ד״ה ולא מקול התינוקות
בבא בתרא כ׳ ע״בקא סלקא דעתך תינוקות הבאים לקנות יין ושמן וכל דבר הנמכר בחנות:
בהו״א נראה שהמשנה מדברת על ילדים הבאים לקנות בחנות. הגמרא תסביר בהמשך שמדובר בתינוקות של בית רבן.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
לא בתכנית תושב״ע
שאלון 5391
המשנה אומרת שבעל חנות בחצר משותפת יכול לשמוע מחאה של שכנו על רעש הנכנסים והיוצאים, אבל על קול הפטיש, הריחיים וקול התינוקות אי אפשר למחות. הגמרא שואלת מה ההבדל בין הרישא לסיפא. רבא מתרץ שהסיפא עוסקת בתינוקות של בית רבן, ומכאן עוברת הגמרא לתקנת יהושע בן גמלא, ולקושיות מברייתות שאוסרות על בן חצר להיות מלמד תינוקות.
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
חֲנוּת שֶׁבְּחָצֵר – יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לִישַׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וּמִקּוֹל הַיּוֹצְאִין. אֲבָל עוֹשֶׂה כֵּלִים – יוֹצֵא וּמוֹכֵר בְּתוֹךְ הַשּׁוּק ... לֹא מִקּוֹל הַפַּטִּישׁ, וְלֹא מִקּוֹל הָרֵיחַיִם, וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת.
מי שפותח חנות בחצר משותפת, השכן יכול למחות ולומר שהוא לא יכול לישון מרעש הלקוחות. מי שעושה כלים בבית ומוכר אותם בשוק, השכן אינו יכול למחות, גם אם הוא שומע פטיש, ריחיים וקול תינוקות.
מַאי שְׁנָא רֵישָׁא, וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא?
מה ההבדל בין שני חלקי המשנה? ברישא אפשר למחות על קול הנכנסין והיוצאין, ובסיפא אי אפשר למחות על קול הפטיש, הריחיים והתינוקות.
אָמַר אַבָּיֵי: סֵיפָא אֲתָאן לְחָצֵר אַחֶרֶת. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, לִיתְנֵי: חָצֵר אַחֶרֶת – מוּתָּר!
אביי מתרץ שבסיפא מדובר בחצר אחרת, שאינה החצר המשותפת של הנוגעים בדבר. רבא דוחה את התירוץ: אילו כך היה, המשנה הייתה צריכה לכתוב במפורש ״חצר אחרת מותר״.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: סֵיפָא אֲתָאן לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, וּמִתַּקָּנַת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא וְאֵילָךְ
רבא: הסיפא מדברת על תינוקות של בית רבן, כלומר על ילדים שבאים ללמוד. מאז תקנת יהושע בן גמלא אי אפשר למחות על קול של לימוד תינוקות. מכאן עוברת הגמרא לספר על התקנה עצמה.
שֶׁאִלְמָלֵא הוּא, נִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁבִּתְחִלָּה, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָב – מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, מִי שֶׁאֵין לוֹ אָב – לֹא הָיָה לָמֵד תּוֹרָה
רב יהודה אמר רב מספר על יהושע בן גמלא ועל ההתפתחות של לימוד התינוקות, בארבעה שלבים. בכל שלב נוסף מסגרת, עד שנוצרה מערכת בכל עיר.
עַד שֵׁית לָא תְּקַבֵּיל, מִכָּאן וְאֵילָךְ – קַבֵּיל, וְאַסְפִּי לֵיהּ כְּתוֹרָא ... כִּי מָחֵית לְיָנוֹקָא, לָא תִּימְחֵי אֶלָּא בְּעַרְקְתָא דִמְסָנָא
רב מייעץ למלמד, רב שמואל בר שילת: לא לקבל ילד לפני גיל שש, ומשם והלאה להאכיל אותו תורה בעל כרחו, כמו שור שנותנים עליו עול. אם צריך להכות, רק בצורה קלה, ״בערקתא דמסנא״, ברצועות של נעל (רש״י).
אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר שֶׁבִּיקֵּשׁ לֵעָשׂוֹת רוֹפֵא, אוּמָּן, וְגַרְדִּי, וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת – בְּנֵי חָצֵר מְעַכְּבִין עָלָיו! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּתִינוֹקוֹת דְּגוֹיִם.
הברייתא אומרת שבני החצר יכולים לעכב על מי שרוצה להיות מלמד תינוקות. זה סותר את דברי רבא. התירוץ: הברייתא מדברת בילדים של גויים, ובזה אין תקנת יהושע בן גמלא.
שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין בְּחָצֵר, וּבִיקֵּשׁ אֶחָד מֵהֶן לֵעָשׂוֹת רוֹפֵא, וְאוּמָּן, וְגַרְדִּי, וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת – חֲבֵירוֹ מְעַכֵּב עָלָיו! הָכָא נָמֵי בְּתִינוֹקוֹת דְּגוֹיִם.
ברייתא דומה: שני אנשים בחצר, ואחד רוצה להיות מלמד תינוקות, והשני יכול לעכב. גם כאן הגמרא מתרצת: מדובר בילדים של גויים.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת בַּחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין – הֲרֵי זֶה לֹא יַשְׂכִּירֶנּוּ ... וְלֹא לְסוֹפֵר יְהוּדִי, וְלֹא לְסוֹפֵר אַרְמַאי! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּסוֹפֵר מָתָא.
ברייתא שלישית: מי שיש לו בית בחצר שותפים לא ישכיר אותו לסופר יהודי. רש״י: ״סופר יהודי״ הוא מלמד תינוקות. התירוץ: מדובר ב״סופר מתא״, מלמד העיר, שמושיב מלמדים תחתיו ומלמד המוני ילדים, ולכן יש שם קול גדול.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| מָר | אדון; חכם (בכבוד) | מר סבר ... ומר סבר = אחד סובר ... והשני |
| אִינִי | האמנם? כך? | שאלת תמיהה על דברי חברו |
| מַאי | מה | |
| שְׁנָא | שונה | מאי שנא: במה שונה |
| רֵישָׁא | ראש; החלק הראשון | מול סֵיפָא |
| סֵיפָא | החלק האחרון | מול רֵישָׁא |
| לֵיהּ | לו | |
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| הָכִי | כך; כן | הָכִי נַמִי = אכן כך |
| לִיתְנֵי | שישנה; היה לו לשנות (במשנה) | שורש תני |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| גַּמְלָא | גמל | |
| מִי | מי; בשאלה: האם; ״מי ש־״ = אדם ש־ | מילת שאלה |
| שֵׁית | שש | |
| קַבֵּיל | קיבל | |
| תּוֹרָא | שור | |
| כִּי | כמו; כאשר | כִּי הַאי גַּוְונָא = כעין זה |
| יָנוֹקָא | ילד | |
| הָכָא | כאן | |
| עָסְקִינַן | אנו עוסקים | |
| מְעַכֵּב | מעכב; מונע | |
| נָמֵי | גם | |
| מָתָא | עיר | ממתא = מן העיר |
| קָא | מציין פעולה מתרחשת עכשיו | קא אכיל = אוכל כעת |
| סָלְקָא | עולה | שורש סלק |
| קָתָנֵי | שונה (במשנה) | קָא + תָּנֵי |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
קא סלקא דעתך תינוקות הבאים לקנות יין ושמן וכל דבר הנמכר בחנות:
בהו״א נראה שהמשנה מדברת על ילדים הבאים לקנות בחנות. הגמרא תסביר בהמשך שמדובר בתינוקות של בית רבן.
דקתני יכול לומר איני יכול לישן מקול הנכנסין והיוצאין וסיפא קתני אינו יכול לומר לו איני יכול לישן מקול התינוקות:
ברישא אפשר למחות על רעש בני אדם, ובסיפא אי אפשר למחות על קול התינוקות. מכאן קושיית הגמרא.
אחד מן הכהנים הגדולים שעמדו בבית שני כדאמר ביבמות (דף סא):
יהושע בן גמלא היה כהן גדול בימי בית שני. רש״י מפנה ליבמות ס״א ע״א.
האב עצמו מצוה ללמדו:
הגמרא דורשת ״ולמדתם אתם״, כלומר האב עצמו חייב ללמד, ומכאן שמי שאין לו אב נשאר בלי לימוד.
מפני שמרבה עליהן קול נכנסין ויוצאין:
בני החצר מעכבים כי מלמד תינוקות מרבה אצלם קול של נכנסים ויוצאים, וזה הטעם גם בחנות.
מלמד תינוקות העיר ומושיב מלמדים תחתיו והוא מורה את כולם איך יעשו ויש שם קול גדול:
סופר מתא הוא המלמד הראשי של העיר, עם מלמדים תחתיו. אצלו הקול גדול במיוחד, ולכן אפשר למחות.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
המשנה מתירה למחות על קול הנכנסין והיוצאין בחנות שבחצר, אך לא על קול התינוקות אצל עושה כלים. הגמרא שואלת ״מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?״. מה עונה רבא?
זה תירוצו של רבא: ״סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן״. לימוד תינוקות הוא צורך ציבורי שהותקן, ולכן אי אפשר למחות על קולו.
זה תירוצו של אביי, ורבא דוחה אותו: אילו כך היה, המשנה הייתה צריכה לכתוב ״חצר אחרת מותר״.
זו הסברה הראשונה בלבד (רש״י: ״תינוקות הבאים לקנות יין ושמן״), אבל רבא מפרש את הסיפא באופן אחר, בתינוקות של בית רבן.
זה הטעם להבדל בין עושה כלים לחנות במשנה עצמה, אבל הגמרא שואלת על קול התינוקות, ועליו רבא עונה בתקנה.
מה חידשה תקנת יהושע בן גמלא לעומת התקנה הקודמת של מלמדים בכל פלך?
זה השלב השני, לפני תקנת הפלך. בירושלים מי שאין לו אב עדיין לא עלה ללמוד, ולכן לא היה בזה פתרון לכולם.
זה השלב הראשון, ״בתחילה״. שם מי שאין לו אב לא למד כלל, ויהושע בן גמלא בא לתקן בדיוק את זה.
כך היה בתקנת יהושע בן גמלא: מלמדים בכל עיר ועיר, ובגיל צעיר. בלעדיו, אמר רב, ״נשתכח תורה מישראל״.
זה שלב הפלך: מי שרבו כעס עליו היה ״מבעיט בו ויוצא״. יהושע בן גמלא תיקן מלמדים בכל עיר, לילדים בני שש או שבע.
בחצר משותפת רוצה אחד מבני החצר לפתוח בית ספר, שבראשו עומד סופר מתא, המלמד הראשי של העיר, ומלמדים נוספים עובדים תחתיו. מה דין שאר בני החצר, ולמה?
זו הטעות המצויה. התקנה חלה על מלמד רגיל, אבל בברייתא שמעכבת על ״סופר״ הגמרא מסבירה שמדובר בסופר מתא.
כך מתרצת הגמרא את הברייתא על השכרת בית ל״סופר״: ״הכא במאי עסקינן בסופר מתא״, ורש״י מסביר שהוא מושיב מלמדים תחתיו ויש שם קול גדול.
תינוקות דגוים הוא תירוץ של שתי הברייתות הראשונות, לא של הברייתא על סופר מתא. כאן התלמידים יהודים, והטעם הוא הקול הגדול.
מוכר בחצר הוא דין החנות במשנה, ואין לו קשר למלמד. הטעם לעיכוב אצל סופר מתא הוא היקף הלימוד והקול הגדול.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
מה ההבדל בין חנות שבחצר לבין עושה כלים לפי המשנה? מה הקושיה של הגמרא, ואיך עונה רבא?
בחנות שבחצר אפשר למחות על קול הנכנסין והיוצאין. בעושה כלים, שמוכר בשוק, אי אפשר למחות על קול הפטיש, הריחיים והתינוקות. הגמרא שואלת ״מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?״. אביי: הסיפא עוסקת בחצר אחרת, ורבא דוחה כי אז היה צריך לכתוב ״חצר אחרת מותר״. רבא מתרץ: הסיפא מדברת על ״תינוקות של בית רבן״, ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך אי אפשר למחות על קולם.
תארו את ארבעת השלבים בהתפתחות לימוד התינוקות שמספר רב יהודה אמר רב, ומה חידש יהושע בן גמלא.
בתחילה לימד האב בלבד, ומי שאין לו אב לא למד. אחר כך התקינו מלמדים בירושלים, אבל מי שאין לו אב לא עלה. אחר כך התקינו מלמדים בכל פלך, והכניסו נערים בני שש עשרה או שבע עשרה, ומי שרבו כעס עליו עזב. יהושע בן גמלא תיקן מלמדים בכל מדינה ובכל עיר, והכניסו ילדים בני שש או שבע. בלעדיו, אמר רב, ״נשתכח תורה מישראל״.
הגמרא מביאה ברייתות שמתירות לבני החצר לעכב על מלמד תינוקות. איך הגמרא מיישבת אותן עם דברי רבא? הסבירו לפי רש״י את ״סופר מתא״.
הברייתא הראשונה והשנייה מתורצות בכך שמדובר ב״תינוקות דגוים״. הברייתא השלישית, על השכרת בית לסופר, מתורצת בכך שמדובר ב״סופר מתא״. לפי רש״י זה מלמד תינוקות העיר, שמושיב מלמדים תחתיו ומורה לכולם איך ללמד, ויש אצלו קול גדול. בגלל הקול הגדול אפשר למחות.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
הצעד הבא בפרקהַשְׁלָכוֹת תַּקָּנַת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא וּמִקְצוֹעִיּוּת מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹתבבא בתרא כ״א ע״א–ב