מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
סוגיה בעיון 2 · שאלון 6281

חוֹבַת סֻכָּה כָּל שִׁבְעָה: אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת

בתכנית תושב״ע

סוכה כ״ז ע״א · פרק ב׳, הישן

רבי אליעזר מחייב ארבע עשרה סעודות בסוכה, וחכמים אומרים ״אין לדבר קצבה״, חוץ מן הלילה הראשון. הגמרא מבררת את טעמי המחלוקת, את מקור החובה בלילה הראשון ואת התשלומין. בסוגיה בעיון: מה שיעור האכילה בלילה הראשון, והאם הסוכה היא מצוה ״חיובית״ או ״שלילית״?

הסוגיה בסרטון

אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.

אורך: 3:54 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה

תמליל הסרטון · מסונכרן לסרטון: לחיצה על משפט קופצת אליו

תיק 6 · אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. מִשְׁנָהכ״ז ע״א

    אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסּוּכָּה

    מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בחובת הסעודות בסוכה.

    • רַבִּי אֱלִיעֶזֶרארבע עשרה סעודות, אחת ביום ואחת בלילה, בכל שבעת הימים.
    • חֲכָמִים״אֵין לַדָּבָר קִצְבָה״: אין מספר קבוע של סעודות, חוץ מלילי יום טוב ראשון.
  2. מִשְׁנָה

    מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן - יַשְׁלִים לֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן

    מחלוקת נוספת, על תשלומין לסעודת הלילה הראשון.

    • רַבִּי אֱלִיעֶזֶרמי שלא אכל בלילה הראשון ישלים בלילה האחרון של החג.
    • חֲכָמִים״אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין״, ועל זה נאמר ״מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן״.
  3. ״תֵּשְׁבוּ״ כְּעֵין תָּדוּרוּ

    שני הצדדים לומדים מאותו פסוק, ״בסכת תשבו״. הסוכה היא כמו דירה, והם נחלקים מה פירוש ״כמו דירה״.

    • רַבִּי אֱלִיעֶזֶר״מָה דִּירָה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה״: כמו שבבית אוכלים ביום ובלילה, כך בסוכה.
    • רַבָּנַן״מָה דִּירָה אִי בָּעֵי אָכֵיל אִי בָּעֵי לָא אָכֵיל״: גם בבית אין חובה לאכול סעודה.
  4. קֻשְׁיָה

    אִי הָכִי, אֲפִילּוּ לֵילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן נָמֵי!

    אם לפי חכמים הסוכה כדירה, למה הלילה הראשון חובה?

  5. תֵּרוּץ

    נֶאֱמַר כָּאן ״חֲמִשָּׁה עָשָׂר״, וְנֶאֱמַר ״חֲמִשָּׁה עָשָׂר״ בְּחַג הַמַּצּוֹת

    רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: גזרה שוה מחג המצות. בפסח הלילה הראשון חובה, ומכאן ואילך רשות. כך גם בסוכות: הלילה הראשון חובה, ומכאן ואילך רשות.

  6. ״בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת״ - הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה

    ומניין שבפסח הלילה הראשון חובה? מן הפסוק ״בערב תאכלו מצות״.

  7. קֻשְׁיָה

    וְהָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסּוּכָּה!

    איך רבי אליעזר אומר ״ישלים לילי יום טוב האחרון״? בשמיני עצרת אין יושבים בסוכה. רש״י: ומי שיושב בה לשם מצוה עובר על ״בל תוסיף״. אם כן, איזו השלמה של סעודת סוכה יש כאן?

  8. תֵּרוּץ

    אָמַר בֵּירָא אָמַר רַבִּי אַמֵּי: חָזַר בּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר

    רבי אליעזר חזר בו. ממה חזר? רש״י ותוספות נחלקים.

    • רש״יחזר בו מארבע עשרה הסעודות והודה לחכמים שאין לדבר קצבה. אבל עדיין סובר שיש תשלומין לסעודת הלילה הראשון, כמו לקרבנות יום טוב ראשון.
    • תוספותחזר בו רק מן הצורך בסוכה. ארבע עשרה סעודות עדיין צריך, ומה שחסר משלים בשמיני עצרת בלי סוכה.
  9. מַשְׁלִים בְּמַאי?

    יַשְׁלִים בְּמִינֵי תַרְגִּימָא

    בפת אי אפשר להשלים, כי אותה סעודה היא ממילא ״סעודה דיומיה״, הסעודה של אותו יום. לכן משלימים במיני תרגימא, מאכל נוסף אחרי הסעודה. וכך שנינו בברייתא: ״אם השלים במיני תרגימא, יצא״.

    • רש״יפרפראות ומעדנים: פירות, עוגות (כיסנין) וירקות מבושלים.
    • תוספותבשר, דגים ושאר דברים שאוכלים עם הפת. לא פירות.
  10. מַעֲשֶׂה

    וְעַכְשָׁיו אִי אַתָּה מַמְשִׁיךְ פַּרְפֶּרֶת אַחַת לִכְבוֹד קוֹנֶךָ?

    האפוטרופוס של אגריפס המלך היה רגיל לאכול סעודה אחת ביום, ושאל אם די לו בסעודה אחת בסוכה. רבי אליעזר ענה לו: כל יום אתה מוסיף מעדנים לכבוד עצמך, ועכשיו לא תוסיף מעדן אחד לכבוד בוראך? התוספות לומדים מכאן שרבי אליעזר לא פטר בסעודה אחת.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

67 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
מִימי; בשאלה: האם; ״מי ש־״ = אדם ש־מילת שאלה
רַבָּנַןחכמיםמדרבנן = מדברי חכמים
אִיאםאִי הָכִי = אם כך
הָכִיכך; כןהָכִי נַמִי = אכן כך
נָמֵיגם
הָאזה, זאת; הריהא ... הא = זה ... וזה
בֵּירָאבור
תַּרְגִּימָאקינוח; מאכל אחרי הסעודהמילה ממקור יווני; מִינֵי תַרְגִּימָא = סוגי קינוח
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
יָלֵיףלומדלומד הלכה מפסוק או ממקור אחר
יָלְפִינַןאנחנו לומדים
בַּתְרָאאחרון
בֵּיעֵיביצים
הָאָמַרוהרי אמרהא + אמר: קושיה מדברי אמורא
כֵּיוָןמכיון ש; מאחר שבדרך כלל: כיון ד־
יָתֵיביושבשורש ישב
מַאימה
אִיכָּאיש
הָכָאכאן
מִיהָאמכל מקום; לפחות
פְּלִיגחולק
עֲלַיְיהוּעליהם
קָסָבַרסוברקָא + סָבַר
אִילֵּימָאאם תאמר
רִיפְתָּאלחם
סְעוּדְתָּאסעודה
יוֹמֵיהּיומו
קָאָכִילאוכל
טַעְמָאטעם, סבה
חַבְרַיָּיאהחברים, תלמידי החכמים
בָּעוּשאלו, בקשושורש בע״י
בָּעֵישואל; צריךשורש בע״י; שתי משמעויות לפי ההקשר
אָכֵילאוכלשורש אכל
אָמְרִינַןאנו אומריםשורש אמר
מִשְׁמַעמשתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו
הָוֵיהיה; נעשה; נחשבשורש הוי
אָמְרִיאומריםשורש אמר
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
סַגִּימספיק; דילא סגי ליה = אינו מסתדר בלי
לֵיהּלו
אַשְׁכְּחַןמצאנו
גַּבֵּיאצל; לגבי
בִּישְׂרָאבשר
פֵּירֵיפירות
בְּלָאבלי
לִישָּׁנָאלשון
מָנֵינַןאנו מוניםשורש מני
יְהֵאיהיה
עוֹבְדָּאמעשהמעובדא = ממעשה
מְשַׁנֵּימתרץ
מַסֵּיקמסיק, מגיע למסקנהשורש סלק
יוֹמָאיום
דָּיֵיקמדיק; מסיק מהלשון
דָּחֵידוחה
אַתְרָאמקום
שְׁכִיחִימצוייםרבים של שכיח
אִיבָּעֵיתאם רצית; אם תרצהאִיבָּעֵית אֵימָא = ואם תרצה, אפשר לומר אחרת
אֵימָאאמור; אפשר לומרמקביל ל״אמור״ בעברית
נִינְהוּהם
הֲווֹהיושורש הוי
שָׁאנֵישונהשָׁאנֵי = שונה (הדבר)
הָתָםשםהפוך מ״הכא״ (כאן)
כְּתִיבכתובמדכתיב = ממה שכתוב
תְּלָתָאשלושה
אַפֵּיאפילו (בקיצור אפי׳); פנים
נָפֵיקיוצא (ידי חובה)שורש נפק
מְהַנֵּימועיללָא מְהַנֵּי = אֵינוֹ מוֹעִיל

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה אין לדבר קצבה

סוכה כ״ז ע״א

אם רצה להתענות אין אנו זקוקין לו אלא אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה:

״אין קצבה״ אין פירושו שאין חובה בכלל. מי שרוצה לצום, אין לנו טענה עליו. אבל אם הוא אוכל סעודה, הוא צריך לאכול אותה בסוכה.

רש״י

ד״ה חוץ מלילי י״ט הראשון

סוכה כ״ז ע״א

שאינו רשאי להתענות כדיליף בגמרא:

בלילה הראשון אסור להתענות, ויש חובה לאכול בסוכה. המקור מובא בגמרא, מ״חמשה עשר״ של חג המצות.

רש״י

ד״ה מכאן ואילך רשות

סוכה כ״ז ע״א

דהכי ילפינן לה בפ׳ בתרא דפסחים (דף קכ.) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי רשות אף ששה רשות לפי שהשביעי בכלל שבעת ימים תאכל מצות ויצא מן הכלל ללמד שאכילת מצות האמור בו אינו חובה אלא אם באת לאכול תהא אכילתך מצה ולא חמץ ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא:

מניין שבפסח אכילת מצה אחרי הלילה הראשון היא רשות? היום השביעי היה כלול ב״שבעת ימים תאכל מצות״, ויצא מן הכלל כשנאמר ״ששת ימים תאכל מצות״. דבר שיצא מן הכלל מלמד על הכלל כולו: כל הימים רשות. אם אוכלים, אוכלים מצה ולא חמץ.

רש״י

ד״ה והאמר ר׳ אליעזר י״ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה

סוכה כ״ז ע״א

וכיון דביום אחרון לא בסוכה יתיב ואם ישב בה לשם מצוה עובר על בל תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא הכא:

הקושיה: ביום האחרון, שמיני עצרת, לא יושבים בסוכה. מי שיושב בה לשם מצוה עובר על ״בל תוסיף״. אם כן, איך אפשר להשלים בו סעודה של סוכה?

רש״י

ד״ה חזר בו ר׳ אליעזר

סוכה כ״ז ע״א

אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי יום טוב הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון אף בי״ט האחרון:

לפי רש״י רבי אליעזר הודה לחכמים בעיקר: אין חובה לאכול ארבע עשרה סעודות. נשארה רק מחלוקת אחת: לדעתו יש תשלומין לסעודת הלילה הראשון, כמו שאפשר להביא את קרבנות יום טוב ראשון עד היום האחרון.

רש״י

ד״ה אילימא בריפתא · סעודתא דיומיה קאכיל

סוכה כ״ז ע״א

כלומר תאמר שסעודת י״ט האחרון שהוא סועד בלחם ולפתן וצורכי הסעודה תהא תשלומין לראשון: ומאי היכר יש כאן שתהא לשם סעודה ראשונה הלא דרכו לסעוד היום:

למה אי אפשר להשלים בפת? הסעודה של היום האחרון היא ממילא סעודה רגילה של אותו יום. אין בה שום היכר שהיא באה במקום הסעודה של הלילה הראשון.

תוספות

לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.

תוספות

ד״ה תשבו כעין תדורו

סוכה כ״ז ע״א

השאלה במשפט אחד: מהו המקור של רבי אליעזר ושל חכמים לפי התלמוד הירושלמי?

לשון התוספות

תשבו כעין תדורו. בירושלמי יליף בגזרה שוה נאמר כאן תשבו ונאמר להלן ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים מה ישיבה שנאמרה להלן עשה בה את הלילות כבימים אף ישיבה האמורה כאן עשה בה לילות כבימים וטעמא דרבנן מפרש ר׳ יוחנן בשם רבי ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח ונאמר ט״ו בחג מה ט״ו הנאמר בפסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות אף ט״ו הנאמר בחג לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות חברייא בעו אי מה להלן עד שיכנס למצה כשהוא תאוה אף כאן עד שיכנס לסוכה בתאוה ר׳ זירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה:

  1. שִׁיטָה

    בירושלמי יליף בגזרה שוה נאמר כאן תשבו ונאמר להלן ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה

    הבבלי לומד את שיטת רבי אליעזר מ״כעין תדורו״. הירושלמי לומד אותה בגזרה שוה: ״תשבו״ בסוכה, ו״תשבו״ בימי המילואים, ״ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים״. באוהל מועד הלילות היו כימים, וכך גם בסוכה. לכן צריך לאכול גם ביום וגם בלילה.

  2. שִׁיטָה

    וטעמא דרבנן ... נאמר חמשה עשר בפסח ונאמר ט"ו בחג

    טעם חכמים לפי הירושלמי (רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל) הוא גזרה שוה מפסח, כמו בבבלי: בשניהם ״חמשה עשר״. בפסח הלילה הראשון חובה ושאר הימים רשות, וכך גם בסוכות.

  3. סְבָרָה

    חברייא בעו אי מה להלן עד שיכנס למצה כשהוא תאוה אף כאן עד שיכנס לסוכה בתאוה

    מן ההשוואה לפסח עולות שאלות. החברים שאלו: בפסח צריך לאכול את המצה בתיאבון. האם גם בסוכה צריך להיכנס לסעודה של הלילה הראשון בתיאבון?

  4. סְבָרָה

    ר' זירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה

    ורבי זירא שאל: בפסח חובה לאכול כזית מצה מן הדגן. האם גם בסוכה צריך לאכול בלילה הראשון כזית מן הדגן, כלומר פת?

החידוש: לפי הירושלמי, רבי אליעזר משווה את הסוכה לאוהל מועד, וחכמים משווים אותה לפסח. ההשוואה לפסח מעלה שאלות על דיני הלילה הראשון: תיאבון וכזית פת.

בדקו את עצמכם

1באיזו מידה שהתורה נדרשת בה משתמש הירושלמי לשתי השיטות?

בגזרה שוה. רבי אליעזר לומד ״תשבו״ ״תשבו״ מאוהל מועד, וחכמים לומדים ״חמשה עשר״ ״חמשה עשר״ מפסח.

2למה רבי אליעזר משווה את הסוכה, ולמה חכמים משווים אותה?

רבי אליעזר משווה לישיבה באוהל מועד בימי המילואים, ששם הלילות כימים. חכמים משווים לפסח, ששם רק הלילה הראשון חובה.

3מה שואלים בירושלמי בעקבות ההשוואה לפסח?

האם צריך להיכנס לסעודת הלילה הראשון בתיאבון, כמו במצה, והאם צריך לאכול בו כזית דגן, כמו כזית מצה.

מקורות: ויקרא ח׳, ל״ה (המילואים) · ויקרא כ״ג, ו׳ ול״ט

תוספות

ד״ה אי בעי

סוכה כ״ז ע״א

השאלה במשפט אחד: ביום טוב של סוכות, האם יש חובה לאכול פת? ומה הדין במי ששכח ״יעלה ויבוא״ בברכת המזון?

לשון התוספות

אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. כלל דאי אכיל חייב לאכול בסוכה כדאמרינן לעיל ומשמע הכא דבי״ט לא הוי חובה ואי בעי לא אכיל כלל חוץ מליל י״ט הראשון ולפי זה אם טעה ולא הזכיר של י״ט בברכת המזון אינו צריך לחזור והא דאמרי׳ פ׳ שלשה שאכלו (ברכות דף מט:) שבתות וי״ט דלא סגי ליה דלא אכיל אם טעה חוזר לא מיתוקמא אלא בלילי י״ט הראשון של פסח ובלילי י״ט הראשון של חג והא דאשכחן בפ׳ ב׳ דביצה (דף טו:) ובפ׳ אלו דברים בפסחים (דף סח:) גבי י״ט חלקהו חציו לה׳ וחציו לכם חציו לאכילה וחציו לבית המדרש דברי ר׳ יהושע אפשר בבישרא ופירי דאין בהן ברכת המזון ולא בעי הזכרת י״ט אבל לילי י״ט הראשון של חג לא סגי בלא פת כיון דילפינן מחג המצות אע״ג דלר׳ אליעזר אמרינן בשאר ימים אם השלים במיני תרגימא יצא:

  1. פֵּרוּשׁ

    כלל דאי אכיל חייב לאכול בסוכה כדאמרינן לעיל

    ״אי בעי לא אכיל״ פירושו שאינו אוכל כלל, כלומר אינו אוכל סעודה. אבל אם הוא אוכל סעודה, הוא חייב לאכול אותה בסוכה.

  2. מַסְקָנָה

    ומשמע הכא דבי"ט לא הוי חובה ... ולפי זה אם טעה ולא הזכיר של י"ט בברכת המזון אינו צריך לחזור

    מכאן משמע שגם ביום טוב עצמו אין חובה לאכול סעודה, חוץ מן הלילה הראשון. לכן מי שטעה ולא הזכיר ״יעלה ויבוא״ בברכת המזון ביום טוב אינו חוזר. חוזרים רק על סעודה שהיא חובה.

  3. קֻשְׁיָה

    והא דאמרי' פ' שלשה שאכלו (ברכות דף מט:) שבתות וי"ט דלא סגי ליה דלא אכיל אם טעה חוזר

    אבל בברכות מ״ט ע״ב נאמר: בשבתות וימים טובים, ״דלא סגי ליה דלא אכיל״ (אי אפשר בלי לאכול), אם טעה חוזר. משמע שבכל יום טוב יש חובת סעודה.

  4. תֵּרוּץ

    לא מיתוקמא אלא בלילי י"ט הראשון של פסח ובלילי י"ט הראשון של חג

    הגמרא בברכות מדברת רק על הלילה הראשון של פסח ועל הלילה הראשון של סוכות, שבהם יש חובת אכילה מן התורה.

  5. קֻשְׁיָה

    והא דאשכחן ... גבי י"ט חלקהו חציו לה' וחציו לכם

    ומה עם ״חלקהו, חציו לה׳ וחציו לכם״ (ביצה ט״ו ע״ב; פסחים ס״ח ע״ב)? משמע שיש מצוה לאכול ביום טוב.

  6. תֵּרוּץ

    אפשר בבישרא ופירי דאין בהן ברכת המזון ולא בעי הזכרת י"ט

    את ״חציו לכם״ אפשר לקיים בבשר ובפירות, שאין עליהם ברכת המזון, ולכן אין בהם הזכרת יום טוב.

  7. סְבָרָה

    אבל לילי י"ט הראשון של חג לא סגי בלא פת כיון דילפינן מחג המצות

    אבל בלילה הראשון של סוכות חייבים לאכול פת, כי הוא נלמד מחג המצות, ושם אוכלים מצה. כך אף שלפי רבי אליעזר בשאר הימים אפשר להשלים במיני תרגימא.

החידוש: ביום טוב של סוכות (חוץ מן הלילה הראשון) אין חובה לאכול פת, ולכן מי ששכח ״יעלה ויבוא״ אינו חוזר. הגמרא בברכות מדברת רק על הלילה הראשון של פסח ושל סוכות.

בדקו את עצמכם

1לפי התוספות, האם יש חובה לאכול פת ביום טוב של סוכות?

לא. ״אי בעי לא אכיל״, חוץ מן הלילה הראשון. אם אוכל סעודה, אוכל אותה בסוכה.

2מה הקושיה מן הגמרא בברכות, ומה התירוץ?

בברכות נאמר שבשבתות וימים טובים מי ששכח להזכיר חוזר, כי ״לא סגי ליה דלא אכיל״. התירוץ: מדובר רק בלילה הראשון של פסח ושל סוכות.

3איך מקיימים ״חציו לכם״ ביום טוב בלי חובת פת?

בבשר ובפירות, שאין עליהם ברכת המזון ולכן גם לא הזכרת יום טוב.

מקורות: ברכות מ״ט ע״ב · ביצה ט״ו ע״ב · פסחים ס״ח ע״ב

תוספות

ד״ה חזר בו

סוכה כ״ז ע״א

השאלה במשפט אחד: ממה חזר בו רבי אליעזר?

לשון התוספות

חזר בו ר׳ אליעזר. אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי י״ט הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבן י״ט ראשון אף בי״ט אחרון כך פי׳ בקונטרס ולישנא דישלים ואם השלים לא משמע כלל לשון תשלומין אלא לשון השלמה חשבון של י״ד סעודות ועוד כיון דממצה ילפינן לא מנינן שיהא תשלומין למצה של לילה הראשון של פסח ועוד דמשמע קצת בירושלמי דבעי כזית דגן לסעודת י״ט הראשון של חג כמו גבי מצה והכא אמרי׳ דישלים במיני תרגימא ועוד מעובדא דאפוטרופוס של אגריפס משמע דלא פטר ר׳ אליעזר בסעודה אחת לכך נראה לפרש חזר בו ר׳ אליעזר ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י״ד סעודות בעי ובירושלמי משני אמר ר׳ אחא למצוה חשובה כלומר לכתחילה צריך לאכול בסוכה ואם לא אכל משלים בשמיני בלא סוכה:

  1. פֵּרוּשׁ

    אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ... דקסבר יש לה תשלומין ... כך פי' בקונטרס

    פירוש רש״י: רבי אליעזר חזר והודה לחכמים שאין לדבר קצבה. נשארה מחלוקת אחת: לדעתו יש תשלומין לסעודת הלילה הראשון, כמו לקרבן יום טוב ראשון.

  2. קֻשְׁיָה

    ולישנא דישלים ואם השלים לא משמע כלל לשון תשלומין אלא לשון השלמה חשבון של י"ד סעודות

    קושיה ראשונה, מן הלשון. ״ישלים״ ו״אם השלים״ אינם לשון ״תשלומין״ (פיצוי על מה שהוחמץ), אלא לשון ״השלמה״: השלמת המספר של ארבע עשרה סעודות.

  3. קֻשְׁיָה

    ועוד כיון דממצה ילפינן לא מנינן שיהא תשלומין למצה של לילה הראשון של פסח

    קושיה שנייה. הלילה הראשון נלמד ממצה, ולמצה של ליל פסח אין תשלומין.

  4. קֻשְׁיָה

    ועוד דמשמע קצת בירושלמי דבעי כזית דגן ... והכא אמרי' דישלים במיני תרגימא

    קושיה שלישית. מן הירושלמי משמע שבסעודת הלילה הראשון צריך כזית דגן, כמו במצה. ואילו כאן אומרים שמשלימים במיני תרגימא, ואם כן אין זו סעודת הלילה הראשון.

  5. קֻשְׁיָה

    ועוד מעובדא דאפוטרופוס של אגריפס משמע דלא פטר ר' אליעזר בסעודה אחת

    קושיה רביעית. מן המעשה באפוטרופוס של אגריפס משמע שרבי אליעזר לא פטר בסעודה אחת ביום. אם כן לא חזר בו מארבע עשרה הסעודות.

  6. מַסְקָנָה

    לכך נראה לפרש חזר בו ר' אליעזר ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י"ד סעודות בעי

    לכן תוספות מפרשים: רבי אליעזר חזר בו רק ממה שהצריך סוכה. ארבע עשרה סעודות עדיין צריך, ואת החסר משלים בשמיני עצרת בלי סוכה. כך מתורצת קושיית הגמרא, ״והא בשמיני ליכא סוכה״.

  7. רְאָיָה

    ובירושלמי משני אמר ר' אחא למצוה חשובה

    וכך בירושלמי, רבי אחא: לכתחילה צריך לאכול בסוכה, ומי שלא אכל משלים בשמיני בלי סוכה.

החידוש: לפי התוספות, ״ישלים״ הוא השלמת מספר הסעודות, ולא תשלומין לסעודת הלילה הראשון. רבי אליעזר לא חזר בו מארבע עשרה הסעודות, אלא רק מן הצורך לאכול את ההשלמה בסוכה.

בדקו את עצמכם

1מה פירוש ״חזר בו רבי אליעזר״ לפי רש״י?

חזר והודה לחכמים שאין לדבר קצבה. נשאר חולק רק בכך שלדעתו יש תשלומין לסעודת הלילה הראשון.

2הביאו שתיים מקושיות התוספות על רש״י.

(1) ״ישלים״ הוא לשון השלמה ולא תשלומין. (2) למצה של ליל פסח אין תשלומין. (3) לפי הירושלמי בלילה הראשון צריך כזית דגן, וכאן משלימים במיני תרגימא. (4) מן המעשה באפוטרופוס משמע שרבי אליעזר לא פטר בסעודה אחת.

3ממה חזר בו רבי אליעזר לפי התוספות?

רק ממה שהצריך סוכה להשלמה. ארבע עשרה סעודות עדיין צריך, ובשמיני עצרת משלים בלי סוכה.

מקורות: ירושלמי סוכה פ״ב (ר׳ אחא: ״למצוה חשובה״)

תוספות

ד״ה במיני תרגימא

סוכה כ״ז ע״א

השאלה במשפט אחד: מהם ״מיני תרגימא״ שבהם משלימים את הסעודות?

לשון התוספות

במיני תרגימא. פי׳ בקונטרס כגון פירות וכיסנין וקפלוטות מבושלין ואי אפשר לומר כן דהא רבא מסיק פ׳ ח׳ דיומא (דף עט: ושם) דפירי לא בעי סוכה ודייק מהכא ואי ס״ד פירות בעי סוכה לישלים בפירות ודחי באתרא דלא שכיחי פירות ואיבעי׳ אימא מיני תרגימא נמי מיני פירי נינהו מ״מ משמע דאי פירי לא בעי סוכה אין השלמה מועלת בפירות ומיני תרגימא הוו כגון בשר ודגים ושאר דברים שמלפתין בהן את הפת ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני תרגימא להשלים שלש סעודות של שבת דשאני התם דילפי׳ (שבת דף קיז:) מדכתיב תלתא היום גבי מן שהוא במקום פת ואפי׳ באנו להשוותם לא נפיק בפירות כדפריש׳ דלא מהני גבי סוכה.:

  1. פֵּרוּשׁ

    פי' בקונטרס כגון פירות וכיסנין וקפלוטות מבושלין

    לפי רש״י, מיני תרגימא הם מעדנים שמביאים אחרי הסעודה: פירות, עוגות וירקות מבושלים.

  2. קֻשְׁיָה

    ואי אפשר לומר כן דהא רבא מסיק פ' ח' דיומא (דף עט:) דפירי לא בעי סוכה

    אי אפשר לומר כך. ביומא ע״ט ע״ב רבא מסיק שפירות אינם צריכים סוכה, ולומד זאת מן הגמרא כאן: אילו פירות היו צריכים סוכה, היה אפשר להשלים בפירות.

  3. מַסְקָנָה

    מ"מ משמע דאי פירי לא בעי סוכה אין השלמה מועלת בפירות

    הגמרא שם דוחה את הראיה, אבל מכל מקום עולה ממנה יסוד: אם פירות אינם צריכים סוכה, אי אפשר להשלים בהם סעודה של סוכה. לכן מיני תרגימא אינם פירות.

  4. תֵּרוּץ

    ומיני תרגימא הוו כגון בשר ודגים ושאר דברים שמלפתין בהן את הפת

    מיני תרגימא הם בשר, דגים ושאר דברים שאוכלים יחד עם הפת.

  5. סְבָרָה

    ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני תרגימא להשלים שלש סעודות של שבת

    אין ללמוד מכאן שאפשר לצאת בשלוש סעודות שבת במיני תרגימא. שם הדין נלמד מ״היום״ שנאמר שלוש פעמים על המן, והמן הוא במקום פת. וגם אילו השווינו, בפירות ודאי לא יוצאים, כמו בסוכה.

החידוש: לפי התוספות, מיני תרגימא הם מאכלים שמלפתים בהם את הפת (בשר ודגים), ולא פירות. מה שאינו צריך סוכה אינו יכול להשלים סעודה של סוכה.

בדקו את עצמכם

1מהם מיני תרגימא לפי רש״י ולפי התוספות?

לפי רש״י פירות, עוגות וירקות מבושלים. לפי התוספות בשר, דגים ושאר דברים שמלפתים בהם את הפת.

2מה הראיה של התוספות נגד רש״י?

ביומא ע״ט ע״ב רבא לומד מכאן שפירות אינם צריכים סוכה. מכאן שאם פירות אינם צריכים סוכה, אי אפשר להשלים בהם, ולכן מיני תרגימא אינם פירות.

3האם אפשר לצאת בשלוש סעודות שבת במיני תרגימא? למה?

לא ללמוד מכאן. סעודות שבת נלמדות מן המן, שהוא במקום פת. ובפירות ודאי לא יוצאים.

מקורות: יומא ע״ט ע״ב · שבת קי״ז ע״ב

השיטות בסוגיה בעיון

החוברת של משרד החינוך מביאה שתי שאלות בעיון: מה שיעור האכילה בלילה הראשון, ומה גדר מצוות סוכה בשאר הימים (מקורות 3–8).

שיטההשאלההעמדהמקור
רמב״םשיעור האכילה בלילה הראשון״אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו״. מכאן ואילך רשות, ״כדין אכילת מצה בפסח״.רמב״ם הלכות סוכה ו׳, ו–ז
ר״ןשיעור האכילה בלילה הראשוןחובה לאכול שיעור שמחייב סוכה, כלומר אכילת קבע (יותר מכביצה). אכילה של כביצה ופחות היא עראי, ואפשר לאוכלה גם מחוץ לסוכה.חידושי הר״ן, סוכה י״ב ע״ב בדפי הרי״ף
הררי קדםשורש המחלוקתלר״ן הלילה הראשון הוא חלק ממצוות ״בסוכות תשבו״, ולכן שיעורו כשיעור ישיבה (אכילת קבע). לרמב״ם זו מצוה נפרדת שנלמדת מחג המצות, ולכן שיעורה כזית, כמו כל שיעורי אכילה.הררי קדם א׳, עמ׳ ר׳ (בשם הרב סולובייצ׳יק)
מאירילמה מברכים כל שבעה, ולא כמו במצהמצה היא מצוות אכילה, וסוכה מצוותה גם בישיבה ובשינה, שאי אפשר בלעדיהן שבעה ימים. ועוד: מצה בשאר הימים נאכלת להשביע רעבון, והישיבה בסוכה היא לשם המצוה.בית הבחירה, סוכה כ״ז ע״א
מנחת חינוךגדר המצוה בשאר הימיםבלילה הראשון חובה, כמו תפילין ומצה. בשאר הימים המצוה כמו ציצית: אין חובה לאכול, אבל מי שאוכל צריך לאכול בסוכה.מנחת חינוך, מצוה שכ״ה
הרב יוסף ענגילגדר המצוה בשאר הימיםהסוכה היא מצוה חיובית של דירה, ״כעין תדורו״. ״אי בעי לא אכיל״ הוא בדיוק דרכה של דירה: אדם אינו בביתו כל הזמן, אבל כשאוכל וישן הוא בביתו.אתוון דאורייתא, כלל י״א

שאלות לחשיבה

שאלות על הסרטון ועל מהלך הסוגיה, לדיון בחברותא או בכיתה.

  1. מה מחלוקת רבי אליעזר וחכמים במשנה על הסעודות בסוכה ועל התשלומין? הסבירו ״אין לדבר קצבה״ לפי רש״י.
  2. איך שני הצדדים לומדים מ״תשבו כעין תדורו״, ובמה הם נחלקים?
  3. מניין לחכמים שהלילה הראשון חובה? הסבירו את הגזרה השוה ״חמשה עשר״ ״חמשה עשר״.
  4. מה הקושיה ״והא אמר רבי אליעזר ארבע עשרה סעודות״ (היעזרו ברש״י)? ממה ״חזר בו רבי אליעזר״ לפי רש״י ולפי התוספות, ומה הראיות של התוספות?
  5. ״משלים במאי?״: למה לא בפת? מה הם ״מיני תרגימא״ לפי רש״י ולפי התוספות? ומה לומדים מן המעשה באפוטרופוס של אגריפס?

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. רבי אליעזר וחכמים דורשים שניהם ״תשבו כעין תדורו״. כיצד כל אחד מהם מבין את ההשוואה לדירה?

  2. לדעת חכמים הסוכה היא כדירה, ואין חובה לאכול סעודה. מה מחייב אותם לחייב דווקא בלילה הראשון?

  3. לפי רש״י אפשר להשלים את סעודת הלילה הראשון בליל יום טוב האחרון במיני תרגימא, פרפראות ומעדנים. מדוע לפי התוספות אי אפשר להשלים בפירות?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. רבי אליעזר וחכמים דורשים שניהם ״תשבו כעין תדורו״. הסבר כיצד כל אחד מהם מבין דרשה זו.

    תשובה

    רבי אליעזר: ״מה דירה אחת ביום ואחת בלילה״, ולכן ארבע עשרה סעודות. חכמים: ״מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל״, ולכן אין לדבר קצבה. אבל מי שאוכל סעודה, אוכל בסוכה.

  2. מניין לחכמים שהלילה הראשון חובה? הסבר את הלימוד ואת מקורו בפסח.

    תשובה

    גזרה שוה ״חמשה עשר״ ״חמשה עשר״ מחג המצות. בפסח הלילה הראשון חובה, כי ״בערב תאכלו מצות״, הכתוב קבעו חובה, ושאר הימים רשות. כך גם בסוכות.

  3. מה הירושלמי מוסיף על הבבלי במקור שיטת רבי אליעזר? (תוספות ד״ה תשבו)

    תשובה

    הירושלמי לומד את שיטת רבי אליעזר בגזרה שוה, ״תשבו״ ״תשבו״ מאוהל מועד בימי המילואים: ״יומם ולילה שבעת ימים״. כמו שם הלילות כימים, כך בסוכה.

  4. לפי התוספות (ד״ה אי בעי), מה הדין במי ששכח ״יעלה ויבוא״ בברכת המזון ביום טוב של סוכות? כיצד מתיישבת הגמרא בברכות?

    תשובה

    אינו חוזר, כי ביום טוב אין חובה לאכול פת (חוץ מן הלילה הראשון). הגמרא בברכות, ״שבתות וימים טובים... אם טעה חוזר״, מדברת רק בלילה הראשון של פסח ובלילה הראשון של סוכות.

  5. מהו שיעור האכילה בלילה הראשון לפי הרמב״ם ולפי הר״ן, ומה שורש המחלוקת לפי ״הררי קדם״?

    תשובה

    לפי הרמב״ם כזית פת. לפי הר״ן אכילת קבע, שיעור שמחייב סוכה (יותר מכביצה). לר״ן הלילה הראשון הוא חלק ממצוות הישיבה בסוכה, ולכן שיעורו כשיעור ישיבה. לרמב״ם זו מצוה נפרדת שנלמדת מחג המצות, ולכן שיעורה כזית.

מונחי הדיון בסוגיה

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקיְצִיאָה מִסּוּכָּה לְסוּכָּהסוכה כ״ז ע״א–ב · סרטון 4:12 דק׳

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).