חייב אותם לשלם. רב ימר מקשה מהברייתא על ״להסיע על קיצתם״, ורבא לא ענה. רב פפא: זה נכון כשאין אדם חשוב בעיר, אבל כשיש אדם חשוב, בני העיר לא יכולים להתנות בלעדיו (רש״י: ״אלא בפניו״).

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

42 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
תָּנוּשנו, למדותנו רבנן: שנו חכמים
רַבָּנַןחכמיםמדרבנן = מדברי חכמים
מְנָאמנין; כלימנא הני מילי = מנין דברים אלה
הָנֵיאלהרבים של האי
מִילֵּידבריםמנא הני מילי = מנין הדברים האלה
קְרָאפסוקלא לבלבל עם קָרָא (קרא בקול)
גּוֹבתוך
מַאימה
בַּרבן; חוץ מבַּר מִ־ = חוץ מ־
אֲבוּהּאביו
אִינִיהאמנם? כך?שאלת תמיהה על דברי חברו
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
כְּתִיבכתובמדכתיב = ממה שכתוב
קַשְׁיָאקשה; קושיה
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
מָרִישׁקורה
הֲוָההיה; נעשההֲוָה לֵיהּ = נחשב לו
עֲבִידעושה; עשוי
מָראדון; חכם (בכבוד)מר סבר ... ומר סבר = אחד סובר ... והשני
תְּרֵישני
חַדאחד
עָלְמָאעולם; סתם (בעלמא)כּוּלֵּי עָלְמָא = כל העולם
מָתָאעירממתא = מן העיר
אֲנָאאני
נָמֵיגם
הָנְהוּאותם
בֵּיבית שלבֵּי רַב = בית מדרש
עָבְדִיעושים
בַּהֲדֵיעם
הֲדָדֵיזה את זה
שַׁלּוֹמֵילשלם
אַהְדַּרהחזר!ציווי
לֵיהּלו
הֵיכָאאיפה; במקום ש
לֵיכָּאאיןההפך של איכא
אִיכָּאיש
לָאולא, אינו
מִינַּיְיהוּמהם
קָתָנֵישונה (במשנה)קָא + תָּנֵי
לְקַמֵּיהּלפניו
קָא אָמְרַתְּאתה אומר

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה מפני שהוא כדיני ממונות

בבא בתרא ח׳ ע״ב

לעיין ולתת לכל אחד כפי טפלים התלויין בו:

חלוקת צדקה דורשת שלושה, כי צריך לעיין ולתת לכל עני לפי מספר הבנים והתלויים בו.

רש״י

ד״ה שגבויה וחלוקה שוה

בבא בתרא ח׳ ע״ב

בכל יום מדי יום ביום כדקתני לקמיה לפיכך אין גבויו בשנים שלא יצטרכו לטרוח ולבקש את השלישי לחלק:

התמחוי נגבה ומחולק מדי יום. לכן גם הגבייה בשלושה, כדי שלא יצטרכו כל יום לחפש שלישי לחלוקה.

רש״י

ד״ה מאי שררותיה

בבא בתרא ח׳ ע״ב

דקופה דקאמרת עלה לפי שאין עושין שררה על הצבור כו׳:

הגמרא שואלת במה מתבטאת השררה שעליה דיברה הברייתא על הקופה.

רש״י

ד״ה לפרוש זה מזה

בבא בתרא ח׳ ע״ב

מפני החשד שלא יאמרו זה הגובה יחידי דעתו לגנוב:

גבאי שגובה לבד עלול להיחשד שהוא רוצה לגנוב. לכן שני הגבאים גובים יחד.

רש״י

ד״ה פורטין

בבא בתרא ח׳ ע״ב

פרוטות שגבו לוקחין דינרי כסף לפי שהפרוטות של נחושת מחלידות:

הגבאים מחליפים פרוטות נחושת, שמחלידות, בדינרי כסף. אבל לא לעצמם, כדי שלא יחשדו בהם.

רש״י

ד״ה לאו כל כמינייהו דמתנו

בבא בתרא ט׳ ע״א

אלא בפניו:

בני העיר אינם יכולים להתנות בלי האדם החשוב, אלא רק בפניו ובהסכמתו.

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. הברייתא קובעת שקופה של צדקה נגבית בשניים ומתחלקת בשלושה. מה הטעם לכל אחד מהם?

  2. הגמרא מסבירה שהשררה של גבאי צדקה היא שממשכנים על הצדקה, ומקשה מהפסוק ״ופקדתי על כל לוחציו״. מה הקושיה ומה התירוץ?

  3. גבאי צדקה סופרים את המעות שגבו שניים שניים כדי לסיים מהר. מה הבעיה בכך לפי הברייתא?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. כמה גבאים צריך לגבייה ולחלוקה של קופה של צדקה, ומה הטעם לכל אחד? מה המקור לכך שצריך שניים?

    תשובה

    גבייה בשניים, כי ״אין עושין שררות על הצבור פחות משניים״, וחלוקה בשלושה, כי ״כדיני ממונות״. המקור: רב נחמן לומד מ״והם יקחו את הזהב״, לשון רבים, ורבי חנינא מביא ראיה ממעשה שרבי מינה שני אחים על הקופה.

  2. מהי ״שררות״ של גבאי צדקה לפי רב נחמן בשם רבה בר אבוה, ואיזו קושיה מקשה הגמרא עליה ואיך היא מיושבת?

    תשובה

    שררות היא הסמכות למשכן על הצדקה, אפילו בערב שבת. קושיה: הפסוק ״ופקדתי על כל לוחציו״ מזהיר גם על גבאי צדקה. תירוץ: ״הא דאמיד, הא דלא אמיד״, באמיד מותר לכפות, כמו רבא וארבע מאות הזוז, ובלא אמיד אסור.

  3. לפי הרש״ר הירש, למי פונה הציווי ״כי יהיה בך אביון״ ולמי ״לא תאמץ את לבבך״? מדוע הוא מתנגד להפניית עניים רק לקופה הציבורית?

    תשובה

    ״כי יהיה בך אביון״ פונה לציבור, כי אי אפשר לומר ליחיד ״כי יהיה בך״, ו״לא תאמץ את לבבך״ פונה ליחיד. החובה חלה על שניהם, והם צריכים לפעול זה לצד זה ואף להתחרות. הפניית עניים לקופה הציבורית בלבד אינה ברוח ישראל, כי המצווה דורשת מעורבות גם של היחיד.

מונחי הדיון בסוגיה

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקמַעֲלוֹת הַצְּדָקָה אבבא בתרא ט׳ ע״א

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).