1מַתְנִיתִיןז׳ ע״ב
כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וָדֶלֶת לֶחָצֵר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כׇּל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שַׁעַר. כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה וּדְלָתַיִם וּבְרִיחַ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כׇּל הָעֲיָירוֹת רְאוּיוֹת לְחוֹמָה.
כופים את בן החצר שאינו רוצה לסייע לשאר בני החצר לבנות בית שער ודלת. בית השער הוא מקום ששומר יושב בו ומרחיק את בני רשות הרבים מלהציץ לחצר (רש״י). כך גם בעיר: כופים לבנות חומה, דלתיים ובריח. רבן שמעון בן גמליאל מסייג: לא כל חצר וכל עיר ראויות.
2קֻשְׁיָה: בֵּית שַׁעַר וְאֵלִיָּהוּ
לְמֵימְרָא דְּבֵית שַׁעַר מְעַלְּיוּתָא הִיא?! וְהָא הָהוּא חֲסִידָא דַּהֲוָה רְגִיל אֵלִיָּהוּ דַּהֲוָה מִשְׁתַּעֵי בַּהֲדֵיהּ; עֲבַד בֵּית שַׁעַר, וְתוּ לָא מִשְׁתַּעֵי בַּהֲדֵיהּ! לָא קַשְׁיָא: הָא מִגַּוַּאי, הָא מִבָּרַאי.
הגמרא שואלת: האם בית שער הוא דבר טוב? והרי חסיד שאליהו היה מדבר עמו, בנה בית שער ואליהו הפסיק לדבר עמו! רש״י: כי בית השער מפסיק בפני העניים הצועקים ואין קולם נשמע. התירוץ הראשון: זה בית שער מבפנים, וזה מבחוץ.
3תֵּרוּצִים נוֹסָפִים
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא מִבָּרַאי, וְלָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִית לֵיהּ דֶּלֶת, הָא דְּלֵית לֵיהּ דֶּלֶת ... הָא דְּפוֹתַחַת דִּידֵיהּ מִגַּוַּאי, הָא דְּפוֹתַחַת דִּידֵיהּ מִבָּרַאי.
הגמרא מביאה עוד שלושה תירוצים לסתירה, כל אחד מבדיל בין שני מקרים של בית שער.
- מִגַּוַּאי וּמִבָּרַאירש״י: בית שער בפנים, אחרי דלת החצר הנעולה, מפסיק את קול העני הצועק. בית שער מבחוץ אינו מפסיק, כשאין לו דלת.
- דֶּלֶתשני בתי השער מבחוץ. הבדל: לאחד יש דלת ולשני אין.
- פּוֹתַחַתלשניהם יש דלת. הבדל: לאחד יש ״פותחת״, ולשני אין. ואחר כך: הפותחת של אחד בפנים ושל השני מבחוץ.
4רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְהַחֲצֵר
תַּנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָּל חֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שַׁעַר; אֶלָּא חָצֵר הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים – רְאוּיָה לְבֵית שַׁעַר ... וְרַבָּנַן – זִימְנִין דְּדָחֲקִי בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים, וְעָיְילוּ וְאָתוּ.
ברייתא מסבירה את דברי רבן שמעון בן גמליאל. הוא סובר שרק חצר ״סמוכה לרשות הרבים״ ראויה לבית שער, והחצר ״שאינה סמוכה״ (רש״י: משוכה מרשות הרבים) אינה ראויה. החכמים חולקים: לפעמים העוברים ברשות הרבים נדחקים ונכנסים לחצר, גם אם היא רחוקה.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵלרק חצר סמוכה לרשות הרבים ראויה לבית שער.
- רַבָּנַן״זימנין דדחקי בני רשות הרבים ועיילו ואתו״: אנשים עלולים להידחק ולהיכנס, ולכן גם חצר רחוקה זקוקה.
5רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְהָעִיר
תָּנוּ רַבָּנַן: כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת לָעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ ... עִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר – רְאוּיָה לְחוֹמָה, וְשֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לַסְּפָר – אֵינָהּ רְאוּיָה לְחוֹמָה. וְרַבָּנַן – זִימְנִין דְּמִקְּרוּ וְאָתֵי גְּיָיסָא.
בעיר הדין דומה. רבן שמעון בן גמליאל: רק עיר הסמוכה לספר, כלומר לגבול, ראויה לחומה. החכמים: לפעמים קורה שבא צבא, ולכן גם עיר רחוקה מהגבול צריכה.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵלרק עיר סמוכה לספר ראויה לחומה.
- רַבָּנַן״זימנין דמקרו ואתי גייסא״: לפעמים באים צבא או גייסות גם לעיר רחוקה.
6בַּמֶּה גּוֹבִין
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַבִּי יוֹחָנָן: כְּשֶׁהֵן גּוֹבִין, לְפִי נְפָשׁוֹת גּוֹבִין, אוֹ דִילְמָא לְפִי שֶׁבַח מָמוֹן גּוֹבִין? אֲמַר לֵיהּ: לְפִי מָמוֹן גּוֹבִין; וְאֶלְעָזָר בְּנִי, קְבַע בָּהּ מַסְמְרוֹת!
רבי אלעזר שואל את רבי יוחנן: כשגובים כסף לחומת העיר (רש״י), האם גובים לפי מספר הנפשות או לפי הממון? רבי יוחנן: לפי ממון. והוא מוסיף: ״ואלעזר בני, קבע בה מסמרות״, כלומר זכור את הדין הזה ואל תזוז ממנו (רש״י).
7אִיכָּא דְּאָמְרִי
אִיכָּא דְּאָמְרִי, בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַבִּי יוֹחָנָן: כְּשֶׁהֵן גּוֹבִין, לְפִי קֵירוּב בָּתִּים הֵן גּוֹבִין, אוֹ דִילְמָא לְפִי מָמוֹן גּוֹבִין? אֲמַר לֵיהּ: לְפִי קֵירוּב בָּתִּים הֵן גּוֹבִין; וְאֶלְעָזָר בְּנִי, קְבַע בָּהּ מַסְמְרוֹת!
בלשון אחרת, השאלה היא בין קירוב בתים לבין ממון, ותשובת רבי יוחנן: לפי קירוב בתים. רש״י: בית הקרוב לחומה צריך אותה יותר מהבית הרחוק ממנה.
- לִשְׁנָא רִאשׁוֹנָהלפי ממון, ולא לפי נפשות.
- אִיכָּא דְּאָמְרִילפי קירוב בתים, ולא לפי ממון.