ד״ה אין לדבר קצבה
סוכה כ״ז ע״אאם רצה להתענות אין אנו זקוקין לו אלא אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה:
״אין קצבה״ אין פירושו שאין חובה בכלל. מי שרוצה לצום, אין לנו טענה עליו. אבל אם הוא אוכל סעודה, הוא צריך לאכול אותה בסוכה.
לא נמצא. נסו שם מסכת ודף (״סוכה כה״, ״ב״ב ח״) או מונח (״תנן״).
חלקי העמוד
בתכנית תושב״ע
סוכה כ״ז ע״א · פרק ב׳, הישן
רבי אליעזר מחייב ארבע עשרה סעודות בסוכה, וחכמים אומרים ״אין לדבר קצבה״, חוץ מן הלילה הראשון. הגמרא מבררת את טעמי המחלוקת, את מקור החובה בלילה הראשון ואת התשלומין. בסוגיה בעיון: מה שיעור האכילה בלילה הראשון, והאם הסוכה היא מצוה ״חיובית״ או ״שלילית״?
שיעור על הסרטון ״ארבע עשרה סעודות״: מערך · מצב כיתה (שאלות הסרטון כבר בדף העבודה ובדף התשובות של הסוגיה)
אפשר להתחיל בסרטון: הוא מראה את מהלך הסוגיה, ואחריו צוללים לגמרא, לרש״י ולתוספות.
אורך: 3:54 · הסרטון עוצר ב״תורכם״; במצב כיתה אפשר להמשיך לתרגול בלי לצאת מהמסך. הורדת הסרטון למורה
תיק 6 · אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת
מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.
מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.
אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסּוּכָּה
מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בחובת הסעודות בסוכה.
מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן - יַשְׁלִים לֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן
מחלוקת נוספת, על תשלומין לסעודת הלילה הראשון.
״תֵּשְׁבוּ״ כְּעֵין תָּדוּרוּ
שני הצדדים לומדים מאותו פסוק, ״בסכת תשבו״. הסוכה היא כמו דירה, והם נחלקים מה פירוש ״כמו דירה״.
אִי הָכִי, אֲפִילּוּ לֵילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן נָמֵי!
אם לפי חכמים הסוכה כדירה, למה הלילה הראשון חובה?
נֶאֱמַר כָּאן ״חֲמִשָּׁה עָשָׂר״, וְנֶאֱמַר ״חֲמִשָּׁה עָשָׂר״ בְּחַג הַמַּצּוֹת
רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: גזרה שוה מחג המצות. בפסח הלילה הראשון חובה, ומכאן ואילך רשות. כך גם בסוכות: הלילה הראשון חובה, ומכאן ואילך רשות.
״בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת״ - הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה
ומניין שבפסח הלילה הראשון חובה? מן הפסוק ״בערב תאכלו מצות״.
וְהָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסּוּכָּה!
איך רבי אליעזר אומר ״ישלים לילי יום טוב האחרון״? בשמיני עצרת אין יושבים בסוכה. רש״י: ומי שיושב בה לשם מצוה עובר על ״בל תוסיף״. אם כן, איזו השלמה של סעודת סוכה יש כאן?
אָמַר בֵּירָא אָמַר רַבִּי אַמֵּי: חָזַר בּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר
רבי אליעזר חזר בו. ממה חזר? רש״י ותוספות נחלקים.
יַשְׁלִים בְּמִינֵי תַרְגִּימָא
בפת אי אפשר להשלים, כי אותה סעודה היא ממילא ״סעודה דיומיה״, הסעודה של אותו יום. לכן משלימים במיני תרגימא, מאכל נוסף אחרי הסעודה. וכך שנינו בברייתא: ״אם השלים במיני תרגימא, יצא״.
וְעַכְשָׁיו אִי אַתָּה מַמְשִׁיךְ פַּרְפֶּרֶת אַחַת לִכְבוֹד קוֹנֶךָ?
האפוטרופוס של אגריפס המלך היה רגיל לאכול סעודה אחת ביום, ושאל אם די לו בסעודה אחת בסוכה. רבי אליעזר ענה לו: כל יום אתה מוסיף מעדנים לכבוד עצמך, ועכשיו לא תוסיף מעדן אחד לכבוד בוראך? התוספות לומדים מכאן שרבי אליעזר לא פטר בסעודה אחת.
ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.
| המילה | פירוש | הערה |
|---|---|---|
| מִי | מי; בשאלה: האם; ״מי ש־״ = אדם ש־ | מילת שאלה |
| רַבָּנַן | חכמים | מדרבנן = מדברי חכמים |
| אִי | אם | אִי הָכִי = אם כך |
| הָכִי | כך; כן | הָכִי נַמִי = אכן כך |
| נָמֵי | גם | |
| הָא | זה, זאת; הרי | הא ... הא = זה ... וזה |
| בֵּירָא | בור | |
| תַּרְגִּימָא | קינוח; מאכל אחרי הסעודה | מילה ממקור יווני; מִינֵי תַרְגִּימָא = סוגי קינוח |
| אֶלָּא | אלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כך | בפתיחת קושיה: אם כך, הרי |
| יָלֵיף | לומד | לומד הלכה מפסוק או ממקור אחר |
| יָלְפִינַן | אנחנו לומדים | |
| בַּתְרָא | אחרון | |
| בֵּיעֵי | ביצים | |
| הָאָמַר | והרי אמר | הא + אמר: קושיה מדברי אמורא |
| כֵּיוָן | מכיון ש; מאחר ש | בדרך כלל: כיון ד־ |
| יָתֵיב | יושב | שורש ישב |
| מַאי | מה | |
| אִיכָּא | יש | |
| הָכָא | כאן | |
| מִיהָא | מכל מקום; לפחות | |
| פְּלִיג | חולק | |
| עֲלַיְיהוּ | עליהם | |
| קָסָבַר | סובר | קָא + סָבַר |
| אִילֵּימָא | אם תאמר | |
| רִיפְתָּא | לחם | |
| סְעוּדְתָּא | סעודה | |
| יוֹמֵיהּ | יומו | |
| קָאָכִיל | אוכל | |
| טַעְמָא | טעם, סבה | |
| חַבְרַיָּיא | החברים, תלמידי החכמים | |
| בָּעוּ | שאלו, בקשו | שורש בע״י |
| בָּעֵי | שואל; צריך | שורש בע״י; שתי משמעויות לפי ההקשר |
| אָכֵיל | אוכל | שורש אכל |
| אָמְרִינַן | אנו אומרים | שורש אמר |
| מִשְׁמַע | משתמע, מובן מכך; ״קא משמע לן״ = מחדש לנו | |
| הָוֵי | היה; נעשה; נחשב | שורש הוי |
| אָמְרִי | אומרים | שורש אמר |
| דְּלָא | שלא, מפני שלא | ד + לא |
| סַגִּי | מספיק; די | לא סגי ליה = אינו מסתדר בלי |
| לֵיהּ | לו | |
| אַשְׁכְּחַן | מצאנו | |
| גַּבֵּי | אצל; לגבי | |
| בִּישְׂרָא | בשר | |
| פֵּירֵי | פירות | |
| בְּלָא | בלי | |
| לִישָּׁנָא | לשון | |
| מָנֵינַן | אנו מונים | שורש מני |
| יְהֵא | יהיה | |
| עוֹבְדָּא | מעשה | מעובדא = ממעשה |
| מְשַׁנֵּי | מתרץ | |
| מַסֵּיק | מסיק, מגיע למסקנה | שורש סלק |
| יוֹמָא | יום | |
| דָּיֵיק | מדיק; מסיק מהלשון | |
| דָּחֵי | דוחה | |
| אַתְרָא | מקום | |
| שְׁכִיחִי | מצויים | רבים של שכיח |
| אִיבָּעֵית | אם רצית; אם תרצה | אִיבָּעֵית אֵימָא = ואם תרצה, אפשר לומר אחרת |
| אֵימָא | אמור; אפשר לומר | מקביל ל״אמור״ בעברית |
| נִינְהוּ | הם | |
| הֲווֹ | היו | שורש הוי |
| שָׁאנֵי | שונה | שָׁאנֵי = שונה (הדבר) |
| הָתָם | שם | הפוך מ״הכא״ (כאן) |
| כְּתִיב | כתוב | מדכתיב = ממה שכתוב |
| תְּלָתָא | שלושה | |
| אַפֵּי | אפילו (בקיצור אפי׳); פנים | |
| נָפֵיק | יוצא (ידי חובה) | שורש נפק |
| מְהַנֵּי | מועיל | לָא מְהַנֵּי = אֵינוֹ מוֹעִיל |
פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.
אם רצה להתענות אין אנו זקוקין לו אלא אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה:
״אין קצבה״ אין פירושו שאין חובה בכלל. מי שרוצה לצום, אין לנו טענה עליו. אבל אם הוא אוכל סעודה, הוא צריך לאכול אותה בסוכה.
שאינו רשאי להתענות כדיליף בגמרא:
בלילה הראשון אסור להתענות, ויש חובה לאכול בסוכה. המקור מובא בגמרא, מ״חמשה עשר״ של חג המצות.
דהכי ילפינן לה בפ׳ בתרא דפסחים (דף קכ.) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי רשות אף ששה רשות לפי שהשביעי בכלל שבעת ימים תאכל מצות ויצא מן הכלל ללמד שאכילת מצות האמור בו אינו חובה אלא אם באת לאכול תהא אכילתך מצה ולא חמץ ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא:
מניין שבפסח אכילת מצה אחרי הלילה הראשון היא רשות? היום השביעי היה כלול ב״שבעת ימים תאכל מצות״, ויצא מן הכלל כשנאמר ״ששת ימים תאכל מצות״. דבר שיצא מן הכלל מלמד על הכלל כולו: כל הימים רשות. אם אוכלים, אוכלים מצה ולא חמץ.
וכיון דביום אחרון לא בסוכה יתיב ואם ישב בה לשם מצוה עובר על בל תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא הכא:
הקושיה: ביום האחרון, שמיני עצרת, לא יושבים בסוכה. מי שיושב בה לשם מצוה עובר על ״בל תוסיף״. אם כן, איך אפשר להשלים בו סעודה של סוכה?
אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי יום טוב הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון אף בי״ט האחרון:
לפי רש״י רבי אליעזר הודה לחכמים בעיקר: אין חובה לאכול ארבע עשרה סעודות. נשארה רק מחלוקת אחת: לדעתו יש תשלומין לסעודת הלילה הראשון, כמו שאפשר להביא את קרבנות יום טוב ראשון עד היום האחרון.
כלומר תאמר שסעודת י״ט האחרון שהוא סועד בלחם ולפתן וצורכי הסעודה תהא תשלומין לראשון: ומאי היכר יש כאן שתהא לשם סעודה ראשונה הלא דרכו לסעוד היום:
למה אי אפשר להשלים בפת? הסעודה של היום האחרון היא ממילא סעודה רגילה של אותו יום. אין בה שום היכר שהיא באה במקום הסעודה של הלילה הראשון.
לכל דיבור: לשון התוספות המלאה, ולצדה השאלה במשפט אחד, המהלך בשלבים (פירוש, ראיה, קושיה, תירוץ, מסקנה), החידוש ושאלות לבדיקה עצמית.
השאלה במשפט אחד: מהו המקור של רבי אליעזר ושל חכמים לפי התלמוד הירושלמי?
תשבו כעין תדורו. בירושלמי יליף בגזרה שוה נאמר כאן תשבו ונאמר להלן ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים מה ישיבה שנאמרה להלן עשה בה את הלילות כבימים אף ישיבה האמורה כאן עשה בה לילות כבימים וטעמא דרבנן מפרש ר׳ יוחנן בשם רבי ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח ונאמר ט״ו בחג מה ט״ו הנאמר בפסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות אף ט״ו הנאמר בחג לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות חברייא בעו אי מה להלן עד שיכנס למצה כשהוא תאוה אף כאן עד שיכנס לסוכה בתאוה ר׳ זירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה:
בירושלמי יליף בגזרה שוה נאמר כאן תשבו ונאמר להלן ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה
הבבלי לומד את שיטת רבי אליעזר מ״כעין תדורו״. הירושלמי לומד אותה בגזרה שוה: ״תשבו״ בסוכה, ו״תשבו״ בימי המילואים, ״ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים״. באוהל מועד הלילות היו כימים, וכך גם בסוכה. לכן צריך לאכול גם ביום וגם בלילה.
וטעמא דרבנן ... נאמר חמשה עשר בפסח ונאמר ט"ו בחג
טעם חכמים לפי הירושלמי (רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל) הוא גזרה שוה מפסח, כמו בבבלי: בשניהם ״חמשה עשר״. בפסח הלילה הראשון חובה ושאר הימים רשות, וכך גם בסוכות.
חברייא בעו אי מה להלן עד שיכנס למצה כשהוא תאוה אף כאן עד שיכנס לסוכה בתאוה
מן ההשוואה לפסח עולות שאלות. החברים שאלו: בפסח צריך לאכול את המצה בתיאבון. האם גם בסוכה צריך להיכנס לסעודה של הלילה הראשון בתיאבון?
ר' זירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה
ורבי זירא שאל: בפסח חובה לאכול כזית מצה מן הדגן. האם גם בסוכה צריך לאכול בלילה הראשון כזית מן הדגן, כלומר פת?
החידוש: לפי הירושלמי, רבי אליעזר משווה את הסוכה לאוהל מועד, וחכמים משווים אותה לפסח. ההשוואה לפסח מעלה שאלות על דיני הלילה הראשון: תיאבון וכזית פת.
בגזרה שוה. רבי אליעזר לומד ״תשבו״ ״תשבו״ מאוהל מועד, וחכמים לומדים ״חמשה עשר״ ״חמשה עשר״ מפסח.
רבי אליעזר משווה לישיבה באוהל מועד בימי המילואים, ששם הלילות כימים. חכמים משווים לפסח, ששם רק הלילה הראשון חובה.
האם צריך להיכנס לסעודת הלילה הראשון בתיאבון, כמו במצה, והאם צריך לאכול בו כזית דגן, כמו כזית מצה.
מקורות: ויקרא ח׳, ל״ה (המילואים) · ויקרא כ״ג, ו׳ ול״ט
השאלה במשפט אחד: ביום טוב של סוכות, האם יש חובה לאכול פת? ומה הדין במי ששכח ״יעלה ויבוא״ בברכת המזון?
אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. כלל דאי אכיל חייב לאכול בסוכה כדאמרינן לעיל ומשמע הכא דבי״ט לא הוי חובה ואי בעי לא אכיל כלל חוץ מליל י״ט הראשון ולפי זה אם טעה ולא הזכיר של י״ט בברכת המזון אינו צריך לחזור והא דאמרי׳ פ׳ שלשה שאכלו (ברכות דף מט:) שבתות וי״ט דלא סגי ליה דלא אכיל אם טעה חוזר לא מיתוקמא אלא בלילי י״ט הראשון של פסח ובלילי י״ט הראשון של חג והא דאשכחן בפ׳ ב׳ דביצה (דף טו:) ובפ׳ אלו דברים בפסחים (דף סח:) גבי י״ט חלקהו חציו לה׳ וחציו לכם חציו לאכילה וחציו לבית המדרש דברי ר׳ יהושע אפשר בבישרא ופירי דאין בהן ברכת המזון ולא בעי הזכרת י״ט אבל לילי י״ט הראשון של חג לא סגי בלא פת כיון דילפינן מחג המצות אע״ג דלר׳ אליעזר אמרינן בשאר ימים אם השלים במיני תרגימא יצא:
כלל דאי אכיל חייב לאכול בסוכה כדאמרינן לעיל
״אי בעי לא אכיל״ פירושו שאינו אוכל כלל, כלומר אינו אוכל סעודה. אבל אם הוא אוכל סעודה, הוא חייב לאכול אותה בסוכה.
ומשמע הכא דבי"ט לא הוי חובה ... ולפי זה אם טעה ולא הזכיר של י"ט בברכת המזון אינו צריך לחזור
מכאן משמע שגם ביום טוב עצמו אין חובה לאכול סעודה, חוץ מן הלילה הראשון. לכן מי שטעה ולא הזכיר ״יעלה ויבוא״ בברכת המזון ביום טוב אינו חוזר. חוזרים רק על סעודה שהיא חובה.
והא דאמרי' פ' שלשה שאכלו (ברכות דף מט:) שבתות וי"ט דלא סגי ליה דלא אכיל אם טעה חוזר
אבל בברכות מ״ט ע״ב נאמר: בשבתות וימים טובים, ״דלא סגי ליה דלא אכיל״ (אי אפשר בלי לאכול), אם טעה חוזר. משמע שבכל יום טוב יש חובת סעודה.
לא מיתוקמא אלא בלילי י"ט הראשון של פסח ובלילי י"ט הראשון של חג
הגמרא בברכות מדברת רק על הלילה הראשון של פסח ועל הלילה הראשון של סוכות, שבהם יש חובת אכילה מן התורה.
והא דאשכחן ... גבי י"ט חלקהו חציו לה' וחציו לכם
ומה עם ״חלקהו, חציו לה׳ וחציו לכם״ (ביצה ט״ו ע״ב; פסחים ס״ח ע״ב)? משמע שיש מצוה לאכול ביום טוב.
אפשר בבישרא ופירי דאין בהן ברכת המזון ולא בעי הזכרת י"ט
את ״חציו לכם״ אפשר לקיים בבשר ובפירות, שאין עליהם ברכת המזון, ולכן אין בהם הזכרת יום טוב.
אבל לילי י"ט הראשון של חג לא סגי בלא פת כיון דילפינן מחג המצות
אבל בלילה הראשון של סוכות חייבים לאכול פת, כי הוא נלמד מחג המצות, ושם אוכלים מצה. כך אף שלפי רבי אליעזר בשאר הימים אפשר להשלים במיני תרגימא.
החידוש: ביום טוב של סוכות (חוץ מן הלילה הראשון) אין חובה לאכול פת, ולכן מי ששכח ״יעלה ויבוא״ אינו חוזר. הגמרא בברכות מדברת רק על הלילה הראשון של פסח ושל סוכות.
לא. ״אי בעי לא אכיל״, חוץ מן הלילה הראשון. אם אוכל סעודה, אוכל אותה בסוכה.
בברכות נאמר שבשבתות וימים טובים מי ששכח להזכיר חוזר, כי ״לא סגי ליה דלא אכיל״. התירוץ: מדובר רק בלילה הראשון של פסח ושל סוכות.
בבשר ובפירות, שאין עליהם ברכת המזון ולכן גם לא הזכרת יום טוב.
מקורות: ברכות מ״ט ע״ב · ביצה ט״ו ע״ב · פסחים ס״ח ע״ב
השאלה במשפט אחד: ממה חזר בו רבי אליעזר?
חזר בו ר׳ אליעזר. אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי י״ט הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבן י״ט ראשון אף בי״ט אחרון כך פי׳ בקונטרס ולישנא דישלים ואם השלים לא משמע כלל לשון תשלומין אלא לשון השלמה חשבון של י״ד סעודות ועוד כיון דממצה ילפינן לא מנינן שיהא תשלומין למצה של לילה הראשון של פסח ועוד דמשמע קצת בירושלמי דבעי כזית דגן לסעודת י״ט הראשון של חג כמו גבי מצה והכא אמרי׳ דישלים במיני תרגימא ועוד מעובדא דאפוטרופוס של אגריפס משמע דלא פטר ר׳ אליעזר בסעודה אחת לכך נראה לפרש חזר בו ר׳ אליעזר ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י״ד סעודות בעי ובירושלמי משני אמר ר׳ אחא למצוה חשובה כלומר לכתחילה צריך לאכול בסוכה ואם לא אכל משלים בשמיני בלא סוכה:
אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ... דקסבר יש לה תשלומין ... כך פי' בקונטרס
פירוש רש״י: רבי אליעזר חזר והודה לחכמים שאין לדבר קצבה. נשארה מחלוקת אחת: לדעתו יש תשלומין לסעודת הלילה הראשון, כמו לקרבן יום טוב ראשון.
ולישנא דישלים ואם השלים לא משמע כלל לשון תשלומין אלא לשון השלמה חשבון של י"ד סעודות
קושיה ראשונה, מן הלשון. ״ישלים״ ו״אם השלים״ אינם לשון ״תשלומין״ (פיצוי על מה שהוחמץ), אלא לשון ״השלמה״: השלמת המספר של ארבע עשרה סעודות.
ועוד כיון דממצה ילפינן לא מנינן שיהא תשלומין למצה של לילה הראשון של פסח
קושיה שנייה. הלילה הראשון נלמד ממצה, ולמצה של ליל פסח אין תשלומין.
ועוד דמשמע קצת בירושלמי דבעי כזית דגן ... והכא אמרי' דישלים במיני תרגימא
קושיה שלישית. מן הירושלמי משמע שבסעודת הלילה הראשון צריך כזית דגן, כמו במצה. ואילו כאן אומרים שמשלימים במיני תרגימא, ואם כן אין זו סעודת הלילה הראשון.
ועוד מעובדא דאפוטרופוס של אגריפס משמע דלא פטר ר' אליעזר בסעודה אחת
קושיה רביעית. מן המעשה באפוטרופוס של אגריפס משמע שרבי אליעזר לא פטר בסעודה אחת ביום. אם כן לא חזר בו מארבע עשרה הסעודות.
לכך נראה לפרש חזר בו ר' אליעזר ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י"ד סעודות בעי
לכן תוספות מפרשים: רבי אליעזר חזר בו רק ממה שהצריך סוכה. ארבע עשרה סעודות עדיין צריך, ואת החסר משלים בשמיני עצרת בלי סוכה. כך מתורצת קושיית הגמרא, ״והא בשמיני ליכא סוכה״.
ובירושלמי משני אמר ר' אחא למצוה חשובה
וכך בירושלמי, רבי אחא: לכתחילה צריך לאכול בסוכה, ומי שלא אכל משלים בשמיני בלי סוכה.
החידוש: לפי התוספות, ״ישלים״ הוא השלמת מספר הסעודות, ולא תשלומין לסעודת הלילה הראשון. רבי אליעזר לא חזר בו מארבע עשרה הסעודות, אלא רק מן הצורך לאכול את ההשלמה בסוכה.
חזר והודה לחכמים שאין לדבר קצבה. נשאר חולק רק בכך שלדעתו יש תשלומין לסעודת הלילה הראשון.
(1) ״ישלים״ הוא לשון השלמה ולא תשלומין. (2) למצה של ליל פסח אין תשלומין. (3) לפי הירושלמי בלילה הראשון צריך כזית דגן, וכאן משלימים במיני תרגימא. (4) מן המעשה באפוטרופוס משמע שרבי אליעזר לא פטר בסעודה אחת.
רק ממה שהצריך סוכה להשלמה. ארבע עשרה סעודות עדיין צריך, ובשמיני עצרת משלים בלי סוכה.
מקורות: ירושלמי סוכה פ״ב (ר׳ אחא: ״למצוה חשובה״)
השאלה במשפט אחד: מהם ״מיני תרגימא״ שבהם משלימים את הסעודות?
במיני תרגימא. פי׳ בקונטרס כגון פירות וכיסנין וקפלוטות מבושלין ואי אפשר לומר כן דהא רבא מסיק פ׳ ח׳ דיומא (דף עט: ושם) דפירי לא בעי סוכה ודייק מהכא ואי ס״ד פירות בעי סוכה לישלים בפירות ודחי באתרא דלא שכיחי פירות ואיבעי׳ אימא מיני תרגימא נמי מיני פירי נינהו מ״מ משמע דאי פירי לא בעי סוכה אין השלמה מועלת בפירות ומיני תרגימא הוו כגון בשר ודגים ושאר דברים שמלפתין בהן את הפת ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני תרגימא להשלים שלש סעודות של שבת דשאני התם דילפי׳ (שבת דף קיז:) מדכתיב תלתא היום גבי מן שהוא במקום פת ואפי׳ באנו להשוותם לא נפיק בפירות כדפריש׳ דלא מהני גבי סוכה.:
פי' בקונטרס כגון פירות וכיסנין וקפלוטות מבושלין
לפי רש״י, מיני תרגימא הם מעדנים שמביאים אחרי הסעודה: פירות, עוגות וירקות מבושלים.
ואי אפשר לומר כן דהא רבא מסיק פ' ח' דיומא (דף עט:) דפירי לא בעי סוכה
אי אפשר לומר כך. ביומא ע״ט ע״ב רבא מסיק שפירות אינם צריכים סוכה, ולומד זאת מן הגמרא כאן: אילו פירות היו צריכים סוכה, היה אפשר להשלים בפירות.
מ"מ משמע דאי פירי לא בעי סוכה אין השלמה מועלת בפירות
הגמרא שם דוחה את הראיה, אבל מכל מקום עולה ממנה יסוד: אם פירות אינם צריכים סוכה, אי אפשר להשלים בהם סעודה של סוכה. לכן מיני תרגימא אינם פירות.
ומיני תרגימא הוו כגון בשר ודגים ושאר דברים שמלפתין בהן את הפת
מיני תרגימא הם בשר, דגים ושאר דברים שאוכלים יחד עם הפת.
ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני תרגימא להשלים שלש סעודות של שבת
אין ללמוד מכאן שאפשר לצאת בשלוש סעודות שבת במיני תרגימא. שם הדין נלמד מ״היום״ שנאמר שלוש פעמים על המן, והמן הוא במקום פת. וגם אילו השווינו, בפירות ודאי לא יוצאים, כמו בסוכה.
החידוש: לפי התוספות, מיני תרגימא הם מאכלים שמלפתים בהם את הפת (בשר ודגים), ולא פירות. מה שאינו צריך סוכה אינו יכול להשלים סעודה של סוכה.
לפי רש״י פירות, עוגות וירקות מבושלים. לפי התוספות בשר, דגים ושאר דברים שמלפתים בהם את הפת.
ביומא ע״ט ע״ב רבא לומד מכאן שפירות אינם צריכים סוכה. מכאן שאם פירות אינם צריכים סוכה, אי אפשר להשלים בהם, ולכן מיני תרגימא אינם פירות.
לא ללמוד מכאן. סעודות שבת נלמדות מן המן, שהוא במקום פת. ובפירות ודאי לא יוצאים.
מקורות: יומא ע״ט ע״ב · שבת קי״ז ע״ב
החוברת של משרד החינוך מביאה שתי שאלות בעיון: מה שיעור האכילה בלילה הראשון, ומה גדר מצוות סוכה בשאר הימים (מקורות 3–8).
| שיטה | השאלה | העמדה | מקור |
|---|---|---|---|
| רמב״ם | שיעור האכילה בלילה הראשון | ״אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו״. מכאן ואילך רשות, ״כדין אכילת מצה בפסח״. | רמב״ם הלכות סוכה ו׳, ו–ז |
| ר״ן | שיעור האכילה בלילה הראשון | חובה לאכול שיעור שמחייב סוכה, כלומר אכילת קבע (יותר מכביצה). אכילה של כביצה ופחות היא עראי, ואפשר לאוכלה גם מחוץ לסוכה. | חידושי הר״ן, סוכה י״ב ע״ב בדפי הרי״ף |
| הררי קדם | שורש המחלוקת | לר״ן הלילה הראשון הוא חלק ממצוות ״בסוכות תשבו״, ולכן שיעורו כשיעור ישיבה (אכילת קבע). לרמב״ם זו מצוה נפרדת שנלמדת מחג המצות, ולכן שיעורה כזית, כמו כל שיעורי אכילה. | הררי קדם א׳, עמ׳ ר׳ (בשם הרב סולובייצ׳יק) |
| מאירי | למה מברכים כל שבעה, ולא כמו במצה | מצה היא מצוות אכילה, וסוכה מצוותה גם בישיבה ובשינה, שאי אפשר בלעדיהן שבעה ימים. ועוד: מצה בשאר הימים נאכלת להשביע רעבון, והישיבה בסוכה היא לשם המצוה. | בית הבחירה, סוכה כ״ז ע״א |
| מנחת חינוך | גדר המצוה בשאר הימים | בלילה הראשון חובה, כמו תפילין ומצה. בשאר הימים המצוה כמו ציצית: אין חובה לאכול, אבל מי שאוכל צריך לאכול בסוכה. | מנחת חינוך, מצוה שכ״ה |
| הרב יוסף ענגיל | גדר המצוה בשאר הימים | הסוכה היא מצוה חיובית של דירה, ״כעין תדורו״. ״אי בעי לא אכיל״ הוא בדיוק דרכה של דירה: אדם אינו בביתו כל הזמן, אבל כשאוכל וישן הוא בביתו. | אתוון דאורייתא, כלל י״א |
שאלות על הסרטון ועל מהלך הסוגיה, לדיון בחברותא או בכיתה.
3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.
רבי אליעזר וחכמים דורשים שניהם ״תשבו כעין תדורו״. כיצד כל אחד מהם מבין את ההשוואה לדירה?
אותה השוואה, שתי קריאות: חובה קבועה לפי רבי אליעזר ורשות לפי חכמים. מי שאוכל סעודה, אוכל בסוכה לכל הדעות.
זה היפוך הדעות. ארבע עשרה סעודות הן דעת רבי אליעזר, ו״אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל״ היא דעת חכמים.
המחלוקת היא על עצם החובה לאכול ארבע עשרה סעודות, לא על שיעור. מי שאוכל סעודה אוכל בסוכה אצל כולם.
בגמרא חכמים הם שלומדים את הלילה הראשון מגזרה שוה מחג המצות. שני הצדדים מתחילים מ״תשבו כעין תדורו״.
לדעת חכמים הסוכה היא כדירה, ואין חובה לאכול סעודה. מה מחייב אותם לחייב דווקא בלילה הראשון?
הפסוק עצמו מוביל לדין דירה, שאין בו חובת אכילה. לכן הגמרא זקוקה למקור נוסף.
השוואה לקרבנות היא הנימוק שמביא רש״י לתשלומין לדעת רבי אליעזר, ואינה מקור חובת הלילה הראשון לחכמים.
כך הלילה הראשון בסוכות חובה, והשאר רשות. זה מקור החובה ושורש ההבדל בין הלילה הראשון לשאר הימים.
זה מקור שיטת רבי אליעזר בירושלמי לפי התוספות. הבבלי מביא את חכמים מגזרה שוה מחג המצות.
לפי רש״י אפשר להשלים את סעודת הלילה הראשון בליל יום טוב האחרון במיני תרגימא, פרפראות ומעדנים. מדוע לפי התוספות אי אפשר להשלים בפירות?
זה הטעם שאי אפשר להשלים בפת לפי הגמרא ורש״י, לא הטעם שנוגע לפירות.
הראיה של התוספות: מה שאינו חייב סוכה אינו יכול להשלים סעודה שחובתה בסוכה.
בל תוסיף אינו הטעם. הטעם הוא שפירות אינם צריכים סוכה, ולכן אינם סעודה של סוכה.
הגמרא אומרת שבפת אי אפשר להשלים, כי היא ״סעודתא דיומיה״, ושמשלימים במיני תרגימא.
בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.
רבי אליעזר וחכמים דורשים שניהם ״תשבו כעין תדורו״. הסבר כיצד כל אחד מהם מבין דרשה זו.
רבי אליעזר: ״מה דירה אחת ביום ואחת בלילה״, ולכן ארבע עשרה סעודות. חכמים: ״מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל״, ולכן אין לדבר קצבה. אבל מי שאוכל סעודה, אוכל בסוכה.
מניין לחכמים שהלילה הראשון חובה? הסבר את הלימוד ואת מקורו בפסח.
גזרה שוה ״חמשה עשר״ ״חמשה עשר״ מחג המצות. בפסח הלילה הראשון חובה, כי ״בערב תאכלו מצות״, הכתוב קבעו חובה, ושאר הימים רשות. כך גם בסוכות.
מה הירושלמי מוסיף על הבבלי במקור שיטת רבי אליעזר? (תוספות ד״ה תשבו)
הירושלמי לומד את שיטת רבי אליעזר בגזרה שוה, ״תשבו״ ״תשבו״ מאוהל מועד בימי המילואים: ״יומם ולילה שבעת ימים״. כמו שם הלילות כימים, כך בסוכה.
לפי התוספות (ד״ה אי בעי), מה הדין במי ששכח ״יעלה ויבוא״ בברכת המזון ביום טוב של סוכות? כיצד מתיישבת הגמרא בברכות?
אינו חוזר, כי ביום טוב אין חובה לאכול פת (חוץ מן הלילה הראשון). הגמרא בברכות, ״שבתות וימים טובים... אם טעה חוזר״, מדברת רק בלילה הראשון של פסח ובלילה הראשון של סוכות.
מהו שיעור האכילה בלילה הראשון לפי הרמב״ם ולפי הר״ן, ומה שורש המחלוקת לפי ״הררי קדם״?
לפי הרמב״ם כזית פת. לפי הר״ן אכילת קבע, שיעור שמחייב סוכה (יותר מכביצה). לר״ן הלילה הראשון הוא חלק ממצוות הישיבה בסוכה, ולכן שיעורו כשיעור ישיבה. לרמב״ם זו מצוה נפרדת שנלמדת מחג המצות, ולכן שיעורה כזית.
אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.
לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).