1תַּנְיָאי׳ ע״ב
תַּנְיָא, אָמַר לָהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְתַלְמִידָיו: בָּנַי, מַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי, וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת״?
רבן יוחנן בן זכאי שואל את תלמידיו מה פירוש הפסוק במשלי. בפסוק יש שני חלקים: ״צדקה תרומם גוי״ ו״חסד לאומים חטאת״. מי הגוי ומי האומים, ולמה החסד שלהם חטאת?
2אַרְבַּע תְּשׁוּבוֹת
נַעֲנָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר: ״צְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי״ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל ... ״וָחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת״ – כׇּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם עוֹשִׂין, חֵטְא הוּא לָהֶן; שֶׁאֵינָם עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְגַּדֵּל בּוֹ
ארבעה תלמידים עונים. כולם מסכימים ש״צדקה תרומם גוי״ מדבר על ישראל, ש״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״. ו״חסד לאומים חטאת״ מדבר על האומות, וכולם אומרים שהצדקה שלהן חטא להן. ההבדל ביניהם הוא במניע: למה האומות נותנות צדקה.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר״אֵינָם עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְגַּדֵּל בּוֹ״, כדי להתגדל.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ״אֵין עוֹשִׂין אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָן״, כדי שהמלכות שלהן תימשך.
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל״אֵין עוֹשִׂין אֶלָּא לְהִתְיַהֵר בּוֹ״, ו״כׇל הַמִּתְיַהֵר נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם״.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמּוֹדָעִי״אֵין עוֹשִׂין אֶלָּא לְחָרֵף אוֹתָנוּ בּוֹ״, כדי לחרף את ישראל.
3קֻשְׁיָה
וּדְעָבֵיד הָכִי, לָאו צְדָקָה גְּמוּרָה הִיא?! וְהָתַנְיָא, הָאוֹמֵר: ״סֶלַע זֶה לִצְדָקָה, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּחְיוּ בָּנַי״, וּ״בִשְׁבִיל שֶׁאֶזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא״ – הֲרֵי זֶה צַדִּיק גָּמוּר! לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּיִשְׂרָאֵל, כָּאן בְּגוֹי
הגמרא מקשה על דברי רבי אליעזר: מי שנותן צדקה כדי לקבל משהו, האם אין זו צדקה גמורה? הרי ברייתא אומרת שמי שאומר ״סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני״ הוא ״צדיק גמור״. התירוץ: ״כאן בישראל, כאן בגוי״. הברייתא מדברת בישראל. רש״י מסביר שישראל נותן ללא תנאי, וגוי נותן על תנאי.
4רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה
נַעֲנָה רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה וְאָמַר: ״צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי וָחֶסֶד״ – לְיִשְׂרָאֵל; וּ״לְאֻמִּים – חַטָּאת״ ... נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה מִדְּבָרַי וּמִדִּבְרֵיכֶם ... כְּשֵׁם שֶׁהַחַטָּאת מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל – כָּךְ צְדָקָה מְכַפֶּרֶת עַל אוּמּוֹת הָעוֹלָם
רבי נחוניא מחלק את הפסוק אחרת: ״צדקה תרומם גוי וחסד״ הכול מדבר על ישראל, ו״לאומים חטאת״ הוא משפט נפרד: לאומות יש חטאת. רבן יוחנן בן זכאי אומר שדבריו נראים לו יותר, כי הוא נותן צדקה וחסד לישראל, ולאומות חטאת. הגמרא מסיקה שגם רבן יוחנן אמר דבר קרוב: כמו שהחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם.
5מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אַמֵּיי׳ ע״ב
אִיפְרָא הוֹרְמִיז אִימֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא, שַׁדַּרָה אַרְבַּע מְאָה דִּינָרֵי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, וְלָא קַבְּלִינְהוּ. שַׁדַּרְ[תִּ]ינְהוּ קַמֵּיהּ דְּרָבָא, וְקַבְּלִינְהוּ מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת. שְׁמַע רַבִּי אַמֵּי, אִיקְּפַד, אֲמַר: לֵית לֵיהּ: ״בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה״?!
אִיפְרָא הורמיז, אמו של שבור המלך, שלחה ארבע מאות דינרים לרבי אמי, והוא לא קיבל. היא שלחה אותם לרבא, והוא קיבל ״משום שלום מלכות״. רבי אמי שמע וכעס: אין לו (לרבא) את הפסוק ״ביבש קצירה תשברנה״? רש״י: כשתכלה זכות הצדקה של האומות, הן ישברו. ובגמרא נאמר שרבא קיבל ״משום שלום מלכות״.
6קֻשְׁיָה עַל שְׁנֵיהֶםי״א ע״א
וְרַבִּי אַמֵּי נָמֵי, מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת! דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְמִפְלְגִינְהוּ לַעֲנִיֵּי גוֹיִים. וְרָבָא נָמֵי – לַעֲנִיֵּי גוֹיִים יַהֲבִינְהוּ; וְרַבִּי אַמֵּי דְּאִיקְּפַד, הוּא דְּלָא סַיְּימוּהָ קַמֵּיהּ
הגמרא שואלת: גם רבי אמי היה יכול לקבל משום שלום מלכות, ולחלק את הכסף לעניי הגויים. ורבא אכן נתן את הכסף לעניי הגויים. רבי אמי כעס רק כי לא סיימו לו את הדבר, כלומר לא אמרו לו מה ייעשה בכסף. רש״י: לא היה אפשר לומר לו שהכסף יחולק לעניי הגויים, כי אסור לגנוב דעת, אבל במעות שמתחלקות לעניים אין גניבת דעת, כי העניים יודעים שישראל מפרנסים עניי גויים.
7מַעֲשֶׂה בְּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק
אָמְרוּ עָלָיו עַל בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק, שֶׁהָיָה מְמוּנֶּה עַל קוּפָּה שֶׁל צְדָקָה; פַּעַם אַחַת בָּאתָה אִשָּׁה לְפָנָיו בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי! ... עָמַד וּפִרְנְסָהּ מִשֶּׁלּוֹ ... הוֹסִיפוּ לוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה עַל שְׁנוֹתָיו
בנימין הצדיק היה ממונה על קופת הצדקה. בשנת רעב באה אליו אישה ואמרה שאם לא יפרנס אותה, היא ושבעה בניה ימותו. בקופה לא היה כסף, והוא פרנס אותה משלו. כשחלה, אמרו מלאכי השרת לקדוש ברוך הוא: מי שהחיה אישה ושבעה בניה, ימות בשנים מעטות? קרעו לו את גזר דינו, והוסיפו לו עשרים ושתים שנה. רש״י: מתורתך למדנו ש״כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים העולם מלא״.
8מַעֲשֶׂה בְּמוֹנְבַּז
מַעֲשֶׂה בְמוֹנְבַּז הַמֶּלֶךְ, שֶׁבִּזְבֵּז אוֹצְרוֹתָיו וְאוֹצְרוֹת אֲבוֹתָיו בִּשְׁנֵי בַּצּוֹרֶת ... אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לְמַטָּה, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְמַעְלָה ... אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לָעוֹלָם הַבָּא
מונבז המלך הוציא את אוצרותיו ואת אוצרות אבותיו בשנות בצורת. אחיו ובית אביו טענו נגדו שהאבות גנזו והוסיפו, והוא מבזבז. הוא ענה בכמה השוואות: אבותי גנזו למטה ואני למעלה, במקום שהיד שולטת בו ובמקום שאין היד שולטת בו, דבר שאין עושה פירות ודבר שעושה פירות, אוצרות ממון ואוצרות נפשות, לאחרים ולעצמי, לעולם הזה ולעולם הבא. לכל אחת מהן הביא פסוק.
9מַתְנִיתִין וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵלי״א ע״א
וְאִם קָנָה בָּהּ בֵּית דִּירָה – הֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר ... רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם קָנָה בָּהּ קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא ... אִם קָנָה שָׁם קַרְקַע הָרְאוּיָה לְבֵית דִּירָה ... תְּרֵי תַּנָּאֵי, וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל
המשנה אומרת שמי שקנה בעיר בית דירה, הוא נחשב כאנשי העיר. לפי הגמרא, המשנה לא כרבן שמעון בן גמליאל, שאומר שמי שקנה קרקע כל שהוא כבר נחשב כאנשי העיר. ברייתא אחרת מביאה את רבן שמעון בן גמליאל באופן אחר: ״קרקע הראויה לבית דירה״. המסקנה: ״תרי תנאי ואליבא דרבן שמעון בן גמליאל״, כלומר יש שני תנאים שחלוקים מה אמר רבן שמעון בן גמליאל.