מצב מורהאזור המוריםאיך משתמשים בכיתהיציאה
מַהֲלָכִיםלומדים גמרא צעד אחר צעד
בבא בתרא י׳ ע״ב–י״א ע״א

חֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת: צְדָקָה מִגּוֹי וּצְדָקָה שֶׁל גּוֹיִים

לא בתכנית תושב״ע

שאלון 5391

רבן יוחנן בן זכאי שואל את תלמידיו מה פירוש הפסוק ״צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת״. ארבעה תלמידים מסבירים למה צדקת האומות היא חטא להן, כל אחד לפי המניע שלהם, ורבי נחוניא בן הקנה מציע קריאה אחרת של הפסוק, שרבן יוחנן מעדיף. אחר כך הגמרא מביאה מעשה ברבי אמי וברבא שקיבלו או לא קיבלו כסף ממלכות פרס, ומעשים על בנימין הצדיק ועל מונבז המלך.

הסוגיה בקצרה

תרשים הסוגיה

מהלך הגמרא שלב אחרי שלב. הצבע מסמן את סוג השלב, כמו בסרטוני המונחים: משנה, ברייתא, סברה, קושיה, תירוץ. תג שמסומן בקו מקשר לעמוד המונח.

מילים בארמית: לחיצה על מילה שיש מתחתיה קו מקווקו (בתרשים ובצילום הדף) מציגה את הביאור שלה. מהביאור אפשר להוסיף אותה ל״המילים שלי״, לתרגול ולחזרה.

מציג את התרשים שלב אחרי שלב, במסך מלא (למורים בלבד)
  1. תַּנְיָאי׳ ע״ב

    תַּנְיָא, אָמַר לָהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְתַלְמִידָיו: בָּנַי, מַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי, וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת״?

    רבן יוחנן בן זכאי שואל את תלמידיו מה פירוש הפסוק במשלי. בפסוק יש שני חלקים: ״צדקה תרומם גוי״ ו״חסד לאומים חטאת״. מי הגוי ומי האומים, ולמה החסד שלהם חטאת?

  2. אַרְבַּע תְּשׁוּבוֹת

    נַעֲנָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר: ״צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי״ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל ... ״וָחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת״ – כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין, חֵטְא הוּא לָהֶן; שֶׁאֵינָם עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְגַּדֵּל בּוֹ

    ארבעה תלמידים עונים. כולם מסכימים ש״צדקה תרומם גוי״ מדבר על ישראל, ש״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״. ו״חסד לאומים חטאת״ מדבר על האומות, וכולם אומרים שהצדקה שלהן חטא להן. ההבדל ביניהם הוא במניע: למה האומות נותנות צדקה.

    • רַבִּי אֱלִיעֶזֶר״אֵינָם עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְגַּדֵּל בּוֹ״, כדי להתגדל.
    • רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ״אֵין עוֹשִׂין אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָן״, כדי שהמלכות שלהן תימשך.
    • רַבָּן גַּמְלִיאֵל״אֵין עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְיַהֵר בּוֹ״, ו״כׇל הַמִּתְיַהֵר נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם״.
    • רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי״אֵין עוֹשִׂין אֶלָּא לְחָרֵף אוֹתָנוּ בּוֹ״, כדי לחרף את ישראל.
  3. וּדְעָבֵיד הָכִי, לָאו צְדָקָה גְּמוּרָה הִיא?! וְהָתַנְיָא, הָאוֹמֵר: ״סֶלַע זֶה לִצְדָקָה, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּחְיוּ בָּנַי״, וּ״בִשְׁבִיל שֶׁאֶזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא״ – הֲרֵי זֶה צַדִּיק גָּמוּר! לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּיִשְׂרָאֵל, כָּאן בְּגוֹי

    הגמרא מקשה על דברי רבי אליעזר: מי שנותן צדקה כדי לקבל משהו, האם אין זו צדקה גמורה? הרי ברייתא אומרת שמי שאומר ״סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני״ הוא ״צדיק גמור״. התירוץ: ״כאן בישראל, כאן בגוי״. הברייתא מדברת בישראל. רש״י מסביר שישראל נותן ללא תנאי, וגוי נותן על תנאי.

  4. רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה

    נַעֲנָה רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה וְאָמַר: ״צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וָחֶסֶד״ – לְיִשְׂרָאֵל; וּ״לְאֻמִּים – חַטָּאת״ ... נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה מִדְּבָרַי וּמִדִּבְרֵיכֶם ... כְּשֵׁם שֶׁהַחַטָּאת מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל – כָּךְ צְדָקָה מְכַפֶּרֶת עַל אוּמּוֹת הָעוֹלָם

    רבי נחוניא מחלק את הפסוק אחרת: ״צדקה תרומם גוי וחסד״ הכול מדבר על ישראל, ו״לאומים חטאת״ הוא משפט נפרד: לאומות יש חטאת. רבן יוחנן בן זכאי אומר שדבריו נראים לו יותר, כי הוא נותן צדקה וחסד לישראל, ולאומות חטאת. הגמרא מסיקה שגם רבן יוחנן אמר דבר קרוב: כמו שהחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם.

  5. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אַמֵּיי׳ ע״ב

    אִיפְרָא הוֹרְמִיז אִימֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא, שַׁדַּרָה אַרְבַּע מְאָה דִּינָרֵי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, וְלָא קַבְּלִינְהוּ. שַׁדַּרְ[תִּ]ינְהוּ קַמֵּיהּ דְּרָבָא, וְקַבְּלִינְהוּ מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת. שְׁמַע רַבִּי אַמֵּי, אִיקְּפַד, אֲמַר: לֵית לֵיהּ: ״בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה״?!

    אִיפְרָא הורמיז, אמו של שבור המלך, שלחה ארבע מאות דינרים לרבי אמי, והוא לא קיבל. היא שלחה אותם לרבא, והוא קיבל ״משום שלום מלכות״. רבי אמי שמע וכעס: אין לו (לרבא) את הפסוק ״ביבש קצירה תשברנה״? רש״י: כשתכלה זכות הצדקה של האומות, הן ישברו. ובגמרא נאמר שרבא קיבל ״משום שלום מלכות״.

  6. קֻשְׁיָה עַל שְׁנֵיהֶםי״א ע״א

    וְרַבִּי אַמֵּי נָמֵי, מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת! דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְמִפְלְגִינְהוּ לַעֲנִיֵּי גוֹיִים. וְרָבָא נָמֵי – לַעֲנִיֵּי גוֹיִים יַהֲבִינְהוּ; וְרַבִּי אַמֵּי דְּאִיקְּפַד, הוּא דְּלָא סַיְּימוּהָ קַמֵּיהּ

    הגמרא שואלת: גם רבי אמי היה יכול לקבל משום שלום מלכות, ולחלק את הכסף לעניי הגויים. ורבא אכן נתן את הכסף לעניי הגויים. רבי אמי כעס רק כי לא סיימו לו את הדבר, כלומר לא אמרו לו מה ייעשה בכסף. רש״י: לא היה אפשר לומר לו שהכסף יחולק לעניי הגויים, כי אסור לגנוב דעת, אבל במעות שמתחלקות לעניים אין גניבת דעת, כי העניים יודעים שישראל מפרנסים עניי גויים.

  7. מַעֲשֶׂה בְּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק

    אָמְרוּ עָלָיו עַל בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק, שֶׁהָיָה מְמוּנֶּה עַל קוּפָּה שֶׁל צְדָקָה; פַּעַם אַחַת בָּאתָה אִשָּׁה לְפָנָיו בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי! ... עָמַד וּפִרְנְסָהּ מִשֶּׁלּוֹ ... הוֹסִיפוּ לוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה עַל שְׁנוֹתָיו

    בנימין הצדיק היה ממונה על קופת הצדקה. בשנת רעב באה אליו אישה ואמרה שאם לא יפרנס אותה, היא ושבעה בניה ימותו. בקופה לא היה כסף, והוא פרנס אותה משלו. כשחלה, אמרו מלאכי השרת לקדוש ברוך הוא: מי שהחיה אישה ושבעה בניה, ימות בשנים מעטות? קרעו לו את גזר דינו, והוסיפו לו עשרים ושתים שנה. רש״י: מתורתך למדנו ש״כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים העולם מלא״.

  8. מַעֲשֶׂה בְּמוֹנְבַּז

    מַעֲשֶׂה בְמוֹנְבַּז הַמֶּלֶךְ, שֶׁבִּזְבֵּז אוֹצְרוֹתָיו וְאוֹצְרוֹת אֲבוֹתָיו בִּשְׁנֵי בַּצּוֹרֶת ... אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לְמַטָּה, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְמַעְלָה ... אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לָעוֹלָם הַבָּא

    מונבז המלך הוציא את אוצרותיו ואת אוצרות אבותיו בשנות בצורת. אחיו ובית אביו טענו נגדו שהאבות גנזו והוסיפו, והוא מבזבז. הוא ענה בכמה השוואות: אבותי גנזו למטה ואני למעלה, במקום שהיד שולטת בו ובמקום שאין היד שולטת בו, דבר שאין עושה פירות ודבר שעושה פירות, אוצרות ממון ואוצרות נפשות, לאחרים ולעצמי, לעולם הזה ולעולם הבא. לכל אחת מהן הביא פסוק.

  9. מַתְנִיתִין וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵלי״א ע״א

    וְאִם קָנָה בָּהּ בֵּית דִּירָה – הֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר ... רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם קָנָה בָּהּ קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא ... אִם קָנָה שָׁם קַרְקַע הָרְאוּיָה לְבֵית דִּירָה ... תְּרֵי תַּנָּאֵי, וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל

    המשנה אומרת שמי שקנה בעיר בית דירה, הוא נחשב כאנשי העיר. לפי הגמרא, המשנה לא כרבן שמעון בן גמליאל, שאומר שמי שקנה קרקע כל שהוא כבר נחשב כאנשי העיר. ברייתא אחרת מביאה את רבן שמעון בן גמליאל באופן אחר: ״קרקע הראויה לבית דירה״. המסקנה: ״תרי תנאי ואליבא דרבן שמעון בן גמליאל״, כלומר יש שני תנאים שחלוקים מה אמר רבן שמעון בן גמליאל.

מילים בארמית בסוגיה

ביאור קצר לכל מילה בארמית שבעמוד, לפי סדר ההופעה. לחיצה על מילה פותחת אותה במילון הארמית, עם הצורות והסוגיות האחרות שבהן היא מופיעה.

32 מילים · הצגה והסתרה
המילהפירושהערה
תַּנְיָאשנויה (בברייתא); נשנהפותח ציטוט ברייתא
מַהוּמה הדין? האם מותר?פתיחה של שאלה הלכתית
אֶלָּאאלא; רק (אין ... אלא); בפתיחת קושיה: ״אלא מעתה״ = אם כךבפתיחת קושיה: אם כך, הרי
עֲבִידעושה; עשוי
הָכִיכך; כןהָכִי נַמִי = אכן כך
לָאולא, אינו
הָתַנְיָאוהרי שנויה ברייתאקושיה מברייתא
קַשְׁיָאקשה; קושיה
אִימֵּיהּאמו
מַלְכָּאמלך
לְקַמֵּיהּלפניו
קַבְּלִינְהוּקבל אותםשורש קבל
קַמֵּיהּלפניו
לֵיתאין
לֵיהּלו
נָמֵיגם
אִיבָּעֵיהיה צריך
דְּלָאשלא, מפני שלאד + לא
סַיְּימוּהָסיימו אותה
אֲמָרָהּאמר אותהשורש אמר
תְּרֵישני
אַלִּיבָּאלשיטת
הָנָךְאלו; אותם
אֲמַרַןאמרנושורש אמר
בָּבָאשער
בַּתְרָאאחרון
אִינְהוּהם
יָדְעֵייודעיםשורש ידע
אָמְרִיאומריםשורש אמר
אָמְרַתְּאמרת; אתה אומר
כְּתִיבכתובמדכתיב = ממה שכתוב
דָּמֵידומהשורש דמי

רש״י

פירושי רש״י המרכזיים לסוגיה. לשון רש״י, ומתחתיה ההסבר.

רש״י

ד״ה כאן בישראל וכאן בעובד כוכבים

בבא בתרא י׳ ע״ב

ישראל דעתן לשמים בין יחיה בין לא יחיה אינו מהרהר אחר מדת הדין אבל עכו״ם אינו נותן אלא ע״מ כן ואם לאו מתחרט:

ישראל נותן כדי לקיים מצווה ולא מהרהר אחר מדת הדין. גוי נותן רק בתנאי, ואם התנאי לא מתקיים הוא מתחרט.

רש״י

ד״ה המודעי

בבא בתרא י׳ ע״ב

מהר המודעי היה:

רבי אליעזר המודעי נקרא על שם המקום, מהר המודעי.

רש״י

ד״ה ביבש קצירה תשברנה

בבא בתרא י׳ ע״ב

כשתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן אז ישברו:

רש״י מפרש את הפסוק על האומות. כשיכלה הזכות שלהם ממעשה הצדקה שלהן, הן ישברו.

רש״י

ד״ה דלא סיימוה קמיה

בבא בתרא י״א ע״א

דר׳ אמי דלעניי עובדי כוכבים חלקן רבא והנך דאמרן לעיל (בבא בתרא דף ח.) דשדרה נמי איפרא הורמיז למצוה רבה משום שלום מלכות נמי קבלינהו ולא אפשר ליה לחלקן לעניי עובדי כוכבים דאסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים אבל במעות המתחלקות לעניים אין גניבת דעת דאינהו נמי ידעי שישראל רגילים לפרנס עניי עובדי כוכבים כדאמרי׳ במס׳ גיטין (דף סא.) מפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום:

רבא חילק את הכסף לעניי הגויים. רבי אמי כעס כי לא אמרו לו שזה מה שייעשה בכסף. רש״י מסביר שבחלוקה לעניים אין גניבת דעת, כי העניים יודעים שישראל מפרנסים עניי גויים.

רש״י

ד״ה אתה אמרת כו׳

בבא בתרא י״א ע״א

מתורתך למדנו לפיכך נברא אדם יחידי לומר לך כל המקיים נפש אחת [מישראל] כאילו קיים העולם מלא וכתיב (בראשית ד) קול דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו אף כשאתה מקיים דמי אחיך עמך מעלה עליך חייו וחיי זרעיותיו שמדה טובה מרובה ממדת פורענות:

מלאכי השרת מזכירים את דברי התורה ש״המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא״. כשם שבקין נאמר ״דמי אחיך״ בלשון רבים, כך המקיים אדם מקבל זכות על חייו ועל חיי צאצאיו.

רש״י

ד״ה מונבז המלך

בבא בתרא י״א ע״א

בנה של הילני המלכה מזרע החשמונאים:

מונבז הוא בנה של הילני המלכה, והיה מזרע החשמונאים.

בודקים את עצמנו

3 שאלות, בכל אחת ארבע תשובות ואחת נכונה. לחצו על תשובה ותראו מיד אם צדקתם, ולמה כל תשובה מתאימה או לא.

  1. רבן יוחנן בן זכאי שאל את תלמידיו על הפסוק ״וחסד לאומים חטאת״. במה הסכימו ארבעת התלמידים ובמה נחלקו?

  2. הגמרא מקשה על רבי אליעזר מהברייתא שהאומר ״סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני״ הוא צדיק גמור. מה התירוץ, ולמה לפי רש״י?

  3. אמו של שבור המלך שלחה כסף לרבי אמי והוא לא קיבל, ולרבא והוא קיבל. הגמרא מקשה על שניהם. מדוע כעס רבי אמי, לפי המסקנה ורש״י?

שאלות בסגנון בגרות

בסגנון שאלות הבגרות. נסו לענות קודם, ואז פתחו את התשובה.

  1. רבן יוחנן בן זכאי שואל את תלמידיו על הפסוק ״וחסד לאומים חטאת״. כתבו את ארבע התשובות של התלמידים, מי אמר כל אחת, ומה ההבדל ביניהן.

    תשובה

    כולם: ״צדקה תרומם גוי״ הם ישראל, ו״חסד לאומים חטאת״ היא צדקת האומות. הם נחלקים במניע: רבי אליעזר, כדי להתגדל. רבי יהושע, כדי שתימשך מלכותם. רבן גמליאל, כדי להתיהר, ומי שמתייהר נופל בגיהנום. רבי אליעזר המודעי, כדי לחרף את ישראל. הגמרא מקשה על רבי אליעזר מברייתא שהאומר ״סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני״ הוא צדיק גמור, ועונה: ״כאן בישראל, כאן בגוי״.

  2. מה עשו רבי אמי ורבא כשהגיעו אליהם דינרים מאמו של שבור המלך? מה הקושיה של הגמרא על שניהם, ומה הפתרון שמציע רש״י?

    תשובה

    רבי אמי לא קיבל וכעס על רבא, ואמר ״ביבש קצירה תשברנה״. רבא קיבל ״משום שלום מלכות״. הגמרא מקשה: גם רבי אמי יכול היה לקבל משום שלום מלכות ולחלק לעניי הגויים, ורבא אכן חילק לעניי הגויים. רבי אמי כעס כי ״לא סיימוה קמיה״. רש״י: לא אמרו לו שהכסף יחולק לעניי גויים, כי אסור לגנוב דעת, ובמעות המתחלקות לעניים אין גניבת דעת.

  3. הרב פרום כותב על קבלת תרומות ממשלת ארה״ב. מה ההבדל, לדבריו, בין תקופת הגלות לתקופת המדינה העצמאית לעניין האיסור לקבל מגויים, ואיזה נימוק נוסף הוא מביא?

    תשובה

    לדבריו האיסור ״ביבש קצירה״ נובע מכך שקבלה מגויים מאריכה את הגלות ואת שלטונם. כשיש לישראל מדינה עצמאית, חיזוק המדינה מקצר את הגלות, כי הוא שלב בדרך לגאולה, ולכן זו מצווה ולא איסור. נימוק נוסף: מדינת ישראל נמצאת בסכנת קיום, וכל תמיכה בה היא פיקוח נפש של הכלל.

סיימתם לחזור על הסוגיה?

אחרי שעברתם על התרשים וניסיתם לענות על השאלות: חותמת בדרכון.

כל מה שיש על הדף
הצעד הבא בפרקמִי כָּתַב אֶת הַתָּנַ״ךְבבא בתרא י״ד ע״ב–ט״ו ע״א

מקורות

לשון הגמרא, רש״י ותוספות: ספריא (גמרא מנוקדת, מהדורת קורן; רש״י ותוספות, דפוס וילנא).